בואו נדבר על תושבי עזה. בואו נדבר עליהם שוב, עכשיו, כי הסיפור הטראמפי החדש עליהם, ולא משנה כרגע מאילו טעמים - נדל"ניים, או משפטיים־בינלאומיים - משווק אותם באריזה מבלבלת ומטעה. רעיון הרילוקיישן אינו רעיון רע, אבל ההנמקה - גרועה.
העזתים אינם קורבנות אומללים ומסכנים של המלחמה, שיש לחלצם מעיי החורבות ולספק להם תקווה ועתיד במקום אחר באמצעות טרנספר בהסכמה. הפוך: עזה היא סדום של ימינו, ורבים מאנשיה ונשיה וילדיה הם "רעים וחטאים". אברהם אבינו, לו היה שב אלינו לרגע ומנהל עם הקב"ה דו־שיח על עזה בדומה לזה שניהל עימו על סדום המקראית, היה מתקשה ללמד סנגוריה גם על תושבי סדום המודרנית.
המעטפת הטראמפית - גם אם בלי כוונה - עושה לעזתים רהביליטציה, והיא מטעה ושגויה, שהרי אין מדובר בכמה עשבים שוטים שגדלו שם, אלא באוכלוסייה שהיא חמאס, או תומכת חמאס, שמעורבת עד צוואר בטבח, ובחטיפות ובפולחן של "שאהידים" ומוות ורצח; אוכלוסייה שהיא קרקע גידולו של הארגון הנאצי הזה שקרא וקורא באמנתו להשמדת ישראל; אוכלוסייה שכבר ב־2006 העלתה את חמאס לשלטון, בבחירות דמוקרטיות, ברוב קולות, בפיקוח משקיפי האיחוד האירופי.
את חטאיהם צריך להזכיר היום, לפני שגם בתוכנו יפלו שוב אל תוך הפח הזה. רבבות עזתים נטלו חלק במנהור עזה, התפרנסו ממפעל המוות הזה ושמרו על סודותיו. רבבות מתושבי הרצועה התפרנסו לאורך השנים גם ממפעל ההברחות וייצור הנשק העזתי. רבבות נטלו חלק ב"צעדות השיבה", שם מכובס לצעדות הטרור לאורך הגדר, שכללו ניסיונות פריצה לישראל, זריקת מטעני חבלה ובקבוקי תבערה ושיגור עפיפוני תבערה, שהציתו את שדותינו. ערב הטבח השתתפו אלפי "בלתי מעורבים" כאלה בצעדות שבהן סומנו נקודות תורפה ופריצה, והונחו מטענים. הם נטלו חלק במבצע ההטעיה הענק שהצליח לחמאס מעבר לכל ציפיותיו.
כ־20 אלף פועלים עזתים "בלתי מעורבים" הועסקו בעוטף לפני הטבח. חלק מהם סיפקו לחמאס את המודיעין המפורט שסייע לטבח, את מיקום הממ"דים והנשקיות והחניונים, ומספרי הרכבים. זו היתה חלק מתשתית הפוגרום, תרומת ה"בלתי מעורבים" לזוועה.
כמה שווה ראש חייל?
גם בטבח עצמו השתתפו "בלתי מעורבים", אלפי עזתים, ובהם קשישים שעונים על מקלותיהם, או צעירים בכפכפים, שבאו להשלים: באונס, בביזה, ברצח וגם בחטיפה. נעה ארגמני ואבינתן אור, למשל, נחטפו על ידי "אזרחים" עזתים. חלק מהגופות, או חלקי הגופות, נלקחו על ידי ה"בלתי מעורבים", כדי לסחור בהן. במקרה אחד היה מדובר בראשו הכרות של סמל אדיר טהר. צה"ל גילה אותו בתוך תיק צד במקרר בחנות גלידות עזתית. רוצחיו ניסו למכור את הראש ל"בלתי מעורבים" רודפי בצע תמורת אלפי דולרים, כדי שיעשו עליו קופה שמנה מול ישראל.
אברהם אבינו, לו היה שב אלינו לרגע ומנהל עם הקב"ה דו־שיח על עזה, בדומה לזה שניהל עימו על סדום המקראית, היה מתקשה ללמד זכות גם על סדום של ימינו. עזה היא אחד המקרים שבהם ענישה קולקטיבית היא מוסרית, כי הקולקטיב עצמו תומך או עוסק בטרור
במקרים אחרים הפשיטו "בלתי מעורבים" גופות מתכשיטים ודברי ערך, ואף סייעו בהטמנת הגופות בקבורת מחבוא. צלם "בלתי מעורב", העונה לשם מחמוד, שותפה של הצלמת בתיה הולין, תושבת כפר עזה, לתערוכת צילומים ערב המלחמה, התגלה כאיש חמאס, כאשר ניסה ביום הטבח עצמו לברר טלפונית אצל הולין את מיקום הצבא והחיילים. הולין המבועתת קלטה באיחור שהשותף הפואטי והאמנותי שלה הוא עוד חמאסניק.
