לקראת שובו של טראמפ: חוזרים להסכמי אברהם?

7 באוקטובר חולל בחברה הישראלית שינוי ותהליכי עומק שעדיין מוקדם להעריך את השפעתם, אבל הוא עשה דבר נוסף שכמעט אין עוסקים בו: הוא הפיל מהמדף שני הסכמי שלום שהיו כמעט אפויים, כמעט מוכנים לחתימה. כשרה"מ בנימין נתניהו נשא באו"ם לפני כחודשיים את נאום "הברכה והקללה" שלו - קללת ציר הרשע בראשות איראן, מול ברכת הסכמי אברהם שאולי יתרחבו עוד - הוא התכוון בעיקר לשתי מדינות: סעודיה ואינדונזיה.

אלה היו יכולים להיות שני הסכמים אסטרטגיים, משני מציאות, שהיו מנחיתים מכה קשה על תוכניות איראן להטיל מצור וחרם ומלחמה כלל־אסלאמיים על ישראל, אבל המלחמה הפילה, כאמור, לפחות זמנית, את שניהם. טראמפ והצוות שלו שמים עכשיו מחדש על השולחן את הטיוטות המתקדמות מאוד של ההסכמים הללו ומנערים מהם את האבק. הם כבר מנסים לקדם אותם.

הראשונה בתור היא סעודיה, שומרת המקומות הקדושים לאסלאם ויצואנית הנפט הגדולה בעולם, שהחשש הכבד שלה מפני איראן הוביל אותה במהלך השנה האחרונה לנהל במקביל שתי מערכות יחסים סותרות לכאורה: האחת עם ארה"ב והמערב, תוך קריצה לישראל, והנוספת עם רוסיה ואיראן, תוך קריצה לפלשתינים.

בחודשים האחרונים לכהונת אלי כהן כשר החוץ נוסח הסכם שלום עם אינדונזיה, המדינה המוסלמית המאוכלסת בעולם, שכבר מקיימת קשרי סחר ותיירות עם ישראל

יורש העצר הסעודי בן סלמאן מתלבט בין שתי אפשרויות עיקריות: המתנה לטראמפ כדי לחדש את השיחות על ברית הגנה מלאה עם ארה"ב. במקרה כזה, חלק מהתמורה הסעודית יהיה הסכם נורמליזציה עם ישראל; או חתימה כבר עתה, בשלהי ממשל ביידן, על הסכם הגנה צבאי מצומצם עם ארה"ב, שלא יחייב אותה לנורמליזציה עם ישראל.

ההסכם הגדול נועד להבטיח, באמצעות ברית ההגנה, שארה"ב תיחלץ לעזרת סעודיה "מלא מלא" במקרה של איום או תקיפה איראנית עליה. התרחיש שממנו חוששים בסעודיה יותר מכל הוא מכה איראנית קשה שתופנה דווקא לעבר סעודיה, בתגובה לתקיפה ישראלית.

במסגרת הסכם כזה, ארה"ב תספק לסעודיה כור גרעיני לצורכי שלום (תיאורטית, בהמשך, ניתן יהיה להעשיר בו גם אורניום לרמה צבאית), מטוסי F-35 ומערכות הגנה אווירית מתקדמות. סעודיה, מצידה, תחתום על הסכם נורמליזציה עם ישראל, אשר ילבין קשרים כלכליים שכבר מתקיימים בין שתי המדינות, יפתח אותם עוד, וישדרג שיתופי פעולה צבאיים ומודיעיניים שעל פי פרסומים זרים מתקיימים אף הם.

ההסכם הקטן יפטור, כאמור, את סעודיה מנורמליזציה עם ישראל, שאינה מוכנה להיענות לדרישה הסעודית לנקוט צעדים מעשיים להקמת מדינה פלשתינית שבירתה מזרח ירושלים. הוא יצמצם את שיתופי הפעולה עם ארה"ב לתרגילים צבאיים אזוריים משותפים, רחבים מאלה שמתקיימים היום, והוא יסייע לסעודיה גם בתחומי הסייבר, הבינה המלאכותית ופיתוח יכולות הגנה מכטב"מים.

לכל אחד משני ההסכמים הללו מנגנון אישור אמריקני שונה. ההסכם הקטן לא ידרוש כנראה את אישור הקונגרס, וביידן יוכל לנהוג בו כפי שנהג בהסכם הביטחון עם בחריין, שעליו הודיע (ספטמבר 2023) מתוקף סמכויותיו, או להכריז על סעודיה כבעלת ברית שאינה חברה בנאט"ו. אם ביידן ינסה לאשר הסכם קטן בקונגרס, הוא ייתקל שם בקשיים, לנוכח העובדה שאינו כולל נורמליזציה עם ישראל. לעומת זאת, הסכם גדול ידרוש בכל מקרה את אישור הקונגרס.

