מי שנכנס בתחילת השבוע לחשבון הטוויטר של חירט וילדרס, ראש מפלגת החירות ההולנדית, עשוי היה לחשוב שמדובר בחשבון ישראלי. כאשר מיליוני אזרחים כאן בארץ התרגשו בדמעות יחד עם המשפחות של קרינה, דניאלה, לירי ונעמה - התצפיתניות ששוחררו מידי רוצחי חמאס - הציב וילדרס לצד תמונותיהן ארבעה לבבות ודגל ישראל, ומתחתם שני תגים: ישראל וחירות.
אף שהספקנו להתרגל לביטויי התמיכה החד־משמעית של הפוליטיקאי ההולנדי בישראל, בימי שמחה כבימי אבל וצער, הם מפתיעים בכל פעם מחדש. בשונה מרוב העמיתים שלו לתחום הפוליטי, וילדרס (61) אינו בוחן את הכדאיות. הוא איתנו, כי זה הדבר הנכון והמוסרי, ולא משנה מה המחיר. כי שני התגים שבהם צייד את הפוסט על שחרור החטופות בעיניו חד הם.
בראיון בלעדי ל"ישראל השבוע" צופה וילדרס לשני הדברים האלה שכה יקרים לליבו - ישראל וחירות - עתיד מזהיר, ומצביע לכיוון הבית הלבן. הוא משוכנע שהנשיאות של דונלד טראמפ היא תחילתו של גל. "למעשה, הגל הזה החל עוד בכהונתו הראשונה. הוא אמנם לא ניצח אז בפער מובהק, כפי שעשה הפעם, אולם ההשפעות הפוליטיות של הניצחון הראשון שלו הורגשו גם באירופה וגם מעבר לה, וכעת הניצחון הסוחף שלו מייצר גל שלא היה כמותו. אפילו אנשים שמתנגדים לו יודעים שהוא בנקודה החזקה שלו, וייאלצו לחיות עם הגל.
"זאת הרי לא איזו מדינה נידחת אלא ארה"ב של אמריקה, המעצמה החזקה בעולם והחברה המרכזית בנאט"ו, לכן הגל בלתי נמנע, ותהיינה לו השלכות מכל הסוגים - פוליטיות, ביטחוניות ותרבותיות. תוסיפו לזה את המאבק של טראמפ באידיאולוגיית ה־WOKE (תנועה חברתית אמריקנית הפועלת בנושאים חברתיים ומגדריים) והניסיון שלו להיפטר באופן מקצועי ומחושב מכל מיני אמנות בינלאומיות הזויות, מסוג אמנת האקלים - כמעט בכל דבר הוא משנה את העולם, ולא רק את ארה"ב".
מנקודת מבטך - אנחנו בתחילת עידן של פוליטיקה חדשה לגמרי?
"זאת שאלה נהדרת, באמת. באופן כללי, אני סבור שכניסתו המחודשת של טראמפ לבית הלבן מסמנת שינוי גדול בפוליטיקה העולמית, הן ברמה הגיאופוליטית והן בכל רמה אחרת. יש בארה"ב נשיא חדש, שלו אני מוחא כפיים ושאותו אני מכבד, ולו על כך שהוא מעמיד את העם שלו במקום הראשון. להילחם על העם שלך, על הריבונות שלו, על האינטרסים שלו - זאת צריכה להיות תכלית הפוליטיקה. לא מכל מה שהוא מציע אירופה, והולנד בפרט, עשויות לצאת נשכרות - לחלק מהרעיונות נתנגד - ובכל זאת אני יכול לומר שחסרים לנו מנהיגים ונבחרי ציבור שמעמידים את אומותיהם במקום הראשון, ועל כן אני מפרגן לטראמפ על כך, וזאת אכן דוגמה טובה לרבים אחרים".
