קליטת הג'י.פי.אס הפסיקה לעבוד ברגע שנכנסתי לאילת, אבל זו היתה העדות היחידה לכך שמדובר בחזית מאוימת. החות'ים אי־שם בתימן, הטילים רחוקים, וכך התחושה גם לגבי הלחימה בדרום ובצפון. הקליטה החסרה בווייז לא הפריעה לנופשים הרבים למצוא את הדרך לשווארמה מומי, בלב העיר, דוכן שהפך לאחרונה לסצנת טיקטוק לוהטת. גברים ונשים בלבוש מינימלי לצד ילדים עם גלגלי ים ומצופים במי המפרץ הכחולים, ורק ספינת טילים ענקית, שניבטת ברקע, בין מצרים לסעודיה, מזכירה שאנו בזמן מלחמה.
בישראל שוכחים את המלחמה בים האדום. היא רחוקה, מנוהלת בעיקר על ידי כוחות בינלאומיים עוצמתיים, ורק מפעם לפעם אנו מקבלים תזכורת מוחשית. כזו קיבלנו השבוע בהודעה לקונית של צה"ל, מאלו שקל להתעלם מהן: "מטוס קרב יירט בהצלחה מטרה אווירית חשודה שעשתה את דרכה לשטח הארץ ממרחב ים סוף. המטרה לא חצתה לשטח ישראל ולא הופעלו התרעות".
אסור להתבלבל. אף שמדובר במלחמה כמעט נסתרת מעיני הישראלים, היא עוצמתית, מסוכנת ומטרידה את העולם כולו. 22 פעמים הופעלה אזעקת צבע אדום באילת מאז 7 באוקטובר. טיל חץ 3 עשה היסטוריה ויירט טיל בליסטי של החות'ים בדצמבר, מה שהוביל להכרזת מלחמה רשמית מצידם על ישראל. פעמיים יירטו לוחמי ספינת הטילים "אח"י ניצחון" מטרות אוויריות מעל שמי אילת בחודשים האחרונים - יירוטים ראשונים של כיפת ברזל ימית אי פעם. העיר הדרומית הותקפה במקביל גם על ידי מיליציות מעיראק.
מי שמבין זאת היטב הם תושבי העיר. בכל פעם שספינות הטילים שמוצבות במקום דרך קבע מאז 7 באוקטובר עוזבות את האזור, מתקבלות פניות בצה"ל - מתי יחזרו? בכל פעם שקצין או לוחם חיל הים נכנס למרכז קניות בעיר, הוא מתקבל בשאלות ובחיבוקים חמים. מדובר בספינות המגן הפרטיות של העיר הדרומית, ובאחד הנשקים העוצמתיים ביותר של צה"ל.
"אני רן, מפקד הספינה בשנתיים האחרונות", הציג את עצמו מפקד אח"י ניצחון, סגן־אלוף רן קובל, כשעלינו לספינת הטילים. במערב, לאור השמש השוקעת, ניצב ההאנגר הענק שעליו דגל ישראל שמוכר לכל מי שביקר במפרץ, ושהותקף באפריל על ידי מזל"ט שהגיע מעיראק. מעט יותר דרומה דרך המים ואנו במצרים, על כל המשתמע מכך. ממזרח - העיר עקבה, ובמרחק 20 קילומטרים בלבד ממלונות אילת זו כבר סעודיה.
"אני לא יכול לדבר על זה", מסרב רן לענות על השאלות העיקשות בנוגע לדרך שבה הוא פועל על מנת ליירט טילים. במרובע גבולות כל כך צר, כל יירוט באמצעות כיפת ברזל ימית או שימוש בתותח הענק שנמצא בסטי"ל חייב לעבור מעל מדינה אחרת. גם בקשה לפירוט של משימות הספינה ביומיום נענית בשתיקה רועמת. "יש לנו כל מיני יכולות, אנחנו מבצעים משימות מודיעין, משימות הגנה, תקיפה ועוד", הוא מתחמק באופן אלגנטי.
בנימה אישית הוא מוסיף: "המשפחה של אשתי מאילת, ויצא לי לדבר איתם. התושבים יודעים מה קורה, רואים את זה בעיניים שלהם. העיר יכולה להמשיך לתפקד. יש כאן אופנועי ים ובילויים ואנחנו לידם, עם הכדור בקנה ועם טילים מוכנים לשימוש, מוכנים לכל דבר שיקרה".
