האיום הבא של הציונות הדתית על הממשלה

הממשלה מעולם לא נראתה שברירית יותר, פגיעה יותר, מכפי שנראתה השבוע. ולא מדובר בעניין של מה בכך. זו הרי ממשלה שעברה דבר או שניים בימיה וצלחה משוכות, מהמורות פוליטיות, טבח המוני, מלחמה, וכיוצא באלו. ועדיין, הרגע החלש ביותר שלה, זה שנראה שקוצב לראשונה את ימיה, התרחש השבוע. הדבק בין חלקיה החל להתפורר, הפערים בין המפלגות התחדדו. לאחר פרישת עוצמה יהודית, הקואליציה הצטמקה ל־62 מנדטים בלבד. למזלה כי רב, מי שעומדת מולה היא החבורה הרפה והחיוורת שבאופוזיציה.

המראות שנראו השבוע מבעד למסכים היו קשים לצפייה. אחרי השמחה וההתרגשות על שחרור החטופות, הגיעו תמונות תהלוכות השמחה ביהודה ושומרון על שחרור המחבלים ששבו לחיק משפחותיהם, והצעדה ההמונית לצפון עזה, מלווה באנשי חמאס חמושים, והותירו ציבור גדול המום, שלא לומר זועם ומתוסכל. הישגים של שנה ורבע של מלחמה נראים כיורדים לטמיון בשידור חי. הבניינים חרבים, אבל העזתים חיים. חוגגים את השיבה הביתה. חמאס נותר השליט הבלתי מעורער ברצועה. צה"ל לא נראה באזור.

הציונות הדתית, שהחליטה להישאר בממשלה למרות התנגדותה לעסקה, היטלטלה השבוע אפילו יותר מבשבוע שבו אושרה בממשלה. אלה לא רק המראות הקשים מעזה, אלא גם הדיבורים על השלב השני בעסקה, שעשויים להתגלות כאופציה המועדפת על הממשל האמריקני, אולי גם הישראלי, על פני החזרה למלחמה, מה שהבטיח להם בנימין נתניהו ערב ההצבעה. השבוע התגנב החשד בצמרת מפלגת הימין שנתניהו לא באמת מתכוון לחזור להילחם. שאת מאות אלפי העזתים שחוזרים הביתה, איש כבר לא יצליח לגרש שוב. כמו שהבידוק שהבטיחו להעביר בציר נצרים את החוצים צפונה לא ממש עובד, וכפי שתהלוכות השמחה על שחרור המחבלים לא נבלמו בניגוד להתחייבויות - כך גם ההצהרה החד־משמעית כי אחרי שחרור החטופים בפעימה הנוכחית, ישובו כוחות צה"ל להשתלט מחדש על עזה, לא ממש תכובד.

הרי מה באמת ישתנה ברמה האסטרטגית אחרי השלמת השלב הראשון בעסקה? רוב הסיכויים הם שישראל תשוב לנקודת האפס. עשרות חטופים אמנם ישתחררו, אבל עשרות רבות של חטופים נוספים עוד יישארו. זה מבטיח גם את התמשכות ההפגנות ואת הדרישה לסיום המלחמה. חמאס עוד ברצועה, ההמונים ששבו לבתיהם הצהירו שבפעם הבאה לא יעשו את הטעות ולא ינטשו, אלא ייאחזו באדמותיהם, וגם הרמזים שיוצאים מהבית הלבן ומפיו של טראמפ עצמו מלמדים שהכיוון של הממשל החדש הוא להמשך את הרגיעה גם אחרי סיום הפעימה.

אחד משרי הציונות הדתית אמר השבוע כי אם יתברר שנתניהו מתכוון לקחת את כל המערכה לכיוון אחר ממה שאמר, לכיוון של הסכם שלום עם סעודיה, בניית ציר נגד איראן, וכל מהלך שאינו הכרעת חמאס כפי שהחליטה הממשלה ערב המלחמה - מבחינתו לא רק שמדובר בעילה לפרישה מהממשלה, כצעד מחאתי כפי שעשה בן גביר, אלא לפרישה מתוך כוונה להפיל אותה ולעשות הכל כדי שנתניהו לא ישוב עוד לשלטון. מבחינתנו, אמר, יהיה זה רגע שבו יתברר שנתניהו הפך להיות אריק שרון, והממשלה שיעמוד בראשה תהיה, לדעתנו, ממשלה מסוכנת שאין לה זכות קיום.