רוצה את הכוח לשנות
וילדרס מבקש להדגיש שהתופעה שעליה הוא מצביע אינה ייחודית לארה"ב - היא מצויה בעיצומה באירופה, והתממשה למשל בהולנד, שבה המפלגה בראשותו גרפה יותר קולות מכל מפלגה אחרת בבחירות האחרונות: "אותו סוג של כוחות פוליטיים - שמרניים במידה זו או אחרת, ימניים, פטריוטיים - זוכים בבחירות. יש כמובן הבדלים בין מדינה למדינה, אבל השינוי האמיתי בולט. חזרתו של טראמפ לנשיאות היא שינוי לטובה עבור העולם, עבור אירופה וגם עבור קיומה של מדינת ישראל. בכל תפיסתו בולט מאפיין מרכזי, שלבטח חשוב לידידיי בישראל: טראמפ הוא הנשיא האמריקני הטוב ביותר שישראל היתה יכולה לייחל לו. הוא תומך גדול שלכם ושל השמירה על האינטרסים שלכם. הוא מאמין בישראל, הוא מאמין במדינה יהודית. רק תראו איך הוא סייע להשיג את העסקה לשחרור החטופים. אני מודע לביקורת על העסקה, ועדיין בלי טראמפ העסקה לא היתה אפשרית. טראמפ יגן על ישראל יותר מכל אחד אחר. הוא לא יפגין ידידות כלפי מדינות עוינות כמו איראן, הוא לא ינהג בפייסנות כמו האירופאים או כמו הממשל האמריקני הקודם ביחס לאיראן או למדינות ולארגונים אסלאמיסטיים אחרים, אשר שואפים להשמיד את מדינת ישראל. כבר באחת ההחלטות הראשונות שלו טראמפ ביטל את הסנקציות שהטיל הממשל של ביידן על אנשים וגופים מיהודה ושומרון".
יהודה ושומרון - בדיוק כך אמר וילדרס. בניגוד להרבה מדינאים זרים, גם הידידותיים שבהם, הוא לא נזקק למונח המזויף "הגדה המערבית". הוא, בניגוד לרבים אחרים, מכיר את המציאות באזור הזה מכלי ראשון, ולא משטיפת המוח של גורמים אנטי־ישראליים או של הארגונים הבינלאומיים שמעניקים במה לשלל העלילות נגד ישראל. בצעירותו וילדרס התנדב באחד ממושבי בקעת הירדן, ועבד והתגורר בו במשך כשנה. לאחרונה, במהלך ביקור בישראל, חזר לשומרון ולמד על חשיבות האחיזה בו, כאשר סייר במה שפעם היה "הקו הירוק" והתרשם מ"המותניים הצרים" של ישראל מלפני 1967.
השמאל האירופי והישראלי שמח לאמץ את האידיאולוגיה הווקיסטית, כי היא באה מארה"ב. האם כעת, כשהרוח מארה"ב מתהפכת, השמאל יהיה נכון לאמץ אופנות חדשות?
"אני חושש שזה לא עובד כך אצל השמאל (מחייך). הם לא יודו בטעות. האידיאולוגיה הווקיסטית היא התאבדות של התרבות הלאומית ושל הזהות הלאומית בכל כך הרבה דרכים. במשך שנים האזרחים קלטו את הנזק, ורק האינטלקטואלים מהשמאל והתקשורת סירבו להכיר בו. אנשים לא אוהבים להפסיד ולשנות אידיאולוגיה, לכן תומכי הווקיזם יתנגדו, וזה ייקח קצת זמן, אבל הווקיזם יישאר עם תמיכה נמוכה מאוד. אם אתה מדבר עם אנשים ברחוב בהולנד, ואני בטוח שבישראל המצב דומה, לרובם אין כל קשר לאידיאולוגיה ווקיסטית".
ועדיין, בשום מדינה אירופית לא רואים פנייה כה חדה ימינה כמו זו שמתרחשת מול עינינו בארה"ב.
"אני מקנא בארה"ב. מפלגתי ניצחה בבחירות בהולנד בפער גדול, כמו טראמפ. בשיטה דו־מפלגתית, אשר נהוגה בארה"ב, זה מספיק, ואילו אצלנו לא.