"מדובר בנקודה אסטרטגית", משלים ד"ר יואל גוז'נסקי את התמונה החסרה, והרגישה כל כך מבחינה מדינית. הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון INSS ועמית אורח במכון המזרח התיכון שבוושינגטון. בעברו ריכז את הטיפול בנושא איראן והמפרץ במטה לביטחון לאומי. "מסיבה זו יש תיאום הדוק עם כל הצבאות באזור, בעזרת סנטקום, פיקוד המרכז של ארה"ב".
קואליציית הגנה ימית
המלחמה בחות'ים אומנם רחוקה אך היא אחת הזירות העוצמתיות ביותר שמתרחשות במלחמת חרבות ברזל. משבר ים סוף, כפי שמכנים אותו בעולם, החל ב־19 באוקטובר 2023, אז פתחה התנועה החות'ית במתקפה של טילים ומזל"טים חמושים לעבר ישראל, ולאחר מכן פתחה באש לעבר ספינות סוחר של מדינות שונות בים האדום, בדגש על באב אל־מנדב, השער הימי הדרומי לתעלת סואץ. "לא נפסיק עד שישראל תפסיק את המלחמה בחמאס", הצהירו החות'ים והוסיפו כי הם רואים בכל ספינה שקשורה לישראל מטרה, כולל ספינות מלחמה של ארה"ב ובריטניה.
יירוט בשמי אילת
נכון למארס האחרון, תקפו החות'ים יותר מ־60 כלי שיט בים האדום, מה שגרם למאות כלי שיט אחרים לשנות את נתיבם ולהפליג סביב דרום אפריקה. במערב לא שתקו לנוכח האיום הכלכלי הכבד מאוד. מאז ינואר האחרון הובילו ארה"ב ובריטניה תקיפות אוויר וטילים נגד החות'ים, וקואליציה של 20 מדינות בהובלת ארה"ב - תחת הכותרת "מבצע שומר השגשוג" (Operation Prosperity Guardian) - מאבטחת ספינות מפני ניסיונות תקיפה ומבצעת תקיפות על כלי שיט חות'יים. עד מאי האחרון ביצעו האמריקנים והבריטים לפחות 452 תקיפות אוויריות על יעדי אויב, שבהן נהרגו עשרות בני אדם. תקיפות נוספות התרחשו לאורך כל חודש יוני.
"מדובר במלחמה בעצימות נמוכה. זו מלחמה קצת נשכחת וזה עובר לנו מתחת לרדאר, בצדק, בגלל שהאיום הגדול שלנו הוא בעזה ובצפון, אך לא צריך להקל ראש באיום הזה, שהוא בסדר גודל גלובלי", מסביר ד"ר גוז'נסקי.
"האמריקנים והאירופים הצליחו במלחמה זו מעל הציפיות, אך לא מצליחים להסיר את האיום הזה. הם מבינים שהסרת האיום החות'י משמעותה מלחמה כוללת, ואין להם את התיאבון למלחמה שכזו. הבעיה היא שהחות'ים שולטים בבאב אל־מנדב, ולכן דה־פקטו גם בתעלת סואץ, וזה משפיע כלכלית על מדינות רבות. מסיבה זו החות'ים ימשיכו להיות בעיה עבור המערב גם לאחר המלחמה שלנו".
החות'ים פועלים בשלוש דרכים. הם מנסים לשבש את התעבורה הימית בים האדום, מנסים לפגוע באינטרסים ישראליים בים, ומנסים לפגוע באילת. המעורבות הישראלית, ככל הידוע לנו, היא בהגנה בלבד, אף שלא מן הנמנע שישראל עושה פעולות מתחת לפני השטח שאינן ידועות. בצה"ל לא מכחישים כי הם פועלים רחוק מגבולות המדינה, וספינות חיל הים ביצעו פעולות מסווגות גם רחוק מישראל מאז 7 באוקטובר, אך לא ידוע מה מהות הפעולות הללו.
"ככל שידוע לנו, ישראל לא נלחמת בחות'ים, והמדינה עשתה בשכל שלא פתחה עוד חזית", אומר ד"ר גוז'נסקי. "אסור לזלזל בחות'ים. הם מקבלים כנראה אספקה מאיראן ויודעים גם לייצר טילים, כטב"מים וסירות נפץ, אבל אנחנו מצליחים להכיל אותם. בזמן שהזירה העזתית והזירה הצפונית מאוד עצימות, פה יש זירה שבה מדי פעם יש כטב"ם שמגיע ואפשר להכיל אותו.
"האמריקנים נלחמים את המלחמה הזו עבורנו, ויש לזה מחיר כמובן, כי הם מבקשים מאיתנו איפוק, אבל הם גם הצילו אותנו מהרבה בעיות אסטרטגיות. אנחנו לא יודעים להתמודד במקביל עם תימן, עיראק, איראן, לבנון, סוריה ועזה".
"אסור לנו לפספס"
סא"ל רן מוביל אותנו במסדרונות המצוחצחים של אח"י ניצחון. מדובר בספינת הטילים החדשה ביותר של חיל הים, שכלל לא היתה מבצעית ב־7 באוקטובר. בתוך שבועיים בלבד הצליחו בחיל להשלים את המשימות הדרושות ולהוציא אותה אל הים. אנו נכנסים לתוך חדר שעליו סימני אזהרה ומוצאים את עצמנו מוקפים בפגזים בקוטר 76 מ"מ, מוכנים לירי מתוך התותח של הספינה. בחדר הסמוך מוצבת כיפת ברזל הימית, שעד המלחמה לא היתה בשימוש מבצעי, וכעת רשמה כבר שני יירוטים מוצלחים בהגנה על אילת.
בחדר ה"מיק" אנו נדרשים למסור את הטלפונים הסלולריים שלנו. מדובר בחדר המלחמה, שמלא מסכים ושמוקדש לתקיפה ולהגנה כאחד. על אחד המסכים ניצבות כמה בובות פרווה, מזכירות שמדובר בכל זאת בחיילים צעירים שמתגוררים, פשוטו כמשמעו, בספינת הטילים, ונמצאים במלחמה באופן תמידי, בין אם באילת או בעומק שטח האויב.
"בשבועות הראשונים של המלחמה יצאנו לים ולא ידענו מה יהיה המצב כשנחזור. אנשים היו פה בלי טלפונים בזמן שבני משפחתם נלחמים בעזה. ראיתי את האש בעיניים של כולם, הבנו שאנחנו צריכים להיות במקום שבו אנו פועלים, גם אם המשמעות היא לא להיות חודש בבית. אני מצידי הרגשתי את האחריות עלי, כי כמפקד שיוצא לפעמים מאוד רחוק עם הספינה, יש תחושה של עצמאות אבל אולי גם בדידות. אתה לבד וצריך מצד אחד לשדר אופטימיות ותקווה, אבל יש חשש כל הזמן לגבי מה שיכול להיות".
המשימה העיקרית של אח"י ניצחון בשבועות האלו היא הגנה על שמי הארץ - מכפילת כוח לסוללת כיפת ברזל, גם בגלל המערכת המתקדמת שהיא נושאת וגם מכיוון שהיא יכולה ליירט את הטילים רחוק משטח ישראל.
מאז תחילת המלחמה האופרציה של הגנת שמי המדינה מתחלקת בין חיל האוויר לחיל הים. אומנם באופן טבעי מערכות ההגנה האוויריות עושות את רוב העבודה, אך ספינות הטילים - שהחדשות שבהן, ספינות הסער 6, נרכשו לשם הגנה על הנכסים האסטרטגיים של מדינת ישראל - משמשות כוח משלים ויעיל ביותר.
על גבי הספינה, בין משגרי כיפת הברזל הימית, אני פוגש את סגן קצין אלקטרוניקה של הספינה, סגן שקד בוזגלו. באופן אירוני למדי הוא היה ב־7 באוקטובר בחופשה באילת, ודהר לחיפה על מנת להצטרף לצוות ספינתו. כעת הוא מגן על שמי אילת פשוטו כמשמעו, כשותף לשני היירוטים המוצלחים של ספינת הטילים.
