נפלאות הנבצרות: ההיסטוריה עלולה לאכזב את שונאי הימין

לא בכל יום זוכה יועץ משפטי לממשלה לפטר ראש ממשלה, ולכן אין להתפלא על כך שמדובר באירוע חגיגי במיוחד. ואין להתפלא על כך שהחלוץ בתחום הוא אהרן ברק. בשנת 1977 הביא ברק, אז היועץ המשפטי לממשלה, להתפטרותו של יצחק רבין מראשות הממשלה. רבין נתן הרצאות בתשלום בתקופת כהונתו כשגריר בארה"ב, אפסן את הכסף בשני חשבונות בנק, ולא סגר אותם עם שובו לארץ - כל אלה עבירות על החוק. ברק המזועזע סירב להסתפק בתשלום כופר כמקובל אז, אך בהיותו אדם מוסרי משכמו ומעלה - החליט להעמיד לדין רק את לאה רבין. לדעתו של היועמ"ש ברק, התפטרותו של רבין מראשות הממשלה והסרת מועמדותו מראשות רשימת מפלגת העבודה היו עונש כבד דיו. או כמו שהחבר'ה אומרים: סביר ומידתי.

הצלחתו של היועמ"ש ברק בתחום המוסר ובתחום פרשנות החוק ליוותה אותו גם בתפקידו כנשיא בית המשפט העליון. שורה של פרשנויות יצירתיות יצרו מכוח ההרגל מעמד מיוחד גם לשופטי ביהמ"ש העליון וגם ליועמ"שים. הצלחה נוספת של ברק היתה מרשימה אף יותר: כשם שכוהנים בני זמננו מודים לקב"ה על "שקידשנו בקדושתו של אהרן" לפני ברכת כוהנים, כך נמשחה קדושתו של אהרן ברק גם לבאים אחריו בבית המשפט העליון ובלשכת היועמ"ש. והיום יועמ"שית חדשה מהניילונים, שראש ועדת האיתור שבחרה אותה התנגד לבחירתה, מנסה לחזור על ההישג ההיסטורי של ברק ולהוציא ראש ממשלה לנבצרות.

גלי בהרב־מיארה לא מנהלת לבדה את המבצע ההרואי הזה. חברו אליה שופטי בית המשפט העליון כאשר נדרשו לדון בעתירה שהגישו לפני כשנה התנועה לאיכות השלטון (אלא מי?) וישראל ביתנו. יש לציין כי דרישתם של נבחרי ציבור להעניק ליועמ"ש את הסמכות להדיח ראש ממשלה מכהן מצביעה על כך שאין להם ציפיות ריאליות להנהיג מתישהו את המדינה. או שאולי הם משוכנעים שבבוא היום יצליח ראש הממשלה אביגדור ליברמן למנות יועמ"ש, שלא יבעט בו החוצה באמתלה כלשהי.

העתירה כוונה נגד התיקון לחוק הנבצרות, שהנוסח הקודם שלו היה מעורפל בכל הנוגע לסיבות לנבצרות ראש הממשלה. בית המשפט העליון קיבל את התיקון, אך החריג ממנו את נתניהו. ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן קונן ונימק: "תיקון זה הוא נקודת קיצון בתהליך ממושך של שחיקה במעמדם של חוקי היסוד ובניצול הקלות שבה ניתן לתקנם לצרכים אישיים־נקודתיים. הוראות התיקון כוננו על מנת לשרת תכלית פרסונלית מובהקת". בכך טען בית המשפט העליון את האקדח שיירו בו במערכה השלישית, אם יהיה צורך.

איום הנבצרות נגד נתניהו מתבסס על משפטו, שמתנהל כבר ארבע שנים וסופו - מי ישורנו. נתניהו, טוענים תומכי הנבצרות, בניגוד עניינים בגלל המשפט, וכטיעון משני, הוא לא יצליח לשלב את הצורך להעיד בצורך לנהל את המדינה. כמובן אין להעלות על הדעת לדחות את המשפט או את העדות - לאלה יש חשיבות עליונה. למעשה, המשפט חשוב כל כך, עד שיש כאלה שנוטים לשכוח את העובדה שכמו הנבצרות - גם תכליתו של המשפט היתה לסיים את כהונתו של נתניהו. לפני המשפט מילאו את התפקיד כתב אישום על עבירה תקדימית של "סיקור חיובי" ועבירה מעורפלת של "מרמה והפרת אמונים". התקווה שנתניהו יבין את הרמז ויתפטר עצמונית - נכזבה. לכן המשפט, ולכן הנבצרות.

