המופע הטוב ביותר באמריקה - שבטח פספסתם

הרבה מאוד כבר נכתב, כולל בעמודים אלה, על הוועידה של המפלגה הדמוקרטית, שהסתיימה בשבוע שעבר. אבל בעוד הסיקור עצמו, בזמן אמת, התמקד, כנהוג, בטקסיות הידועה, בנאומי המפתח, באווירה באולם ובאופן שבו האנרגיה זלגה מהבמה בשיקגו לצופים בבית, הגיע הזמן, עכשיו כשהאורות כבו והקמפיין האמיתי לנשיאות התחיל, לשאול שאלה אחת פשוטה, שאלה שאמורה לעמוד במוקד של כל מערכת בחירות באשר היא: מה ההבדלים העיקריים בין שני המועמדים?

עם כל כך הרבה ערוצי תקשורת שמייצרים כל כך הרבה רעש - ברובו חד־צדדי ומגויס - זו שאלה שקשה יותר ויותר לענות עליה בכנות. למזלנו, בשבוע האחרון קיבלנו תשובה חדה מאין כמוה, בזכות שני אירועים פוליטיים היסטוריים: הוועידה של הדמוקרטים שהכתירה את קמלה האריס למועמדת המפלגה לנשיאות, הפעם הראשונה שבה הכבוד ניתן לאישה שחורה; והנאום, כמה ימים לאחר מכן, של רוברט קנדי ג׳וניור, שבו הסיר את מועמדתו העצמאית מהמרוץ לנשיאות וחבר לדונלד טראמפ, מהלך שזעזע את אמות הסיפים של וושינגטון.

אבל כדי להבין טוב יותר את האירועים הללו ואת משמעותם, בואו נחזור לרגע לשיקגו. מה באמת קרה ביונייטד סנטר ובמקורמיק פלייס, שני האולמות הגדולים שבהם התכנסו שועי המפלגה לחגיגה של כמעט שבוע? כמה עיתונאים מכלי תקשורת יהודיים ושמרניים סיפרו את הסיפור הבא, שלא דווח, למרבה הצער, בשום כלי תקשורת מרכזי, אבל מסביר, למרבה הצער גם כן, הרבה מאוד על מה שבאמת מתרחש בימים אלו במפלגה הדמוקרטית.

בעקבות הפאנל האבוד

ביום רביעי בשבוע שעבר, הוא היום השלישי של הוועידה, פרסמה המפלגה באתר הרשמי שבשעה עשר בבוקר יתקיים פאנל שכותרתו "איך לזכות בדיון הציבורי בדבר בטיחות, אחריות וצדק". אחד הדוברים בפאנל השתייך לארגון ששמו "מכון ורה לצדק", ארגון גדול ללא מטרות רווח ששם לו למטרה "לפרק את תרבות השיטור הנוכחית ולעבוד למען דרכים להפסיק לממן את המשטרה".

המנטרה הזו - Defund the police - היא אחת מזעקות הקרב המרכזיות של השמאל בארה״ב בימים אלה, ובבסיסה הדרישה לבטל לחלוטין את המשטרה באשר היא ולהטיל את מלאכת השבת החוק והסדר על עובדים סוציאליים לא חמושים שיפתרו כל בעיה לא באמצעות אזיקים, אלות ואקדחים, אלא במילים חמות ומעודדות. מכון ורה הוא אחד הארגונים העשירים יותר במרחב, עם תרומות בסדר גודל של 34 מיליון דולר מג׳ורג׳ סורוס ומתורמים נוספים המשויכים לשמאל. בשנת 2022, מכון ורה קיבל 171.7 מיליון דולר ממשרד הבריאות של הנשיא ביידן כדי לספק הגנה משפטית לקטינים בלי ליווי הורי שהסתננו לארה"ב ומבקשים להימנע מגירוש.