"היירוט הראשון היה מאוד מרגש, כי מדובר היה באירוע היסטורי", הוא מספר, אך מוסיף כי מי שמדמיין לעצמו מתקפה בסגנון פרל הרבור, עלול "להתאכזב". "ברגע האמת אנחנו פועלים כמו מכונה, על אוטומט, כל אחד יודע מה התפקיד שלו. אסור לנו לפספס.
"התחושה להיות כל כך קרובים לאזרחים פה באמת ממלאת אותך, בשביל זה אנחנו עובדים כל כך קשה ולא רואים את הבית. אנחנו מרגישים את ההערכה שיש להם אלינו. כשאנחנו חוזרים לחוף או יוצאים, כולם מצלמים ורואים אותנו ומרגישים שקטים יותר. אין תחושה יותר טובה מזו.
"בעזה או בצפון יש לך מטוסים וכיפת ברזל, אבל פה האזרחים לא רואים מלחמה חוץ מהסטי"לים. יש כאן מפונים מהצפון ומהדרום, יש פה נופשים מכל הארץ, וכשהם רואים את הדבר העצום הזה, ספינת הקרב הזו, זה מחזק אצלם את תחושת הביטחון. יום אחרי היירוט הראשון שלנו הסתובבתי בעיר וראיתי אישה מבוגרת עוצרת חייל שמשרת איתי ושואלת אותו שאלות, אומרת לו 'אתם עשיתם את זה? זה ממש מטורף'. כולם מבינים מה קורה כאן".
בוזגלו היה על הספינה גם כשהמזל"ט פגע בהאנגר, אירוע לא פשוט, אף שהמבנה כבר מזמן אינו בשימוש. "ישנתי ופתאום שמעתי בום", הוא מספר. "ברור שיש איזושהי תחושת החמצה. אנחנו מודעים לכך שאנחנו מאוימים, אין שאננות, ויודעים גם שאין מאה אחוז הגנה. מה שחשוב הוא שנדע להבטיח שאם יקרה דבר כזה עוד פעם - לא נחזור על הטעות שקרתה באותו הלילה".
קו קדמי אל הים
343 קילומטרים בדיוק משם שוכן מוצב ההגנה של ספינות הטילים בבסיס הקריה בתל אביב. אלוף־משנה (מיל') יהודה סיסו יורד במדרגות ומכניס אותי לתוך חדר מלא במסכים. באזרחות הוא משמש מנכ"ל תאגיד המים מעיינות העמקים ויו"ר פורום המנכ"לים של תאגידי המים, ומאז 7 באוקטובר הוא עוסק הן בהגנה על שמי המדינה באמצעות ספינות הטילים והן בפעילות לניהול משק המים בעת חירום.
"כשמגיעה מטרה אווירית מהצפון או מהדרום אנו מבצעים אימות בין הצדדים, חיל האוויר וחיל הים, ומיירטים אותה. אם מדובר בנקודה מהחוף, היירוט מתבצע כמובן על ידינו, ואם מדובר במטרה מעל האדמה היא מתבצעת לפי היתרון המבצעי של כל כלי. היו מקרים שבהם מי שגילה את האיום היינו אנחנו ומי שיירט אותו היה חיל האוויר, שילוב פעולה יעיל ומהיר שמגן על אזרחי ישראל.
"בגלל מבנה הזירה, היתרון שלנו הוא שאנחנו נמצאים יותר קדימה וניירט מטרות עוד לפני שהן מגיעות לאזור הנמל. ברגע שהחל האיום על הזירה הדרומית, הצבא החליט להוריד סטי"לים לשטח, וזה לא טריוויאלי. צריך להבין שכמות הסטי"לים מוגבלת וכמות המשימות גדולה, אבל זה מראה את החשיבות של האזור. אתה יושב על גבול רגיש ביותר.
"אני הייתי מפקד זירת ים סוף (בסיס חיל הים באילת, ח"ג) בתקופה שהקארין־איי נתפסה. צריך להבין כמה השתנה. זו היתה ספינה פרימיטיבית ומי שתפס אותה היו כלים קטנים. היום יש לך באילת סטי"ל מתקדם ביותר, שיודע לקחת איתו מסוק ימי ואמצעים מתקדמים, הוא יודע לשרוד בים יותר גבוה, עם יותר אמצעי לחימה. אתה יכול להבין לבד למה זה נצרך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו