עוד בזמן שהותו בוושינגטון, ובעיקר אחרי הפגישה ומסיבת העיתונאים הכפולה עם הנשיא טראמפ, הרגיש בנימין נתניהו שהצלחת ביקורו פנומנלית משציפה. הוא לא הסתפק בשיתוף חברי פמלייתו השוהים עימו בהתרגשות שאוחזת בו, אלא ביקש למהר ולהתקשר לכמה משרי הממשלה ושיתף גם אותם במה שחווה כהצלחה אדירה. באחד המקרים, בשיחה קצרה לאחד משרי הקבינט שהתקיימה שלא באמצעות טלפון אדום מאובטח, מיעט נתניהו בפרטים אבל הרחיב בעיקר בתחושות: "זו הפגישה הכי טובה שהיתה לי בבית הלבן, וככל הנראה הפגישה הטובה ביותר שהיתה שם למנהיג ישראלי אי־פעם".
הפתעתו החיובית של נתניהו בביקור לא היתה בשל דעותיו של טראמפ, משנתו או תוכניותיו, שאותן נתניהו הכיר מצוין. רוב התוכניות הרי בכלל שלו ועליהן דן עם טראמפ עוד לפני שנבחר לנשיא. ההפתעה היתה על העוצמה שבכך שטראמפ בחר להציג אותם, מול העולם כולו, כשנתניהו, המנהיג הבינלאומי המועדף עליו, ניצב לצידו. בלי מראית עין של אובייקטיביות או נימה מסויגת כלשהי לרעיונות מהפכניים שטרם נראו כמותם באזור.
ההסתערות המוצלחת שלו על וושינגטון העניקה לנתניהו רוח גבית להסתער עם שובו על הקואליציה, ולפרק את כל המכשולים העומדים בינה לבין לפחות שנה נוספת של כהונה, אולי אפילו שנתיים. המסר שיביא איתו נתניהו ברור: כל מי שיעז בגלל הגיוס, התקציב, או כל סיבה אחרת - לרבות עסקת חטופים הכוללת שחרור רוצחים אבל לא מביאה לסיום המלחמה - לפרוש או להפיל את הממשלה, כאשר לבית הלבן נכנס הנשיא האוהד ביותר שתוכניותיו הגרנדיוזיות עשויות לעצב את המזרח התיכון כולו, יועמד לעמוד הקלון. מי שיעז לגרור את המדינה לבחירות בעת הזאת יישא באחריות לכך. מחנה הימין לא יסלח למי שיעשה זאת, והמחיר לכך בקלפי יהיה כבד.
לנתניהו אין הרבה זמן, וגורלה הפוליטי של הקואליציה ייחתך בתוך שבועות בודדים. המשחקים הפוליטיים הביאו לכך שחודש פברואר כבר נכנס ועדיין אין תקציב מדינה מאושר. עד 31 במארס אם לא עובר התקציב הממשלה נופלת אוטומטית. אפשר אמנם לנסות להאריך את המועד בחקיקה, אבל הביקורת שמתח על כך בג"ץ בעבר עשויה ללמד שקשה לבנות על המהלך שאכן יאריך את ימיה של הממשלה. התקציב אמנם כבר די סגור, אבל כריכת החרדים באישורו רק אחרי שעובר חוק הגיוס הביאה לפלונטר שנתניהו יפעל לפתור החל מהשבוע הבא. אם יצליח - יסתפקו החרדים בהתקדמות בחוק הגיוס גם ללא אישורו הסופי (סד הזמנים שנותר לא יאפשר זאת).
כבר בשהותו בוושינגטון הזדרז נתניהו לעדכן את בצלאל סמוטריץ' על הסיכומים בינו לבין טראמפ באשר להמשך הדרך, וזאת על מנת לוודא שיו"ר הציונות הדתית נותר על כנו ולא מצטרף לאיתמר בן גביר כפי שאיים שיעשה אם הלחימה לא תתחדש. סמוטריץ' יצא מרוצה מאוד גם ממסיבת העיתונאים המשותפת, אבל יתרה מכך, מהדברים ששמע מראש הממשלה באותה שיחה. מבחינתו קיבל את החיזוק שהיה זקוק לעמדתו הראשונית שאין לפרוש מהממשלה גם אם הוא מתנגד בכל נימי נפשו לעסקת החטופים.
בעוד שבאופוזיציה ניסו להציג את סמוטריץ' כמי שמחפש תירוץ להידבק לכיסא, לדעתו של שר האוצר הישארותו אז, כמו גם עתה, נועדה לאפשר לממשלה לשנות כיוון, בכל התחומים של ניהול המלחמה בזירות השונות, תחת הממשל החדש, שהיה ברור שיהיה שונה מהותית מקודמו.