"טראמפ יכול לשנות כל דבר, מאות שינויים ביום אחד, לעיתים באמצעות צו נשיאותי, ואנחנו - בהולנד, בישראל וברוב המדינות האירופיות - חייבים לנהל משא ומתן, לבנות קואליציות ולחפש פשרות. אפילו בתוך מחנה פוליטי אחד יש ארבע-חמש מפלגות, מה שמצריך הסכמות, ולכן השינויים הם כה איטיים ומועטים. למרבה המזל, טראמפ ניצח, הסנאט והקונגרס לצידו, והוא לא זקוק לפשרות. הוא יכול להחליט ולבצע שינויים - זאת דוגמה שממנה אנחנו צריכים ללמוד".
מה דעתך על המנהיגות של בנימין נתניהו - האם הוא תואם את הגל החדש שתיארת?
"אני חושב שנתניהו הוא אחד המנהיגים החזקים ביותר. אני לא ראש ממשלה, אך כראש המפלגה הגדולה ביותר אני יודע כמה קשה להתנהל, וכמה לאט נעשים הדברים כאשר אתה זקוק לקואליציה. ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, היא דוגמה לכולנו, וכדי להרכיב בה ממשלה בעלת רוב אתה חייב להתפשר עם כל מיני מפלגות. ולמרות זאת, ראו מה הוא הצליח לעשות.
"הוא הותקף על ידי הנשיא האמריקני הקודם ביידן, הותקף על ידי רוסיה, הותקף על ידי השמאל בישראל, הותקף על ידי כמעט כולם, ולמרות זאת הביס את חיזבאללה, כמעט השלים את פירוק היכולות של חמאס, והנחית מכות שהפכו את איראן לחלשה מאי־פעם. הוא עשה יותר במלחמה מול אויבי האנושות, מול האסלאם הקיצוני, מכל מה שעשו במהלך עשרות שנים האיחוד האירופי והממשל האמריקני הקודם. וכל זאת תחת אילוצים ומגבלות של שיטת ממשל קואליציונית ושל הפגנות שבועיות נגד ממשלתו. הוא נלחם למען האינטרסים של מדינת ישראל והעם היהודי, ועשה זאת בצורה פנטסטית. יש לי הערכה עצומה כלפיו, ולפעמים הוא לא מקבל את כל הקרדיט המגיע לו".
בסוף ההיגיון ינצח
מאז הבחירות הכלליות שנערכו בהולנד בנובמבר 2023 למד וילדרס על בשרו כמה קשה לשלוט ולממש הבטחות לבוחר, כשאתה זקוק לקואליציה. מפלגת החירות שלו הגיעה לתוצאה מופלאה - כמעט רבע מההולנדים הצביעו לה - והשאירה את כל המפלגות האחרות הרחק מאחור. אבל המשא ומתן הקואליציוני הארוך לא הקל על ראש המפלגה. מפלגות נוספות מהמרכז ומהימין של המפה הפוליטית הסכימו להקים ממשלה עם מפלגת החירות, רק בתנאי שווילדרס לא יכהן כראש ממשלה.
ואם זה לא מספיק, לא כל המרכיבים של הממשלה שהוקמה בסופו של דבר מסכימים עם העמדות הנחרצות שלו ביחס לישראל. בתקופת קיומה הקצרה התאכזבנו מכמה משריה לפחות פעמיים - בעת הפרעות של המוסלמים באוהדי מכבי תל אביב ברחובות אמסטרדם, וכאשר דוברי הממשלה איימו לקיים את צווי המעצר של בית הדין הפלילי בהאג ולעצור את נתניהו ויואב גלנט, אם יגיעו להולנד. בשני המקרים ההתנהלות הממשלתית היתה הפוכה מעמדתו של וילדרס.
