מהתהומות של תחילת תשפ"ד ועד לשינוי המזרח התיכון

הרבה צניעות נדרשת כשבאים לכתוב מאמר מסכם לתשפ"ד. אחרי הכל, בערב ראש השנה הקודם לא דמיינו ולו קמצוץ מהגיהינום שחתם את עונת החגים הקודמת. ממש באותה המידה, מי העלה בדעתו רק לפני שבוע ששונא ישראל חסן נסראללה, האיש שכבר 30 שנה הורג בנו, יוכרע תחת 83 טונות של חומר נפץ בעשר שניות?

תחת התנודות הקיצוניות האלה, בכל זאת יש מקום לקוות "שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה עכשיו", כלשונה של נעמי שמר. כי בסופו של דבר, המחירים האיומים ששילמנו בשנה היוצאת - כ־1,700 הרוגים ו־101 חטופים שטרם חזרו - הביאו למהפך אסטרטגי במאזן בין ישראל לאויביה. ההיפוך הזה הושג בראש ובראשונה בזכות מסירות נפשם של הלוחמים, שבלעדיהם דבר לא היה משתנה.

כששנת תשפ"ד נפתחה, חמאס וחיזבאללה ישבו על הגדרות ואיראן היתה חופשייה להתקדם אל עבר הגרעין. ישראל היתה קרועה בתוכה באופן חסר תקדים, ולפותה בתנועת מלקחיים שאותה היא זיהתה במילים, אך לא נקטה נגדה שום מעשים. מי שהעיר אותנו מהתרדמת אל תוך כאבי הפנטום המציאותיים היה השטן בדמות אדם, יחיא סינוואר.

אם איראן תורה לחיזבאללה לנצור אש, המשמעות תהיה הפסד שלה במלחמה. זו אפשרות לא כל כך טובה לנו, אך הכי חכמה מבחינתה. כי אם איראן לא תעשה זאת, וציר הרשע ימשיך לירות עלינו מכל הבא היד - ישראל תקלף עוד ועוד מהיכולות שלו

הוא ביצע בנו רצח עם, לפי ההגדרה המקצועית של המושג. רק ההשגחה העליונה סידרה את הדברים כך שסינוואר לא יתאם את התקיפה עם שותפיו לציר הרשע. כך קרה שעד שהם התעשתו והגיבו, כבר עמדנו איכשהו על הרגליים. ושוב, גבורת החיילים והשוטרים, ונס משמיים, מנעו אסון כבד הרבה יותר עד כדי סכנה ממשית לקיומה של המדינה.

לאורך השנה שחלפה התהפכה הקערה.

חמאס כמעט מחוק. סינוואר מנותק קשר. חצי מאנשיו חוסלו. אלה שנותרו לא משגרים רקטות או פצצות מרגמה. אפילו חיסול נסראללה עבר אצלם בשקט. חמצן ההברחות בפילדלפי נסתם. מובן שיש לעמוד על המשמר, ושכיסוח הדשא יימשך לתמיד, אבל הזרוע הדרומית שבנתה איראן יצאה מהמשחק.

חיזבאללה בדרך לאותה הנקודה. כמות עצומה של משגרים ורקטות הופצצו בידי חיל האוויר וכוחות מיוחדים. צה"ל חיסל את הנהגת הארגון. "את המנהיגים, את המחליפים, ואת המחליפים של המחליפים", כדברי נתניהו באו"ם כשידע שהמטוסים בדרך לדאחייה, אך שריר לא זע בפניו.

גם מערך הפיקוד והשליטה (פו"ש) של חיזבאללה רוסק. אמצעי התקשורת הפנימיים שלו נותקו. גם עבורו צה"ל חותך את מקורות האספקה האיראניים, כולל איסור על מטוסים איראניים לנחות בביירות. כשחיזבאללה מחורר מודיעינית, לא יכול להתקשר באמצעים אלקטרוניים ומנוע מפגישות פיזיות עם האיראנים - לא ברור איך האייתוללות יכולים לתקשר עם מה שנשאר מארגון הטרור הגדול בעולם.

ויש עוד: כוחות רדואן הורחקו מהגבול. הרבה פחות טילי נ"ט נורים ליישובי "הגדר הטובה". 

לא יהיו מלקחיים

מכות מצרים שישראל מנחיתה על הארגון השיעי מכניסות את איראן למלכוד אסטרטגי. אם איראן תורה לחיזבאללה לנצור אש, המשמעות תהיה הפסד שלה במלחמה. זו אפשרות לא כל כך טובה לנו, אך הכי חכמה מבחינתה. כי אם איראן לא תעשה זאת, וציר הרשע ימשיך לירות עלינו מכל הבא היד - ישראל תקלף עוד ועוד מהיכולות שלו.

והאמת היא שבנסיבות שנוצרו - זה הדבר הכי טוב שיכול להיות. כפי שכתב השבוע ג'ארד קושנר, חתנו של טראמפ, "לישראל אין דרך חזרה. היא לא יכולה להרשות לעצמה עכשיו לא לסיים את העבודה ולפרק לחלוטין את הארסנל (של חיזבאללה) שכוון אליה. היא לעולם לא תקבל הזדמנות נוספת".

אם ישראל אכן תנטרל עוד ועוד מהיכולות של חיזבאללה - וזוהי בדיוק כוונתו של מנהיגנו - טהרן תאבד נכס אסטרטגי שהיא בנתה במאות מיליארדי דולרים במשך עשרות שנים. ויותר חשוב מכך - היא תישאר חשופה. כי בעוד חודש-חודשיים, בעזרת השם, כבר לא יהיו מלקחיים.

ואם איראן תבחר באפשרות השלישית, של תקיפה ישירה נגדנו - היא תספוג את נחת זרועה של ישראל. חיסולו של הנייה, וגם התגובה הישראלית הסמלית למתקפת הטילים האיראנית ב־14 באפריל, הראו כמה שקופה איראן בפני המודיעין. הגיחה לתימן אותתה כמה רחוק אנחנו יכולים ללכת. חיסולו של נסראללה לימד כמה עמוק אנחנו יודעים לחדור. תעשו אחת ועוד אחת - ותבינו מה יקרה למתקני הגרעין.

יש סיבות לחשוב שתשפ"ה תביא בכנפיה את סיום הסכסוך הישראלי־ערבי. כן. זה יכול לקרות. גם ביידן ואנשיו, גם נתניהו ויועציו, רוצים לנצל את תקופת הביניים הזו לחתימה על ההסכם המשולש בין ארה"ב, סעודיה וישראל

באין "ציר התנגדות" שיחפה עליה, הפעם התגובה הישראלית להתקפה איראנית כבר לא תהיה סמלית. כנ"ל אם איראן תנסה לפרוץ אל הפצצה. נתניהו מאיים עליה מפורשות, ומנהיגיה יודעים והעולם יודע שישראל יודעת מה קורה במקומות הכי אינטימיים אצלה. כך שבפרס אולי הומצא השחמט - אך כרגע היהודים משיגים שח כפול.

כמובן, הדרך עוד ארוכה ולא תהיה סוגה בשושנים. צריך להקשיב בקשב רב לאזהרות של נתניהו ושל גדעון סער, שחבר אליו במסר חשוב של שילוב כוחות, לגבי "​ימי מבחן קשים שעוד לפנינו". הם כנראה יודעים דברים שאנחנו לא. בהנחה שאיראן לא תיכנע - לחיילינו מחכה עוד עבודה רבה.

סיום הסכסוך

אך אחרי הימים הקשים האלה, יש סיבות לחשוב שתשפ"ה תביא בכנפיה את סיום הסכסוך הישראלי־ערבי. כן. זה יכול לקרות בין 5 בנובמבר, מועד הבחירות בארה"ב, לבין כניסת הנשיא או הנשיאה החדשים לתפקיד ב־20 בינואר. גם ביידן ואנשיו, גם נתניהו ויועציו, רוצים לנצל את תקופת הביניים הזו לחתימה על ההסכם המשולש בין ארה"ב, סעודיה וישראל.

אם הדבר לא יצלח, יהיה אפשר להשלים את המהלך די מהר במקרה שטראמפ ינצח. הוא הרי פרץ את הדרך עם הסכמי אברהם ב־2020. הסעודים מכירים אותו, ועוד יותר מכך - את חתנו קושנר ואת היועץ לשעבר ג'ייסון גרינבלט, שבארבע השנים האחרונות עשו עסקים רבים עם הסעודים.

אם האריס תהפוך לנשיאה, המצב יהיה מורכב יותר. המועמדת הדמוקרטית מוקפת ביועצים שוחרי טובתה של איראן, שייאלצו ללמוד שוב בדרך הקשה מי הם הטובים ומי הם הרעים במזרח התיכון. נותר רק להתפלל שאת דמי הלימוד לא נשלם שוב אנחנו. שנה טובה.