היום שאחרי ההדלפה

"איום חמור" או "מסמך לא חשוב"? הנה השאלה. התפוצצות פרשת "המסמכים המסווגים" בלשכת ראש הממשלה/אמ"ן בראשית נובמבר, החזירה אותי חודשים אחורה, לשיחות שקיימתי ב־10 בספטמבר, לקראת פרסום כתבה מעל דפי עיתון זה שעסקה במסמך שנוסח בחמאס והציג המלצות אסטרטגיות למנהיג ארגון הטרור, יחיא סינוואר. המסמך הזה, שעומד כעת במרכזן של החקירות, המעצרים הממושכים וכתבי האישום שהוגש אתמול, פורסם במלואו לא רק בעיתון הגרמני "בילד", אלא גם בעיתון ישראלי הכפוף למגבלות הצנזורה, וזאת מבלי שהתבקשנו להחסיר ולו אות אחת ממנו. לצורך השוואה, פרסומים רבים אחרים שעסקו אז ולאורך השנה האחרונה בעסקאות חטופים ובמידע מודיעיני יקר ערך - נפסלו בצנזורה כדי לא להזיק למשא ומתן, ומסיבות מובנות של פגיעה בביטחון המדינה. גם מידע שהתפרסם לכתחילה בחו"ל, לא עבר באופן זהה את מגבלות הצנזורה כשרצינו לפרסם אותו בארץ.

זו גם היתה הסיבה לתדהמה שנפלה בחלקי עת פורסמו החשדות נגד העצורים בפרשה: דוברו של ראש הממשלה לענייני צבא אלי פלדשטיין, וארבעה חיילים המשרתים באמ"ן במילואים ובקבע. "הדלפת חומר מסווג ורגיש ביותר, אשר פרסומו מהווה פוטנציאל לנזק ביטחוני חמור למערכת הביטחון ולמדינת ישראל". זו היתה תדהמה, לצד ביקורת הולכת וגדלה ככל שהתבררו פרטי המעצר של החמישה, מניעת המפגש עם עורך דין למשך עשרה ימים, כליאה בתנאי אסירים ביטחוניים, וכן פיזור רמזים ויותר מכך על ידי גורמי ביטחון, כאילו המסמך שהועבר מאמ"ן ללשכת ראש הממשלה באמצעות פלדשטיין ולאחר מכן פורסם ב"בילד" ומעל גבי עיתון זה, פגע במטרת מלחמה: שחרור החטופים.

נחזור אפוא ל־10 בספטמבר. המסמך מתורגם מערבית לעברית, ואני מעבירה את תוכנו לאישור הצנזורה ולתגובת דובר צה"ל, כנדרש. בצנזורה, כאמור, מאשרים את התוכן כולו לפרסום, להפתעתי, אך לא את צילום המסמך. מטעם דובר צה"ל נשלחת תגובה שהופכת את המסמך ללא רלוונטי וגם לא ממש חשוב, זולת עצם הדלפתו: "מבדיקה שנעשתה במהלך סוף השבוע, עולה כי המסמך שפורסם בעיתון 'בילד' נמצא לפני כחמישה חודשים. המסמך הינו מסמך ישן, שנכתב כהמלצה על ידי דרגי ביניים בחמאס ולא על ידי סינוואר. המידע מהמסמך הצטרף למסמכים זהים נוספים שהיו ברשותנו בעבר, לא היווה מידע מחדש, ולאחר בירור לא נעשתה טעות בהפצתו. המידע בנושא הובא בפני מקבלי ההחלטות מספר פעמים, עוד לפני שאותר המסמך המדובר. הדלפת המסמך מהווה עבירה חמורה, והיא תיבדק ותיחקר על ידי הגורמים המוסמכים".