במערכת הפוליטית ובתקשורת המשיכו להשמיע הערכות שונות, לעיתים סותרות, על המשמעות האמיתית של דברי טראמפ - מה זה אומר על גורלה של עזה ומה על גורלה של עסקת החטופים - אבל סמוטריץ' הבין מייד מה שהבינו כל אלה שהיו בסוד העניינים עוד לפני נסיעת נתניהו לוושינגטון: עסקת חטופים אפשרית רק במתכונת הקיימת. לא יהיה שלב ב'. בעוד חודש מהיום יעמידו ישראל וארה"ב בפני חמאס שלוש אופציות: להמשיך לשחרר חטופים במתכונת הנוכחית, כלומר שלושה כל שבוע תמורת שחרור רוצחים; לשאת ולתת על מילוט כל אנשי חמאס מעזה ושחרור כל החטופים - כלומר הסכם כניעה של חמאס - או שחוזרים למלחמה בתנאים חדשים תחת הממשל החדש.
משיחות העדכון שקיים נתניהו עם שרים בקבינט הובן בבירור כי ההערכות על כך שישראל תצטרך לסגת מעזה כדי להמשיך לשלב ב', כדי שאחר כך אפשר יהיה לעבור לתוכנית של טראמפ, אינן נכונות. כל עוד חמאס שם, נתניהו לא יסכים לסגת מפילדלפי וגם לא מהפרימטר שממזרח ומצפון לרצועה, גם במחיר פיצוץ המו"מ, וזאת בגיבוי אמריקני מלא.
הסתערות נתניהו על המערכת הפוליטית לא תסתכם בזה. על הפרק גם חזרתו של איתמר בן גביר. מצידו של יו"ר עוצמה יהודית, מפלגתו יכולה לחזור לקואליציה כבר ביום ראשון בבוקר, וזאת אם יווכח שנתניהו אכן רציני בכוונתו להוציא את התוכנית שהציג טראמפ אל הפועל. איך שהדברים נשמעים מאלה ששוחחו עם נתניהו, לא אמורה להיות שום בעיה עם הפרט הזה. נתניהו מושקע כל־כולו בתוכנית ואין לו כוונה לזוז ממנה לכיוונים אחרים.
היועמ"שית הודיעה כי תתנגד למינוי בן גביר לשר, אולם אחרי הפסדים כה רבים בבג"ץ, התנגדותה היא לא מה שיפריע למהלך.
עם חזרתו של בן גביר תמנה הקואליציה שוב 68 מנדטים, מה שיקל על יתר המהלכים: העברת חוק ועדת חקירה שהעומד בראשה לא ימונה על ידי השופט יצחק עמית, חוק שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, חוק מח"ש, פיטורי היועמ"שית והקמת ועדת תקשורת בכנסת להעברת חוקי תאגיד השידור הציבורי.
בדרך כל ביטחוניסט
נתניהו לא יסתפק בזה. עם ההשראה של טראמפ, שנכנס לוושינגטון כמו פיל לחנות עתיקות, מתכנן ראש הממשלה כמה שינויים משמעותיים בנושא המינויים. אחרי שהצליח להזיז את הרמטכ"ל הרצי הלוי ממקומו, ואחרי שהוא ושר הביטחון ימנו, יחד עם הרמטכ"ל החדש, את נבחרת האלופים החדשה, מתכוון נתניהו להביא לסיום תפקידו גם של ראש השב"כ, רונן בר.
הרחקתו של בר מראשות צוות המו"מ היתה, מתברר, רק ההתחלה. כדי להתקדם עם התוכנית של טראמפ זקוק נתניהו לאיש אמונו, כמו רון דרמר, ולא ראש גוף ביטחוני כמו בר. המשא ומתן נעשה רגיש עם לא מעט מרכיבים חשאיים, ונתניהו לא סומך על בר בשום הקשר בנושאים הללו.
החשש של נתניהו הוא מכך שבר ימשיך לדחוף לכיוונים שרה"מ לא מעוניין בהם, כפי שעשה בשנה האחרונה, מה שאילץ את נתניהו להגביל את המנדט שלו או למנוע נסיעתו לקטאר בלא מעט מקרים. בנוסף, יותר מדי פעמים במהלך המו"מ האחרון גילה נתניהו פרטים מוכמנים עושים את דרכם, שלא באמצעותו, לכלי התקשורת. מעתה, החליט ראש הממשלה, יהיו ראש השב"כ, ראש המוסד והאלוף אלון ממודרים יחסית. גם כך עיקר המו"מ יהיה מול האמריקנים, זירה שהם אינם שוחים בה, בלשון המעטה.