"הממשלה שלנו שולטת רק חצי שנה, וכל ארבע המפלגות שבקואליציה שונות מאוד, ולכן נאלצנו להתפשר", הוא מסביר את הקושי. "דרוש שינוי במדיניות ההגירה של הולנד ותבענו שינויים נוספים, אך מטבע הדברים גם למפלגות האחרות היו דרישות. זה לא פשוט, אבל אנחנו מממשים חלק מהמטרות שלנו. ככל שהקואליציה תחזיק מעמד יותר זמן, כך נדע לעשות ולשנות יותר. בקואליציות מהסוג הזה קשה לבצע שינויי מדיניות בזמן קצר. זה המצב בכל אירופה, למעט הונגריה של אורבן, כי מפלגתו הצליחה לקבל יותר ממחצית המושבים בפרלמנט.
"יש עוד הרבה מפלגות דומות לשלי שזכו בבחירות, או התחזקו מאוד, אך המבנה הקואליציוני מונע מהן למשול. הכיוון הוא נכון, והוא יימשך: העשייה של טראמפ, העשייה שלנו בהולנד, העשייה של אורבן, העשייה של נתניהו בישראל - כולן מייצרות מוטיבציה נוספת. באירופה, למעט בריטניה, אין משטרים דו־מפלגתיים. זה מעכב את השינויים אך לא מונע אותם, ואנחנו עדיין מצליחים לקדם את המטרות שלנו. אם היית אומר לפני כמה שנים שמפלגתי תהיה בממשלה, האנשים היו משתגעים".
משמע, עלינו לחכות לבחירות הבאות, שבהן תיבחר לראשות הממשלה, כדי לחזות במעבר השגרירות של הולנד לבירת ישראל?
"דרשנו וכללנו בהסכם הקואליציוני שלנו, נוסף על פסקה המצהירה על הידידות שלנו עם ישראל, את בחינת האפשרות להעביר את השגרירות ההולנדית לירושלים במהלך ארבע השנים של כהונת הממשלה. זה טרם קרה, אך הכהונה רק החלה. למרבה הצער, התמיכה בישראל באיחוד האירופי, ואפילו בהולנד, אינה כה פופולרית. רבים במערב אינם נמנים עם החברים של ישראל, בין היתר כתוצאה מהגירה המונית וממושכת ממדינות מוסלמיות, ומפלגות השמאל הופכות להיות תלויות בבוחרים מהסוג הזה. זה לא משפיע על עמדותיי, כמובן. אם אתה באמת מאמין במשהו, אם אתה חבר של מישהו, כפי שאני חבר של ישראל מכל כך הרבה סיבות, לא תיתן לנסיבות להשפיע עליך. תמיד תמכתי בישראל והתגאיתי בכך".
אותם מהגרים ששונאים את ישראל - שונאים לא רק אותה.
"בדיוק. בגלל ההגירה ממדינות האסלאם התרבות שלנו, ההומניזם שהושתת על יהדות ונצרות, נתונה למתקפה. הבעיה היא שהרבה פוליטיקאים אירופאים הפסיקו להאמין בתרבות וברעיון של מדינת לאום, אשר משמרת את הזהות ואת התרבות של העם שהקים את המדינה. זה לבש צורה של רלטיביזם תרבותי, גישה מסוכנת שגורסת שכל התרבויות שוות, ובמקביל האיחוד האירופי ביקש ליטול לעצמו את הסמכויות ממדינות לאום. אבל הדמוקרטיה זקוקה למדינת לאום. בדיוק כמו תיאודור הרצל, שהאמין כי ישראל צריכה לקום כמדינת לאום של העם היהודי, שתשמר את הזהות שלו ותאפשר לעם היהודי הגדרה עצמית וממשל עצמי, כך אני סבור שאנחנו צריכים את זה גם באירופה".
הוגי הוויתור על מדינות לאום באירופה הבטיחו שהוא יביא לירידה באנטישמיות, אבל אנחנו דווקא מזהים זינוק בשנאת יהודים באירופה.
"כתוצאה מהגירה ממדינות מוסלמיות האנטישמיות באירופה בעלייה. אני בהלם מזה שאחרי טבח 7 באוקטובר, במקום לראות בבירות אירופיות המוני אנשים שיוצאים לרחובות בדרישה להגן על ישראל ולתמוך בה ובעם היהודי במאבקם נגד הטרור והאנטישמיות, חזינו במיליוני אנשים עם הדגלים הלא נכונים - דגלי חיזבאללה, דגלי אש"ף, ואפילו דגלי חמאס. הם תמכו במחבלים. במקום לצאת נגד האלימות שבאה לידי ביטוי ב־7 באוקטובר, הם יצאו נגד ישראל. הסכנה הקיומית שמאיימת על ישראל זה עשרות שנים הפכה לסכנה קיומית עבור אירופה.
"אנו חייבים להתייצב מולה - לא רק כדי לצאת נגד אנטישמיות ולתמוך בישראל, אלא כדי להציל את עצמנו. ייתכן שאנחנו בצרה יותר גדולה מכם כיום, הסכנה שמרחפת מעלינו רק פחות מוחשית ופחות נראית לעין מהמלחמה שנכפתה עליכם. אבל הציבור אינו עיוור, הוא מזהה אותה - רואה את הסכנה ליהודים, רואה את הסכנה לנשים, רואה את הסכנה לביטחון, לתרבות ולחינוך שלנו. על כן אני אופטימי. ננצח במאבק הזה. ההיגיון של רוב הציבור ינצח, כפי שהוא ניצח בארה"ב עם בחירתו של טראמפ, וכפי שהוא ניצח בישראל עם בחירתו של נתניהו".
על אף האופטימיות שלך, יש תחושה שחלקים מאירופה אבודים.
"כן, אם מבקרים במאלמו השבדית, בחלקים מבריסל, מאמסטרדם או מפריז, ההרגשה היא שהגעת למדינה ערבית. אבל אני פוליטיקאי, ולכן אני מחייב את עצמי להיות חיובי. אם נרים ידיים, איך נוכל לצפות מהציבור להיאבק? אנחנו חייבים להפגין מנהיגות ולוודא שגם אם לעיתים נדמה שאיחרנו ושהקרב אבוד, אין לנו פריבילגיה לחשוב כך. מצד שני, אנחנו לא יכולים לאבד עוד זמן. חייבים להיות דרוכים וחזקים, חייבים להוביל ולנקוט צעדים נכונים כדי לשרוד, תרבותית ופיזית. אסור גם לשכוח שיש הרבה מהגרים שמתנהגים בצורה ראויה ומכבדת, משתלבים וחיים חיים נורמליים. עלינו לכבד אותם, ומובן שהם מוזמנים להישאר, אבל לאלה שלא - חייבים להתייחס במלוא הרצינות.
"מחקר של אחת מהאוניברסיטאות ההולנדיות חשף שבין 60 ל־70 אחוזים מהמוסלמים בהולנד מעדיפים את חוקי השריעה על פני חוקי המדינה, ו־10 אחוזים אף רוצים להילחם כדי להשיג זאת. זה יותר מ־100 אלף איש, פי שניים ממספר החיילים בצבא שלנו. הם עוד לא נלחמים בנו בפועל כיום, אבל תפיסת העולם שלהם מכוונת אותם להילחם אם יראו בכך צורך. הם עוד לא רוב, אבל זאת תהיה בעיה עצומה שמחייבת טיפול מיידי. ראינו מה קרה כשהם החליטו לתקוף את אוהדי מכבי תל אביב ויצאו לצוד יהודים באמסטרדם, במדינה שלי, כמו במלחמת העולם השנייה. זה מזעזע ומביש. לא כל המוסלמים אצלנו הם כאלה, אך עם אלה שהם כן כאלה חייבים להתנהג ביד קשה".
מטרה לאסלאמיסטים
מה ישראל צריכה לעשות כדי לשחזר את התמיכה הכמעט אוטומטית, שממנה היא נהנתה במדינות מערב אירופה בתקופת המלחמה הקרה?
"לצערי, הזמנים של התמיכה האוטומטית הסתיימו מזמן. אני ממליץ לכם לעמוד על שלכם, ולא לפחד מהפוליטיקה האירופית. אל תחפשו קרבות שאינם נחוצים, אך אל תפריזו בחשיבות דעתה של אירופה, בוודאי לא כאשר טראמפ נמצא בבית הלבן ואתם הרבה פחות תלויים באירופאים.
