"הבועה הפרוגרסיבית התפוצצה לי בפרצוף": הגל היהודי של טראמפ

בשנת 2021, בזמן מבצע שומר החומות, רונה קאופמן הרגישה צורך לעשות משהו. קאופמן היא פרופסורית למשפטים באוניברסיטה יוקרתית במדינת פנסילבניה, שמתמחה בחקר אלימות פטריארכלית ונקודות הממשק בין חוק לאימהות, וכל מה שהיא רצתה היה אירוע ציבורי שיראה לעוברים ושבים שליהודים בעיר אכפת מישראל. היא וכמה עמיתים יהודים התכנסו על המדשאה, חילקו חלות, שרו שירים והביעו את תמיכתם בישראל במלחמתה בחמאס. שום דבר ממה שהם עשו באותו אחר צהריים לא נראה לקאופמן יותר מדי רדיקלי; אבל כשתחנת הרדיו הציבורית האהובה עליה סיקרה את האירוע, היא הציגה את קאופמן וחבריה כמחרחרי מדון ואת ההתכנסות הצנועה שלהם כהפגנת שנאה אנטי־פלשתינית.

הסיקור המוטה הטריד את קאופמן. ועוד יותר מזה הטרידה אותה העובדה שיותר ויותר קולגות באקדמיה הזדהו בתור אנטי־ציונים, וטענו שדעותיהם האנטישמיות לעילא ולעילא הן רק ביקורת מוצדקת על ממשלת נתניהו ותו לא. קאופמן החליטה לארגן כנס אקדמי ולדון בעוינות הגוברת כלפי ישראל במגדל השן. ואז הגיע 7 באוקטובר.

"חשבתי לעצמי שמה שהיה ברור לי, כעת יהיה ברור לכולם", סיפרה קאופמן ל"ישראל היום". "חשבתי שההתקפה המזוויעה הזו סוף־סוף תראה לכולם באופן ברור במה באמת מאמינים אלו ששונאים את ישראל. חשבתי לעצמי שהעמיתים והעמיתות שלי לעבודה, במיוחד הפמיניסטיות שבהן, תבואנה ותגדנה, 'טעינו והוטעינו, וכל אלו שהציגו את עצמם בתור לוחמי חירות בעצם מאמינים באידיאולוגיה של רצח ואונס'. אבל זה לא מה שקרה".

את מה שקרה כולם יודעים: האוניברסיטאות בארה"ב הפכו למעוזים של שנאת יהודים, עם דגלי חמאס וחיזבאללה מתנופפים בקמפוס אחר קמפוס. ובמקום להתייצב לצידה של קאופמן וכנגד אלו שאנסו נשים, רצחו תינוקות וחטפו חפים מפשע, רבים מעמיתיה נזדעקו להאשים את ישראל, ולא את חמאס, ברצח עם. העיתונים שקאופמן קראה נאמנה רוב חייה חזרו גם הם על אותם השקרים, והזדרזו להדפיס תעמולה אנטי־ישראלית מבלי לבדוק את העובדות ומבלי להתנצל. ונורא מכל, אולי - המפלגה שלה הצביעה כל חייה, המפלגה הדמוקרטית, דיברה, לכל היותר, בשני קולות, כשמצד אחד מנהיגיה תומכים בישראל ומהצד השני מזדהים עם ההפגנות הפרו־פלשתיניות האלימות ברחובות - מה שהניע את קאופמן לקבל החלטה שרק לפני חמש או שש שנים היתה עבורה בלתי נתפסת: להצביע בשבוע הבא לדונלד טראמפ.

"מה אני אוהבת בטראמפ? לא הרבה", היא אומרת, ואז מונה רשימה ארוכה של דברים שמפריעים לה במועמד הרפובליקני: הוא גס רוח, אנטי־אינטלקטואל, וכולי. "אני עדיין עם המפלגה הדמוקרטית, רק לא כרגע. כרגע אני מצביעה בעד הערכים שחשובים לי ביותר". והמועמד שמייצג באופן הכי מהימן את הערכים הללו, כולל שמירה על ביטחון ארה"ב ואזרחיה, יהודים ולא־יהודים כאחד, הוסיפה קאופמן, הוא טראמפ.

החגורה היהודית

קאופמן רחוקה מאוד מלהיות היהודייה האמריקנית היחידה שתצביע בעבור הרפובליקנים: סקר מקיף שפורסם בשבוע שעבר על ידי ה־Manhattan Institute, מכון מחקר מוביל בארה"ב, קובע שקמלה האריס עלולה להיות המועמדת הדמוקרטית שתקבל את שיעורי ההצבעה הנמוכים ביותר בקרב יהודים אמריקנים מאז לפחות רונלד רייגן, עניין של כמעט חמישה עשורים.

"למרות נטייתם הכללית להצביע בעד הדמוקרטים", דיווח הסקר, "מצביעים יהודים מדווחים על דאגה הולכת וגוברת בנוגע לאנטישמיות במפלגה הדמוקרטית", ורבים "מרגישים לא בנוח עם האופן שבו הדמוקרטים מכילים אנשים שמבקרים את ישראל באופן קיצוני ומאשימים אותה ברצח עם".

במונחים מוחלטים הדמוקרטים הם עדיין, באופן מובהק, המפלגה שלה מצביע הרוב המוחלט של יהודי ארה"ב. אבל בעוד ביל קלינטון, נניח, הוביל על יריבו הרפובליקני, בוב דול, ברוב של 69 אחוז בקרב יהודי ארה"ב, ורעייתו, הילארי, ברוב של 47 אחוז ב־2016 - האריס מובילה ברוב של 36 אחוז, מה שאומר שרק מעט יותר משני שלישים מהמצביעים היהודים יתמכו בה בשבוע הבא; ואף ש"שני שלישים" נשמע כמו שיעור מרשים - מדובר, הזכיר הסקר, בשיעורי התמיכה הנמוכים ביותר שמועמד דמוקרטי זכה להם בקרב המצביעים היהודים מאז מייקל דוקאקיס בשנת 1988.

מה מסביר את הצניחה הזו? השאלה כנראה תעסיק סוקרים, עיתונאים ופוליטיקאים במשך חודשים, אם לא שנים, יקרה מה שיקרה ביום הבחירות. אבל בינתיים, שיחות עם מצביעים יהודים מרמזות על תשובה כמעט אחידה: הדמוקרטים, אומרים רובם ככולם, הפכו להיות קיצונים מדי, תלושים מדי מהמציאות, וששים מדי לחבק את אלו ששונאים לא רק את ישראל אלא גם את ארה"ב.

מכת ברק (אובמה)

"כל החיים הצבעתי לדמוקרטים", סיפרה שושנה מפלורידה ל"ישראל היום". זהו לא שמה האמיתי; אותו היא עדיין פוחדת לשתף בגלוי, מחשש שעמיתיה לעבודה יתנכרו לה אם יידעו שהיא מצביעה לטראמפ. "עד שנת 2022 עדיין הייתי רשומה כחברת מפלגה. אבל משהו קרה לשמאל. השמאל הפך ללא־ליברלי ולאנטי־אמריקני. אני שונאת את פוליטיקת הזהויות שמבוססת בעיקר על קנאה וטינה, על האשמות ועל הנחות פסאודו־מדעיות, כמו הטענה המגוחכת שמגדר הוא דבר נזיל שאפשר לשנות בהינף יד. אבל אם אתה שואל אותי מה הסיבה העיקרית שאני מצביעה לטראמפ, התשובה היא פשוטה: אני ציונית".

לאה מניו יורק נותנת תשובה דומה. כמו שושנה, גם היא מבקשת שנדפיס רק את שמה הפרטי, היות שהיא עובדת בתקשורת, ואלו שעובדים איתה, היא אומרת, מבלים את ימיהם בלהשוות את טראמפ להיטלר, לסטלין, למאו דזה־דונג או לכל נבל אחר שעולה על הדעת. בשנת 1996, בתור נערה בת 18, היא הצביעה בשמחה לביל קלינטון. "באותה תקופה", היא אומרת, "הייתי בטוחה שהרפובליקנים יותר מדי שמרנים, ואולי אפילו קצת גזענים, ושהדמוקרטים הם מפלגת הקידמה. וההרגשה הזו נשארה חזקה אצלי עד 2008".

ברק אובמה שינה אצלה את המשוואה. ההחלטה שלו לפתוח במשא ומתן עם איראן, היא אומרת, הבהירה לה שהנשיא לא מחויב כמו קודמיו לברית המיוחדת עם ישראל. ובכל זאת, אובמה הבטיח ביטוח בריאות לכולם, ותמך בעוד עמדות ליברליות קלאסיות שנשאו חן בעיני לאה, ולכן היא המשיכה להצביע למפלגה הדמוקרטית בלי יותר מדי פקפוקים. היא לקחה את ילדיה הקטנים לקלפי ב־2016 והבטיחה להם שהם עומדים לבחור בנשיאה הראשונה בהיסטוריה, והרגישה מרוסקת באותו הערב כשהתברר שטראמפ זכה.

