לפני הבחירות הקודמות בארה"ב כתבתי בטור לשבת: "אלו הן כנראה הבחירות החשובות ביותר... לא עתיד ארה"ב עומד על הכף אלא עתיד הדמוקרטיה הליברלית והפוליטיקה עצמה. ביידן וטראמפ הם ייצוגי רעיונות גדולים, המערכה היא שיקוף הקרב על דמות הפוליטיקה. לא פחות משהמפלגה הדמוקרטית נלחמת בטראמפ, היא נלחמת בפוליטיקה כפי שהכרנו אותה מעידן הנאורות, פוליטיקה שעוצבה בדמותו של מקיאוולי. הוא היה הפילוסוף הפוליטי הראשון שתיאר את המציאות כפי שהיא... הציע ריאל פוליטיק, כלומר פוליטיקה של פעולה ביחס לאינטרס, ולא דוגמות סגורות של מוסר ודת. פוליטיקה של פשרות. מקיאוולי הבין שדווקא הפעולות האנוכיות והקרות של הפוליטיקאי מביאות את הטוב ביותר האפשרי - לחיות בשלום, חופש, רווחה ויציבות".
העולם היה אז אמנם בסגר בגלל הקורונה, אבל ברמה הגיאו־ פוליטית, לא היתה מציאות מדינית טובה יותר במאה ה־21, לישראל בפרט ולמערב בכלל. רוסיה אולצה להתיישר, לכבד את כללי המשחק של המערב. ישראל חתמה על הסכמי אברהם וגם שלום עם סעודיה היה על הפרק. ארה"ב התעוררה מהתרדמה הדוגמטית לגבי האיום הסיני, ומלחמת הסחר בין ארה"ב לסין נשאה פירות ראשונים. הכלכלה האמריקנית עבדה במלוא הקיטור ואף התעלתה על הישגיה טרם תחילת משבר הקורונה.
היו אלו תוצאות של מדיניות מקיאווליסטית פשוטה של טראמפ. מדיניות שהמוטו שלה היה America first, שהכלל המנחה שלה היה היגיון בריא, ריאליזם ובעיקר - מדיניות שהובילה לשובו של השריף האמריקני, אחרי שמונה שנות אובמה. קאסם סולימני, למשל, חווה את שובו של השריף. אף על פי כן, בתודעת האליטות ותקשורת המיינסטרים התקבע טראמפ כסכנה ברורה ומיידית לשלום העולם. אובמה, שבתקופתו העולם בער, קיבל פרס נובל למפרע ואילו טראמפ - כתב אישום.
היתה מגיפה עולמית שיצאה מסין, אבל אסור היה לקרוא לה "וירוס סיני". לפטופ עם הוכחות לשחיתות נשיאותית של ביידן, שאסור היה להזכיר ברשתות. חקירות מתוזמנות, עלילת דם על שיתוף פעולה רוסי, השמאל האמריקני, שם כמו כאן, לא בחל בשום כלי זדוני כדי לסלק את "האיש הכתום הרע" מהשלטון. אמריקה החליפה את המדיניות ההגיונית והפשוטה לטובת סטאז׳ כושל נוסף בעבודה סוציאלית נוסח אובמה. התוצאות - מלחמה באוקראינה, בריחה מאפגניסטן, התפרעות צפון־קוריאנית, איומים סיניים מוגברים על טייוואן וכמובן התחזקות איראן עד שהגענו למלחמה אצלנו.
כן, אנחנו על סף מלחמת עולם. צה"ל בעייתא א־שעאב, צבא אוקראינה בקורסק, משחתות סיניות סביב טייוואן, הכאוס משתולל. ככה זה כשהשריף מוריד את הכוכב ומשחק בלהיות מש"קית ת"ש. מי ידע לצפות את זה? כל מי שהיו לו עיניים. המציאות היא בסוף נורא פשוטה. תבניות. דפוסים אנושיים. התזה השמרנית מעולם לא ניסתה לייצר חישובים אסטרטגיים מורכבים מדי. אם שודד רואה שוטר מתקרב - הוא בורח. אם מדינת רשע רואה שוטר עולמי מתקרב - היא בורחת. מי מנצח? מי שחזק. מי יותקף? מי שחלש ואין לו הגנה.
בתודעת האליטות האמריקניות ותקשורת המיינסטרים התקבע טראמפ כסכנה ברורה ומיידית לשלום העולם. אובמה, שבתקופתו העולם בער, קיבל פרס נובל למפרע ואילו טראמפ קיבל כתב אישום
לפני ארבע שנים אמריקה בחרה בביידן, ובתוך ארבע שנים הסדר העולמי נשחק ונהרס. ביום שלישי אמריקה תחליט אם היא בוחרת בהיגיון הבריא או בהמשך של אותו הדבר. ההמתנה להחלטת הבוחר בפנסילבניה תקבע את הגורל המשותף לישראלים ולאיראנים, לרוסים ולאוקראינים. ההמתנה הזו היא עצמה ראיה לקטסטרופה. כי בעולם הישן, נשיא אמריקני מימין או משמאל היה מחויב לבצר ולחזק את כוחה של אמריקה, את כוחו של המערב. כעת זה שונה.
כתבתי בטור לפני ארבע שנים על מרכזיות הפוליטיקה של סול אלינסקי בשמאל המערבי ובישראל. פוליטיקה שבחתירתה לרדיקליזם ולמהפכה חודרת למערכות המדינה ומשתלטת עליהן מבפנים. השמאל, באמריקה וגם פה, הקשיב טוב בשיעורים. השילוב המושחת בין מוסדות המשפט, האקדמיה, המדיה והתקשורת הישנה ומפלגות השמאל - הוא תופעה כלל־עולמית.
אמרו לי אז שזו תיאוריית קונספירציה. היום, אין לאנשים ספק שזו האמת. בארבע השנים האחרונות פה וברחבי העולם, הדיפ סטייט כבר לא דיפ. בארה"ב גילינו בדרך הקשה כמה האקדמיה פרו־פלשתינית ואנטי־מערבית באופייה. עימות טלוויזיוני חשף לציבור שהנשיא ביידן הוא בובה דמנטית לא מתפקדת. צוקרברג עלה לשימוע על ההתערבות הפוליטית באלגוריתם, וחופש הביטוי זכה לעדנה בזכות אילון מאסק. בברזיל התגלו הזיופים והמעורבות של מערכת המשפט בירידתו של בולסונארו הימני הפרו־ישראלי מהשלטון. ופה אצלנו, הרפורמה חשפה לחלוטין מי בעלי הכוח האמיתיים בחברה הישראלית. המוגלה יצאה החוצה.
כמה הדבר הזה ברור לציבור? ג'ו רוגן, הפודקאסטר המוביל בעולם, ממש לא איש ימין, ראיין השבוע את טראמפ ואמר: "יש היום תחושה שכדי למרוד במערכת, כדי להיות פאנק רוק, אתה צריך להיות רפובליקני, בזמן שהשמאל סותם את הפה ליריבים שלו".
אבל גם אם עיקר הדיפ סטייט שם בשביל הכוח, עבור האדונים יש לתפיסה הזו יסוד אידיאולוגי יצוק. השמאל הפרוגרסיבי משתמש בדיפ סטייט כדי "לתקן את העולם", "לשחרר את המדוכאים" ו"להביס את המדכאים". בפעם הראשונה, המועמדת לנשיאות היא אחת מהם. הניסיון הזה, שיסודו כנראה בכוונה טובה, נגמר שוב ושוב בהרס נוסף של יציבות העולם, פגיעה קשה בזכויות הפרט ובחופש הדיבור, אבל בעיקר מביא להשמדת המערב וערכיו.
והעולם כעת ממתין בנשימה עצורה. אין לו ברירה. האם השריף יחליט לקום על רגליו ולהיות שריף? או שהתרדמה המנומנמת והליברלית של ביידן תעבור מטמורפוזה ותציג לנו את הנשיאה הפרוגרסיבית הראשונה?
גם אם טראמפ ייבחר, בעוד ארבע שנים העולם ימתין שוב בנשימה עצורה. כי הניצחון של המערב לא יהיה רק בזכייה בבחירות. הימין השמרני ינצח רק אם ישלוף את הביורוקרטיה ממלתעות הדינה־זילבריות של העולם. חובה להחזיר את הפקידות לגודלה הטבעי. פקידות שנועדה לסייע לדרג הנבחר הדמוקרטי למשול, וטועה לחשוב שהיא יודעת מה האינטרס הציבורי ושומרת עליו.
רק הפחתה דרמטית בכוחו של הדיפ סטייט להרע ופירוק העליונות של הפקידות המשפטית, תוך השבת הכוח לריבון - קרי לאזרחים - יהפכו את אמריקה לגדולה שוב, באמת. גם אותנו.
