יהיה לי עוד יותר רוב, או למה יאיר גולן משוכנע כ"כ שהוא דמוקרט

קשה לזכור באיזו מפלגה שהה יאיר גולן בשנת 2020. משהו בין "ישראל דמוקרטית" ל"מחנה הדמוקרטי", ל"בחירה הדמוקרטית" עד למפלגה הנוכחית שלו, ששמה, בלי סיבוכים מיותרים, "הדמוקרטים". נראה שאפשר לזהות מוטיב חוזר בשמות המפלגות שהוא בוחר לעצמו.
מכל מקום, ב־2020 הצטלם גולן לסרטון תעמולה קצר שבו הוא מצהיר בביטחון יאיר גולני: "היום אנחנו אולי קטנים. אבל קיצוניים אנחנו ממש לא. אנחנו הרוב". רוב שהספיק לחמישה מנדטים בדיוק.

חלפו השנים והשבוע התייצב גולן מול מצלמות ועיתונאים, אפוף הדרת רוב למרות שלא הצליח לעבור את אחוז החסימה בבחירות הקודמות (במסגרת מרצ הפעם). היום הוא יו"ר מפלגת "הדמוקרטים", איחוד של שרידי מפלגת העבודה ושאריות מרצ. גם המוטיב הדמוקרטי לא הלך לשום מקום. "לנתניהו אין לגיטימציה, אין מנדט ואין רוב", קבע בביטחון. וכיוון שלנתניהו אין את כל אלה ולממשלתו אין לגיטימציה, בית המשפט ישלח אותו לכלא והעם יסלק אותו מכיסאו בבושת פנים. האם גולן לא מכיר בתוצאות הבחירות? חלילה. הוא דמוקרט ואיש רציני. הוא ראה סקרים. ולמי יש רוב? לאיש שלא עבר את אחוז החסימה. "אנחנו הרוב. ואנחנו ננצח", חתם את נאומו. חבל שטרח להדגיש את המובן מאליו שהרי אם הוא רוב - ודאי שינצח.

האם גולן לא יודע לספור? קשה להאמין, אם כי למען ההגינות כדאי להזכיר שגם אחת משותפותיו לדרך ולרצון להפיל את ממשלת נתניהו עוד מתקופת הדגלים השחורים, שקמה ברסלר, היא פרופסור לפיזיקה במכון ויצמן. חזקה עליה שעם מספרים אין לה בעיה, ובכל זאת באוגוסט 2023 נאמה כך: "כולנו יודעים וכל סקר מראה שבצד הנכון של ההיסטוריה עומד 80% מהציבור הישראלי. ימין ליברלי, מרכז ושמאל. בצד השני עומדים פחות מ־20% מהציבור שמשנתו דיקטטורה משיחית". איך קרה ש־80% נשארו באופוזיציה - תעלומה מדעית.

גם התנועה "חופשי בארצנו" מתעקשת על היותה רוב. גם הם התעלמו מהבחירות, וגם הם מסתמכים על סקרים ולא על תוצאות הבחירות. "אנחנו הרוב" הכריזה מודעה מטעמם בשבוע שעבר. ומה זה אומר? שהם ישראל. וישראל "תנצח את חיזבאללה, חמאס ואיראן, את הדיקטטורה את מכונת הרעל השחיתות האלימות המשיחיות הקיצוניות ההשתמטות מדינת ההלכה ההפקרה". בלי סימני פיסוק. הכל בגוש אחד. הם הרוב וכיוון שלא בחרו בממשלה - מכאן שממשלה זו היא דיקטטורה. "חופשי בארצנו" הוא ארגון מבית עמותת "עתיד כחול לבן", שמממנת גם את "אחים לנשק" (הצלנו את המדינה), "בונות אלטרנטיבה" (מצעדי השפחות) ועוד ארגונים שעשו שמח בתקופת מחאת הרפורמה. הם נאבקים נגד הדיקטטורה ובעד הדמוקרטיה. לא כי הם מכחישים את העובדה שלדמוקרטיה נדרש רוב, אלא כי הם משוכנעים שהם־הם הרוב.

