שי כהן
יועץ כלכלי
מנהל בקבוצה "השקעות לעצלנים". מסייע למשפחות לנווט את דרכן הכלכלית, לצמצם חובות ולבנות הון משפחתי יציב
שי כהן, כיועץ כלכלי למשפחות הוצאת מאות משפחות מהמינוס, ובוודאי פגשת סיפורים לא שגרתיים. בתקופה שבה הכסף הפך למהותי מתמיד, בוודאי לנוכח הגזירות הכלכליות, מעניין לדעת - מהי מערכת היחסים שמנהלים הישראלים עם הכסף שלהם?
"כשאנשים מגיעים אלי לייעוץ, עניין הכסף הקונקרטי מהווה בדרך כלל רק כ־30% מהשיחה. ברקע קיימים המון דעות קדומות, פחדים, תשוקות ותהיות לגבי מטרת הכסף בחיים. משום מה, לרוב האישה היא זו שמובילה את התהליך, ואילו הגבר פאסיבי יותר. השיחה ביניהם רחוקה מהמתמטיקה של התקציב: היא לא מוכנה לוותר הפילאטיס, הוא לא מוותר על האופנוע. כל אחד עם חלומותיו ותשוקותיו, ולעניין נכנסות לא אחת גם הקנטות, העלבות והאשמות".
אתם נעים על התפר הדק שבין התנהלות כלכלית לבין חלומות, חרדות ואולי אפילו טיפול זוגי.
"וזה מוביל לסיפורים יוצאי דופן. לפני כמה שנים התקשר אלי אדם, וסיפר כמעט בלחש שמשפחתו חושבת שהוא טייקון, אבל למעשה השכר שלו ממוצע מאוד. השאלה לא היתה כלכלית, אלא איך הוא מודה, קודם בפני עצמו ואז בפני אחרים, שהוא לא מיליונר. זה קושי אמיתי לגעת במיתרי הנפש הרגישים האלה.
"יש זוגות אחרים, שבהם אחד הצדדים כועס על הצד השני משום שהוא לא מצליח לספק לו את רמת החיים שאליה הוא שואף. נשים שנוזפות בגברים שלהן על כך שהם לא מרוויחים מספיק טוב. הרבה אנשים שאני פוגש מספרים על חסך מסוים בילדות, מחסור בכסף ובאוכל, ואפילו איסורי קניות ורכישות. בדור הבא זה מתבטא בהנגשת מותרות - פגשתי במשפחה שמילאה את הבית באוכל משום שלהורים הוא לא היה נגיש".
כך שכסף מפגיש אותנו גם עם פספוסים, פספוסי ילדות, וגם עם חלומות עתידיים.
"גם וגם. הכסף והחוויות הקשורות בו רודפים אחרי אנשים, ולכן פעמים רבות הם מפחדים לצמוח עם הכסף, מחשש לקחת סיכונים, ומעדיפים להסתמך על המשכורת ותו לא. אדם שהפסיד מאות אלפים בעסק או בבורסה עלול להתייסר שנים. גם סביבתו תזכיר לו את ההפסד".
מהצד השני, כסף הוא גם אנרגיה.
"כשאתה עובד בעבודה שבה אתה משתכר היטב, אתה מתמלא אנרגיה, חיות וביטחון. ומהצד השני, אנשים עם חובות והלוואות מגיעים אלי כבויים, שפופים ומפוחדים. פגשתי אדם מבוגר עם חוב גדול שפשוט טען בפניי: 'לא הצלחתי בחיים'. מבחינתו, כסף הוא מדד להצלחה או לכישלון בחיים. אחרים מרגישים שהגבריות שלהם מתערערת כשאין מספיק כסף".
למה שואפים וממה חוששים אנשים במינוס?
"כשאנשים נמצאים בחובות, השאיפה שלהם היא להגיע לאפס, וזו שאיפה נוראה. זו לא באמת שאיפה, אלא זה רק רצון לצאת מהסבל הכלכלי. ממה הם חוששים? מכך שהעסק יתפרק, מהעתיד הזוגי. אדם שהפסיד כסף בבורסה לרוב לא ירצה לגלות לאשתו. גברים חוששים שהנשים שלהם לא יסלחו להם".
60 אלף בחודש, ומינוס
האנשים האמידים שאתה פוגש במשרדך, "שי כלכלי", הם בהכרח מאושרים יותר למראית עין?