"לא מחדש דבר"

לא חדש, לא יחיד, והמידע "הובא בפני מקבלי ההחלטות". לכתוב מצטרפת גם שיחה שלי עם בכיר צבאי, שבמשך דקות ארוכות מסביר שמדובר ב"מסמך אחד מתוך מיליוני ידיעות מודיעיניות הקשורות בחטופים". השיחה הזו נשמרת בהקלטות המכשיר הנייד, והאזנה מחודשת לתוכנה לנוכח החשדות החמורים שמתגלגלים מעל דפי העיתונים, מגמדת את הדרמה הביטחונית לעבירת ביטחון מידע. אולי אף פחות מכך. "המסמך הזה לא רלוונטי", חוזר ואומר לי הבכיר, "בשל מידעים אחרים הוא לא מחדש דבר ולכן לא הופץ הלאה". בכך הוא גם מאשרר כי ללא העברת המסמך ללשכת רה"מ, לא היתה לו דרך אחרת להיחשף אליו.

אני לוחצת שוב כדי להבין מדוע אמ"ן סבורים שהמסמך הזה לא מעניין, והבכיר מסביר לי: "חמאס מסתכל רק איך זה משפיע עלינו ועל הלחצים הבינלאומיים, וזו אכן נקודת לחץ משמעותית. כל זה נכון ומופיע במסמכים אחרים. זה שחמאס רוצה להפעיל לחץ על אזרחי ישראל, זה ברור". אבל מה שאולי ברור לאנשי המודיעין, כלל לא ברור לאזרחי ישראל, שאינם מכירים עד לרגע חשיפת המסמך את המניפולציה המרושעת של חמאס דרך החזקת החטופים באופן שיטתי ואסטרטגי. בשיחה ההיא חוזר הבכיר כמה פעמים על כך שהמסמך לא רלוונטי, ושכלל לא ברור אם סינוואר נחשף לתוכנו.

לאחר אותה שיחה, קבלת התגובה ואישור הצנזורה, המסמך רואה אור והפעם בעברית. הוא דן בלחץ פסיכולוגי על משפחות השבויים, בדרישה להגברת הסיוע, בשחרור אסירי עולם, ובעוד ועוד נקודות להמשך המשא ומתן על הצעה שנדונה בחודש מארס האחרון. איך קורה שמסמך שמוגדר "לא רלוונטי" וצולח בקלילות את הצנזורה, מתגלגל כעבור חודשיים לכדי פרשה כל כך חמורה שעונשה מאסר ממושך, ולא הליך משמעתי פנימי באמ"ן? גם גורמים המעורבים בחקירות מטעם הרשויות מתקשים להשיב. עם זאת, החקירה יוצאת לפועל לאחר תלונה של הרמטכ"ל על דליפת מידע - והשב"כ נכנס לתמונה.

בפרשה הזו נעצרים חמישה בני אדם. ארבעה מהם משרתים באמ"ן. לפי החשדות, הם השתתפו בהעברת מידע מודיעיני (המסמך המדובר, ככל הידוע לפי שעה) ללשכת ראש הממשלה באמצעות אלי פלדשטיין, על רקע מחדל 7 באוקטובר והחשש שבפני ראש הממשלה לא מוצגת התמונה המודיעינית המלאה. זה החלק הראשון של הפרשה. החלק השני נוגע לחשד להדלפת המסמך המודיעיני לתקשורת וללא ידיעת החיילים מתוך כוונה של ראש הממשלה או לשכתו, כך על פי החשד, להשפיע על דעת הקהל.

גורם המצוי בהליכי החקירה (ואינו מצוות ההגנה) מתאר באוזניי השבוע את השתלשלות העניינים: "החקירה מתחילה בחשד לכך שלשכת ראש הממשלה מפעילה ציר חתרני של חיילים באמ"ן לצורך קבלת מידע מודיעיני. אלא שמהר מאוד מתברר לנו שהפוך: זה מגיע מלמטה למעלה. חיילים מצטיינים חשו תחושת מרמור גדולה בנוגע למשא ומתן ולהתנהלותו, הם נחשפו למידע סודי שמצביע על הסכנה. הם מדברים על זה בפורומים פנימיים אך לאחר מכן, מסיבות אידיאולוגיות, חיפשו איש קשר אצל נתניהו כדי להעביר לו מידע. איתרע מזלו של פלדשטיין, והגיעו אליו". את המידע הרלוונטי מוסרים ארבעת החיילים בחקירתם כבר ביום הראשון. הם משתפים פעולה. מהטלפונים שלהם נלקחים הודעות וחומר חקירתי נוסף, והם גם עוברים בדיקת פוליגרף לאחר ימים בהצלחה מרובה.