"זה גם לא התחיל היום. קראתי לאחרונה את הצהרת ונציה, ההצהרה הראשונה של האיחוד האירופי בענייני המזרח התיכון, שלראשונה התוותה את קווי המדיניות המשותפת של האיחוד עוד בשנת 1980. מצאתי בה דברים נוראים ביחס לישראל, ותאמינו לי - מאז זה לא השתנה. פוליטיקאים אירופאים תמיד מצאו דרך לתקוף ולבקר את ישראל, הרבה פעמים משיקולים של פוליטיקה אירופית פנימית. מצד שני, יש לכם עכשיו הרבה חברים. תעשו מה שטוב לכם ותתמקדו בהם. אני אחד מהם, אולי הטוב שבהם".
וילדרס פחות שש להתייחס למחיר שהוא משלם על התמיכה בישראל ועל דרכו לעמוד על העקרונות ולומר את האמת, גם אם היא מרגיזה את מי שאינו חפץ בה. המחיר כבד, ולא רק כמטאפורה. בספטמבר 2024 בית המשפט בהולנד הרשיע שני מנהיגים פוליטיים ודתיים מפקיסטן בהסתה ובאיומים לרצח על כך שקראו לרצוח אותו והבטיחו למבצעים שייטלו על עצמם את המשימה שכר נאה בעולם הבא.
רק שנה לפני כן פקיסטני אחר הורשע בעבירה דומה ונידון למאסר של 12 שנים, אחרי שקרא לאנשים בפומבי לרצוח את ראש מפלגת החירות ההולנדית. "הם כנראה לעולם לא יישאו בעונש", מציין וילדרס, שיודע כי פקיסטן לא תסגיר את האחראים הזוממים להתנקש בו, ואולי אף לא תצר את צעדיהם. הוא גם יודע שיש הרבה מאוד כאלה.
"חלפו 20 שנה מהרצח של תאו ואן גוך, במאי סרטים הולנדי שהפיק סרט על אייאן חירסי עלי ועל תופעת האלימות כלפי נשים בחברה המוסלמית בהולנד", נזכר וילדרס. "מאז גם היא וגם אני נתונים לאיומים מתמידים של מחבלים אסלאמיסטים. אני זוכר כיצד שוטרים חמושים במקלעים לקחו אותי ואת אשתי מהבית לקסרקטין צבאי, כי בבית לא יכלו להגן עלינו. לא ישנתי בביתי כבר 20 שנה. אנחנו נאלצים להישאר בבית מאובטח שסופק על ידי הרשויות, ולנוע לכל מקום רק תחת אבטחה כבדה.
"אני כבר לא זוכר את חיי כפי שהיו לפני שנזקקתי להגנה משטרתית 24/7. בשנים האחרונות בלבד הוצאו נגדי ארבע-חמש פתוות, שדורשות מכל מוסלמי להתנקש בי ובמשפחתי. אלה איומים מאוד רציניים: הייתי בראש יעדי החיסול של אל־קאעידה, של דאעש, של הטליבאן ושל אסלאמיסטים בפקיסטן, וכל זה רק משום שאני מדבר ופועל למען החירות באמצעים דמוקרטיים לחלוטין.
"אני מאמין בחירות, ואני רוצה לתת למדינה שלי חירות. אני יודע שאידיאולוגיות מסוימות, במיוחד כאלה שאינן מתירות לתומכיהן להתחרט ולעזוב (כפי שהאסלאם מחייב בעונש מוות את מי שעוזב), לא אוהבות את רעיון החירות. אבל החירות יקרה לי מכל, ולכן אמשיך לתמוך בישראל, מדינת החירות היחידה במזרח התיכון, ובחירות בארצי. אני משלם מחיר בלתי אפשרי על כך, אבל לא מצטער, כי אני יודע שאני עושה את הדבר הנכון".