בהמשך, כאמור, יראה נתניהו לבר את הדרך החוצה לגמרי. בין אם על ידי פיטורים ישירים כמו שעשה ליואב גלנט ובין אם על ידי רמזים שייעשו יותר ויותר עבים, כפי שהוא וישראל כ"ץ עשו להרצי הלוי.
ההמתנה השתלמה
אחרי שלושה-ארבעה חודשים של מלחמה הבין נתניהו שעם ממשל ביידן זה לא ילך. התמיכה שציפה לקבל מהנשיא שהגדיר את עצמו "ציוני", אחרי הטבח הברוטלי של שמחת תורה, נכזבה, כשביידן החל להערים קשיים רציניים וחתר לסיום המלחמה בחסות עסקת חטופים. כבר אז התגבשה האסטרטגיה אצל נתניהו, יחד עם רון דרמר וכמה שותפי סוד מעטים ביותר בסביבתו, שהכרעת חמאס יכולה להתרחש רק תחת טראמפ. לוח השנה הראה שמועד חילופי השלטון עוד רחוק מאוד, והסקרים הראו שאין כל ודאות שחילופים כאלה אכן יתתמשו, אבל ראש הממשלה בחר לקחת את הסיכון. טראמפ הפך להיות חלק מאסטרטגיית המלחמה.
תחילה היה על נתניהו לנקות את כעסי העבר. אחרי שהודח על ידי ביידן לפי ארבע שנים, האשים טראמפ את רה"מ שהפנה לו עורף בכך שקיבל את ניצחונו של הנשיא החדש והתנער מהר מדי ממי שראה כידידו ומיטיבה של מדינת ישראל. באחת הפעמים אף אמר ש"נתניהו היה המנהיג הראשון שהתקשר לברך את ביידן", עובדה שהיתה לא נכונה כלל. נתניהו היה, אם כבר, אחד האחרונים.
אחרי ששמו את הפרשייה הזאת מאחוריהם החלו השניים לנהל שיחות, שהלכו ונעשו תכופות, על היום שאחרי בעזה, על תוכנית הפינוי שהשבוע נחשפו לה כולם, על עסקאות החטופים ועל הזירות הקשורות השונות: לבנון, איראן והשלום עם סעודיה. ככל שהתעמקו השיחות התחזקה אצל נתניהו ההכרה ש"הניצחון המוחלט" שהבטיח, והגשמת כלל מטרות המלחמה להשמדת חמאס, אכן יקרו אם טראמפ ייבחר, אולם ניצבו לפניו שני מכשולים רציניים: הראשון הוא שאין ודאות שייבחר והשני הוא חתרנותם של שרי הקבינט המצומצם - בני גנץ, גדי איזנקוט, יואב גלנט - יחד עם הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש המוסד, שעשו לדעת אנשי נתניהו יד אחת עם הממשל וניסו למנף בכל כוחם את המלחמה להגשמת השקפת עולמם ליישם את תוכנית שתי המדינות.
בסביבת נתניהו הרגישו כי אלו שואפים לחזק את הרשות על ידי הענקת רצועת עזה לידיה, במקביל למאמציהם לחזק את אחיזתה ביהודה ושומרון. עמדתם הקשתה על נתניהו עוד יותר לתמרן את בכירי הממשל ולנסות לעבור את תקופת כהונתם בשלום, וזאת בשל העדכונים השוטפים שהעבירו על הנעשה בחדרים הסגורים, האשמת נתניהו כי הוא אינו סר למרות הממשל ומונע דיונים על היום שאחרי בעזה (כלומר העברת השליטה לרשות), מוביל ממשל צבאי ברצועה, ובעיקר - מטרפד עסקת חטופים, מה שסיבך אותו בדעת הקהל כפי שהיא מיוצגת בכלי התקשורת המרכזיים.
את הפירות על התעקשותו הממושכת קוטף נתניהו כעת. אחרי שכולם נאלצו להביע תמיכה בתוכנית האמריקנית, הוכח עד כמה כולם היו קצרי רואי, בעוד שהוא, לפעמים לבדו, סירב להיכנע. גנץ ואיזנקוט פרשו מהממשלה לפני הכניסה ללבנון, לפני הביפרים, חיסול נסראללה וסינוואר והרבה לפני ההפיכה בסוריה, ולא נתנו סיכוי לממשל אחר ולתוכנית אחרת פרט להמשך ישיר של הזיות אוסלו. בעוד כמה חודשים, ככל הנראה, כשיראו שיכול להיות ממשל צבאי בעזה וביו"ש, כולל חלוקת הסיוע ההומניטרי שלראשונה לא ייעשה על ידי חמאס, וכן שניתן לעשות הסכם שלום גם ללא עקירת יהודים מבתיהם, יבינו עד כמה עמוקה ושורשית היתה הקונספציה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו