תום עידן ההתרעה: שינוי דרמטי מתרחש מול עינינו

מעטים המקרים שבהם סיפור אחד קטן מייצג סיפור גדול מורכב וסבוך. כזה הוא הסיפור שפורסם לציבור, על תקלה שהתרחשה במכונה לאיסוף מודיעין ביחידת 8200 באותו לילה גורלי שקדם לטבח 7 באוקטובר. כאילו אם רק המכונה היתה עובדת, הכל היה נראה אחרת.

מהפתעת מלחמת יום הכיפורים ניתן היה ללמוד עד כמה עבודת המודיעין בכללותה נתונה להשפעות הלכי הרוח של ההנהגה הלאומית והעם. תא"ל יואל בן פורת, שהיה מפקד 8200 ב־1973, הסביר באחד ממאמריו כיצד הלך הרוח הלאומי יצר בשנים שלפני מלחמת יום כיפור את אשליית הביטחון העצמי הישראלי ביחס לאיומי המלחמה. וכך הוא כתב: "ממאורעות 1939-1936, דרך כל המלחמות, 30 שנה של ביטחון עצמי גואה והולך. זו היתה האווירה הפסיכו־אינטלקטואלית ששררה בארץ ערב מלחמת יום הכיפורים. היא היתה נחלת הציבור כולו, ולא רק בצה"ל או בחיל המודיעין... כאשר גל של שביעות רצון עצמית, רהב ושחצנות מציף את החברה כולה במשך שנות דור, ובמיוחד בשש השנים שבין 1967 ל־1973, מתקשה המודיעין לחתור נגד הזרם".

כאשר התפיסה החברתית הכוללת מנותקת ממגמות המתרחשות מעבר לגבול, כל מאמצי האיסוף וההערכה עלולים להילכד גם הם בעיוורון אסטרטגי.

בסיום מלחמת העצמאות הדגיש בן־גוריון את ההכרה שגם ניצחון מוחץ של ישראל בשדה הקרב, לא מונע את סבב המלחמה הבא. במקרה הטוב הוא מעניק לישראל שנות שקט להתבססות. מכאן, בנקודת המוצא לתפיסת הביטחון שלו, הכיר במתח המתמיד שבין חובת המוכנות המתמדת למלחמה, בהכרה שהיא עלולה לפרוץ במפתיע ביוזמת האויבים, לבין ההכרה באי־יכולתה של מדינת ישראל להציב באופן קבוע צבא מגויס ערוך ומוכן בכמות ובדרגת הכוננות הנדרשת במענה זמין למלחמה.

במתח הזה נקבעה נקודת איזון להחזקת כוח צבאי סדיר קטן, שיגובה לשעת חירום בגיוס מילואים מקיף. מתוך תלות זו בצורך המעבר ממצב השגרה הלאומי אל מצב החירום הכרוך בפריצת המלחמה, הוגדר הכורח למתן ההתרעה המודיעינית למלחמה, וכורח זה נעשה עם השנים לנדבך היסוד בתפיסת הביטחון הישראלית. בתוך כך, הובן גם כורח הפרשנות המודיעינית, במאמצי ההערכה המודיעיניים, כדי למנוע ככל הניתן הפעלת גיוס המילואים למול כל התרעה קלה ובלתי מבוססת.

שאלה של זמן

לכניסת מערך צבאי סדור כמו צבא מצרים לסיני, התלווה - כמו בימים שקדמו למלחמת ששת הימים - שובל של סימנים מעידים. גם בהיערכות צבא סוריה בגולן, בימים שקדמו למלחמת יום כיפור וגם בכל שנות הכוננות לאחר מכן, ניתן היה להציב תפיסת התרעה על בסיס רשימת סימנים מעידים.

צורת ההיערכות בחיזבאללה בלבנון כמו בחמאס בעזה, וגם ההיגיון שלה, הציבו אתגר חדש למאמץ האיסוף של סימנים מעידים למלחמה. לנוכח מערכי האש הפרוסים וחפורים בעמדות מוסוות בפריסת קבע, בליבת אזורים מאוכלסים, ומערכי ההגנה במרחב הכפרי והעירוני המצויים במוכנות מתמדת לאורך כל ימות השנה, בהתבססות על פעילים בני המקום, נמוגה במידה רבה יכולת האיסוף והמעקב אחר סימנים מעידים קלאסיים, שעל בסיסם הוצב בעבר מאמץ ההתרעה המודיעינית. יכולת המודיעין הישראלי למתן התרעה הלכה והצטמצמה, כי האויב נערך בשיטה שמאפשרת מוכנות מתמדת למעבר מהיר משגרה לחירום, מתוך מערכיו המשולבים במרחב האזרחי הבנוי.

