חוגגים חנוכריסמס? זה מה שזה אומר עליכם

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משנת 2023 חיים בישראל כ־190 אלף נוצרים. פחות מ־2% מהאוכלוסייה. רובם המכריע - ערבים. כך שאיכשהו המגע היומיומי של אזרחי ישראל עם נוצרים שואף לאפס. הם בשלהם ואנחנו בשלנו, קרי: הם נוצרים, אנחנו יהודים, והכל בסדר. והכל באופן כללי יהודי, שכן מדינת ישראל היא מדינה יהודית, ולמתקשים עם הקונספט: מדינה שרוב אזרחיה יהודים. ויהודים, אם הם כבר חוגגים - חוגגים את חג החנוכה.

כמו חגים אחרים, גם את חנוכה אפשר היה לנתק משורשיו הדתיים ולהפוך את טיהור בית המקדש לסיפור ניצחון המכבים על היוונים. אפשר להבין מדוע לאורך שנים ליווה השיר "אנו נושאים לפידים" את הדלקת המשואות ביום העצמאות, עם המילים "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו". מקימי המדינה ידעו שמדינה יהודית זקוקה לא רק לבית מקדש, אלא גם ללוחמים. אולי הרצון להתנתק מהגלות גרם לטשטוש מכוון של קדושת החגים: שבועות הוא חג חקלאי, על חשבון מתן תורה. יום כיפור הוא חג האופניים (ולימים החג שבו נאסר על יהודים להתפלל בהפרדה במרחב הציבורי), פורים הוא חג התחפושות, וחנוכה הוא חג האור. אך קשה יותר להבין כיצד נולד כאן, במדינת היהודים, חג חדש: חנוכריסמס.

בחג המולד חוגגים הנוצרים בכל רחבי העולם את הולדת ישו באבוס בבית לחם. לא עניין שמעסיק את הישראלים באופן טבעי. מקסימום נחגוג את ליל השנה האזרחית החדשה, ויש מי שיקרא לו "סילבסטר", על שם קדוש נוצרי שאין לנו מושג מי הוא ומה עשה.

לפחות לוח השנה האזרחי הוא בשימוש נפוץ כאן. אך מה לנו ולהולדת ישו? האם גל המוני של התנצרות שוטף את ישראל? לא. אלא ששנים של חשיפה לתרבות המערב, צפייה בסרטים ובסדרות טלוויזיה, השתילו את הסממנים החיצוניים של חג המולד גם בנפשם של יהודים נוחים להתרשם. עצי אשוח מקושטים זה יפה, מתנות זה יפה - אם משלבים אותם בתוך קומדיה רומנטית או דרמה משפחתית, על אחת כמה וכמה.

בנפשות יהודיות מסוימות רחב המקום לאוניברסליזם, גם אם במקרה הזה מדובר בסממנים חיצוניים של דת אחרת. הרי לא צריך להיות בודהיסט כדי לתרגל יוגה, ואין צורך להאמין בישו כדי לשלב אותו במסורת יהודית קדומה בהרבה, של מלחמות החשמונאים ביוונים וטיהור בית המקדש. אחרי הכל, אנחנו גם יהודים.

אפשר לסמוך על כושר ההמצאה של יהודים שממילא לא התחברו (או לא חוברו) לרובד הדתי של חג החנוכה, ושהרובד החילוני שלו לא הספיק לייצר בהם מחויבות מונוגמית להדלקת נרות ומעוז צור (יש כאלה שלא יודעים מיהו מעוז צור). נכון, זה חג שיש בו אלמנט מובהק של כיף: סביבונים, דמי חנוכה, אוכל מטוגן ופסטיבלים לילדים. מה עוד אפשר לבקש? אבל כמו הסופגניות - בלי בית המקדש מדובר בקלוריות ריקות. ולאלה אפשר לצרף גם חג נוצרי בלי להרגיש בהבדל. מסיבה זו מסיבה, אז שיהיה חנוכריסמס.

השופט עמית בירך את עובדי מערכת המשפט לרגל חג המולד, אבל כאשר דן בעתירה שדרשה הכנסה של חמץ לבתי חולים בפסח - התייחס עמית אל החג היהודי כאל "דיאטת מצות למשך שבעה ימים"

כל זה מובן ואולי מצער אם מדובר באזרחים מן השורה, אך מעורר תמיהה כאשר מדובר במוסדות ציבוריים. לכבוד חג המולד השנה פרסם ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, ברכה לחג המולד ל"שופטות, שופטים, רשמות, רשמים, עובדות ועובדים". אין בכך פסול, שכן מן הסתם במערכת המשפט בישראל עובדים כמה נוצרים. הברכה מקושטת בסמלי החג: שרשרת קישוטים, עוגיית ג'ינג'ר וערימת מתנות. "נאחל לחוגגות ולחוגגים אור, שמחה ושנה אזרחית מלאה בתקווה ובהזדמנויות", בירך עמית. הברכה לחג הנוצרי בולטת בעיקר על רקע התייחסותו של עמית לחג הפסח היהודי: כאשר דן בעתירה שדרשה הכנסת חמץ לבתי חולים בפסח, התייחס עמית אל החג כאל "דיאטת מצות למשך שבעה ימים". כך שגם אם בירך את העובדות והעובדים של מערכת המשפט בחג פסח שמח - כמי שבז לחג הזה, אין לברכה הזאת שום משמעות.

אבל עמית לפחות מפריד בין החגים היהודיים לאלה הנוצריים. לעומתו, האקדמיה כבר התהדרה ביצור הכלאיים של החנוכריסמס. אגודת הסטודנטים של הטכניון בחיפה הבטיחה חנוכריסמס "עם האמנים הגדולים והדלקת נרות!". בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ערכו מסיבת חנוכריסמס עם די.ג'יי, "שתרים אותנו באוויר, אלכוהול במחירים סטודנטיאליים וסופגניות בשלל מילויים". ובפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב פרסמו ברכה שבמרכזה סמל החג החדש: חפץ שמחציתו חנוכייה ומחציתו עץ אשוח. "נאחל שכל אור קטן יאיר לכם.ן את הדרך ויביא איתו בשורות טובות ותקווה חדשה. חג חנוכה וכריסמס שמח". אפשר לחשוב מה כבר ההבדל בין חג לחג. בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב לא מגיעה ליהודים ברכה נפרדת.

כמו השופט עמית, גם באוניברסיטת תל אביב מזכירים "אור" ו"תקווה". החנוכייה מפיצה אור - כך גם קישוטי עץ חג המולד. "אור" הוא טוב אוניברסלי ונעדר קדושה דתית ספציפית. והתקווה - למה מקווים? לא משנה. תקווה זה טוב. ולכן חנוכריסמס ריק מכל תוכן וחסר משמעות גם ליהודים וגם לנוצרים. מתחת לקישוטים אין כלום, רק התבטלות ופרובינציאליות.

מי שמתייחס ברצינות לחג לא יכול לחמוק ממשמעותו האמיתית. וזו, מה לעשות, דתית. ומכיוון שכך, אי אפשר להלחים את חנוכה אל חג המולד כשם שאי אפשר להלחים את המפרי בוגרט לגאולה כהן רק כי שניהם נולדו ב־25 בדצמבר, ושניהם לא קשורים לישו, שנולד גם הוא באותו התאריך. חנוכה הוא חג יהודי. חג המולד נוצרי מכף רגל ועד ראש. חנוכה הוא שלנו. חג המולד - לא.

החנוכריסמס מעיד לא רק על תפיסה שטחית של אוניברסליות, הרי רק סמיכות התאריכים איחדה (לכאורה) את שני החגים ואת שתי הדתות. הוא מצביע גם על חוסר יכולת לאהוב את מה ששלך, רק כי הוא שלך. חבל, שהרי חנוכה הוא לא רק שלנו, אלא גם חג יפה כל כך. הוא לא זקוק לסיוע מדת אחרת.