"כסף קונה אושר עד רף מסוים. אנשים שמגיעים עם הון ומנסים לעשות לו אופטימיזציה נראים אחרת, אנרגטיים. צרות של עשירים הן תמיד עדיפות".
ממה חוששים אנשים שהפרוטה נמצאת בכיסם?
"אנשים עם כסף גדול חוששים להיתקע בעבודה עד סוף ימיהם. הרבה אנשים בני 35-40 שצברו כסף גדול לא אוהבים את עבודתם. הם לא רוצים להיתקע בה 12 שעות ויותר ביממה. הם מנסים להפוך כסף גדול לחופש, זה גם המנוע שלהם וגם החרדה. הם חוששים להשתעבד לכסף, אבל הם גם ערים לבשורה היפה שלו - שביטחון כלכלי יכול להפוך לחופש".
זה קצת מתסכל, משום שגם אנשים רבים בעלי ממון מרגישים במרוץ עכברים.
"ה'סוויט־ספוט' היא נקודה חמקמקה. כשיש לך יותר מדי זמן, אתה תוהה אם לא כדאי לייצר יותר כסף. כשיש לך המון כסף, אתה מקנא באנשים שיש להם זמן. זו משוואה שקשה לאזן, במיוחד אם אתה פוזל שמאלה וימינה.
"לאנשים שגרים בשכונות יוקרה, למשל, קשה יותר, כי הם רואים את חבריהם, את הבתים הגדולים, את החופשות; ואילו מי שעובדים מסביב לשעון מביטים על חבריהם שנמצאים בחיק המשפחה, ואוכלים את הלב. אותם אנשים שהשתעבדו לכסף ולעבודה לא רואים את ילדיהם, לא עושים ספורט ואוכלים ג'אנק כי אין להם זמן. אני מבחין שהרצון של אנשים רבים הוא להתנתק מהדבר הזה, להפסיק להסתכל שמאלה וימינה, להסתכל פנימה ולשאול את עצמם מה הם מחפשים בחיים הקצרים האלה, מה מעניין אותם וממה הם נהנים.
"מחקרים מראים שאנחנו לא נהנים מעוד מכונית או בגד. אנחנו נהנים לשחק עם ילדינו, להיות בטבע, להיפגש עם חברים. אני אוהב לרוץ בהרים ולטייל עם המשפחה בימי שישי. זה כמעט לא עולה כסף, ולתחושתי זה יכול לנצח אפילו חופשה בחו"ל. הדרך להנאה לא עולה הרבה כסף, בשעה שכסף פעמים רבות גורם לנו לרדוף אחרי הזנב של עצמנו, ולא תמיד מסייע עם הדכדוך".
חשוב לשאול את עצמנו - מה הכסף משרת עבורנו, למה בעצם חשוב שנרוויח יותר? במובן הזה, הלחץ סביב עליית המע"מ הוא רק סימפטום לתחושות עמוקות יותר.
"נכון. אז השאלה הנשאלת היא למה בעצם אנחנו קופצים לקנייה שבועית בקניון? איך ממלאים את החלל כשלא קופצים ל'זארה' בכל שבוע? הדרך היא לייצר דרכים אחרות להשיג אותן המטרות בדיוק. כשממלאים את החלל בדברים שעושים לנו טוב, קל יותר לשלם את המחיר שבצמצום ההוצאות".
הדברים שלך מתחברים לרוח המינימליזם. פחות רכוש וכסף, יותר הנאה.
"המינימליזם מתחיל בעיניי מהסטת המבט מרעיון 'אושר תלוי בכסף' כפי שהוא מתבטא בעיניים מערביות. פרסומות שונות מוכרות לנו שחיים מאושרים הם כאלה שיש בהם רכב, חופשות, תכשיטים. לכך אנשים שואפים. מנגד, בבית אמריקני יש כ־300 אלף חפצים בממוצע, והאמריקנים הם לא העם הכי שמח בעולם".
בדירוג האושר ארה"ב דורגה במקום 23.
"זה מחזק את הטענה שלי. כל חפץ גורם לנו לעבוד בשבילו, להיעדר מהבית, להיכנס לסטרס כלכלי בקנייה. עודף בחומר מקשה עלינו לנשום. צריך לנסות לחשוב אחרת. סוקרטס היה הולך לבוש סחבות ברחובות אתונה ולימד את הנוער על מחשבות ועל חוכמה. האנשים האלה היו מאושרים יותר, כי הם חיו את האמת הגבוהה של חייהם ומצאו מה עושה להם טוב. מינימליזם הוא לפנות מקום ליותר דברים שעושים לנו טוב".
