גלנט תקע את גלגלי המלחמה - החלפתו תשחרר את הפקק

מחפשים לזה תקדים. התקדימים להחלפת קודקודים כושלים בזמן מלחמה קיימים. הם מובנים מאליהם. הטעות של הפרשנים הפוליטיים, הביטחוניים והמפלגתיים היא מה שאבי "הברבור השחור", נאסים טאלב, הזהיר מפניו: הם תקועים עם האף בצג המחשב ועוקבים אחר התנודות של המניות כמה פעמים ביום, מסיבות שכל אדם אחר לא מבחין בהן. אבל אל"ם (מיל') פרופ' גבי סיבוני אומר שהרבה פעמים מתקבלות החלטות נכונות מהסיבות הלא נכונות. הכוונה היא להחלפת בעל תפקיד ביטחוני בכיר, בעיקר בעת מלחמה. מחפשים שיקולים אישיים ופוליטיים, כשיציבות הממשלה עד 2026 היא נקודת המפתח.

בכיר בליכוד ובממשלה אומר שאף שיואב גלנט נשאר בינתיים בתפקידו, החלפתו בגדעון סער לא ירדה מהפרק. המתיחות בינו לבין רה"מ נתניהו נשארה, אבל כל עוד המתיחות והנפיצות מול לבנון החיזבאללית קיימות - המהלך הפוליטי לא יתבצע.

כשהכתבים עם האף במסך, בסוף מתברר שהשתמשו בהם לצורכי הונאה שבה שוטה גם שר הביטחון גלנט. ככל הנראה, כל אווירת התככים של הימים שני ושלישי נועדה לגרום לגלנט ליישר קו בנושא המערכה הצפויה בלבנון. הוא עכשיו שר ביטחון בפועל ומפוטר על תנאי.

גם אחרי מתקפת הביפרים, אסור לשכוח שהמחשבה על הדחת גלנט מקורה במצב הביטחוני התקוע. נוצרה עמידה במקום, ומי שאמור להיות המצביא ולהביא את הפתרונות להיחלצות - לא הצליח. שר הביטחון שם את כל ההימורים הביטחוניים שלו על עסקה כזאת או אחרת עם חמאס להחזרת החטופים ולהפסקת אש, ולהסדרה מדינית מול חיזבאללה. התוצאה לא היתה מיטבית, שלא לומר כושלת. על פי דיווחים זרים, ישראל ערכה מבצעים מרשימים ביותר: לפני כשבועיים עם השמדת בסיס הטילים במסיאף שבסוריה, אחת הפשיטות המרשימות בתולדות צה"ל; וכן באמצע השבוע, עם התרגיל של גורם לא מזוהה לפוצץ את הביפרים ואת מכשירי הקשר, עם צפי לירידת שיעור הילודה בלבנון כתוצאה מהפציעות. "מי שעשה את זה, ואני לא יודע מי זה - יישר כוח. אנחנו, בכל אופן, לא מתאבלים", אומר בכיר בממשלה.

ובכל זאת, למרות התרומה העמוקה לביטחון הלאומי, המבצעים האלה עוד לא הזיזו את המחוג בנושא האיום הרקטי. עם זאת, המבצעים האלה עשויים להיראות כמכות פתיחה במלחמה המתרחבת. הם חייבים לשמש התראה עבור חיזבאללה למה שמיוחס ליכולות הסייבר של ישראל. לפי מקורות במודיעין, מאז ימי חבלת הסטאקסנט לפני כ־15 שנה ישראל שדרגה את יכולות הסייבר שלה בקפיצות מדרגה אסטרונומיות - בתוספת מאה או אלף סימני קריאה. רק בדבר אחד יחידה בעלת מספר מסוים לא השתדרגה, וזה בהבנת המידע המודיעיני. כאן היא ירדה ליגה.

