אספסוף עם כוח, כסף וכבוד

אם יש את נפשכם לדעת מה מאפיין את האליטה הישראלית, כל שעליכם לעשות הוא לצפות בפאנל שנערך במסגרת ועידת המשפט של לשכת עורכי הדין השבוע, ובמיוחד בזה שבו ישבו שבעה משפטנים - וביניהם המשנה ליועמ"שית גיל לימון, המשנה ליועמ"ש לשעבר דינה זילבר, ח"כ אפרת רייטן, השופט בדימוס אורי שהם, ויו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט ח"כ שמחה רוטמן.

שנת המחאה לימדה אותנו כי נוכחותו של רוטמן בחבורה מכובדת ודמוקרטית היא בגדר צלם בהיכל. אלא שההיכל, איך נאמר זאת בעדינות, נראה פחות כמו היכל ויותר כמו סדנה לשליטה בכעסים שלא עלתה יפה.

גם ניסיונותיה של המנחה אילה חסון לשדל את הקהל בכל דרך לתת לרוטמן להשלים משפט או מילה לא עלו יפה. שבעה אנשי משפט ופוליטיקה נשואי פנים ישבו בפאנל. והקהל - ללא ספק אליטה בעיני עצמו, כזה ששולח שני נציגים לוועדה לבחירת שופטים - התקשה לשאת את קיומו של ימני אחד, נציג קואליציה אחד, בין שישה מגיני דמוקרטיה. בעיני עצמם. יו"ר לשכת עורכי הדין, עמית בכר, עלה בכבודו ובעצמו על הבמה והפציר בקהל להבליג על נוכחותו של רוטמן - אך לשווא.

חבל, כי ממש לפני שבוע בכר התגאה בכך שהצליח להכתיב לנציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים לסכל מינוי משפטנים שהיו קשורים לפורום קהלת. הישג זה הוא לכאורה מנוגד לחוק שקובע שחברי הוועדה לבחירת שופטים צריכים להצביע לפי צו מצפונם, ולא בתיאום עם הארגון ששלח אותם. "נציגינו חסמו בכוח את מי שפעל להשמיד את החברה הישראלית ולהיכנס לקודשי הקודשים", אמר בכר. מה הפלא שחברי הלשכה שישבו בקהל הגיבו בהתאם. הרי לא יעלה על הדעת לתת את רשות הדיבור למי שפועל להשמיד את החברה הישראלית.

דבריו אלה של בכר נאמרו בפורום אינטרנטי שבו נכחה גם דינה זילבר. המארגנת היתה פעילת המחאה הנמרצת נאווה רוזוליו, שחלק ניכר מפעילותה המחאתית מתמקד ברדיפה אחרי נבחרי ציבור, וביניהם רוטמן עצמו. היא קראה לרדיפתו בבית קפה בירושלים, בניו יורק, בכל מקום שבו הוא נמצא. השפה שהשתמשה בה נגדו היא שילוב של גסות, ילדותיות ואלימות: "אדריכל ההפיכה המשטרית, שפועל אקטיבית כדי לחסל את הדמוקרטיה ולהפוך את ישראל לדיקטטורה חשוכה, נחשלת ומצורעת... כך ייעשה לכל משת"פ של ממשלת הטבח, ההפקרה, הביזה, ההשתמטות והחורבן המושחתת והפושעת, עד שתעופו הביתה!" בכר, זילבר ורוזוליו שייכים לאותו חוג. אפשר לקרוא לו בשמות רבים, אך ממבט ראשון - או שלישי - נראה ש"אליטה" הוא לא אחד מהם.

המילה הלטינית "דקורום" (decorum) משמעותה הדרת כבוד, נאותות, מה שנקרא בשפה עממית "קלאסה". באופן אינסטינקטיבי, אפשר לייחס אותה לקבוצות אוכלוסייה מאזור הצמרת. אנשים שיודעים לעשות, אבל גם להתנהג כמו שצריך. למשל, להקשיב בסבלנות גם למי שדעותיהם שונות משלהם, בפרט לנבחר ציבור שהוזמן כאורח לכנס שהם משתתפים בו. אפשר, למשל, להחליט לא לפקוד דווקא את המושב של רוטמן. היעדרות כזו היתה משרתת שתי מטרות: האחת - היא היתה מאפשרת לרוטמן להשמיע את דבריו ללא הפרעה, והשנייה - היא היתה מגינה על תזת הגנת הדמוקרטיה שקהילת המשפט מייחסת לעצמה, ופוטרת אותה מהסכנה שמא תשתכנע מטיעוניו.