אתה פוגש מינימליסטים במשרד שלך?
"אני פוגש אנשים שממלאים את הבית בחפצים ומנסים להבין למה הם חיים בתחושת חוסר. זה הופך להרגל: כשאנחנו קונים ומרגישים אושר מיידי, אנחנו סבורים שגם הקנייה הבאה תייצר אושר. זה מדרון חלקלק. המדרון הזה תקף גם למשכורות גבוהות. הייטקיסטים, למשל, נמצאים לא אחת בכלוב של זהב. הם התרגלו למשכורת של 30 אלף ומעלה בחודש, והמסגרת המשפחתית שלהם מתנהלת לפי רמת ההכנסה הזו. הם לא יכולים לעבור למשכורת של 12 אלף. אבל ברגע שמתנתקים מדברים שעולים המון כסף, פתאום עוברים לרווחה מסוג אחר".
אבל אז רמת החיים יורדת.
"קשה לרדת ברמת החיים, קל יותר לא להעלות אותה מלכתחילה. הגיעה אלי מישהי עם הכנסות של כ־60 אלף שקלים בחודש, שלא סגרה את החודש. אנשים לא יכולים לעמוד ברף של עצמם. במובן הזה, אין הבדל בין מי שמרוויחים 10,000 שקלים בחודש לבין מי שמרוויחים 50 אלף. בסוף, כולנו צריכים להתנהל בהתאם לתקציב".
כניסה למינוס היא גם עניין של אופי?
"לאנשים יש נטייה להתרחב ולהשתדרג עם הגיל. הבעיה מתחילה כשאין חשק או כוחות לעקוב אחרי התקציב. לאנשים יש פחד ואף סלידה מביורוקרטיה. מעקב תקציבי מרגיש עבורם ככלא, אבל בעיניי אלה כבלים שמייצרים חופש. אתה לא מגביל את עצמך, אלא רואה כמה תוכל לאפשר לעצמך".
כמה הוצאתם בסופר?
מאז הודיעו על העלאת המע"מ אתה מזהה יותר תכונה ולחץ בקרב אנשים?
"אני מזהה לחץ בקבוצות פייסבוק למיניהן, אבל אני גם תוהה על מה הלחץ והמאבק - על לאכול יותר סוכר במוצרים שמחירם עלה? לרוב, האנשים שמגיעים אלי טוענים שהם ממש לא בזבזנים, אבל רובם לא מאוזנים. בקניות בסופר אנשים מאבדים את הצפון, ומוציאים אלפי שקלים בחודש. לפי הלמ"ס, הממוצע לנפש לקנייה חודשית בסופר עומד על כ־800 שקלים. מי שחורגים מזה - יכולים לצמצם".
מהם השינויים הפיננסיים שאנשים צריכים לבצע בתקופה הזאת?
"לחפש את החלופות לדברים שאתם אוהבים, מבלי לבטלם. מי שאוהבים לטייל - נהדר. אם חו"ל לא אפשרי, אפשר לטייל בטבע כאן בארץ. מינוי לחדר כושר אפשר להחליף באימונים בחוץ. גם בגדי יד שנייה זו לא בושה. כשמוותרים על הטאבו ומתייחסים נטו לצורך, מגלים שאפשר להוציא פחות ולהרוויח יותר ביטחון, ולסגור את החודש עם אקסטרה כסף. זה עולם אחר, שמייצר יותר רווחה נפשית מכל בגד או חופשה".
מה חשוב לדעת בכל הקשור לבניית תקציב יעיל?
"הצעד הראשון הוא להסתכל אחורה ולהבין לעומק את ההכנסות וההוצאות שלנו. כשמגלים חריגה של 2,000 שקלים, אפשר להבין על מה ניתן לוותר. פגשתי בני זוג שמדי בוקר עצרו לקפה ומאפה בדרך, והם גילו שזה הצטבר להמון כסף. השלב הבא הוא להבין היכן במהלך השנה מתרכזות רוב ההוצאות. אם בקיץ יש הוצאות נוספות של 10,000 שקלים, אפשר להחליט שחוסכים 1,000 שקלים בכל חודש, כדי להגיע עם יתרה חיוביות להוצאות יולי-אוגוסט. חשוב לכתוב את ההוצאות אחת לשבוע. זה עובד כמו קסם, ולטעמי זה יעיל יותר מכל אפליקציה, כי כך נוצרת תשומת לב מודעת לכסף שלנו".
