"בסוף נטבע כמו הטיטניק שנתקלה בקרחון האסלאמיזם"

באד אוינהאוזן היא עיירת מרחצאות קטנה ושלווה בדרך כלל במערב גרמניה. מאז 30 במארס 1945, היום שבו בעלות הברית הפציצו והשמידו את מפעל הטנקים ששכן שם, התנהלו החיים במקום על מי מנוחות. העיירה לא ייצרה חדשות מסעירות, אלא אם מחשיבים את החלשת הזרם של המעיינות המינרליים הנובעים במרכזה, או את הגברתו.החזות השקטה של באד אוינהאוזן התנפצה

באחת ב־23 ביוני, כאשר חבורה של מהגרים צעירים היכתה למוות את פיליפוס צאניס, בן 20, ששב יחד עם שני חברים נוספים ממסיבת הסיום של אחותו. רציחות אינן דבר שכיח בבאד אוינהאוזן, קל וחומר כשהן אכזריות ונטולות פשר. וככל שהתבררו פרטי המקרה העיירה התחלחלה, ועימה גרמניה כולה.

הקורבן, בן לאב יווני ואם פולנייה, לא נמנה עם עבריינים ולא התגרה בתוקפיו. ככל הנראה לא עשה דבר לאיש, ועל פי ההשערות, חטאו היחיד הסתכם בכך שענד על חזהו מחרוזת ועליה צלב גדול ובולט. מראה הצלב הכעיס את מואפק א', צעיר מוסלמי בן 18 שבא לגרמניה עם משפחתו מסוריה בשנת 2016. הכעיס עד כדי כך שהוא ואנשים נוספים התנפלו על פיליפוס בפתאומיות והחלו להכות אותו בכל חלקי גופו באגרסיביות בלתי מוסברת ובלתי מתקבלת על הדעת. המכות לא פסקו גם אחרי שהתמוטט אל הקרקע. התוקפים הניחו לפיליפוס רק כאשר העדים קראו למשטרה, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. הוא מת בבית החולים כעבור שלושה ימים, והזעזוע שחווה גרמניה מאז לא נרגע.

אם לומר זאת בפשטות, כולם מבינים שאת בעיית האלימות של המהגרים המוסלמים לא ניתן יותר לטאטא אל מתחת לשטיח, במיוחד אחרי שהתופעה הסלימה בדיוק בגלל שהושתקה והוסתרה לאורך שנים. זה לא יכול להימשך כך, הודה לארס בוקנקרוגר, ראש העיר אובד העצות של באד אוינהאוזן בשיחה עם "בילד", וחשף את המציאות המשתנה של עיירתו: "המערכת הגיעה אל מעבר לקצה גבול יכולתה במושגים של מקום ושל אינטגרציה. אם יש לנו בתי ספר שבהם ל־90% מהילדים יש רקע של הגירה, קשה עד בלתי אפשרי ללמד ולקדם אינטגרציה. זה לא עובד".

על אף הזעזוע והנחרצות של דבריו, בוקנקרוגר לא מסוגל להיפרד סופית מן התקינות הפוליטית. בתיאור הכואב שלו מוזכרת ההגירה, אבל נעדר הפיל שבחדר: כל המהגרים חווים קשיי השתלבות, אך לא כולם מתנפלים על עוברים ושבים ורוצחים אותם בגלל צלב. לרבים מן הגרמנים עדיין קשה לקרוא לילד בשמו ולצבוע את בעיית ההגירה בצבעים של לאום ודת.

זהותו המלאה של מואפק א' טרם נחשפה ברבים, אך תיקו הפלילי העשיר דווקא כן. הממצאים מטרידים, בלשון המעטה. על אף גילו הצעיר, הרוצח של פיליפוס הספיק הרבה. רישומי המשטרה מעידים שמדובר בפושע שמגיל 14 שלח את ידו כמעט לכל תחום עברייני.

מסלחנות ועד התעלמות

בארבע השנים האחרונות נחקר מואפק לפחות שמונה פעמים בגין עבירות רכוש, הן במדינת באדן וירטמברג, מקום מגוריו הקודם, והן במדינת נורדריין וסטפליה, שאליה העתיק את מגוריו. באחד המקרים האלה דובר לא בגניבה "רגילה" אלא בשוד בנסיבות מחמירות. בשנת 2022 הוא נחקר בגין ניסיון אונס, ובהמשך של אותה שנה היכה את אחד מקורבנותיו בראשו. אם זה לא מספיק, הוא נחקר גם בעקבות פגיעה מינית בילדים.

בשנה האחרונה התעוזה של מואפק גברה. המשטרה מצאה כי ביצע לפחות חמישה מקרי שוד, עבר עבירות של פריצה, של סמים ושל פגיעה אלימה באחרים. בעצם, רק דבר אחד חסר בתיק הפלילי של הסורי הצעיר - למרות מעלליו ומסוכנותו הברורה לכל, הוא מעולם לא הושם מאחורי סורג ובריח. מאסר? מעצר? עיכוב לצורכי חקירה או לצורכי הגנה על הציבור? הצחקתם את מואפק: הוא תמיד שוחרר, וככל הנראה הגיע למסקנה המתבקשת שהכל מותר. אילו זאת היתה המסקנה של מהגר סורי אחד, הציבור בגרמניה היה יכול להיות רגוע יותר, אלא שמואפק לא לבד.

התפיסה של פריקת עול מוחלטת השתלטה על רבים מעמיתיו לגל ההגירה מסוריה וממדינות אסלאם אחרות. אחת ההתפרצויות הזכורות ביותר, שהיתה צריכה להדאיג את הגרמנים ואולי למנוע הידרדרות נוספת במדרון של אלימות המהגרים, התרחשה בערב השנה החדשה של 2016 בקלן. באותו לילה דווח על יותר מאלף מקרים של תקיפה מינית של נשים במרחב הציבורי, בדפוס פעולה כמעט זהה.

תגובתו המיידית של המיינסטרים נעה בין התעלמות לבין ניסיון להצדיק את ההתנהגות הנפשעת בתירוצים מגוחכים, החל מן האזכורים של "הלבוש החושפני" של הנשים וכלה באמירות שהפוגעים סבלו רבות בארצות המוצא. מדהים אף יותר שהרשויות ואחדים מאמצעי התקשורת במדינה ניסו בכלל להשתיק את הסיפור. אף שכל העדים נקבו באותו תיאור של התוקפים ("גברים צעירים בעלי מראה צפון־אפריקני או ערבי"), עיתונאים ופקידים סירבו במשך ימים ארוכים להודות שלתוקפים היה מכנה משותף של מוצא ולהזכיר בלי כחל ושרק מהו אותו מוצא.

מאוחר יותר התברר שאירועי התקיפות המיניות לא הוגבלו לקלן. דברים דומים, אם כי בהיקף קטן יותר, התרחשו באותו לילה בפרנקפורט, המבורג, שטוטגרט, דורטמונד, דיסלדורף, בילפלד וערים נוספות. התברר גם שמרבית התוקפים באו לגרמניה כ"פליטים" מן המזרח התיכון בשנה שקדמה לתקיפות. אולם הממשל הגרמני לא מיהר להתפכח. ממשלתה של אנגלה מרקל, שבחרה לפתוח את שערי גרמניה לרווחה בפני רבבות סורים ומוסלמים אחרים, סירבה להודות בטעות והמשיכה לקלוט עוד ועוד גלי הגירה מן המרחב המוסלמי.

במקום לראות את המציאות נכוחה, גורמים רשמיים ועיתונים גרמניים בולטים העדיפו להרחיק מן הציבור חדשות שליליות על מהגרים, כדי למנוע את ההיסחפות לידי "הימין הקיצוני". הדחקת המציאות, כמו תמיד, לא עבדה ומדיניות ההשתקה קרסה בכל החזיתות. חלקים גדלים בציבור הגרמני הפסיקו להאמין להודעות רשמיות, מחד, ורבים מן המהגרים המוסלמים למדו, מאידך, שבארצם החדשה מותר לעבור על החוק כי המערכת תעדיף לפטור אותם מאחריות כדי לא להתמודד עם עובדות בלתי נעימות.