מה שמשאיר אותם בממשלה הוא ההערכה שאולי הם טועים. בתוך זמן קצר יידעו לאן הולכים פני הדברים, ואז יחליטו. אם תחודש המלחמה, ודאי שיישארו. גם אם השיח עם טראמפ יתפוס כיוון לרוחם באשר לעתיד הרצועה, יישארו וייתנו הזדמנות גם בלי מלחמה. בינתיים, טראמפ אומר את הדברים הנכונים: חמאס לא יישאר ברצועה. העזתים, בהיקפים של מאות אלפים, אולי יותר, יעזבו אותה לפרק זמן בלתי ידוע למדינות אחרות. אלה דברים שאם יושגו ללא חידוש האש אלא באמצעות איומים אמריקניים - אין שום בעיה. לא שהם מאמינים שזה יקרה, אבל הם לא יתנגדו לנסות. מה שכן, למשוך זמן ולמסמס את היכולת לשוב ולהילחם אם המאמצים הללו יעלו בתוהו - לכך לא ייתנו יד. גם ככה הם על הקצה של הקצה.

הפוקר של ביבי ודרעי

ראש הממשלה ישב במשרדו ביום רביעי כשעודכן במהלך סדרת פגישות קדחתניות כי יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' מדבר על האפשרות של הפלת הממשלה על חוק הגיוס. הקשחת העמדות של סמוטריץ' לא באה בחלל ריק. הציבור הדתי־לאומי רותח פעמיים. פעם אחת על מה שקורה בעזה בעקבות הפסקת האש, ופעם נוספת בגלל חוק הגיוס, שנראה שלראשונה עובר לפסים מעשיים, אחרי חודשים של קיפאון. נתניהו הכין את פגישתו המתוכננת עם דונלד טראמפ בשבוע הבא, ועמד לקבל את פניו של שליחו סטיב וויטקוף, שביקר ברצועה באותו יום. תוך כדי זה היה צריך לבקש מעורכי דינו לעדכן את בית המשפט שגם בשבוע הבא לא יתקיימו דיונים בשל נסיעתו, ועתה נדרש לטפל בסמוטריץ' ובחוק הגיוס.

יממה קודם לכן התראיין אריה דרעי ואמר שיש להסדיר את העניין בתוך חודשיים. עוד חודשיים, סוף מארס, הוא בדיוק המועד האחרון החוקי להעברת תקציב, אחרת הממשלה נופלת אוטומטית. האם לכך כיוון דרעי? זה בדיוק מה שביקש נתניהו לבדוק.

נתניהו לא במיטבו. הוא מנסה לתפקד כרגיל, אבל החולשה ניכרת. בניגוד להוראות רופאיו, לא שמר על המנוחה שהוגדרה לו. בשעות הבוקר הוא עוד חד ונמרץ וקשה להבחין בשינוי כלשהו, למעט הירידה במשקל. אבל ככל שנוקפות השעות, כך התשישות פושה. נתניהו נראה מעט מרוט. כמעט אין לו הפסקות במהלך היום, ימיו נותרו ארוכים ולילותיו קצרים כשהיו.

המסרים שקיבל היו מרגיעים. לא הציונות הדתית ולא ש"ס מתכוונות להפיל את הממשלה על חוק הגיוס. הליטאים ביהדות התורה ודאי שלא. היחידים שמשמיעים קו נוקשה ומיליטנטי הם אנשי חסידות גור. אף שמדובר בחסידות הגדולה בישראל, ונציגה השר גולדקנופף גם נושא בשל כך את התואר יושב ראש המפלגה - בפועל בכנסת יש להם אצבע אחת בלבד. ראשי ש"ס שיגרו מסרים מרגיעים, שלפיהם יצביעו בעד התקציב גם ללא חוק הגיוס. נוסף על כך, הם דורשים ליישר את הקואליציה כולה - משר הביטחון ועד יו"ר ועדת החוץ והביטחון ואנשי הציונות הדתית, כולל אלה מהליכוד - בהתאם לחוק. נתניהו, אם כן, יכול לשוב לענייניו. אבל רק לכאורה.

לעוצמה יהודית ולציונות הדתית יש מנדט מבוחריהן להפיל את הממשלה על נושאים אידיאולוגיים אקוטיים. כניעה בעזה, לדוגמה. אבל הממשלה היחידה שבה הם יכולים לשבת היא ממשלת ימין בראשות הליכוד. אפילו בממשלת אחדות אין מקומם מובטח. ש"ס, לעומת זאת, לא יכולה להפיל את הממשלה, לא על רקע הגיוס ולא על שום רקע אחר נראה לעין. במערכת בחירות היא תהיה מחויבת להביע תמיכה בליכוד ובנתניהו.