אז מה בכל זאת הסיבה למנוע מהם מפגש עם עורך דין במשך עשרה ימים ולהוביל אותם לחקירות כשהם אזוקים בידיים וברגליים וכשעיניהם מכוסות בבד? כאמור, גם אנשי המערכת ראו בכך "אמצעים חריגים" שהופעלו נגד אנשים נורמטיביים. למרות זאת, פעם אחר פעם שב"כ דורש הארכת מעצר, הפרקליטות תומכת, בית המשפט מאשר ושב"ס מוציא לפועל את המשך הכליאה של החיילים, שהעבירו מידע ללא אחר מראש הממשלה והדובר.

עד כמה המוטיבציה הגבוהה בתיק השפיעה על מהלכי החקירה והכליאה? באחד הימים מתקיימת ישיבה אצל היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, המלווה את התיק מקרוב, עם פרקליט המדינה עמית איסמן, נציגי שב"כ, משטרה וצה"ל. מצד המשטרה עולות טענות לכך שהתיק לא חמור כפי שהציגו אותו וכפי שהוא מטופל. איסמן צועק בשלב הזה על ראש אח"מ: "אתה לא תגיד לי שזה לא תיק חמור, אני חתום על התיק הזה". ראש אח"מ לא נשאר חייב, ודורש מפרקליט המדינה להירגע ולא להשתיק דעות אחרות. הדיון מתפוצץ. עוד הארכת מעצר מאושרת על ידי בית המשפט עבור העצורים.

השופט בחופשת מחלה

"כל העצורים למעט אחד היו מנועים מלפגוש עורך דין עשרה ימים. זה המון זמן, בטח בנסיבות שלהם - אזרחים נורמטיביים, חיילים ששיתפו פעולה באופן מלא בחקירה ושמסרו הודאה מלאה כבר בחקירה הראשונה", אומר הגורם שמשוחח עימנו. "למניעה יש תכלית: חשש לשבש מעצר של אדם נוסף או תפיסת ראיה - אבל לא היו פעולות של חיפוש ראיות חדשות, ולא היתה מורכבות בחקירה. היה אדם חמישי שנעצר, אבל מהיום הראשון ידעו את השם שלו ורק אחרי עשרה ימים החליטו לעצור אותו. מעצר של 21 יום עד להצהרות תובע זה הרבה מאוד זמן".

אז איך קורה שפעם אחר פעם בקשות השב"כ והתביעה להארכת מעצר מתקבלות בכל זאת? תיק בפרופיל תקשורתי גבוה, מעורבות שב"כ והצבעה על סכנה לביטחון - ושופט תורן שאינו מצוי בתיק, בעוד השופט הקבוע היה בחופשת מחלה והשופטים האזרחיים לא ידעו כיצד לנהוג אל מול האזהרות הביטחוניות שנלוו לכל דיון. רק ביום רביעי שעבר, כשבאמת לא רואים כל התקדמות בחקירה, מבקשים לשחרר את העצורים. הבקשה מתקבלת, אך תרגיל של שב"כ בערעור לעליון שלא מתכנס בסוף שבוע, מוביל לכליאתם עד למוצאי השבת ושם השופט אלרון מקבל את הערר - המאסר נמשך.

כדי להותיר את החשודים במעצר עד למיצוי הליכים נדרשו השב"כ והפרקליטות לטעון ל"מסוכנות לציבור". מסמכים חדשים אז הובאו בפני אלרון, ובהם חוות דעת שנכתבה רק בימים האחרונים, ובה נכתב מה הנזק שנגרם בעקבות פרסום המסמכים. העיכוב בהצגת המסמך במשך כמעט 20 ימים עוד היה מתקבל אם בתוכן חוות הדעת היה אכן הסבר לאותו הנזק, אלא שמי שנחשפו אליה אומרים: אין שם דבר. אין הסבר ל"פוטנציאל הנזק" שעשוי להיגרם וכלל לא הוכח שנגרם עד לאותו הרגע, חודשיים מאז פרסום המסמך. השורה התחתונה: המסמך שהוביל להישארותם במאסר והובא לעיני השופט אלרון, לא קבע אם נגרם נזק בעקבות החשיפה או לא.