מה שטוב לצ'רצ'יל

החלפת הצמרת הביטחונית בזמן מלחמה אינה תקדים. ב־1940 החלפת שר המלחמה והרמטכ"ל הבריטים, ובהמשך גם בכירי הצבא, שינתה את פני המערכה

החלפת קודקוד כוללת לא רק רמטכ"ל, ראש אמ"ן או אלוף פיקוד - גם שר ביטחון נמצא במעגל הזה. אם גלנט יישאר, הוא צריך לגלות מנהיגות בהמשך ולהקדים את חילופי הרמטכ"ל. נדרשים שינויים עמוקים בצמרת הצבאית. המינויים שערך הלוי עד עכשיו הם גרועים, ולא מקדמים את הצבא מאז 7 באוקטובר. מלבד בעיית הדריכה במקום בשתי הזירות, הצפונית והדרומית, הכישלון של שר הביטחון - במשותף עם הרמטכ"ל - הוא שהיתה להם כמעט שנה להגיב למלחמה ולעסוק בהקמת מסגרות קרביות חדשות. מייד עם פרוץ המלחמה, גלנט והרצי הלוי היו צריכים להטיל על קצין בכיר, בסיוע של בעלי תפקידים נוספים, את המבצע הלוגיסטי והגיוסי הדרוש לצורך הקמת אוגדה נוספת, או שתי אוגדות ויותר. המהלכים שנעשו לא היו ממש אפקטיביים.

כתמיד, כשמתבצעים חילופי קודקודים בצמרת - חוזרים לבריטניה בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה. ב־1940 הוחלפו גם שר המלחמה וגם הרמטכ"ל. בהמשך צ'רצ'יל (כן, שוב צ'רצ'יל) הדיח מפקדים בכירים כמו גרביים כדי להשיג את המפנה הצבאי הדרוש לו בזירת המזרח התיכון. המפורסמים ביותר הם החילופים וההדחות בארמייה השמינית, עד בואו של מונטגומרי שהביס את רומל. שר אזרח שמגיע מהמערכת הפוליטית, ושאינו "חייל" שהוא חלק מהברנז'ה של בכירי הביטחון, עדיף על שר ביטחון הכבול לצמרת הצבאית. בגלל 7 באוקטובר גלנט קשור בגורלו לצמרת הפיקוד, ומעבר לזה, הוא אלוף שהפך לנציג הצבא ומערכת הביטחון בקבינט, במקום לפקח על המערכת מטעם הממשלה.

הוא היה יעד ללוחמה פסיכולוגית מצד חמאס, שיודע להפעיל את מטה החטופים, ולאורך השנה האחרונה הפך לאיש הקשר של האמריקנים במוקד קבלת ההחלטות. כבר 15 שנים לפחות האמריקנים מתמחים בלעטוף את שרי הביטחון ואת הרמטכ"לים באהבה ובאיתותי סטטוס. מי שלא טופל בדרך זו היה בוגי יעלון, שאיבד את השליטה בראיון לנחום ברנע ולשמעון שיפר, וכתוצאה מאמירות לא אחראיות שלו נגד מזכיר המדינה קרי - הפך לאישיות "בלתי רצויה" בוושינגטון. אצל בוגי לא רק בן גביר הוא משיחי, אלא גם ג'ון קרי קיבל את הדרגות. יעלון מנסה כבר שנים להיחלץ מהפינה הזאת, והוא היה הפוליטיקאי - או שמא הרפתן - הראשון שהגיב לידיעות על חילופי השרים שלא היו.

להרצי הלוי יש עניין לצאת למערכה בהקדם האפשרי, לפני שילך הביתה. מלחמה כוללת עלולה גם לדחות את התפטרותו. אבל השאלה הגדולה היא באיזו מידה ההנהגה המדינית־ביטחונית יכולה להרשות לעצמה להעדיף את האינטרסים הפוליטיים של ממשל ביידן־האריס ערב הבחירות בארה"ב על פני המחויבות לצפון. בקרב הפרשנים הישראלים האינטרס הפוליטי של קמלה האריס ערב הבחירות הוא לגיטימי עד קדוש, ואילו האינטרסים הפוליטיים של נתניהו ושל גדעון סער מקוללים ומשוקצים.