הארגון, בקיצור, הוא אחד המשפיעים ביותר בשני תחומים - הגירה בלתי חוקית וחוק וסדר - שנמצאים באופן קבוע בראש סדרי העדיפויות של הבוחרים האמריקנים. מה, תהו העיתונאים בשיקגו, יגידו החברים ממכון ורה - שבאופן חוזר ונשנה הכריזו שכל פעולת שיטור באשר היא, וכל ניסיון לסגור את הגבול ולהגביל כניסת מהגרים לא חוקיים, הם גזעניים ופסולים ביסודם - על המועמדת קמלה האריס, שבילתה את רוב הוועידה בניסיון להציג את עצמה בתור תובעת מחוזית קשוחה שלא ריחמה על עבריינים ונלחמה בפשע בעוז? הנרטיב בשיקגו, אחרי הכל, היה פשוט ומובן מהיום הראשון: הבחירה שלכם, הדמוקרטים אמרו לציבור באולם ובבית, היא בין תובעת עשויה ללא חת לבין טראמפ, עבריין מורשע. האם במכון ורה יסכימו עם עמדה שכזו?

העיתונאים הגיעו לחדר שבו הפאנל היה אמור להתקיים. החדר היה ריק. כמה מהמארגנים הרשמיים של הוועידה נשאלו, וענו שאין להם מושג. מבלי להתייאש, העיתונאים עברו מחדר לחדר במרכז הכנסים הגדול ופתחו כל דלת בניסיון למצוא את הפאנל המבוקש. שום מזל. בשולחן רשמי שכל תפקידו להכווין עיתונאים למקום הנכון שלחו אותם לחדר אחר, בקצה השני של האולם, אבל גם שם הפאנל לא נמצא. אחרי שעה של חיפושים מתודיים, העיתונאים הגיעו למסקנה שהפאנל, כנראה, הוסר בחופזה מהוועידה, בדיוק כדי שלא להביך אף אחד בשאלות בסיסיות ופשוטות מעין אלו.

נו, יש שיגידו, אז מה? פאנל אחד שנעלם מהלו"ז מצביע על מעט מאוד, אולי על ארגון כושל - הקונצנזוס, פחות או יותר, בקרב כל מי שעמד בתורי הענק בשיקגו ונאבק עם האבטחה המאובנת והתחבורה הכושלת - אבל לא על בעיה עקרונית עם המועמדת ועמדותיה.

אבל השאלות עומדות בעינן. מה, למשל, עמדתה של קמלה האריס בנושא ההגירה הלא חוקית? מאז נכנסה סגנית הנשיא לתפקידה בינואר של 2021, לא פחות מ־9.5 מיליון מסתננים חצו את הגבול ללא אישור. ממשל ביידן עבד ללא הרף להכשיר כמה שיותר מאלו: רק מאז תחילת השנה שעברה, למשל, 591 אלף מסתננים שמוגדרים כ־Inadmissible aliens, או זרים שמסיבות שונות, בעיקר עבר פלילי עשיר, אינם כשירים לסטטוס הגירה חוקי, הגישו בקשה להיכנס לארה״ב "על תנאי", וביידן והאריס אישרו את הבקשות הנ״ל ב־95.8 אחוז מהמקרים. הממשל גם מעניק חנינות המוניות למסתננים שנתפסו, כולל, למשל, 434,800 מהגרים מקובה, מהאיטי, מוונצואלה ומניקרגואה בלבד. והשנה, 21,963 מסתננים נעצרו בעוון פשעים חמורים, מתוכם מאות חברי כנופיות אלימות. רק בשבוע אחד בקיץ החולף, מסתננים לא חוקיים רצחו ילדה בת 12 בטקסס, אנסו ורצחו אישה בת 37 במרילנד, וקשרו שתי בנות 13 זו לזו בפארק בניו יורק, אנסו את האחת ושדדו את השנייה. כותרות כאלו יש בארה״ב, למרבה הכאב, בשפע, כך שעיתונאים רבים שאלו בשיקגו מה, אם תיבחר, מתכוונת קמלה האריס לעשות בנידון.

איה קמלה?

האריס עצמה סיפקה מעט מאוד תובנות בנאום הקבלה שלה בוועידה, שנמשך 35 דקות ארוכות מאוד. את דונלד טראמפ היא הזכירה לא פחות מ־15 פעמים; את הגבול הפרוץ - שעליו היא עצמה באופן אישי, בתור ה־Border Czar, או האמונה העיקרית על הגבולות וההגירה בממשל ביידן, היתה אחראית - היא הזכירה רק שבע פעמים, מתוכם ארבע פעמים כדי לנגח את טראמפ על שסייע להכשיל עוד חקיקה שלא היתה מסיגה שום ביטחון בר קיימא בגבול, ושלוש פעמים על מנת לטעון, בלי שום הוכחות, שהיא וביידן חיזקו את הגבול עד מאוד ועצרו פושעים ומסתננים.