לתנאי הכליאה נחשף הציבור הישראלי לאחר הודעת שב"ס על כך שבתאו של פלדשטיין נמצא חפץ, שעשוי היה לשמש אותו לו ביקש לשים קץ לחייו. ניסיון להבין מי קבע עבור אותם אזרחים נורמטיביים את תנאי הכליאה השמורים למחבלים הוביל לחילופי האשמות בין שב"כ לשב"ס. בעוד בשב"כ ניסו תחילה לטעון כי לא הם קובעים את תנאי הכליאה כי אם שירות בתי הסוהר, מתברר כי מדובר בפלפול מילולי. שכן את הכליאה אמנם מבצע שב"ס, אך הוא עושה זאת בהתאם להגדרת העצור, במקרה הזה: ביטחוני.

את האיזוק בידיים וברגליים וכיסוי העיניים כבר תיארתי על ידי אותו גורם המצוי בהליכי החקירה, אך מתברר שגם מי מהם שביקשו ספרים, לא קיבלו אותם בגלל הוראת שב"כ. להבדיל, חשודים בריגול עבור איראן הכלואים בימים אלה, ביקשו וקיבלו. שיחות טלפון לבני המשפחה, הגם שאושרו על ידי בית המשפט, לא יצאו לפועל עד לאחר פרסום טלוויזיוני במקרה אחד (אילה חסון, כאן 11), ובמקרה אחר רק אחרי דרישות חוזרות ונשנות מצד עורך הדין והתעקשות בביצוע על ידי המשטרה. "אושרו להם עשר שיחות לאנשי קשר שהוגדרו מראש ושאינם קשורים לפרשה - אך השב"ס לא אישר להם לבצע אותם כי בשב"כ לא אישרו את השיחה", אומר הגורם.

צו איסור פרסום גורף מוסיף להילה המסתורית והמסוכנת, והוא מוסר רק בהתעקשות העיתונאים שמסקרים את הפרשה. במסמך המאשר את הסרתו החלקית של הצו, מתירים השופטים בהתייעצות עם השב"כ לפרסם את המשפט הבא, שמצוי היטב בשיח הפוליטי המקוטב בחברה הישראלית: "מסמך שעלול לפגוע בהחזרת החטופים".

שם אחד מסוים מאוד חוזר לאורך העיסוק בפרשה: הנגדת ו', מי שביקשה להתריע במייל דרמטי לבכירים לפני 7 באוקטובר על הכנות לביצוע תוכנית "חומת יריחו". גם מי שאינו משתייך לצוותי ההגנה, אומר לי על העצור הנגד בפרשה: "כשיתפרסם מה עשה בפועל ומה היו החשדות נגדו - זה יזעזע את הציבור".

"בסוף הוא יקבל פרס"

עו"ד אפרים דמרי, המייצג קצין בשנות ה־30 לחייו העצור בפרשה, תיאר: "הוא מצא את עצמו נחקר כאחרון המחבלים, וכאן הבעיה. שמים אותו בתא קטן מאוד מבודד, מנתקים אותו מכל מגע חיצוני. אפילו לא יודע מתי יום ומתי לילה. זה חלק מהשיטה. מחזירים לתא והוא לא מבין כלום, חושב שעולמו חרב עליו. הוא חושב שישראל סובלת רק בגללו. ביום הראשון שאני פוגש אותו אחרי עשרה ימים מוציאים לי אותו אזוק עם פלנלית על העיניים. מורידים לו את זה ואת האזיקים, משפט ראשון שהוא אומר לי: טוב לי מותי מחיי".