איך מגדילים את ההכנסות בשנה כזו?
"הופכים תחביב למקצוע, למשל. משכורת היא תמיד מוגבלת, משום היותה תלויה במעסיק. כעצמאים, אפשר למצוא נישה ולהפסיק את התלות בקידום כשכירים. גם הפיכת תחביב לעסק צדדי היא משמעותית. לפעמים עוד 1,000 שקלים בחודש משנים את כל התמונה".
אתה טוען שאפשר להגדיל את הפנסיה שלנו במאות אלפי שקלים, ואפילו במיליונים. איך בדיוק?
"בפנסיה יש שני רכיבים חשובים, הראשון חשוב יותר מהשני: המסלול שבו אנחנו מושקעים ודמי הניהול. בעניין המסלול, לרוב ברירת המחדל של בית ההשקעות היא סולידית, משום שהוא מפחד שאנשים יזהו נפילה בשווקים ויפדו את הכסף. אני אמנם לא יועץ השקעות, אבל אם אתם במרחק של 15 שנים ויותר מהפנסיה, המסלול הזה הוא סולידי מדי, משום שהיסטורית אנחנו יודעים שמדדי מניות רחבים, כמו S&P500 למשל, לא הפסידו מעולם בטווח של 15 שנים. לא היו 15 שנים בהיסטוריה הנמדדת של השוק שבהם השקעת 100 שקלים ויצאת עם 99. זו לא ערובה לעתיד, אבל זו סטטיסטיקה ארוכה של 150 שנה, שכוללות מלחמות עולם ומשברים גדולים.
"למי שיש להם זמן עד הפרישה, אין סיבה להיות במסלול סולידי שנותן 4%-5% בשנה. צריך מסלול אגרסיבי יותר, שאמנם עלול ליפול נקודתית באופן דרמטי, אבל לטווחי זמן ארוכים ייתן תשואה של כ־8% לשנה בממוצע. זה נשמע זניח, אבל לאורך זמן הפער ברווחים הוא אדיר. בעיניי כלל האצבע הוא: ככל שתרצו את הכסף קרוב יותר, סכנו אותו פחות. ככל שתרצו אותו רחוק יותר, סכנו אותו יותר. כל טווח ביניים, לא חודש אבל גם לא 15 שנה, ייצר תמהיל בין מניות לאפיקים סולידיים".
ולגבי דמי הניהול?
"דמי ניהול מופרזים הם מתכון להפסדים. מה עושים? מקצצים בדמי הניהול באמצעות מיקוח. זה שוק שלגמרי אפשר להתמקח בו".
ומי שרוצים לחסוך לטווח הקצר?
"הכסף של רבים מאיתנו יושב בעובר ושב, וזה המקום הכי עלוב לשים בו כסף. מיליארדים מהכספים של אזרחי ישראל יושבים בעו"ש, וזה רווח לבנקים ופחות רווח לנו. המקום האידיאלי הוא כנראה קרנות כספיות שקליות, שנותנות ריבית של כ־4% בשנה. ככל שמפקידים יותר, מרוויחים יותר. מי שמפקידים 100 אלף בשנה ירוויחו יותר מ־4,000 שקלים בשנה. זה נזיל, ממתן תנודתיות ומאפשר לנו להרוויח יותר".
עניין הרווח הוא אינסופי, בור ללא תחתית, וגם על כך צריך לתת את הדעת.
"נכון, משום שאנחנו לא אוהבים להרהר באפשרות שיש לנו מגבלות. זה מתסכל ומרגיז אותנו. במובן הזה, הגזירות הכלכליות הן לא בהכרח הקושי האמיתי, הקושי הוא אנושי - להבין שלכולנו יש מגבלות. וההבנה הזאת, שיש לנו מגבלה אנושית, היא כואבת בכל תקרת שכר: ב־10,000 שקלים בחודש, וגם ב־500 אלף שקלים בחודש. 'אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו', כנראה כשנמות לא נמלא אפילו חצי משק השאיפות שלנו. אפשר להרחיב את הגבולות ולהרוויח יותר, אבל תמיד תהיה מגבלה, וחשוב לזכור זאת".
להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו