"כמו מלך עירום שכולם לועגים לו": הגורמים בעולם הערבי שחוגגים את המכות שחוטף נסראללה

החוקרת הלבנונית חנין גדאר ממכון וושינגטון תיארה השבוע את תחושותיהם של בני ארצה לנוכח עליית המדרגה בתקיפות צה"ל: "המנוסה ההמונית נראית בדיוק כמו 2006, אבל הפעם, אין קריאות עידוד ל'התנגדות'. הפעם יש רק פחד וייאוש. אנשים עייפים, מרוששים ומדוכאים. אף אחד לא יכול להרשות לעצמו מלחמה נוספת, ואף אחד לא רוצה זאת. כל מה שאני שומעת זאת תחינה לנסראללה לעצור ולקבל פתרון דיפלומטי. חיזבאללה לא השיג דבר מלבד הרס ללבנון. מספיק!".

והיא לא לבד. מאות ההרוגים ואלפי הפצועים ליבו עוד יותר את הביקורת נגד תנועת הטרור השיעית. כי מעבר לאיבה העדתית, מאז שהוקם בתחילת שנות ה־80 על ידי איראן, חיזבאללה הספיק לצבור אויבים רבים מלבד ישראל. "פעם המלחמות עם ישראל היו מאחדות את הערבים מהאוקיינוס ועד המפרץ", אמר על כך אחד מאנשי התקשורת הערבים הבולטים במזרח התיכון, "היום המלחמות מפלגות אותם מעבר למה שהם היו מפולגים. רק צריך להסתכל על הקרבות בין הערבים ברשתות החברתיות בשולי המלחמות בעזה ובלבנון".

המעגל הראשון הוא כמובן הלבנונים עצמם. בעיקר נוצרים שאיבדו את ההגמוניה שלהם בארצם, אך גם מוסלמים סונים ושיעים (גם אם בודדים). האנשים הללו ראו בעיניים כלות איך המדינה שלהם נחטפת על ידי האינטרסים של טהרן, ואיך למרות ניצחון דחוק בבחירות לפרלמנט, נסראללה ובעלי בריתו הפוליטיים מצליחים לשתק את כל המערכת: למנוע הקמת ממשלה חדשה, למנוע בחירת נשיא חדש, ואפילו למנוע חקירה הוגנת של הפיצוץ בנמל ביירות לפני ארבע שנים.

תושבת לבנון סיפרה ל"ישראל היום" שאפילו השבוע, בזמן שבתי החולים במדינה ספרו את ההרוגים והפצועים, אנשי חיזבאללה הביעו תקווה ש"המשחק שלהם על זמן" יעבוד לטובתם. שהסבלנות תשתלם ותאפשר להם לבחור במועמד שלהם לנשיאות, אף על פי שהמחנה שלהם איבד את הרוב בפרלמנט. הביקורת הזאת על חיזבאללה היא מרכיב שלא היה קיים במלחמת לבנון הראשונה ב־2006, אבל הוא בהחלט לא היחיד.

כבר לא "מגן לבנון"

לדברי החוקרת חנין גדאר, ההבדל לעומת מלחמת לבנון הראשונה נעוץ בשלושה משתנים: המשבר הכלכלי שפקד את הלבנונים מאז 2018; העובדה שידה של ישראל על העליונה במערכה בצפון, לפחות מבחינה צבאית; והעובדה שאף אחד בלבנון לא מבין את ההיגיון מאחורי העימות הנוכחי, שבו לבנון לא סייעה לפלשתינים ולא הביאה ל"שחרור אדמות". עבור רבים, לדבריה, זה נתפס כחסר תועלת. ואכן, היה זה העיתונאי הלבנוני מוחמד ברכאת שאמר שחרף הצהרות חיזבאללה, הוא לא הצליח למנוע את כיבוש רצועת עזה והכרעת הכוח הצבאי של חמאס. בתוכנית בערוץ הטלוויזיה "אל־ג'דיד", ברכאת קרא לחמאס לדרוש מחיזבאללה לנצור את האש.

בשיחה עם "ישראל היום" הסבירה השבוע החוקרת הלבנונית המארונית, ג'ומנה גברה, כי "הנזק לחיזבאללה נחלק לנזק מוראלי ולנזק פיזי. הנזק המוראלי גבוה מאוד. חיזבאללה מכר וקידם את עצמו בתור 'ארגון התנגדות', שמסוגל באמצעות הנשק שלו להגן על לבנון. ישראל הוכיחה שהמשוואה הזאת לא נכונה, כשהנשק של חיזבאללה לא הצליח להגן לא על עצמו ולא על לבנון, לא על אדמתה ולא על האזרחים שלה. הוא גם לא הצליח לתפוס שטח מישראל. אז כל התואר של 'מגן לבנון' קרס וכך גם ההצדקה להחזיק בנשק".

לדבריה, התבוסה המוראלית הנוספת היא חוסר היכולת של חיזבאללה לקבוע את התנאים שלו מול ישראל, בזמן שהוא ויתר על כל הכוח שלו לטובת איראן שתנהל משא ומתן בשמו. "זה עשוי להישמע מפתיע, אבל למרות העובדה שחיזבאללה נוצר, אומן ומומן על ידי איראן, סבור הארגון שהוא הקריב יותר מדי מאנשיו ומהמוניטין שלו, במיוחד עכשיו. במכתב האחרון של נסראללה לחמינאי הוכח שיש חוסר שביעות רצון בחיזבאללה. לדוגמה, הוא לא יכול לתקוף מטרות מסוימות בישראל ולפעול לפי רצונו. איראן עוצרת אותו".

גברה, שמתגוררת עתה באירופה, סבורה כי הנסיבות הוכיחו שהממשל באיראן שולט במצב של חיזבאללה: "זה הופך אותו למלך עירום שכולם לועגים לו". בנוגע לשאלה בעניין ממדי הנזק הפיזי שנגרם לחיזבאללה, מציינת גברה כי "עדיין מוקדם מדי להעריך את גודל הנזק. אין הערכות אמיתיות מתוך לבנון, מכיוון שדבר כזה ייחשב לבגידה. אין מקום לחופש ביטוי או לחופש המחשבה. הלבנונים מוגבלים באופן קיצוני בדברים שהם אומרים על חיזבאללה. זה מזכיר איך אנשים חיו בברית המועצות בעבר, או בצפון קוריאה, סין ורוסיה של ימינו. לכן אין לנו מספרים. יש לנו רק סרטונים, אבל הסרטונים האלה לא חושפים איך כל כלי הנשק התפוצצו, איך טילים רבים התפוצצו, איזה סוג של טילים, ואיזו תקיפה פגעה באיזה משגר או מחסן נשק וכן הלאה".

החוקרת מוסיפה בשיחה עם "ישראל היום" כי הסנטימנט הנוכחי כלפי חיזבאללה הוא זעם: "לבנונים רבים רואים כיצד ישראל תוקפת וחוגגים את זה. התמיכה בחיזבאללה פחתה והוא הפך לפגיע, אבל הוא עדיין חזק מדי מכדי שהלבנונים יתמודדו איתו, וחזק מדי מול ישראל אם איראן תאפשר לו לתקוף ללא רסן".

המורדים הסורים לא שוכחים

המעגל השני של המתנגדים לחיזבאללה כלל את המורדים הסורים שנטבחו על ידי ארגון הטרור במהלך מלחמת האזרחים בארצם. חיזבאללה למעשה הקריב מאות מאנשיו כדי לשמור על משטרו הרודני של בשאר אסד. אחד הנאומים המפורסמים של נסראללה כולל הצהרה שלו כי יקריב גם 5,000 מאנשיו "לטובת סוריה". את הדבר הזה המורדים טורחים להזכיר בכל הזדמנות. כבר בינואר, כשחוסל מפקד כוח רדואן בפועל וויסאם א־טוויל, הסורים פרסמו ברשתות החברתיות תיעודים שלו מאחד המסוקים, וטענו כי היה מעורב בהפגזות המאסיביות על אזרחי המדינה.

"לא נרשה לזייף את ההיסטוריה. אף אחד לא ישטוף את הדם מידיו", אמר על כך אחד מפעילי הרשת הסורים, האדי עבדאללה. "וויסאם א־טוויל, מפקד יחידת העילית שישראל חיסלה, הוא פושע מלחמה שפיקח על רצח של אלפי סורים. אנשיו זרקו חביות נפץ ממסוקים על עיירות ביותר ממחוז סורי אחד".

ביום שישי שעבר חוסל אחמד מחמוד ווהבי, אחד ממפקדי יחידת העילית של כוח רדואן, וראש מערך ההדרכה. ווהבי נהרג בתקיפה בדאחייה יחד עם ראש מטה המבצעים של חיזבאללה איברהים עקיל וחמישה מפקדי מרחבים נוספים. בתיעודים שהתפרסמו אחרי מותו, הופיע ווהבי לצידו של סולימאני, אך השניים לא סיירו בלבנון. ווהבי הדריך את מפקד כוח קודס האיראני לגבי חזית הלחימה בסוריה. בתמונה אחרת, הוא הופיע עם בכירים נוספים מחיזבאללה ועם סולימאני. התיעודים האלו היו האות לחגיגות בקרב פעילי האופוזיציה הסורית ברשתות החברתיות.

"הם תכננו והוציאו לפועל מעשי רצח ופשעים של השמדה עדתית נגד חפים מפשע. אללה נקם בכולם והפך אותם לגופות. ייסורי החיים שאחרי המוות קשים יותר", כתב על כך ד"ר עבד אל־מנעם זיאן א־דין, המזוהה עם המורדים הסורים. "הסרטון שפרסם אל־מנאר (הערוץ של חיזבאללה) מציג את הטרוריסט הפושע, אחמד מחמוד ווהבי, עם קציני הכנופיות של אסד, כאשר הם מבצעים מעשי טבח בסוריה. אחר כך צצים כל מיני אנשים ומעבירים לנו שיעורים כדי שנוכל לשכוח זאת".

ווהבי לא היה היחיד שמותו נחגג בימים האחרונים. שמו של מחבל אחר בחיזבאללה עלה כמי שהיה האחראי המרכזי למצור על הכפר מדאיה באזור דמשק. מוחסן רנדור הואשם בכך שהרעיב את אנשי הכפר ומנע מכל אספקה רפואית להגיע אליהם, ועל כן קיבל את התואר "הקצב של מדאיה".

צריך להדגיש: השנאה לחיזבאללה בקרב המורדים לא מעידה בהכרח על חיבה לישראל. פעילים שמזוהים עם האופוזיציה הסורית נוהגים לא פעם להלל את חמאס, שאינו משתייך לארגונים השיעיים. פייסל אל־קאסם, מגיש "אל־ג'זירה" ואחד המגישים המוכרים בעולם הערבי הסוני, שאל את המוני עוקביו במי הם תומכים במלחמה הנוכחית בין ישראל לחיזבאללה. מתוך אלפי המשיבים 22.4% הביעו תמיכה בחיזבאללה. 12.8% הביעו תמיכה בישראל. ו־64.8% "איחלו בהצלחה לשני הצדדים".

התסכול הסעודי

המעגל השלישי כולל את מדינות ערב הסוניות, בעיקר במפרץ. אלה שאמנם לא חוו את נחת זרועו של ארגון הטרור, אבל נפגעו ממנו דרך עיסוקיו השונים - אימפריות ההברחה של סמי הקפטגון והנשק שלו, שהפכו לכאב ראש לא קטן עבור רשויות החוק של סעודיה, ירדן ואיחוד האמירויות.
אמג'ד טהא, פרשן מוכר המתגורר באיחוד האמירויות, היטיב לנסח את הקו של המעגל הזה: "חיזבאללה וחמאס מאמצים לחיקם את המוות בעזה ובלבנון. עכשיו העולם הערבי חוגג את נפילתו של חיזבאללה בידיה של ישראל". ביטוי נוסף לאיבה הגיע דווקא בזמן מתקפת הביפרים, כאשר פעילים סעודים ברשתות החברתיות שיתפו קליפ עם תיעוד אנשי חיזבאללה שנפצעים מהפיצוצים, לקולו של להיט סעודי ישן: "שיגע אותי הביפר הזה, את שולחת לי הודעה בביפר עם ההודעות שלך".

הטינה הזאת קשורה גם למאבקי הכוח האזוריים. מוחמד עלוש, ממכון המחקר "בית המפרץ", הסביר לאחרונה במאמר כי מבחינה היסטורית, לסעודיה היתה השפעה רבה בקהילה הסונית בלבנון: "הממלכה סיפקה תמיכה כספית לאישים ולפלגים פוליטיים שהזדהו עם האינטרסים שלה. היא שואפת לאזן את כוחו הגובר של חיזבאללה ולתמוך בבעלי ברית. בשנים האחרונות סעודיה הפכה מתוסכלת יותר ויותר מההגמוניה של חיזבאללה בפוליטיקה הלבנונית ומהשפעתה הגוברת של איראן במדינה. זה הוביל לפחות מעורבות ותמיכה כספית בבעלי הברית של סעודיה בעבר".

כאן שוב נכנסת לתמונה מלחמת האזרחים בסוריה, שפרצה בשנת 2011. המעורבות של חיזבאללה לטובתו של משטר אסד גרם למשקיעים במפרץ למשוך את ההשקעות שלהם לאורך זמן ממערכת הבנקאות של לבנון. המשיכות האלו היו מהגורמים המרכזיים למשבר הפיננסי במדינה שפרץ בשנת 2018.

נקודת שבר נוספת נמצאת בשאלת הנורמליזציה עם ישראל. מאז פרסום "היוזמה הסעודית" של המלך עבדאללה ב־2002, נסראללה הביע התנגדות מוחלטת לתוכנית ולכל מתווה שמכיר בלגיטימיות של ישראל. בשנים האחרונות, המגעים בין ירושלים לבין בית המלוכה הסעודי צברו תאוצה בחסות יורש העצר מוחמד בן סלמאן. את הסוגיה הזאת נסראללה תוקף כמעט בכל נאום, כשהוא טוען כי ישראל "מבינה רק כוח". ימים ספורים לפני 7 באוקטובר אמר מזכ"ל חיזבאללה כי "יש לגנות כל מדינה שעלולה לחתום על הסכם נורמליזציה ולהוקיע אותה".

המלחמה בעזה, מיותר כמעט לציין, הרחיקה את הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. בנאום חריג שנשא לאחרונה מוחמד בן סלמאן, הוא הדגיש כי ללא קיום של מדינה פלשתינית, ריאד לא תכונן קשרים עם ישראל. האם דווקא המלחמה בלבנון תשנה את זה?