גם בקרב התקשורת המגויסת ברובה, זו שהזדרזה לחגוג ולצייר את האריס - תובעת עם רקורד עלוב למדי, ופוליטיקאית שלא השיגה דבר בעל חשיבות או תוכן מימיה - בתור התקווה הנשית השחורה הגדולה של העתיד, חוסר ההתייחסות לנושא כל כך בוער עורר שאלות. בפאנל בוועידה על הקמפיין ומסריו, כמה עיתונאים ופעילים דמוקרטיים שאלו כמה מדובריה של האריס כיצד להגיב למספרים שמראים באופן חותך כי הממשל שבו שירתה כאחראית על נושא ההגירה פתח, למעשה, את הגבולות באופן חסר תקדים וחסר ביקורת ואפשר לנחילים של פושעים, רוצחים ואנסים - כולל מספר לא מבוטל של חשודים בטרור - להיכנס לארה״ב.

פשוט מאוד, אמרה מאקה קאסדו, אחת מהדוברות הבכירות של האריס. המועמדת רוצה "להבטיח את הגבול אבל להתייחס לאנשים בגבול בכבוד״. ומה זאת אומרת? האם היא תקשיח את הקריטריונים לכניסה? תתפוס ותגרש מסתננים בלתי חוקיים, מדיניות שהיא ועמיתיה הדמוקרטים טענו, כשדונלד טראמפ הקשיח את עמדותיו וסגר את הגבולות, שהיא גזענית במקרה הטוב ופשיזם צרוף במקרה הרע? ברוק גורן, סגנית מנהלת התקשורת של האריס, השיבה שאין לאף אחד מה לדאוג. המועמדת, היא אמרה בבטחה, ״נסעה ליותר ממאה מדינות״ בעת כהונתה כסגנית הנשיא, ואף השתתפה בכל שנה בוועידת הביטחון העולמית במינכן, שבה נשאה ״נאומים חזקים״.

לעיתונאים הנוכחים בוועידה זה הספיק; אף אחד, לא בשיקגו ולא לאחר מכן, טרח לשאול שאלות לא נוחות, או להזכיר שרק לפני כמה חודשים, כשהתקשורת והמפלגה התעקשו פה אחד שאין כשיר מג׳ו ביידן להמשיך לכהן כנשיא, ועד העובדים של משמר הגבול הוציא הודעה שהאשימה את האריס בכישלון הקולוסלי בגבול. ״אם לפני כמה שנים קיבלת תפקיד שתכליתו להפחית את ההגירה הלא חוקית, ואז ישבת ולא עשית כלום בזמן שההגירה הלא חוקית גאתה לרמות חסרות תקדים, צריך לפטר ולהחליף אותך בהקדם. נקודה״. מטריד יותר, אף אחד לא שאל את המועמדת - שבינתיים ממעטת מאוד בראיונות - או את דובריה, מה בדיוק היא מאמינה שצריך לעשות בעקבות המשבר שהיא עצמה חוללה, משבר שכל סקרי דעת הקהל האחרונים מראים שמרבית האמריקנים רואים בתור הנושא הכי בוער שעל הפרק כיום. אותם הסקרים, אגב, מראים באופן מתמשך שרוב מוחלט של האמריקנים תומך במדיניות הגירה קשוחה בהרבה, כזו שאפיינה את ממשל טראמפ ולא את ממשל ביידן־האריס.

ובעוד האריס שותקת, רוברט קנדי ג׳וניור נשא בשבוע שעבר את נאום חייו, נאום שעוד עשוי להטות את מערכת הבחירות הנוכחית לנשיאות ארה"ב ולהשיב את טראמפ לבית הלבן.