מדוע משוכנעים מיעוטים דוגמת גולן, ברסלר ואחרים שהם רוב, בעוד כל העדויות מצביעות לכיוון ההפוך? ראשית, הם אכן הרוב בכל צמרות מוסדות השלטון הבלתי נבחרים: מערכת המשפט, הצבא, שב"כ, האקדמיה והתקשורת. באקווריום שלהם הם בחרו את הדגים אחד־אחד כדי להבטיח שדגי זהב כמותם יהיו רוב וימשיכו להיות רוב. כיוון שכך, הם גם ממשיכים להתבלבל ולחשוב שהאקווריום הוא האוקיינוס בכבודו ובעצמו.

הסבר אפשרי נוסף הוא שהם מכחישים את קיומו של האוקיינוס שנמצא מעבר לזכוכית האקווריום כיוון ששנים רבות לא שהו בו ואין להם מושג איך נראה לווייתן כחול בגודל מלא. מבחינתם מדובר באגדה.

תסמונת האקווריום של אנשי הרוב המדומה גורמת להם להסתכל על הרוב הימני כתקלה מעצבנת. שתי בעיטות קלות יחזירו את המערכת לתפקד כראוי. אך ככל שמתברר כי האוקיינוס שריר וקיים והוא מסרב לבחור בדגי הזהב להנהיג אותו - כך מתגברת עוצמת הבעיטות. בית המשפט העליון פוסל חוק יסוד ברוב דחוק, יועמ"שית ופרקליט מדינה יוצאים למצוד אחרי ראש השב"ס ומפקד ימ"ר ש"י, כולאים בתנאי שטאזי את מי שחשודים בהדלפה לראש ממשלה, ובעיקר - ממשיכים את המצוד אחר ראש הממשלה הנבחר. ראש השב"כ לשעבר יורם כהן הנחה את ראש הממשלה להכיר טובה לראש השב"כ הנוכחי רונן בר. "ראש השב"כ מרסן את כוחו גם מול ראש הממשלה אחרי ההתנהגות הנלוזה של ראש הממשלה", אמר כהן בשבוע שעבר, ספק מפרגן לבר וספק מאיים על ראש הממשלה. דברים כאלה יכול לעשות רק מי שמאמין, משוכנע, בטוח - שהוא רוב. מי שיודע שהוא מיעוט לא יעז להתנכל לנבחרי ציבור ולראשי מערכות אחרות. המרדף בנשקים שלופים אחרי קובי יעקובי נציב שב"ס, תוך סיכון בירי דו־צדדי בידי מאבטחיו, מעיד על תחושת ביטחון גמור בחסינות שמקנים קירות האקווריום.

האלימות ההולכת וגוברת של אנשי הרוב המדומה היא תוצאה של תחושה שייתכן שאפילו הם עצמם לא עמדו על טיבה: היותם מיעוט הוא לא תקלה במערכת, אלא המערכת עצמה. ולכן הם נדרשים להפעיל את המוסדות הבלתי־נבחרים שבשליטתם באופן שאין שום דרך לראות אותו כדמוקרטי.

וכל זה היה נמנע אלמלא פגם מהותי שנפל בנפשו של הרוב האמיתי: הימין חי בתודעת מיעוט. חלק גדול מנציגיו עדיין חשים כאופוזיציה עם קצת זכויות שהוקצו להם במשורה על ידי השלטון האמיתי. השר איתמר בן גביר, שלא סובל מהבעיה הזאת, נמצא במוקד מהלך להדחתו על ידי היועמ"שית ופרקליט המדינה. "במקום נציב שב"ס קובי יעקובי שנחקר היום באזהרה הייתי מתנער מהשר איתמר בן גביר", כתב עיתונאי חדשות 13 אביעד גליקמן. "עדיף גם בשבילו (ובטח בשבילנו) שיהיה בצד המואר, בצד של אכיפת החוק, בצד של היועמ"שית, ולא בצד החשוך של בן גביר".

זו גם התפיסה של מערכת המשפט, צמרת מערכות הביטחון והתקשורת. והם טועים פעמיים: הם לא בני אור, והם לא הרוב. יש גבול ליכולתו של מיעוט לשלוט בכפייה ובאלימות על רוב, והם חצו אותו מזמן. ומעבר לקירות הזכוכית של האקווריום - האוקיינוס יתעורר, ולא בטוח למי זה יכאב יותר.