במשך חודשים ארוכים לאה הקדישה את כל כולה למה שכונה אז ה־Resistence, או ההתנגדות הפעילה לטראמפ. הארגון שהכי משך אותה היה Women's March, מצעד הנשים, תנועה ארצית שהניעה את עשרות אלפי חבריה לצאת לצעדות מחאה ענקיות בכל רחבי ארה"ב, כשהנשים עוטות כובעים ורודים שדומים לאיבר המין הנשי, מחווה לאחת מאמירותיו היותר מקוממות של טראמפ, שהתגאה שהוא יכול לגעת בכל אישה שהוא רוצה במקומות הכי צנועים.

אבל התנועה, הבינה לאה מהר מאוד, חרטה על דגלה לא רק את ההתנגדות לטראמפ, אלא גם שנאה יוקדת ליהודים. אחת ממנהיגותיה, לינדה סרסור, היא פלשתינית־אמריקנית שרבים מבני משפחתה הם פעילי חמאס. זמן קצר לאחר שרוממה להנהגת התנועה, טענה סרסור שאישה אינה יכולה להיות גם ציונית וגם פמיניסטית, משום שהציונות היא "תנועה דכאנית ביסודה". סרסור וחברותיה להנהגת התנועה הביעו הזדהות והערכה לשורה ארוכה של אנטישמים מובילים - מהמטיף השחור לואיס פרחאן, שמכנה תכופות את היהודים "שטניים", ועד לרסמה עודה, מחבלת שרצחה שני אזרחים ישראלים וגורשה מארה"ב לאחר שהתברר ששיקרה בבקשת ההגירה ולא הזכירה את עברה הרצחני. ועל פי תחקיר של המגזין היהודי המוביל "טאבלט", מצעד הנשים, בהנהגתה של סרסור, הדיר והדיח באופן שיטתי נשים יהודיות שביקשו להצטרף לקואליציה הליברלית ולמחות כנגד טראמפ.

סרסור הודחה לבסוף בשנת 2019, כשההאשמות נגדה הלכו וגברו, וגם אוהדיה נאלצו להודות שהיא והתנועה שהיא מובילה אנטישמיות למהדרין. ללאה, מכל מקום, זה כבר לא שינה.

"הנאצי הגרוע בהיסטוריה"

"כל הבועה הפרוגרסיבית התפוצצה לי בפרצוף", היא אומרת. "ויותר חשוב - טראמפ, המועמד שכל כך פחדתי ממנו, עשה עבודה טובה מאוד. הוא לא היה דיקטטור או פשיסט. הוא תמך בישראל. הוא העביר את הסכמי אברהם, שהביאו יותר שלום ויציבות למזרח התיכון מכל מנהיג אחר זה זמן רב. ולמרות כל העובדות האלו, כל האנשים בעבודה שלי יצאו מדעתם וגידפו אותו באופן שאין בינו לבין המציאות שום דבר".

בבחירות של 2020 לאה הצביעה לטראמפ, החלטה שהשאירה אותה, היא מודה, עם טעם רע בפה. אבל השנה הדברים שונים, היא אומרת. השנה היא תצביע לטראמפ בשמחה רבה יותר. "כי השנה", היא מוסיפה, "אני מה שנקרא single issue voter, מצביעה שאכפת לה רק מנושא אחד, והנושא הוא ישראל. תחת ביידן והאריס ידיה של ישראל היו קשורות, כי האמריקנים מנעו מישראל להגיב בכל הכוח. שלא כמו הדמוקרטים, טראמפ יודע מי הטובים ומי הרעים, והוא מאמין בכל ליבו שארה"ב צריכה לעזור לטובים לנצח, והביטחון הפשוט והברור הזה הוא כל ההבדל".

לילי צוקרמן מסכימה. היא בת 21, תלמידה בקולג' ברנרד היוקרתי שבסמוך לאוניברסיטת קולומביה, ובעוד כמה ימים תצביע בבחירות בפעם הראשונה בחייה. למי? אין לה כל ספק.

"במשך כל שנות בית הספר שלי", היא אומרת, "כל החברים שלי וכל האנשים בקהילה שלי הסתובבו בפנים נפולות ואמרו דברים כגון 'אלו שנים קשות מאוד'. ואם להיות כנה, אף פעם לא הבנתי למה. תמיד הייתי גאה ביכולת שלי לחשוב בכוחות עצמי ולא להיסחף אחרי הזרם, וכשהסתכלתי על הנשיא - לא ראיתי את מה שכולם ראו. נכון, הוא אולי לא האדם הכן ביותר בעולם, ונכון, הוא אוהב לדבר על עצמו ולהגזים בכל מה שקשור להישגיו, אבל המפלגה הדמוקרטית משקרת כל הזמן, ומשקרת על דברים הרבה יותר חשובים. אחרי ההריגה של ג'ורג' פלויד (אזרח שחור שמת אחרי ששוטר לבן הפעיל אלימות חריגה וחנק אותו למוות, ל"ל), למשל, הדמוקרטים, שעד לאותו הרגע אסרו התכנסות ציבורית בגלל הקורונה, אמרו בן־לילה שמותר להפגין בעד ג'ורג' פלויד ונגד המשטרה, משום שגזענות היא סכנה מוחשית יותר לבריאות הציבור מהווירוס. השקרים האלה בלתי נסבלים".

והשקרים האלו תפסו את מרכז הבמה ביום ראשון שעבר, כשטראמפ הופיע בפני יותר מ־20 אלף תומכים במדיסון סקוור גארדן, האולם המפורסם ביותר בעולם, הבית של הניו יורק ניקס והמקום שבו מופיעים השמות הגדולים ביותר במוזיקה ובבידור. חלק לא מבוטל ממעריציו, שרצו לשבת הכי קרוב לבמה, הופיעו כבר בשבת בבוקר והמתינו בתור ובקור במשך יממה שלמה. קהל גדול אף יותר נותר לבסוף בחוץ - כל הכרטיסים לאירוע אזלו במהרה - וצפה במתרחש על גבי מסכים. ולכלי התקשורת שסיקרו את האירוע לא היה כל ספק שיש רק מילה אחת שראויה לתאר את תומכיו של הנשיא לשעבר: נאצים.

רשת הטלוויזיה MSNBC, למשל, שנחשבת לבעלת נטייה שמאלנית, הראתה תצלומים מהאירוע לצד תיעוד של כינוס נוסף באותו אולם, בשנת 1939, שבו נאצים אמריקנים התגודדו להניף דגלים עם צלבי קרס ולהצדיע במועל יד. כשהתמונות ההיסטוריות מרצדות ברקע, המגיש ג'ונתן קייפהארט הסביר לכל מי שעוד לא הבין את ההשוואה, שהרפובליקנים של 2024 הם בדיוק כמו הצוררים ערב מלחמת העולם השנייה. "הכינוס הזה שמתרחש ממש עכשיו", הבהיר, "הוא מחריד במיוחד, היות שב־1939 יותר מ־20 אלף תומכים של מנהיג פשיסטי אחר, אדולף היטלר, התכנסו במדיסון סקוור גארדן לכנס שהם טענו, ממש כמו עכשיו, שהוא פטריוטי אמריקני". מרבית כלי התקשורת האמריקנים נקטו גישה דומה, וסיפרו למאזינים ולצופים בבית שבגארדן מצויים עכשיו הצאצאים הרוחניים של הרייך השלישי.

כל זה הפתיע מאוד את אהרון ("רק אהרון, שם פרטי מספיק," הוא אמר). הוא עמד שעות ארוכות מחוץ לאולם, עטוף בדגל ישראל ענק, יחד עם רבים מחבריו לישיבה, אחת הגדולות באזור ניו יורק רבתי. כולם הביאו איתם סנדוויצ'ים כשרים מהבית, וכולם היו מאוד משועשעים מהאופן ההזוי שבו התקשורת בחרה לתאר אותם.

"תסתכל כמה יהודים יש פה", אמר, "טראמפ הוא 'הנאצי הגרוע ביותר בהיסטוריה'. לא רק שיש לו נכדים יהודים - ב'עצרת הנאצית' שלו יהיו לפחות חמישה מניינים לתפילת מנחה, ובטח הרבה יותר". אהרון בקושי מסיים לדבר, ולידו עוברת עוד תומכת של טראמפ, גם היא בדרכה לכנס, לבושה בבורקה. "תראה אותה!" אהרון, מחויך, מצביע על האישה המוסלמית. "עוד נאצית. אהלן וסהלן לך!" האישה מחייכת, וכולם חוזרים להצטופף ולחכות שיגיע תורם בבידוק הביטחוני הקפדני לפני הכניסה לאולם.