ה"בלתי מעורבים" הללו רקדו כאחוזי טירוף מסביב לטנדרים עם הילדים, הנשים, הזקנים והבחורים החטופים, בקריאות "מוות ליהודים", וסייעו לחמאס להסתירם. מערך שלם של אלפי דירות "בלתי מעורבות" סייע לחמאס בכך. מרבית החטופים שצה"ל שחרר במבצעים צבאיים, הוחזקו בדירות כאלה. המשוחררים שחוזרים בשבועות האחרונים מספקים פרטים נוספים על המערך העזתי הזה, שכבר זכה לכינוי "דירה להסתיר". חלק מבעלי הדירות תוגמלו כספית על שירותיהם.
ה"בלתי מעורבים" סייעו לחמאס להעביר רקטות למקומות מחבוא. אימהות "בלתי מעורבות" הצהירו שוב ושוב עד כמה הן גאות לשלוח את ילדיהן למערכה כדי שיהפכו להיות "שאהידים". מורים "בלתי מעורבים" לימדו ילדים עזתים כי זו מצווה דתית להרוג יהודים. ילדים "בלתי מעורבים", בוגרי קייטנות הטרור של חמאס, העבירו פתקים ומסרים, ואף נשקים ואמל"ח מוסלקים בסלי מזון, בין עמדות חמאס במהלך המלחמה. מפקד פלוגה בגדוד זיתון של חמאס העיד על כך בחקירתו, אבל חיילי צה"ל לא היו זקוקים לכך. הם ראו זאת במו עיניהם.
החטא ועונשו
ה"אומללים" הללו, שטראמפ רוצה להגלות עתה מעזה, כדי "לשפר את תנאי חייהם", כמעט וביצעו לינץ' בגדי מוזס ובארבל יהוד, וחילקו בקלאוות וסוכריות אחרי הטבח. בבתיהם הוסוו פתחי פירים שהובילו למנהרות, והוסתרו רקטות ורובים ורימונים ואמל"ח רב מאחורי ארונות קיר, ומתחת למיטות הילדים, בקירות, וברצפות. לא פעם נמצאו בבתים גם כתבים של היטלר ("מיין קאמפף") וכתבי שטנה חמאסיים.
החטופים ששבים מעזה רק משלימים את התמונה. מייה שם אומרת ש"אין שם אזרח תמים אחד". שיר סיגל מספרת ששמעה מאביה לאורך שעות סיפורי אימה, והתחושה שהיתה לה בגוף "היתה כזאת שגרמה לי לרצות לנסוע עד עזה ולפרק שם אחד אחד". חטופים אחרים מתארים כיצד ילדים עזתים ירקו עליהם או הגישו להם אוכל, אך משכו אותו מהם קודם שהספיקו לטעום ממנו.
עזה היא חמאס וחמאס הוא עזה, וההפרדה שם בין "מעורבים" ל"בלתי מעורבים", ובין "מחבלים" ל"לא מחבלים" היא לא פעם שגויה. על עזה לא ניתן באמת להחיל את דיני המשפט ההומניטרי הבינלאומי, הידוע גם כ"דיני מלחמה". עזה היא אחד המקרים שבהם ענישה קולקטיבית היא מוסרית, כי הקולקטיב עצמו תמך, או הזדהה, או עסק, או הועסק, לאורך שנים בטרור. כאשר אוכלוסייה אזרחית מובחנת מהטרוריסטים, ניתן להחיל עליה את דיני המשפט הבינלאומי ההומניטרי, אבל זה לא הסיפור של עזה. הפוך, ולכן המלחמה שלנו אינה רק מול חמאס, אלא מול מדינת עזה ותושביה.
גם אם יש בעזה פלח אוכלוסייה בלתי מעורב, העובדה שעזתים כה רבים היו מעורבים בטרור ובמלחמה, צריכה להגדיר מחדש את תוכנית ההגירה של טראמפ כאירוע קלאסי של החטא ועונשו: מי שרצח, או תמך או עלז, או סייע, או הזדהה עם רצח, אונס, וביתור גופותיהם של יהודים ועקירת עיניהם, וביקש לעקור אותנו מארצנו ומאדמתנו, משלם בסופו של דבר באותה המטבע - הפסד של אדמה ובית. אל תתייסרו על כך, ואל תנסו לייפות את תוכניות הטרנספר מרצון. תושבי עזה הרוויחו אותן ביושר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו