למנף את הסיכול

פעם שלחנו "שנות טובות", ואחר כך הסתפקנו בווטסאפ, ולא ירחק היום שבו אפשר יהיה לברך בקלות רבה יותר. כך או כך, בתשפ"ד הוכח שכוח הברכה שלנו מוגבל. השנה שחלפה היתה, במידה רבה, "שבעה" לכולנו. הסיפור של תשפ"ה שונה מאוד. הציפיות ממנה למשהו שונה באופן דרמטי מקודמתה הן אמיתיות. כפי שכבר מזמן איבדנו את האפשרות לענות באופן סתמי ל"מה שלומך", ואנחנו חשים צורך לערוך אבחנה בין הפרטי לכללי - כך גם אי אפשר עכשיו להסתפק ב"שנה טובה" סתמית, ומי שבכל זאת מסתפקים בכך נשמעים יומרניים, או כמי שלא מתכוונים ברצינות למה שהם אומרים.

לכן הפכנו צנועים הרבה יותר, והברכה המקובלת היא לשנה טובה מקודמתה. "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה" הפכה לברכה הפופולרית ביותר בשבועות האחרונים, אף על פי שקצת קשה להאמין שיש מישהו מטאפיזי שמקבל החלטה להמיר את הקללות בברכות, רק משום שהוא מבחין ביומן כי הגיע א' בתשרי. מה שנותר באמת זה לאחל לעצמנו לא להתפתות לדברי רהב ולהבטחות בלתי מציאותיות.

הסיכול הממוקד של חסן נסראללה בסוף תשפ"ד היה מהלך נכון ורצוי, אבל אם לא ינוצל למטרות מדיניות - הוא יישאר רק אירוע שהחזיר לישראל משהו מן התדמית הכל־יכולה כמעט שאבדה לה בשמחת תורה אשתקד. זה חשוב, אך אין בכך די. הניצול הנכון ביותר של הסיכול לא יהיה בכניסה קרקעית לבוץ הלבנוני, אלא במהלך מיידי ואינטנסיבי להפעלת ארה"ב, לצורך יצירת שורה של הבנות באשר להתנהלות בלבנון.

ישראל צריכה לנצל את היתרונות היחסיים שלה, והיתרונות הללו הם הטכנולוגיה וחיל האוויר. עד כה זה עבד בלבנון. בבוץ של דרום לבנון אין לנו יתרון יחסי, וגם אם נגיע שם להישגים, מחירם יהיה לא פשוט. בסרט הזה כבר היינו

ישראל צריכה לנצל את היתרונות היחסיים שלה, והיתרונות הללו הם הטכנולוגיה וחיל האוויר. עד כה זה עבד בלבנון. בבוץ של דרום לבנון אין לנו יתרון יחסי, וגם אם נגיע שם להישגים, מחירם יהיה לא פשוט. בסרט הזה כבר היינו.

החולשה שאליה קלענו את חיזבאללה לא צריכה להיות מנוצלת לפגישת הלבנונים החיים מצפון לישראל עם הטנקיסטים שלנו, אלא להסדר מדיני. עיקרו של הסדר כזה הוא מימוש ההחלטות החשובות שחיזבאללה התחייב להן בעבר: החלטת מועצת הביטחון 1701 של האו"ם שחייבה אותו לא להימצא מדרום לליטני, והסכם טאיף מ־1989 שחייב את כל המיליציות בלבנון להעביר את נשקן לאחריותה של ממשלת לבנון. הבעיה היתה, כרגיל, במימוש ההחלטות, ותפקידה של אמריקה (ואולי גם זה של צרפת) יהיה להבטיח מימוש זה באמצעות כוח רב־לאומי שיחליף את יוניפי"ל, או שיפעל לצידו באורח יעיל ממנו.

הצלחת המהלך הזה תבטיח את חזרת תושבי הצפון לבתיהם, ותאפשר התמקדות מחודשת ברצועת עזה, כדי להביא מהר ככל האפשר לשחרור כל החטופים. זו תהיה המתנה המשמעותית ביותר לראשית שנת תשפ"ה. יכול להיות שזה לא מעשי, ושלא יימצא בלבנון שום פרטנר למהלך מסוג, אבל נטעה אם נוותר על מאמץ בכיוון זה, וניפול במישרין לבוץ שהוריש לנו נסראללה.

כן, התקווה האיראנית

החלטת מודי'ס להוריד את דירוג האשראי שלנו בשתי דרגות אינה פרי אנטישמיות. היא גם לא נובעת רק מהעובדה שאנחנו מצויים במלחמה מתמשכת מעבר למה שהערכנו, מלחמה שעולה בכסף רב ושגוזלת מהמשק את עובדיו הטובים ביותר. היא נובעת מכך שבשעה הקשה הזו, המשק מנוהל בידי אדם חסר ניסיון כלכלי ובעל סדר יום מגזרי מובהק ותפיסת עולם דטרמיניסטית, שמקילה עליו להסביר את הבורות הכלכליים שאנו נופלים לתוכם באמצעות סיבות שאינן מעשי ידי אדם.

העובדה שהוא שר לענייני סיפוח הגדה המערבית לישראל הופכת את תפקידו השני והמשני, כשר אוצר, קרדום לחפור בו לצורך מטרותיו האידיאולוגיות. הוא גורם נזקים לטווח המיידי, וגרוע מכך - לטווח הארוך: הדורות הבאים יהיו מי שישלמו את מחיר המדיניות הכלכלית השערורייתית של סמוטריץ', שנים רבות לאחר שיפנה את כיסאו בקריית הממשלה בירושלים. ככל שיעשה זאת מהר יותר - תשפ"ה תהיה שנה טובה יותר.

ולסיום - איראן. עוד לפני שמסעוד פזשכיאן נבחר לנשיא, המומחים הודיעו לנו כי גם אם הוא רץ לתפקיד על טיקט של רפורמטור ומתון - אין לתפקידו שום משמעות, ובמקרה הטוב הוא יהפוך לחלון הראווה המזויף של מדינתו. אי אפשר לבטל כליל את הטענה הזו (מה גם שתהליך הבחירה ה"דמוקרטית" באיראן כולל סינון מוקדם של המועמדים, שבינו לבין דמוקרטיה אין ולא כלום), אבל גם אי אפשר להתעלם מהתנהגותו השונה כל כך מזו של רוב קודמיו בתפקיד. כשהוא הגיע לביקור בניו יורק כדי להופיע בפני העצרת הכללית של האו"ם, הוא דיבר על הרצון בהיפתחות למערב.

בהזדמנות אחרת פנה אל "אחיי האמריקנים", ואף שתהיה זו תמימות להתייחס לביטויים הללו מפיו כאל תפנית דרמטית במדיניותה של איראן כלפי ארה"ב - תהיה זו טעות להתעלם מהם כליל.

איראן נמצאת במצב לא פשוט מול רוב העולם, והיא זקוקה לו, משום שהיא לא צפון קוריאה המתנהלת כעם לבדד ישכון. יש לה צורך בהסכם עם מדינות המערב, ולאחר הבחירות בנובמבר פזשכיאן יהיה שחקן חשוב במאמץ להגיע להסכם עם ארה"ב, יהיה הממשל החדש אשר יהיה. לישראל יש עניין אמיתי בהסכם כזה, משום שאיראן היתה ונותרה האויבת העיקרית שלנו, וכל הסדר עם ארה"ב עשוי לצמצם את הסיכוי לפגוע בישראל. שנת תשפ"ה עשויה להיות טובה יותר אם השפעתו של פזשכיאן תהיה רבה יותר.