שבט שבט תרדוף

איך קוראים לה, למדינה, אולי מדינה לשעבר, שהתמוטטה השבוע? כי יש לה שני שמות. הצרפתים קראו לה בשם שהיה מקובל מאז רומא העתיקה, השם שהשתבש ביוונית מאשור הקדמונית. סוריה היתה השם שאסד אהב, שם שמשמר מורשת לאומית גאה, במדינה פאן-ערבית. בסוריה אסד האב, האריה, דחף לשיקומה של תדמור הפגאנית במדבר הסורי, ואסד הבן הפך את המלכה זנוביה, מלכת תדמור במאה ה־3 לספירה שמרדה באימפריה הרומית, לגיבורה לאומית.

אבל רוב המוסלמים לא קוראים לה סוריה. עבור המורדים, ה"תחריר" אינו משחרר את סוריה אלא את א־שאם, ארץ הצפון. כי כשמסתכלים ממכה, שממנה יצא בית אומיה אל דמשק בירתו, בימי הח'ליפים הסונים הגדולים, סוריה היא הטריטוריה בצפון.

אבל זהו, אסד נפל. ג'יהאדיסטים סונים בטויוטה תקעו את החרב בליבה של הפאן-ערביות. אי אפשר להבין את זה בלי לחשוב על איך שהכל התחיל. כי אחריתו נעוצה בראשיתו.

שנות ה־40 בשלהי המנדט הצרפתי מולידות בסוריה מפלגה חדשה עם שלושה ראשים. סלאח א־דין אל־ביטאר הסוני, בן לאוכלוסיית הרוב בשטח המנדט; מישל עפלק הנוצרי, מיעוט מכובד שנהנה מחיבת המערב; וזכי אל־ארסוזי, אינטלקטואל ופילוסוף עלאווי. שלושתם בוגרי הסורבון בפריז.

העלאווים - כת קטנה ומדוכאת שגרה בצפון־מערב סוריה באזור החוף ומאמינה בוורסיה די ביזארית של האסלאם השיעי. שילוב של אסלם, פגאניזם ונצרות. רק בשנות ה־70 של המאה ה-20 העלאווים הוכרו כשיעים, נידרש לכך בהמשך.

רוב הסונים עדיין חושבים שהם אינם מוסלמים כשרים. למייסדי הבעת' זה לא משנה, הם לא מתעניינים בדת, הם מרקסיסטים לאומנים, שילוב בין סוציאליזם לפאן-ערביות, בני האומה הערבית הגדולה. והם מצליחים. האליטה מתקופת המנדט הצרפתי לא איתם, אבל המגזר הציבורי - לגמרי שם. כלכלנים, משפטנים, מדענים, ואיך לא - קצינים, מצטרפים בהמוניהם לבעת'.

ביניהם הרבה בני מיעוטים שמוצאים בזהות הפאן-ערבית תשובה לנחיתותם בחברה מוסלמית. הבעת' אוחזת את השור בקרניו וגם בזנב. הם סוציאליסטים בלי להיות קומוניסטים, הם חילונים בלי להיות אתאיסטים, הם האופנה החדשה הכי מגניבה בשכונה. והם פאן-ערבים. ממש ממש פאן-ערבים.

רק מה, הפאן-ערביות הזאת לא היתה פאן בכלל. העסק לא עובד. סוריה נכנסת לממשל משותף, פאן-ערבי, יחד עם מצרים. אבל הביחדנס הזה הופך למתח גדול. ב־1961, שלוש שנים לאחר תחילת הניסוי הגדול, הסורים מפרקים את החבילה מהמצרים. המתח בסוריה גובר. השמאל הקיצוני מפחיד את הממשלה הלאומנית. ואכן, ב־7 במארס 1963 זה קורה, קבוצת קצינים מרקסיסטים, אנשי בעת', תופסים את השלטון. אבל משהו מוזר קורה. ראש הממשלה הוא אולי סוני, אבל קציני הצבא של הבעת' הם ברובם בני מיעוטים. יש בהם נוצרים, יש דרוזים ויש גם לא מעט עלאווים. אחד מהם הוא טייס עם כינוי מאצ'ואיסטי, חאפז אל־אסד, האריה.

מדוע בני המיעוטים הולכים עם הבעת'? כי המפלגה הציעה חזון שאינו יכול להתקבל בשלטון מוסלמי. חלום על שוויון אזרחי בין חברי דתות שונות. חלום על חיים שבהם עלאווי, דרוזי וכורדי נחשבים כאזרחים שווים ולא ד'ימים מושפלים.