בארזים תיפול שלהבת

רבים בימין משוכנעים שכדי להצליח במערכה בלבנון, יש צורך בהחלפת הרמטכ"ל. האיש המתאים לכך הוא זה שהתמודד מול הרצי הלוי בסיבוב הקודם

הרחבת המלחמה בצפון אל מעבר לגבול הלבנוני היא מורכבת, אבל קשה לחזות אם תהיה יותר קשה מהמערכה שצה"ל חווה ברצועת עזה. בכל מקרה, צה"ל הרבה יותר בטוח בעצמו ומאמין ביכולותיו, אחרי שהתנסה בסמטאות עזה ובתת־הקרקע, במנהרות. לפני חודשים אחדים צה"ל הגיש לקבינט תוכנית שלא התקבלה היטב בעיני הדרג המדיני, לא כולל גלנט. היא לא התייחסה אפילו לכיבוש השטח עד הליטני.

הפעם די ברור שמהלך צבאי משנה מציאות יכלול כנראה את היסודות הבאים: כיבוש עד הליטני, טיהור השטח ממחבלים ומאמל"ח, והחזקת השטח; במקביל, מה שלא נעשה עד כה - פינוי כל האוכלוסייה הלבנונית שנמצאת מדרום לליטני, כולל העיר צור; והשתלטות על שטחים שולטים, שתאפשר נטרול של מספרים גדולים יותר של מחבלים.

עד כמה שניתן להבין, בשלב הראשון זו תהיה פגיעה ביכולות חיזבאללה, ולא השמדת תשתיות לבנון כמדינה. המטרה שתושג בוודאות במבצע כזה היא הרחקת חיזבאללה מחגורת היישובים סמוכי הגבול. בכך תתאפשר חזרת התושבים, אך ככל הנראה אין דרך להבטיח שירי הרקטות ייפסק. ההבדל מהמצב הקיים הוא בכך שהחיים בקריית שמונה ובמנרה, במטולה ובשתולה, יהיו כמו החיים בנהריה, בצפת או בטבריה. המעבר להשמדת תשתיות לבנון יתרחש במקרה שאיראן תתערב. המחשבה היא שמבצע כזה, שכולל את פינוי תושבי דרום לבנון ואת ניתוק שטח הדרום משאר הטריטוריה הלבנונית, ייצור את המנופים להשגת הפסקת אש.

אבל בימין התחושה אצל רבים היא שהנהגת המלחמה של השנה האחרונה, קרי: שר הביטחון גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי, לא תדע להוביל לניצחון. אם סער היה מתמנה, הדבר העיקרי שהוא יכול היה לעשות הוא החלפת רא"ל הלוי באלוף אייל זמיר, שהיה המפקד המתאים מלכתחילה להחליף את הרמטכ"ל הקודם כוכבי. זמיר הוא חניך מצטיין, שגם סיפק את הסחורה בקריירה הצבאית שלו. מפקד קורס גבוה שבו השתתף זמיר, מגדיר אותו כתלמיד חכם בעל אופי אצילי. זה יפתח סוף־סוף את האופציה להרחקת כל מפקדי המחדל מתפקידיהם.

מי שעקב אחר ההתנהלות המופקרת של ממשל ביידן כבר בשנתו הראשונה לשלטונו, הבין שהבעיה מול לבנון וחיזבאללה השתנתה מהותית ממה שהכרנו במלחמות העבר. אז התקיימו הסדרים בינלאומיים מקובלים ומוסכמים, באמצעות האו"ם ובדומיננטיות אמריקנית. ניתן היה לסיים מלחמות באמצעות מנגנונים להפסקת אש. ה"הישג" של הנשיא ביידן, סגניתו קמלה האריס ומזכיר המדינה בלינקן הוא בפרימת כל הסדרים האלה, בריצה שלהם אחרי זנב האיראנים, ובעיקר - הפיאסקו של הבריחה מאפגניסטן. כשמוסיפים לזה רמת תקשורת אפסית מול רוסיה בהנהגת פוטין, הכניסה למלחמה רחבה בלבנון הופכת להרפתקה.

התנקשות טלוויזיונית

קמפיין האריס מציג את טראמפ כמועמד לא לגיטימי, כסוג של "היטלר" שמסוכן לשלום העולם. אין פלא שבסוף יש מי שייקח את החוק, או קלצ'ניקוב, לידיו

ניסיון התנקשות שני בדונלד טראמפ. התקשורת האמריקנית - והישראלית - מזיעה כדי להעניק לאירוע איזה נופך של הרגל. הרגל אמריקני מני אז, משייח' אבריק או מאו.קיי קוראל. חלק מהאווירה הפולקלוריסטית של מערכת הבחירות 2024.