התרסקות ושיקום

קנדי היה בן 9 כשדודו, ג׳ון פ. קנדי, נרצח בדאלאס. הוא היה בן 14 כשמישהו רץ לחדרו בפנימייה יוקרתית בפרוורי וושינגטון ובישר לו שאביו, רוברט פ. קנדי, נורה על ידי מתנקש פלשתיני בלוס אנג׳לס. רוברט הנער אץ למטוס של סגן הנשיא דאז, היוברט המפרי, וטס לקליפורניה להיות לצד אביו הפצוע; הוא הספיק לומר שלום, והיה בחדר כשרוברט קנדי נפטר. קנדי ג׳וניור נשא את נאום המפתח בהלוויה של אביו, אבל הטראומה נתנה את אותותיה והוא בילה את העשורים הבאים בשורה של התמכרויות מתוקשרות היטב לכל דבר, ממריחואנה ועד הרואין. באחד ממאמציו להשתקם, מישהו שלח אותו להתנדב בארגון לאיכות הסביבה, וקנדי התחבר לנושא בשקיקה. הוא שינה את שמו של הארגון מאיגוד דייגי נהר ההדסון ל־Riverkeeper, או שומר הנהר, והתחיל לתבוע עיריות ומפעלים שזיהמו את הנהר הגדול.

ההצלחה באה מהר, וקנדי המשיך את מפעליו בקצב מסחרר. הוא הוביל, למשל, קמפיין עיקש של 34 שנה לסגירת הכור הגרעיני אינדיאן פוינט, קמפיין שצלח סוף־סוף ב־2021 והוביל לשימוש חלופי באנרגיה נקייה. בשנות ה־90 הוא תבע את עיריית ניו יורק כדי להבטיח שמאגרי מי השתייה של העיר ייוותרו נקיים מזיהומים; בשנת 1996 הוא הוביל הסכם של 1.2 מיליארד דולר להבטחת ניקיונם של מאגרי המים, שנחשבים עד היום כאיכותיים ביותר. מאמציו הובילו את המגזין האופנתי ״ניו יורק״ לקרוא לו ״הקנדי היחיד שנחשב״. הוא בילה כמה עשורים בפעילויות דומות למען הסביבה, והוביל מאמצים לשקם קהילות של מיעוטים, לרוב באמצעות הקמת פארקים באזורים עניים ומוכי פשע. הוא גם עבד עם אוכלוסיות ילידיות בדרום אמריקה ושכנע את מיצובישי לזנוח תוכניות לבנות מתקן לאיסוף מלח באזור במקסיקו שבו נקבות לווייתנים אפורים הניקו את גוריהן.

קורות חיים שכאלו - איכות הסביבה, עזרה לעניים, מלחמה בתאגידי ענק - היו יכולים להזניק את קנדי, מועמד פוטוגני עם שם המשפחה הכי זוהר בפוליטיקה האמריקנית, לכל פסגה שאליה היה שואף. אבל קנדי סירב בקביעות לרוץ לכל תפקיד שהוא, ממושל לסנאטור לנשיא ארה"ב. אובמה שקל למנות אותו לעמוד בראש הסוכנות הפדרלית להגנת הסביבה, אבל המינוי לא יצא לפועל. הפרשנים הסבירו שלא רצה להסתכן ולמנות דמות כל כך שנויה במחלוקת כמו קנדי, היות שהרפובליקנים היו מתנגדים נחרצות לאיש שנחשב כשמאל רדיקלי בעמדת מפתח. קנדי, אם כן, המשיך בפעילותו, ונישא בשלישית לשחקנית שריל היינס, שמגלמת את אשתו של לארי דיוויד בסדרת המופת ״תרגיע״.

קל היה לדמיין את קנדי נושא את אחד מהנאומים המרכזיים בשיקגו בשבוע שעבר ומהלל את המועמדת של המפלגה שמשפחתו עזרה לרומם. במקום זאת, קנדי נשא נאום של כמעט שעה בפיניקס, אריזונה, שבו הוא הודיע על פרישתו מהמרוץ לנשיאות ועל תמיכתו לא בהאריס אלא בטראמפ. מה גרם לבן משפחת קנדי, דמוקרט בלב ובנשמה, פעיל חברתי מהולל, לנקוט צעד חריף כל כך?