מנקודת המבט של סעודיה, הסכם קטן אינו אופטימלי, שכן הוא אינו מבטיח הגנה מלאה מצד ארה"ב אם סעודיה תותקף. לעומת זאת, הסכם הגנה מלא ורשמי שהקונגרס יאשר, יחייב לכאורה גם את הנשיא הבא, טראמפ, ועל כן הנטייה כרגע בסעודיה היא להמתין לו ולא לנקוט מהלך שעלול לעלוב בו.

מצד שני, הסעודים זוכרים ולא לטובה את טראמפ, שישב בחיבוק ידיים בעת שהחות'ים ב־2019 התגברו על מערכות ההגנה האוויריות הסעודיות. החות'ים פגעו אז קשה במתקני הנפט של חברת "עראמקו" באבקייק, באמצעות עשרות כטב"מים וטילים איראניים ששיגרו מתימן. סעודיה חוששת ממתקפה חוזרת כזאת, כנקמה על הפגיעה הישראלית הקשה בנמל חודיידה בתימן, בספטמבר האחרון. על פי פרסומים זרים, שסעודיה הכחישה, המטוסים הישראליים שתקפו בחודיידה חלפו במרחב האווירי הסעודי.

תרגיל ימי עם איראן

האינדיקציה האחרונה באשר לעיתוי ולדרך שהסעודים יבחרו - הסכם גדול או קטן - התקבלה במהלך כנס השקעות בריאד, שבו השתתף שר החוץ הסעודי פייסל בן פרחאן אל־סעוד. פרחאן הבהיר שם כי ארצו לא תכיר בישראל ללא כינון מדינה פלשתינית. בעניין הזה, הוא הסביר, יש לסעודיה סבלנות: היא תתקדם מול ארה"ב בתחומי מסחר ובינה מלאכותית, "שאינם קשורים לצדדים שלישיים; תחומים שיכולים להתקדם בקצב מהיר, בעוד שיתופי פעולה בתחום ההגנה - מורכבים יותר".

בינתיים, לפחות עד כניסת טראמפ לתפקידו, סעודיה נוקטת אמצעי זהירות מול איראן, אך לא בדרך שישראל או ארה"ב מאושרות ממנה. היא מתקרבת לאיראן ולרוסיה. אין מדובר כמובן בהתקרבות אידיאולוגית לשיעה או לכוהני הדת בטהרן. הכל אינטרסים. הסעודים חושבים שכרגע זו הדרך הבטוחה יותר למנוע מאיראן או משלוחיה לתקוף אותם; בטוחה יותר מזו שאפשרית כרגע מול הממשל היוצא האמריקני, ממשל ביידן, שעליו הם מתקשים לסמוך.

כך, ברוח ההתקרבות לאיראן, מצהיר בן סלמאן - האיש שרק לפני מעט יותר משנה הכריז ש"נורמליזציה עם ישראל היא לא שאלה של 'האם'" - כי "ישראל מבצעת רצח עם בעזה". הוא אף קורא שלא להפר את ריבונות איראן ומורה למשלחת שלו באו"ם להצביע בעד הענקת חברות מלאה לפלשתינים שם.

במסגרת רשת הביטחון שסעודיה טווה מול האויבת האמיתית שלה - איראן, שרי החוץ של שתי המדינות כבר נפגשו; שני הרמטכ"לים, הסעודי והאיראני, כבר נועדו ביניהם, ושתי המדינות נטלו חלק בתרגיל ימי משותף. גורם אמריקני שמקורב לממשל טראמפ מעריך שמדובר בשיתוף פעולה זמני, טקטי, ובוודאי לא מהותי. "כאשר הנסיבות ישתנו, וזה יקרה בקרוב", הוא אומר, "סעודיה תעשה את הבחירה שלה מחדש. ההסכם בלבנון וההסכם שטראמפ מבקש מישראל להשיג עד כניסתו לבית הלבן, גם בדרום, יהיו זרז משמעותי לשינוי כזה", טוען הגורם.