פנטזיית הנבצרות מתבססת על הביטחון שבמקום נתניהו יבוא מי שהם יבחרו. גנץ, לפיד, בנט, קורקינט חשמלי - מישהו כלבבם. הם לא מעלים בדעתם שייתכן שהם ימצאו את עצמם עם יריב לוין או אפילו - לכו תדעו - בן גביר

הגשת כתב האישום עוררה גל עתירות לבג"ץ כדי למנוע מנתניהו להיבחר לראשות ממשלה. בג"ץ התעלם מחוק יסוד ודן בעתירות שדרשו לפסול את מועמדותו של נתניהו לראשות ממשלה, למנוע ממנו להרכיב ממשלה - כבר קשה לזכור. הנשיאה חיות שוב איששה את סמכותו של בית המשפט העליון לדון בסוגיות אלה, שהרי מי שאינו יכול לדון - גם מנוע מלהכריע. וכעת, לאחר שמערכת המשפט יצרה יש מאין את התנאים להדחת ראש ממשלה בדרך של נבצרות - היא מנסה לממש את עליונותה המוחלטת על המערכת הפוליטית ועל רצון העם, ולהגשים את חלומו של מה שכינה ברק "הציבור הנאור": להדיח את נתניהו, להעמיד במקומו מישהו משלהם ולהשליט כאן דמוקרטיה מהותית, וביום מן הימים גם מדינה פלשתינית.

התוכנית הזו נראית מצוין על הנייר ואפשר כבר ליהנות מריחו המתוק של הניצחון, שהרי עד עכשיו נכשלו כל מאמצי נבחרי הציבור להביא לריסון מערכת המשפט. על הנייר - היועמ"שית תדרוש להוציא את נתניהו לנבצרות, אם למשל לא יגיע בזמן לבית המשפט למתן עדותו; אם ינסה לפטר את היועמ"שית, או את ראש השב"כ, או אם יורשע בבית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון ידון, יתלבט ובלב כבד יפסוק שמה לעשות, אין ברירה, לא רצינו אבל על פי עקרון הסבירות (שאותו קבענו בעצמנו) - המשך כהונתו של נתניהו נגוע בחוסר סבירות קיצוני. ואז נתניהו יארוז את חפציו וילך הביתה, כי בישראל אף אחד הוא לא מעל לחוק. ייתכן שאף יאמר בהשלמה: "יש שופטים בירושלים". זה התסריט של שוחרי הנבצרות והוא מושלם. על הנייר.

נניח לרגע את דריסת הדמוקרטיה ואת רצון הרוב. מערכת המשפט ומתנגדי הממשלה כבר הוכיחו שאלה לא מטרידים אותם כלל. אבל חיבור למציאות לא יזיק: פנטזיית הנבצרות מתבססת על הביטחון שבמקום נתניהו יבוא מי שהם עצמם בחרו. גנץ, לפיד, בנט, קורקינט חשמלי - מישהו כלבבם. הם משוכנעים ששני מיליון מצביעי הקואליציה יקבלו בהבנה את רוע הגזירה, ואיתם או בלעדיהם יהיה רוב למצביעי בג"ץ. הם לא מעלים בדעתם שייתכן שבבחירות שאחרי הוצאת נתניהו לנבצרות הם ימצאו את עצמם עם יריב לוין בראשות הממשלה או אפילו - לכו תדעו - איתמר בן גביר.

לפני שמחקים את המהלך של ברק כדאי להיזכר בפירותיו הפוליטיים. רבין התפטר ובמקומו התייצב שמעון פרס בראש רשימת העבודה. העם התרשם עמוקות מההנהגה החדשה והטהורה, הלך לקלפי, סיים 30 שנה של שלטון מפא"י והזניק את מפלגת הליכוד ואת מנחם בגין מאופוזיציה נצחית לראשות הממשלה. הולכים על נבצרות? לבריאות, ובהצלחה לקורקינט.