הקצין נמצא ברמת סיווג גבוהה מאוד ומרגיש, כך מתארים בסביבתו, את החובה להביא את המידע בפני ראש הממשלה. לא כדי לפגוע בביטחון המדינה, אלא הפוך. "אני מאמין שבסופו של דבר, לאחר שהחקירה תסתיים ותתברר, הלקוח שלי לא רק לא יורשע, אלא יקבל פרס ביטחון ישראל על מה שעשה", אומר לי דמרי. הנגד המיוצג על ידי עו"ד מיכה פיטמן הוא המקבילה באירוע הזה לנגדת ו' - החומר המודיעיני לא דולף דרכם לתקשורת כמו בפרשת ענת קם, אלא מועבר באופן ישיר ללשכת ראש הממשלה.

רגע האמת מגיע: בלי צו איסור פרסום, עם משפט שבו לנאשמים יש לראשונה הזדמנות למסור את גרסתם - יוכל הציבור הישראלי לראות מה עלה בגורל פרשת המסמכים והסכנה לביטחון המדינה. פרשה שעליה הטיל פרקליט המדינה איסמן את יהבו, וכך גם בשב"כ, עם חקירות מתמשכות וצווי הארכת מעצר מרובים, שנועדו לסייע בחקירת מי שכבר מסרו את גרסתם ביום הראשון.

בעוד אין חולק כי עבירת ביטחון המידע אכן נעשתה, אופן הטיפול בפרשה רמז לאירוע ביטחוני חמור שלא ברור אם התרחש בכלל, ואם העברת מידע מודיעיני שלא בסמכות לראש הממשלה - שוודאי מורשה להיחשף לחומר - מצדיקה את הכלים הדרקוניים שבהם נעשה שימוש נגד העצורים. ומעל לכל: האם חשיפת מסמך שנקבע שאין בו חשיבות על ידי דובר צה"ל לפני חודשיים, אכן הפכה בן־לילה לפגיעה אמיתית במאמץ לשחרור החטופים? √

התגובות:

מדובר צה"ל נמסר כי תגובתו המקורית, שעיקריה מובאים בראשית הכתבה, עומדת בעיניה.

מהפרקליטות נמסר: "איננו מתייחסים לתוכנם של דיונים סגורים, ואין בכך כדי לאשר או להכחיש דבר".

משב"כ נמסר: "מדובר בחקירת דלף סוד, שנפתחה לבקשת צה"ל ושייעודה סיכול המשך גניבת מסמכים מסווגים מתוך מערכות צה"ל, תוך סיכון מקורות מידע רגישים במהלך מלחמה.

"חקירתם של החשודים התנהלה על פי דין, בכפוף לביקורת שיפוטית תכופה. בעניין מסוכנות המעורבים קבע שופט בית המשפט העליון, השופט אלרון, כי 'מדובר בחשש ייחודי וחריג הנובע מאופי הפעילות המיוחסת למשיבים והמניע המיוחס להם'. הטענה ממסוכנותם היא למעשה טענה כי שחרורם ממעצר יכול להחריף ולהעצים באופן משמעותי את הנזק שכבר נטען שנגרם כתוצאה ממעשיהם, באופן שלא ניתן לאיון בחלופת מעצר. זאת, גם בהינתן התנאים והמגבלות שנקבעו בהחלטות הערכאה קמא.

"אנו עדים סביב חקירה זו ואחרות לקמפיין דה־לגיטימציה לפעילות השב"כ, הכולל האשמות מופרכות ומשוללות כל יסוד, שייעודן לערער את חומרת העבירות ולהטיל דופי בגורמי הביטחון האמונים על החקירה. שב"כ ימשיך לפעול על פי ייעודו, לשמירה על ביטחון המדינה ואזרחיה".

משירות בתי הסוהר נמסר: "סיווגו של העצור נקבע בהתאם לעמדת גורמי הביטחון שהעבירו אותו למשמורת שב"ס. כאמור, עם תום חקירתו, התקבל העצור במצב נתון ונכלא על פי דין ככל עצור אחר בעל מאפיינים דומים. מטעמי צנעת הפרט נוכל לומר כי ברגע שלוחמי כליאה איתרו בתאו ממצאים, בוצעה העברתו המיידית לתא השגחה למניעת אובדנות".