הבאה בתור, אחרי סעודיה, היא כאמור אינדונזיה, המדינה המוסלמית המאוכלסת בתבל שבה חיים כ־220 מיליון מוסלמים. גם לה היה הסכם מוכן עם ישראל, שנפל אחרי 7 באוקטובר. הוא היה אמור להיחתם עד סוף 2023 וכלל הלבנה והוצאה לאור של יחסים מסחריים, כלכליים ואחרים שכבר מתקיימים בין שתי המדינות, וכינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לאינדונזיה, בשלב ראשון כנראה בדרגת קונסוליות. בתמורה הסכימה ישראל להסיר את התנגדותה לצירוף אינדונזיה ל־OECD, ארגון המדינות המפותחות, שהוקם כארגון כלכלי מקביל לנאט"ו.

סעודיה מתלבטת אם לחכות לטראמפ, או לסגור הסכם קטן מול ביידן, ללא נורמליזציה עם ישראל. בינתיים היא מבטיחה עצמה מפני מתקפה איראנית באמצעות התקרבות לרוסיה ולאיראן

צירוף מדינה ל־OECD דורש הסכמה של כל המדינות שחברות בו. ישראל, שחברה בארגון, סירבה לצירוף אינדונזיה, כל עוד זו אינה מנרמלת עימה את היחסים ואינה חדלה מהתבטאויותיה הקשות נגד פעולות ישראל בעזה. המשא ומתן עם אינדונזיה התקיים במחצית השנייה של 2023, קודם המלחמה, בתקופה שבה אלי כהן כיהן כשר החוץ, והוא הוליד כאמור הסכם, שלא נחתם עקב המלחמה.

ישראל סיפקה בעבר, באמצעות התעשייה האווירית, מזל"טים לצבא אינדונזיה, וחברות סייבר ישראליות מכרו לאינדונזיה רוגלות. לפי נתוני לשכת המסחר ישראל־אסיה, ההיקף הרשמי של הסחר הדו־צדדי בין שתי המדינות עומד היום על 213 מיליון דולר, אך בפועל גבוה פי שניים, היות שהוא עובר דרך מדינות שלישיות. ישראל מייצאת לאינדונזיה תשתיות תקשורת, טכנולוגיות חקלאיות, כימיקלים, ציוד תעשייתי וציוד ביטחוני. תיירות מאינדונזיה - לא פעם תיירות דתית - מגיעה לישראל, במיוחד למסגד אל־אקצא.

למרות זאת, דעת הקהל באינדונזיה עוינת לא פעם את ישראל, בעיקר אחרי 7 באוקטובר. רק לאחרונה נרשמו שם התבטאויות קשות נגד ישראל בעקבות פגישה בין חברים מהארגון המוסלמי הגדול "נהדתול עולמא", לבין נשיא המדינה יצחק הרצוג. מי שתיעד את השיח האינדונזי הפנימי בעקבות הפגישה (מעל דפי עיתון "הארץ") היה ד"ר אלעד בן דוד, מומחה לאסלאם ולארה"ב מאוניברסיטת בר־אילן ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית.

ייני וחיד, בתו של נשיא אינדונזיה לשעבר עבדורחמן וחיד, הנחשבת לדמות בולטת בארצה, שמקדמת ערכי סובלנות ומתינות, הסבירה כי מדובר בחוקרים צעירים ותמימים. הם הגיעו לישראל, לדבריה, למטרה של שיח בין־דתי, אך לא הבינו את משמעות הביקור בעיתוי של המלחמה הקשה בין ישראל לפלשתינים ואת ההשלכות הגיאופוליטיות הנרחבות שלה. על פי ייני, הביקור בישראל פגע גם בשמו הטוב של הארגון "נהדתול עולמא" וגם בתדמית הפרו־פלשתינית האקטיבית של אינדונזיה.

מנמל חיפה לנמל דמאם

בין ההבנות שהונחו עתה מחדש על השולחן, לקראת כניסת טראמפ לבית הלבן, יש אחת מעניינת במיוחד: חזרה לרעיון הקמת המינהלת הדתית בהר הבית, באל־אקצא. המינהלת תהיה אחראית לניהול הדתי והמנהלי המוסלמי בהר, וסעודיה, אינדונזיה וירדן יהיו חברות בה.

למעשה, מדובר ברעיון שרה"מ המנוח רבין העלה בפני המלך הירדני חוסיין כבר לפני כ־30 שנה ולרעיון כמעט זהה ששולב בתוכנית המאה של טראמפ לפני שנים אחדות. הירדנים, שהאפוטרופסות על המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים הוענקה להם על ידי ישראל בהסכם השלום עימם (1994), לא אהבו את הרעיון בגלגולו הקודם, ומאוד מסתייגים ממנו גם עכשיו. המינהלת דוחקת למעשה את ירדן מהמעמד הבלעדי שהיה לה בהר לאורך שנים, בהתאם להסכם השלום שלה עם ישראל, והופכת אותה לשותפה נוספת בניהול ההר.