שלום שלום, אהלן וסהלן

כמו היהודים, אגב, גם המוסלמים האמריקנים, על פי הסקרים, נוהרים בהמוניהם למפלגה הרפובליקנית. בשנת 2008, לדוגמה, ברק אובמה זכה ל־86 אחוז מכלל קולות המוסלמים. על פי סקר של arab news/yougov שהתפרסם בשבוע שעבר, טראמפ מוביל על האריס בקרב מוסלמים אמריקנים, 45 אחוזים לעומת 43 אחוזים, על אף תמיכתו הנלהבת והבלתי מסויגת בישראל.

וזה, אומר לי ג'ף ברטוס, רק הגיוני: בוחרים, הוא מסביר לי, אוהבים להצביע בעד מועמד שפיו וליבו שווים, וטראמפ, קשה להכחיש, הוא לא אחד שיש לו יותר מדי בעיות להגיד את האמת בפנים באופן לא מעודן. ברטוס, בן 52, הוא איש עסקים מצליח שמתגורר בפרוור של פילדלפיה. שלא כמו יהודים רבים אחרים, הוא הגדיר את עצמו בתור רפובליקני מאז ומתמיד, גם אם אחד מתון שנוטה למרכז. אבל כשאובמה הכריז על ההתקרבות לטהרן בתור מדיניות החוץ המרכזית שלו, ברטוס זיהה את הסכנה שבכריתת ברית עם המרצחים האיראנים והחליט לרוץ לפוליטיקה בעצמו.

ב־2018 הוא זכה בפריימריז הרפובליקניים לתפקיד סגן מושל מדינת פנסילבניה, ואחרי שהדמוקרטים ניצחו במרוץ הוא הכריז על מועמדותו לסנאט בשנת 2022. הוא ניהל קמפיין חזק, אבל הפסיד לבסוף למהמט אוז, הרופא הכריזמטי עם תוכנית הטלוויזיה הפופולרית משלו. ברטוס הכריז על פרישה זמנית מהפוליטיקה ועשה לביתו, אבל החדשות בבוקר 7 באוקטובר אשתקד החזירו אותו לזירה. עכשיו הוא עוזר לשכנע מצביעים יהודים לתת את קולם לטראמפ במדינה שייתכן מאוד שתכריע את הכף לכאן או לכאן.

ההסבר שלו, הוא אומר, פשוט מאוד. "רק תראה איך שני הקמפיינים ציינו את יום השנה לטבח. באמריקה של קמלה האריס המוני פחדנים בכאפיות ובמסכות צעדו ברחובות של ערים דמוקרטיות גדולות, איימו על אזרחים וצעקו סיסמאות של ארגוני טרור. קמלה האריס בונה על האנשים האלו שיצביעו עבורה, והיא מחזרת אחריהם במרץ.

"דונלד טראמפ, לעומת זאת, עלה לרגל אל הקבר של הרבי מלובביץ', ואז טס מייד לפלורידה לקיים עצרת למען משפחות החטופים. הוא קינח את היום בנאום מרגש שהבטיח מלחמת חורמה באנטישמיות. לבוחרים יהודים ההבדל לא יכול להיות חד וברור יותר".

ייתכן שכל הקולות האלו הם מיעוט שבמיעוט. ייתכן שבשבוע הבא, 80-70 אחוז או יותר מיהודי ארה"ב יתייצבו בקלפי וייתנו את קולם להאריס. ייתכן גם שהיא תביס את יריבה, ובגדול. אבל המספר ההולך וגדל של יהודים, אחת מקבוצות האוכלוסייה הנאמנות ביותר לדמוקרטים, שמתייצבים ומכריזים על תמיכתם במועמד שרק לפני שלוש או ארבע שנים נחשב בעיניהם מוקצה מחמת מיאוס - הוא לא צירוף מקרים. ומי יודע? ייתכן שהיהודים האלו עוד יעניקו לטראמפ את הנשיאות.

"יש לנו 300 אלף מצביעים יהודים בפנסילבניה", מסביר ברטוס. "מספיק שנשכנע 10 או 15 אחוזים מהם להצביע לטראמפ, וזה כל ההבדל בין הפסד לניצחון".