אבל, וזה אבל גדול, ש"ס תהיה תמיד רצויה בממשלת אחדות, ואם הימין לא מרכיב את הקואליציה הבאה, יש לה גם אופציה לשבת בממשלת שמאל־מרכז. נתניהו יודע את זה. דרעי יודע את זה. נתניהו יודע שדרעי יודע את זה. ודרעי יודע שנתניהו יודע שהוא יודע. את משחק הפוקר הרגיש הזה הם משחקים כבר שנים. השבוע עלו לראשונה תהיות, בשתי הלשכות, אם המשחק הפעם קרוב לסיומו.

עמית בשירות הקואליציה

כמה ימים אחרי שובו של נתניהו מוושינגטון תתכנס הממשלה לדון בהקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת טבח 7 באוקטובר. אין מה לעצור את הנשימה, ועדת חקירה ממלכתית לא תצא משם. הסיבה היחידה שהממשלה תדון, לראשונה, בעניין, היא בשל הוראת בג"ץ. לאחר הישיבה, וייתכן שכחלק מהחלטותיה, תקודם הצעת החוק של אריאל קלנר לוועדת חקירה ממלכתית אחרת, או לאומית. נושא השם טרם הוכרע, אבל בכל מקרה לא כזאת שהעומד בראשה ימונה על ידי השופט יצחק עמית.

בשיחות סגורות הביעו בכירים בממשלה שביעות רצון מהתנהלותו של עמית בפרשת מינויו לנשיא העליון. לראשונה גם גורמים מהצד השני, אלה שהתנגדו לרפורמה ותמכו בבית המשפט, הסתייגו מעמית וממהלכיו האובססיביים להתמנות לנשיא בית המשפט כאן ועכשיו, למרות החשדות נגדו שטרם נבדקו.

הפרסומים על מעשיו של עמית בתחום טוהר המידות מעוררים שאלות במקרה הטוב, והתגובות שיצאו מלשכתו בעקבותיהם עוררו אצל רבים תחושת קבס. הטלת הרפש בתקשורת, בגורמים פוליטיים, ובקמפיין עלום, הזכירה תגובות של פוליטיקאים מהספסלים האחוריים בכנסת שנתפסו בקלקלתם, ולא של מי שאמור לעמוד בראש מערכת המשפט והצדק, או מי שאמור להתהדר במזג שיפוטי כלשהו.

לדברי אותם גורמים, אפילו אהרן ברק, האורקל הגדול של עמית וחבריו, יצא נגדו, אמנם בעדינות אבל באופן בלתי משתמע לשני פנים, כשאמר שטעה שלא התפשר עם לוין על מינוי שופטים לעליון, שנכון לעכשיו חסרים לו שלושה, בעוד לוין מתעקש רק על אחד מהם. לדעתו של ברק, היה על עמית להסכים למינוי של לוין תמורת השניים האחרים שיהיו מועמדים בהסכמה.

כעת, אומרים בממשלה, יהיה הרבה יותר קל להסביר מדוע לא תוקם ועדת חקירה ממלכתית, וכן למה צריך לשנות את שיטת בחירת השופטים. לדבריהם, אחרי שהממשלה למעשה נכנעה בסיבוב הקודם ועצרה את הרפורמה בגלל המהומות ברחובות, הפך יצחק עמית לנכס בניסיון לחדש אותה בסיבוב הנוכחי. אין הסברה טובה מזו.

מתחרה בו רק היועצת המשפטית לממשלה. כשהיא מפריעה לעבודת הממשלה, בצד השני טוענים שהסיבה לכך היא לא קו עוין לשלטון, אלא כי הממשלה מנסה להעביר דברים לא חוקיים והיא רק בולמת זאת ובכך ממלאת את תפקידה. ואז בא בג"ץ וזורק אותה מכל המדרגות, וקובע כי הממשלה כן פעלה כחוק, ומי שטעתה היא בהרב־מיארה עצמה כשניסתה לבלום אותה. וכך הולך התיק שיונח בקרוב בפני ועדת גרוניס, שתתבקש לחוות דעתה על הדחתה, ומתמלא בראיות. אם היה מדובר במקרה אחד, אפשר היה לטעון שמדובר בחוסר מקצועיות או בטעות נקודתית בשיקול הדעת. אבל כשזה קורה פעם אחר פעם, אפשר כבר יהיה לטעון בקלות שמדובר בשיטה.