ב־1966 אסד וחברו סלאח ג'דיד מבצעים את ההפיכה השנייה. זכי אל־ארסוזי הוא אביהם הרוחני. אף ששניהם עלאווים, זו לא הפיכה עדתית, אלא כלכלית, כשהפלג המרקסיסטי והחילוני של המפלגה מגרש את הפלג הימני יותר. ותיקי הבעת' מישל עפלק וסלאח אל־ביטאר מוגלים. הצבא עובר טיהור. הבעת' הופכת למפלגה עם ייצוג יתר לעלאווים, אבל היא גם בית של מיעוטים אחרים, נוצרים וכורדים, לא מעט סונים, וגם דרוזים, שמרגישים חזקים מספיק כדי לנסות להשתלט על המפלגה.

הם נכשלים. שר ההגנה אסד ומנהיג המדינה ג'דיד, שבהתאם למסורת הסובייטית נושא את התואר הביורוקרטי - המזכיר השני של מפלגת הבעת' - ממנים נשיא סוני חלש, אמין אל־חאפז, קצין צבא. למעשה המדינה היתה תחת שלטונה של כת צבאית עלאווית, שאליה השתייך אסד, והיא "הוועדה הצבאית", שהסתתרה למעשה מאחורי דמותו של אל-חאפז, שהוצג לציבור כשליט.

רגע לפני הדחה, הפיכה אחרונה וסופית

ואז פרצה מלחמת ששת הימים, וישראל ניצחה ניצחון מוחלט. אסד שר ההגנה היה אחראי על הצבא וחיל האוויר, גאוותו הגדולה, שהושמד על הקרקע. בקרב קציני הבעת' מתחולל מאבק שמגיע לנקודת רתיחה. ג'דיד והנשיא אתאסי מתכוונים להעיף את אסד, אסד מרגיש את הסוף קרב. וברגע סכנה, אדם נבחן באמת. אסד עושה הפיכה אחרונה, הפיכה משפחתית עלאווית. השבט שלו, הדת שלו, הדם שלו, תופסים את השלטון האמיתי בסוריה. אסד כותב חוקה, הנשיא חייב להיות מוסלמי, אבל אסד עלאווי. מה עושים?

ב־1973 מתחיל הקשר של משפחת אסד עם השיעים בלבנון. האימאם מוסא א־סדר, מנהיג הזרם השיעי המרכזי בלבנון, מפרסם בפתווה כי הוא מכיר בעלאווים כחלק אותנטי מן האסלאם השיעי. הפתווה שלו אפשרה לאסד לחזק את שלטונו בסוריה ולשיעים ברית הגנה במלחמת האזרחים בלבנון שהחלה לתסוס. א־סדר לא רק ביסס את הקשר בין השיעים למשטר אסד, הוא גם היה הציר של אסד למולות השיעים באיראן. ב־1978, בביקור בלוב, נעלם האימאם. ככל הנראה, אנשי קדאפי חיסלו אותו.

משטר אסד דגל בפאן-ערביות אבל שחט סונים בסיטונות. הם דיברו על זהות לאומית סורית והעלימו כל מתנגד משטר. בכירי הבעת' הישנה הוגלו או חוסלו. ברוכים הבאים למזה"ת, המקום שבו כשלצ'ק אין כיסוי - אולי לוקח לו זמן, אבל הוא תמיד חוזר בסוף.

סוריה של אסד נולדה מהשתלטות עוינת של מיעוט קטן על רוב מוסלמי סוני. לא משנה כמה המשטר עודד אחדות לאומית ודיבר עליה, הוא טבח בסונים וכעת הסיפור נגמר בטבח של עלאווים על ידי סונים. הפאן־ערביות לא מתה, היא מעולם לא טרחה להיוולד. בשכונה הזו אנשים הם קודם כל הדת שלהם, לא המצאה של סייקס, פיקו וכמה אינטלקטואלים מרקסיסטים.

ויש גם לקח חשוב. יש מדינה ממזרח אלינו, שהתחילה כפרויקט בריטי וכיום מתנהלת בעזרת ה־CIA, ולעניות דעתי גם בגיבוי ישראלי. בשנת 70' טנקים ישראליים הרתיעו את אסד מכניסה לירדן לסייע לפלשתינים בספטמבר השחור. ירדן, מתנת הפיצוי למשפחה האשמית מחיג'אז על הסיוע לבריטים במלחמת העולם הראשונה, עדיין מחזיקה מעמד. אבל היא שקר. שקר מלאכותי ששולט ברוב פלשתיני סוני שהולך ומקצין דתית.

אל תטעו: כשאין לו כיסוי - בסוף הצ'ק תמיד חוזר.