דמוקרטים בע"מ

כדי לענות על השאלה, קחו לכם שבע דקות ושתי שניות וצפו בסרטון של קנדי מופיע ב"דיילי שואו" עם ג׳ון סטיוארט ב־2005. במהלך הראיון קנדי טוען שסביר מאוד שחיסונים המכילים מרכיב על בסיס כספית בשם תימרוסל עלולים להוביל לבעיות נוירולוגיות, כולל זינוק במקרים של אוטיזם. הבעיה, קנדי ממהר להבהיר, אינה עם כל החיסונים, אבל יש מספיק סיבות להתייחס לאפשרות שחלק מהחיסונים אינם בטוחים, ברצינות. סטיוארט נשאר סקפטי ומציין שמחקרים רבים הפריכו את הטענות של קנדי, וקנדי, מצידו, מודה בעובדות אבל מוסיף שיש גורמים נוספים שמסבכים את העניין ושהדרך הטובה ביותר להבטיח את אמון הציבור במערכת הבריאות היא לספר את הכל ובכנות, ולסמוך על אנשים שיידעו לקבל את הבחירות הנכונות בעצמם. לאורך כל הראיון, השיחה בין השניים נשארת עניינית, חברית ומלאת סקרנות.

זה היה רק לפני 18 שנה, לפני שענקיות הטכנולוגיה בנו פלטפורמות שמאפשרות שלטון כמעט מוחלט על מה אנחנו רואים ואיך, ולפני שהדמוקרטים, בניצוחו של אובמה, נסמכו על הטכנולוגיות הנ״ל ובנו את מה שהם כינו ״תיבות תהודה״, מערכות מתוחכמות שסייעו להדהוד מסרים חיוביים ולהשתקה כמעט מוחלטת של כל ביקורת שלא עמדה בקנה אחד עם העמדות הרשמיות של המפלגה. קנדי התחיל לשאול שאלות על מדיניות הבריאות של הממשל בזמן הקורונה, וטען שמערך הבריאות משווק את החיסונים באופן אגרסיבי מבלי להודות שהם יוצרו, נבחנו ואושרו בהליך מהיר ביותר עם קבוצת בידוק קטנה ביותר ומבלי לתת את הדעת על השפעות אפשריות לטווח הארוך. בתגובה, פייסבוק ואינסטגרם השעו חלק מהערוצים שלו והאשימו אותו בדיסאינפורמציה, טענות שהודהדו מייד בכלי תקשורת מרכזיים כמו ה"ניו יורק טיימס". בן־לילה כמעט, האיש האהוב והמוערך הפך לאויב הציבור מספר אחת.

וכך, האיש שמורגל להילחם בטחנות רוח יצא לעוד קרב אבוד והודיע על מועמדתו לנשיאות, לא במסגרת המפלגה ששלחה את דודו לבית הלבן ורצתה לעשות אותו הדבר לאביו, אלא כמועמד עצמאי. אחרי חודשים שבהם הדמוקרטים עשו את כל שביכולתם כדי למנוע מקנדי את האפשרות להירשם בטופסי ההצבעה במחוזות שונים שבהם יש למפלגה השפעה, ואחרי שהבין שמועמדותו רק תגנוב קולות מטראמפ ולא מהאריס, קנדי החליט שהאיום הגדול ביותר על הדמוקרטיה האמריקנית מגיע מהמפלגה שלו לשעבר. בנאומו בפיניקס הוא הסביר מדוע.

״הצנזורה שהמפלגה הדמוקרטית מטילה על המדיה החברתית היא מקרה ברור של ניצול לרעה של מוסד הנשיאות", אמר קנדי בנאומו. הוא הסביר ארוכות את התביעה שלו נגד ממשל ביידן, שהאשימה את הנשיא ואנשיו בהשתקה של חופש המידע והביטוי, מדיניות שהשופט בתביעה הנ״ל הגדיר לאחרונה בתור ״ההפרה הכי בוטה של התיקון הראשון לחוקה בהיסטוריה של ארה"ב״.