לחזור למי שהיינו

בין שהיהודים בפנסילבניה או בכל מדינה אחרת יצביעו לטראמפ ובין שלא, השבוע האחרון של הקמפיין, השבוע שהוא באופן מסורתי הכי מתוח ואינטנסיבי, עמד כולו בסימן יהודים. זמן קצר אחרי שקמלה האריס כינתה את טראמפ "פשיסט" בשידור טלוויזיוני, הרפובליקנים שלפו את מי שעשוי, אם ינצחו, להיזכר בתור הנשק הסודי שלהם: ג׳רי וורטסקי, ניצול שואה בן 94. בתשדיר בחירות ארוך ומרגש וורטסקי יושב על כיסא בביתו, מביט ישר למצלמה, מראה לכולם את המספר על זרועו ונושא דברי תוכחה.

"אדולף היטלר פלש לפולין כשהייתי בן 9", הוא אומר במבטא כבד. "הוא רצח את הוריי ואת רוב המשפחה שלי. אני יודע יותר על היטלר מאשר קמלה תדע באלף שנות חיים. ההאשמה שלה, שטראמפ הוא כמו היטלר, היא הדבר הנורא ביותר ששמעתי ב־75 השנים שבהן חייתי בארה"ב". סגנית הנשיא, הוסיף, חייבת לו, להוריו המתים, לכל קורבנות השואה ולכל היהודים באשר הם התנצלות על ההסתה הפרועה. אם לשפוט על פי התהודה שהסרטון של וורטסקי קיבל ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת, הרבה מאד אמריקנים, יהודים ולא יהודים, מרגישים בדיוק אותו הדבר.

אבל גם מעבר לכל זה, מעבר לשאט הנפש שמעוררת ההשוואה התכופה בין טראמפ להיטלר, מעבר לאכזבה הגדולה של הבחירה הדמוקרטית לעמוד יותר ויותר לצד אלו ששונאים את ישראל ואת המערב - ליהודים, אמרה בתיה אונגר־סרגון, יש סיבות אחרות וטובות אפילו יותר לתמוך בנשיא לשעבר.

אונגר־סרגון היא עורכת בכירה במגזין "ניוזוויק", אחת שהתחילה את חייה הפוליטיים בשמאל הפרוגרסיבי ואחת הפרשניות החריפות בתקשורת האמריקנית. היא הפתיעה רבים מעמיתיה לפני ימים אחדים כשהעלתה לרשת סרטון, שהפך בינתיים ויראלי, שבו היא קוראת לכל היהודים בארה"ב להצביע לדונלד טראמפ. ברור כשמש, הסבירה, למה היהודים בארה"ב הזדהו באופן מסורתי עם השמאל. כמהגרים חדשים, רובם ככולם השתייכו למעמד העובדים, ולכן הצביעו למפלגות שדאגו לזכויות העובד. ואז, בשנות ה־60, כשהשמאל התמקד בזכויות אזרח לשחורים, היהודים הצטרפו למאבק, כי רובם ראו באפליה הגזעית תזכורת מזוויעה למה שקרה למשפחותיהם־שלהם באירופה.
בשנות ה־90, כשהשמאל התחיל לפלרטט עם פוליטיקת הזהויות, היהודים נשארו נאמנים, כי הם האמינו שהמטרה היא עדיין להבטיח את זכויות המיעוטים. אבל השנים האחרונות בארה"ב, הוסיפה, הראו את השמאל נוטש לא רק את היהודים - מה שהיה ברור כשמש אחרי 7 באוקטובר - אלא גם את כל הרעיונות הבסיסיים שניתן לקרוא להם "שמאל".

תמיכה בהגירה ללא גבולות, מעמדות המפתח של המפלגה הדמוקרטית העכשווית, פוגעת פגיעה אנושה בעובדים מקומיים, בעיקר בני מיעוטים, שמאבדים את מקומות העבודה שלהם למהגרים בלתי חוקיים. וכנשיא, היא הזכירה, טראמפ היה הראשון זה 60 שנה שהקטין את פער ההכנסות בין עשירים לעניים. בזכות המדיניות הכלכלית שלו, היא דיווחה, הרבעון הנמוך ביותר של המשתכרים במשק ראה את שכרו גדל ב־4.5 אחוזים, בעוד הרבעון העליון דיווח על עלייה נמוכה בהרבה של 2.9 אחוזים. "השמאל לא רק נטש אותנו, היהודים", היא סיכמה. "הוא נטש את מעמד העובדים. ועכשיו אנחנו צריכים לעשות את מה שתמיד עשינו, ולהצביע עם מעמד העובדים כמו שהם תמיד הצביעו איתנו".