בניגוד להכנות צבא סדיר קלאסי להתקפה, תפיסת הפעולה של חמאס וחיזבאללה טשטשה במתכוון את הסימנים המעידים - ובכך התערערה יכולת המודיעין הישראלי למתן התרעה אסטרטגית

הרמטכ"ל הקודם אביב כוכבי בהחלט זיהה את האיום החדש שהתהווה בגבול הצפון עם התארגנות כוחות קומנדו "רדואן" להתקפה על היישובים והמוצבים במרחב הגבול, והדגיש בהתאם את חובת המוכנות להגנה. אולם הוא תמך את ההיערכות להגנה בהנעה מהירה של כוחות עילית חי"ר סדירים לתגבור ההגנה. במודעות זו קבע וסידר מדרגות כוננות לתגבור הגנת מרחב הגבול. גישה דומה הופנתה גם לדרום, למול איום התקפת כוחות הקומנדו של חמאס - הנוחבה. אולם גם בצפון וגם בדרום היערכות הגנתית זו היתה תלוית התרעה מודיעינית.

בעשור האחרון תודעת העליונות המודיעינית, שהתבססה במבצעי המב"מ, הדחיקה את המצוקה שהיתה צריכה להתעורר ביחס ליכולת מתן ההתרעה לגבי מעבר מהיר של חיזבאללה או חמאס למתקפה נגד ישראל. מבצע שומר החומות במאי 2021 נפתח, לדוגמה, בהתקפת רקטות מחמאס על ירושלים, וההתרעה לכך ניתנה כשעה בטרם נפתח הירי. זו אינה התרעה מספיקה במושגי זמן ומרחב אסטרטגיים. ההיערכות של חמאס וחיזבאללה בתוך ריכוזי האוכלוסייה, בארגון הכוחות על בסיס בני המקום, מאפשרת להם מעבר מהיר ביותר להתקפה. בניגוד להכנות צבא סדיר קלאסי להתקפה, תפיסת הפעולה וההתארגנות של חמאס וחיזבאללה טשטשה במתכוון את הסימנים המעידים - ובכך התערערה יכולת המודיעין הישראלי למתן התרעה אסטרטגית למלחמה.

בספרו החדש הראוי לעיון של תא"ל (מיל') דב תמרי - "חיים במלחמה" - הפרק האחרון דן בכישלון של 7 באוקטובר ומתמקד, בין היתר, בהתרעה ששוב הכזיבה. בסוגיה זו כתב: "חיוני שהמטכ"ל ישאל את עצמו: מה יהיה אם לא תהיה התרעה מודיעינית למלחמה? איך תיראה המלחמה ומה יהיו תוצאותיה, אם תפרוץ ללא התרעה? מה עומד לרשותנו אם לא תהיה התרעה?"

במבט זה, ההפתעה של התקפת חמאס בבוקר 7 באוקטובר כרוכה בתהליך שינוי ארוך והדרגתי, שהלך ושמט בשנים האחרונות את הבסיס להנחות היסוד של תפיסת הביטחון הישראלית, ובראשן מושג ההתרעה. בדיוק אל יסודות אלו של תפיסת הביטחון הישראלית מוקדה תפיסת המלחמה החדשה האיראנית כפי שעוצבה בעשורים האחרונים, במגמה לטלטל את מרכיבי האיזון שכוננו בעבר את יסודות התפיסה הישראלית.

עומק אסטרטגי

מדינת ישראל נדרשת לגיבוש תפיסת ביטחון חדשה בכל דרך. בתוך כך, הקושי הגובר ביכולות מתן ההתרעה למלחמה, מחייב ביסוס מחודש למאמץ ההגנה כמאמץ מתמיד בכל הגבולות ובזירת הפנים. במאמצי ההגנה נדרשת התייחסות מחודשת לצורך החיוני בעומק טריטוריאלי. מהימים הראשונים לאחר מלחמת העצמאות היה מוסכם במערכת הביטחון כי לא ניתן להגן על מדינת ישראל מקו רצועת החוף הצרה בקו כפר סבא כביש 6.

לנוכח יכולות המלחמה החדשה, העומק הטריטוריאלי נדרש פי כמה. הוא מחייב אחיזה ישראלית בבקעת הירדן כגבול הביטחון המזרחי ובשטחים חיוניים ביהודה ושומרון. במערכת האיומים האזורית שהתפתחה, תפיסת ביטחון ישראלית נדרשת להכרה בנוכחותו הגוברת של איום קיומי אזורי רב־זירתי, שמחייב בנייה מחודשת של תודעת קיום במשטר מתמיד של מגננה אסטרטגית.