המאמץ התקשורתי הזה מטרתו לטשטש את המשמעות החמורה של שני ניסיונות התנקשות במועמד לנשיאות בתוך חודשיים. אין מקום לאלימות בדמוקרטיה. אבל האם אפשר לקרוא לפוליטיקה האמריקנית "דמוקרטית" כשצד אחד, המובל בידי הנשיא ביידן והמועמדת האריס, מדבר למעשה על בחירות במעמד צד אחד? המתחרה, טראמפ, אינו לגיטימי. המסרים הכוללניים מצד המנהיגות הדמוקרטית כלפי טראמפ הם שהוא שליט יחיד מבית מדרשו של היטלר, שהוא בלתי יציב, והפעם לא רק הדמוקרטיה בסכנה, אלא שלום העולם כולו.

התקשורת הדמוקרטית כל כך חזקה, שהיא הצליחה להפוך מועמדת בינונית לנשיאות לנשיאת הצחוק והשכחה. מאחר שאינה שולטת בצחקוקיה - הוחלט להפוך את התופעה לממד החדש של האריס: חיוכים, תמונות צבעוניות עם קהל, פנים זורחות וידיים מונפות. הכל מהונדס. אבל הדה־לגיטימציה הטוטאלית של טראמפ היא ברמות שמאפשרות לסוג מסוים של אנשים לקחת את החוק - או את הקלצ'ניקוב - לידיים, ולאלתר ניסיון התנקשות. סיפור חייו של ריאן וסלי ראות'. נגמרו ימי הקונספירציה. עכשיו השיטה היא ליצור סיר לחץ פסיכולוגי, שיגרום לסוג מסוים של אנשים להתפוצץ. לזה האריס וביידן נושאים באחראיות כבדה.

בארץ המצב דומה, אבל הבדל בכל זאת יש: את מהומות קפלן מאכלסות בתקופה הנוכחית קבוצות קטנות יותר, שהמובילים בהן הם אנשי שמאל קיצוני - הארגון "עומדים ביחד", למשל, שהחל לבלוט. במקום להגיד את שם ההפרשות, מנהיגי תקשורת ופרסום בולטים משתמשים ב"היטלר הימלר", כמו שילדים עושים. אבל כל המהומה לא שולטת במוחה של חצי מהאוכלוסייה, אלא לכל היותר ב־10 או ב־20 אחוזים מהציבור. בארה"ב הרטוריקה והמסרים נגד טראמפ שולטים במוחה של כחצי מהאוכלוסייה, אם לא יותר. העימות בין האריס לטראמפ לפני שבוע וחצי היה מהונדס, ככל שרשת טלוויזיה יכולה לביים אירוע שבו שני המשתתפים יכולים לדבר באופן חופשי לכאורה. אך לפי טענה שעלתה, התכנון המוקדם, שבמסגרתו המנחים מטעם רשת ABC תיאמו את ההתנהלות באולפן עם הקמפיין של האריס - כולל התערבות קבועה של "בדיקת עובדות" - יצר מראש מצב שבו טראמפ עמד כנאשם על דוכן הנאשמים ונדחק לפינה בגישה של תובעת בבית משפט, כדי שיעיף את הפקקים. גם מופע כזה מעודד אלימות, כי המסר הוא שגם אם לא יורים במועמד - העימות הופך להתנקשות טלוויזיונית.

המיליארדר ביל אקמן, תומך טראמפ, דרש מרוברט אייגר, נשיא חברת דיסני ש־ABC נמצאת בשליטתה, לפתוח בחקירה של החשד לקנוניה בין מביימי העימות לבין צוות הקמפיין של האריס. "אני מניח שאתה ער לתצהיר של מתריע מבפנים, שלפיו ABC עבדה בצמידות לקמפיין האריס", פרסם אקמן את מכתבו ברשת X. "הם שיתפו תוכן של שאלות ותיאמו את ההימנעות מנגיעה בנושאים מסוימים, כללי בימוי אולפן הוסכמו מראש, והם התחייבו לערוך לדונלד טראמפ 'בדיקת עובדות' צמודה לשידור ואיסור נגיעה בהאריס, וכך הלאה - עוד פרטים מדאיגים שנמצאים בתצהיר".