מה זו אהבה? לא מה שחשבתם

לא מזמן ישב אצלי במשרד בחור צעיר ומתוק. הוא ביקש להיפגש ולהתייעץ בנוגע למערכת היחסים שבה הוא נמצא כבר שנה וחצי ומתלבט אם להתחתן או לא. "כיף לנו ביחד, אנחנו חברים טובים ויש לנו תקשורת נפלאה", הוא סיפר. אבל יש בכל זאת רק בעיה אחת - "אני לא לגמרי בטוח במאה אחוז שאני אוהב אותה..."

פגשתי לאורך השנים לא מעט חבר'ה כאלה. צעירים נפלאים, חכמים ורגישים, שמצאו את עצמם במסע נבירה דקדקני במעבה הנפש, כדי לנסות להבין אם מה שהם מרגישים זו "באמת" אהבה. החברות, הדאגה ההדדית, השמחה, התשוקה והמשיכה התערבבו להם לבליל תחושות מעורפל, ואף שהיתה להם מערכת יחסים טובה ומתפקדת, הם עדיין לא ידעו לומר אם ההרגשה הזו היא בדיוק האהבה שעליה חלמו ושלה ציפו כל החיים.

האדם המודרני התרגל למחשבה שמשמעות המילה "אהבה" היא שם של רגש, וממילא כששואלים אותנו "את מה אתה אוהב?" או "את מי אתה אוהב?" אנחנו מפנים מייד את הקשב כלפי התחושות הפנימיות שלנו, אל מה שמתחולל בלבב פנימה ואל קולה העדין של הנשמה שלנו. המסע הזה עשוי להיות מבלבל ומתסכל, ופעמים רבות קשה לקבל בסופו של דבר תשובה ברורה. כשמעיינים בתורה מגלים שלאהבה יש בדרך כלל משמעות אחרת לחלוטין.

ספר בראשית מלא ב"אהבה". התורה מספרת על הרבה מאהבותיהם של אבות האומה - על אברהם מסופר שהוא אהב את בנו יצחק, על יצחק מסופר שאהב את המאכלים שהכין לו עשו, ועל יעקב מסופר שאהב את רחל אשתו. יש עוד אהבות רבות שעליהן מספר לנו ספר בראשית, וכשחושבים על זה לעומק, קשה למצוא מכנה משותף בין השימושים השונים של המילה הזו. הרגשות שאנו חווים כלפי הילדים שלנו שונים מהרגשות שאנחנו חווים כלפי בני הזוג ובנות הזוג שלנו, ושונים לחלוטין מהרגשות שאנחנו חשים כלפי ארוחת הצהריים שלנו. ובכל זאת, כלפי כולם משתמשת התורה באותו ביטוי - "אהבה".

אהבה בספר בראשית היא לא כינוי לרגש, אלא ביטוי שמסמל העדפה. לא מדובר על מה מתחולל בעולם התחושות הפנימיות של האדם, אלא מדובר בתיאור של מה שהאדם בוחר בו מבין מגוון האפשרויות העומדות לפניו.

כך, למשל, פרשת "ויצא" מספרת על המפגש המרגש בין יעקב לרחל. יעקב המגיע לחרן, רואה את רחל ומתמלא בכוחות אדירים המאפשרים לו לגלול לבדו את האבן המונחת על פי הבאר. ניכר שהוא נלהב ונרגש מהמפגש עם רחל, אך עדיין לא נאמר שהוא אוהב אותה. רק בהמשך הסיפור, כאשר מספרת התורה שלרחל יש אחות גדולה בשם לאה, נאמר "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל" (בראשית כט, יח). לתחושות ולעוצמות שעורר ביעקב המפגש עם רחל, לא קוראת התורה עד כה בכינוי הזה. ה"אהבה" היא ההעדפה של יעקב - הבחירה הברורה ברחל על פני לאה.

כך גם מובן פסוק קשה וצורם בפרשת השבוע שעבר - "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו... וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" (שם כה, כח). מי שסבור שאהבה היא תחושה, מתקשה להבין איך ייתכן שאבא יאהב ילד אחד ואמא תאהב ילד אחר ומדוע לא יאהבו שני ההורים את שני הילדים גם יחד. אך כשמתברר שהאהבה אינה תיאור של ההוויה הפנימית אלא של הבחירה החיצונית, ברור שרק בן אחד יכול לזכות לברכה ולבכורה, וממילא עם כל הקושי, צריך לבחור את מי מעדיפים - יצחק מעדיף ("אוהב") את עשו, ואילו רבקה את יעקב.

אין לנו, כך אני מקווה, רגשות משותפים כלפי בני משפחתנו וכלפי מאכלים המונחים על שולחננו. אך כשהתורה מעידה אהבתו של יצחק למטעמיו של עשו, אין היא מתארת את הרגשות שהוא חש בליבו, אלא את הבחירה שאותה הוא מבקש לבחור במציאות. יצחק מעדיף את הבשר שמגיש לו עשו הציד על פני נזיד העדשים שמבשל יעקב, הבן התם, יושב האוהלים.

המחשבה המודרנית הנפוצה, שלפיה אהבה היא רגש פנימי, מופשט וחמקמק, מפספסת את מהותה ומשמעותה של האהבה. יותר משהאהבה היא תחושה, האהבה היא התנהגות. יותר משהיא רגש הכפוי על עולמנו הפנימי, היא בחירה מושכלת ומודעת המסורה בידינו. רגשות יכולים להימתח ולהתגוון בלי גבול, והם ניתנים לנו בחינם. אך בחירות והעדפות מחייבות הכרעה ודורשות מהאדם לשלם מחירים, לפעמים כבדים ביותר, עבורן.

הבעיה של הבחור המתוק שהגיע להתייעץ איתי היא לא הרגישות הגדולה והלב העדין שלא יודע אם הוא אוהב, אלא פשוט (FOMO (fear of missing out קיצוני, שחושש מאוד מהמשמעות ומההשלכות של ההתחייבות. "משבר האהבה" שאיתו מתמודד העולם שלנו הוא לא קושי בבירור ובדיוק התחושות הפנימיות, הוא פשוט קושי בקבלת ההחלטות.