פייסבוק, יוטיוב ושאר ענקיות הטכנולוגיה, קנדי אמר בנאומו, ממשיכות לצנזר תכנים פוליטיים השכם והערב. ״פייסבוק״, הוא הוסיף, ״עדיין מצרפת תגיות אזהרה לעצומה מקוונת שקוראת לרשת ABC לכלול אותי בעימות הטלוויזיוני בין המועמדים, עצומה שפייסבוק טוענת מפירה את הסטנדרטים שלה״. כלי התקשורת, קנדי הרעים, ״היו פעם המגינים של התיקון הראשון לחוקה ועקרונות הדמוקרטיה. כעת הם הצטרפו להתקפה הכוללת על הדמוקרטיה. הם מצדיקים זאת בכך שהם אומרים שהם נלחמים בדיסאינפורמציה, אבל ממשלות ועריצים אף פעם לא מצנזרים שקרים. שקרים לא מפחידים אותם. מה שמפחיד אותם הוא האמת, ולכן הם מצנזרים אותה״.

חיזוק מפתיע מצוקרברג

כלי התקשורת, כצפוי, התנפלו על קנדי, בייחוד אחרי ששעות ספורות לאחר נאומו הוא חבר לטראמפ על הבמה באריזונה. הגינויים הפכו אישיים מהר מאוד, כששחקנים הוליוודיים כמו בראדלי וויטפורד, ששיחק בסדרת הטלוויזיה ״הבית הלבן״, מיהר לרשתות החברתיות לתקוף את גברת קנדי ולטעון שהיא גורמת עוול בכך שהיא לא מוקיעה את בעלה. אבל רווח והצלה לא צפויים עמדו לקנדי ממקום אחר: ביום שני מארק צוקרברג עצמו שיגר מכתב לוועדת המשפטים של הסנאט, שבו הוא אישר את דברי התוכחה שקנדי חלק ימים ספורים קודם. ״בשנת 2021״, כתב צוקרברג, ״בכירים בממשל ביידן, כולל גורמים בבית הלבן, הפעילו לחץ ודרשו שנצנזר תכנים מסוימים שקשורים לקורונה, כולל סאטירה והומור, והביעו תסכול רב אם סירבנו לעשות כן. לבסוף, ההחלטה אם להוריד תכנים או לא היתה שלנו... אני מאמין שהממשל טעה כשהפעיל עלינו לחץ שכזה, ואני מתחרט שלא היינו קולניים יותר בהתנגדות שלנו לנושא״.

אפשר לקרוא את הנאום המופתי של קנדי ולמצוא עוד מספר רב של דוגמאות מפורטות לרעיונות, לאמונות, לעובדות ולמספרים שמשקפים ראיית עולם ברורה, ראיית עולם שעכשיו טוענת שרק דונלד טראמפ יוכל לשים קץ לרמיסה הכוחנית של הדיון הציבורי שהדמוקרטים מקדמים ללא הרף. ואפשר להשוות את הנאום לזה, רק ערב לפני כן, של האריס, שבו המועמדת לא אמרה דבר אחד בעל תוכן או משמעות.

״איך״, קנדי שאל בנאומו, ״אנשים יכולים לבחור אם הם לא יודעים במה הם בוחרים?״ האריס, הוא הזכיר לצופיו, לא התראיינה או נפגשה עם בוחרים באירוע לא מתוזמר ומתוסרט זה 35 ימים. ״הנשיא לשעבר טראמפ, איש שזכה במועמדות ובבחירות, מתראיין לכלי התקשורת בכל יום. איך המפלגה הדמוקרטית בחרה במועמדת שלא מתראיינת במהלך כל הקמפיין? אנחנו יודעים את התשובה. המפלגה עשתה את זה כי היא יכולה להשתמש בכל זרועות השלטון לטובתה. היא עשתה את זה כי היא זנחה את המחויבות לדמוקרטיה״.

הקהל שקיבל את קנדי על הבמה עם טראמפ הסכים לחלוטין. הבחירה בנובמבר היא לא בין שמאל לימין או בין מועמד כזה למועמדת אחרת. הבחירה היא בין פוליטיקה של לא להגיד כלום ולנתץ כל התנגדות בכוח, או פוליטיקה של לעמוד באור הזרקורים ולענות על השאלות הקשות. ההבדלים לא יכולים להיות ברורים יותר.