חסימת כבישים והבערת מדורות באיילון הן לא תו היכר של בית הלורדים. השלט "ביבי רוצח" שהתנוסס דקות ארוכות מאחורי מגישי חדשות 12 לא מעיד על נפש אצילית

חבריו של רוטמן לפאנל נשאו נאומים חוצבי להבות על הממשלה הרודנית (דינה זילבר, כמובן) ועל חשיבותם של שומרי הסף (הם, כמובן), בכך שיצילו את המדינה מעצמה (לא זוכרת מי אמר את הפנינה הדמוקרטית הזו, שכן הקהל המכובד היה עסוק בהטחת קללות ברוטמן). המשנה ליועמ"שית גיל לימון הפליג בשבחי המערכת שבה הוא מכהן. בלעדיהם - הממשלה הפוחזת היתה עוברת על החוק כעניין שבשגרה. לימון, כמו דוברים אחרים, שכח את תרומתו של הייעוץ המשפטי לסיכול החלטות ממשלה, לשימוש בתואנת "מניעה משפטית" שאיש לא יודע מה היא בסירוב לייצג את הממשלה בבג"ץ, ואולי כדאי להזכיר לו גם את תרומת משרד היועמ"שית להפגנות האלימות של מחאת קפלן מרגע היווסדה ועד עצם היום הזה.

ביולי 2023 השתתפה היועמ"שית גלי בהרב־מיארה בישיבת ממשלה. היא נשאלה מה בכוונתה לעשות בנוגע לסרבנות, לדוגמה. תגובתה של בהרב־מיארה לא פורסמה, אבל מעשיה היו גלויים לעין כל: היא לא עשתה כלום. כשנשאלה לגבי הגשת כתבי אישום נגד מארגני הפגנות פרועות ובלתי חוקיות, היא השיבה בשאננות: "אני מקווה שהממשלה לא מצפה שמערכת אכיפת החוק תעמוד ב'מכסות' של מעצרים או של כתבי אישום נגד המוחים", והוסיפה: "אין מחאה אפקטיבית בלי הטרדה והפרעה לסדר הציבורי". היא עדיין חרישית ומצניעת לכת בכל הנוגע להסתה נגד ראש הממשלה. היועמ"שית אולי מדברת יפה, לבושה בהקפדה וגינוניה נאים - אך שותפיה לדרך הם נאווה רוזוליו, אחים לנשק ובכירי מערכת הביטחון לשעבר שפעילים במחאה האפקטיבית, ולא זו בלבד שלא גינו את הסרבנות - אלא ממשיכים לתמוך בה עד עצם היום הזה.

האליטה נטשה לא רק את הדקורום, אלא גם את האחריות הלאומית ואת המנגנון הדמוקרטי. בכירי המשק מתאמים בינם לבין עצמם שביתות, לכאורה בגלל הרפורמה או בגלל החטופים, אך למעשה כדי להפיל את הממשלה. המערכת הרפואית שבתה גם היא פעמיים, מאותן סיבות לכאורה. שתי השביתות היו לא חוקיות, ובשתיהן נפגעו חולים. השבוע נמנעו טיפולים מפצועי צה"ל בחסות השביתה. פריעת חוק, אלימות ושפת ביבים הן מסימני האספסוף, לא מסימני האליטה. חסימת כבישים והבערת מדורות באיילון הן לא תו היכר של בית הלורדים. השלט "ביבי רוצח" שהתנוסס דקות ארוכות מאחורי מגישי חדשות 12 לא מעיד על נפש אצילית. ההתפרקות מכל ערך לאומי בזמן מלחמה, התקפי היסטריה המונית, חוסר היכולת להאזין לדבריו של יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט - כולם מעידים על כך שמה שמתקרא "אליטה" הוא בסך הכל אספסוף. אספסוף עם כסף, כוח וכבוד - ובכל זאת אספסוף.