ייתכן שישראל תמצא עצמה באותה הדילמה שהולידה את הסכמי אברהם: ריבונות ישראלית ביו"ש, או הסכם שלום עם סעודיה. ההכרעה, אומר שר בכיר, תהיה הפעם קשה בהרבה

ליריבות העזה בעניין אל־אקצא בין שני בתי המלוכה, הירדני והסעודי, יש שורשים היסטוריים קדומים: בימים אלה ממש מלאו 100 שנה למינוי השריף חוסיין בן עלי, ראש השושלת ההאשמית, כמגן המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים (מינוי של המועצה המוסלמית העליונה). בן עלי, שהיה השריף והאמיר של מכה (1917-1908), קיבל את המינוי "הירושלמי" אחרי שכוחותיו הפסידו במלחמה לשושלת בית סעוד ולמלכה עבד אל־עזיז. עקב כך, התואר הבכיר של שומר המקומות הקדושים לאסלאם במכה ובמדינה נשמט מידיו של בן עלי. ההאשמים מעולם לא סלחו לסעודים על האירוע הזה.

אם ארה"ב של טראמפ תתקדם עם תוכנית המינהלת הבין־דתית בהר, צפוי שוב משבר מול ירדן, אך לא רק עימה. הסעודים הבהירו לישראל ולארה"ב שאין הסכם לא רק בלי הקמת מדינה פלשתינית, אלא גם בלי הזזת השר בן גביר מתפקידו, או מהר הבית. מנקודת המבט של הסעודים, בן גביר הוא הרוח החיה שמעניקה תוקף פורמלי לתפילות היהודים השקטות בהר, שהחלו לפני כשבע שנים, עוד בתקופתו של גלעד ארדן, כשר לביטחון הפנים.

תוכנית נוספת, בעלת משמעות ומעוף שמתגלגלת עתה בצוות של טראמפ, כחלק מריענון תוכניות הנורמליזציה בין סעודיה לבין ישראל, היא זו שהגה שר הביטחון ישראל כ"ץ בימיו כשר התחבורה. מדובר בחיבור יבשתי אזורי חדש־ישן שישנה את פני המזרח התיכון, בין נמל חיפה לבין נמל דמאם, השני בגודלו בסעודיה. דמאם שוכנת לחוף המפרץ הפרסי. בדרך אולי יקומו לתחייה גם חלקים מתוואי מסילת הרכבת החיג'אזית, ששלוחה שלה חיברה עד 1946 בין צמח שלחוף הכנרת לבין העיירה דרעא שבסוריה. כ"ץ ונתניהו כינו בעבר את המיזם הזה "מסילות לשלום אזורי". הפרויקט נועד לחבר כלכלית ואסטרטגית את סעודיה ומדינות המפרץ, דרך ירדן, לרשת הרכבות הישראלית ולנמל חיפה, לייצר נתיבי סחר אלטרנטיביים, זולים ומהירים, ובעיקר בטוחים יותר, על רקע האיום האיראני המוחשי על הנתיבים הימיים במפרץ הפרסי.

האם דעת הקהל בסעודיה בשלה לרעיונות מסוג זה? על פי מחקר חדש שערך מרכז המידע ע"ש גלייזר של המכון למדיניות העם היהודי, ושפורסם השבוע - התשובה חיובית. המחקר בדק מאות טורים ומאמרי דעה שפורסמו בכלי תקשורת מרכזיים בסעודיה. הטון הכללי כלפי ישראל שם הוא אמנם שלילי, אבל היחס כלפי רעיון הנורמליזציה עם ישראל הוא שונה ומאוזן פי כמה. גם שר החוץ הסעודי, פייסל בן פרחאן, במאמר שפרסם בחודש שעבר ב"פייננשל טיימס", מדבר על נורמליזציה, אך תנאיו - הקמת שלטון אזרחי של הרש"פ בעזה, והנעת תהליך של הקמת מדינה פלשתינית - אינם מקובלים על ישראל. טראמפ ואנשיו, כפי שעשו בהסכמי אברהם, כבר החלו בניסיונות לרבע את המעגל. ייתכן, כפי שאומר שר ישראלי בכיר, שבסוף הדרך ישראל תמצא עצמה שוב באותה הדילמה שהולידה את הסכמי אברהם: ריבונות ישראלית ביו"ש, או הסכם שלום עם סעודיה. ההכרעה תהיה הפעם קשה בהרבה.