מי שלא נרתע מהתמודדות עם העובדות הוא ארן גוברצ'ין, מומחה לאסלאמיזם יליד קלן. אף שהוריו הגיעו מטורקיה, ואולי דווקא בשל כך, סירב לאמץ את הקו שביקש להלבין את המהגרים המוסלמים ולהאשים בבעיותיהם את קשיי הקליטה בגרמניה. זה לא שאין קשיים כאלה, מציין גוברצ'ין. הוא מודה שהאפליה נגד המהגרים והיעדר האופק עלולים כמובן להביא את חלקם להסלמה ולקיצוניות, לרבות קיצוניות אסלאמיסטית, אלא שהאפליה והדחיקה של המהגרים לשוליים לא יכולות לשמש כסיבות היחידות שמסבירות את הגל הגואה של אלימות מהגרים מוסלמים בגרמניה.

"הרבה גורמים תורמים לעניין", מסביר גוברצ'ין, ומציע שהמהגרים המוסלמים ומי שמבקש לפטור אותם מאחריות יסתכלו היטב במראה. "האופן שבו מגדלות משפחות המהגרים את ילדיהן, השפעות הסביבה, שטיפת המוח באינטרנט והתעמולה של הגורמים האסלאמיסטיים - כל אלה הם סיבות לתופעת ההקצנה והאלימות. ככלל, תהליך ההקצנה מאוד אינדיבידואלי. מי שרוצה לתלות את האשם רק באפליה נגד מהגרים ובגזענות של החברה הגרמנית, אינו עושה צדק עם התופעה".

היכן בעיית ההקצנה והאלימות של המהגרים המוסלמים חמורה ומסוכנת במיוחד?
"יש קבוצות אסלאמיסטיות שמפגינות פעילות רבה יותר בערים הגדולות, כמו ברלין או אזורים מטרופוליניים אחרים, שבהם חיים הרבה יותר מוסלמים מאשר באזורים כפריים. עם זאת, בשנים האחרונות אנו עדים לתפקידן הגובר של הרשתות החברתיות בהקצנה של אנשים צעירים, ועל כן הבעיה אינה מוגבלת לאזורים מסוימים בלבד".

מה ההיקף האמיתי של תופעת האלימות האסלאמיסטית?
"לפי הנתונים של רשויות הביטחון בגרמניה, ישנם כ־600-500 אנשים המסווגים כ'איומים' אסלאמיסטיים, והם אמורים להיות תחת פיקוח מיוחד. הפוטנציאל לאסלאמיזם מוערך על ידי שירות הביטחון הגרמני בסביבות 27,200 אנשים. בשנים האחרונות שמנו לב שמטיפים סלפים מנסים יותר ויותר להגיע לצעירים דרך רשתות כמו טיקטוק ופלטפורמות אחרות, ולא דרך מסגדים או מוסדות מוכרים אחרים. יש להם טווח הגעה משמעותי בפלטפורמות כאלה של מדיה חברתית. רשויות הביטחון מודעות לכך, אך חסרה אסטרטגיה מדינית ארוכת טווח כדי להילחם ביעילות בגורמים אסלאמיסטים בגרמניה. לא חסרים נתונים וממצאים של רשויות הביטחון; חסר הרצון הפוליטי לטפל בבעיה".

"אם לא נתעורר, יהיה מאוחר"

אם הדי הרצח בבאד אוינהאוזן הם מדד לרחשי הציבור בגרמניה, הרי שהופעת הרצון הפוליטי לטפל בבעיית האלימות וההקצנה של המהגרים ממדינות האסלאם היא שאלה של כאן ועכשיו. ביטויי האלימות הגדישו את הסאה, והגרמני מן השורה אינו מוכן יותר לשמוע תירוצים הדורשים ממנו להתחשב בעברם הקשה של המהגרים המסכנים, או בכך שהביאו עימם מסורות מסוימות. הפוליטיקאים שלא יבחינו בשינוי ושיתעקשו לנהוג כמו מרקל ב־2016 - פשוט ייעלמו.

ההצלחה האלקטורלית של "אלטרנטיבה לגרמניה" בבחירות לפרלמנט האירופי לפני כחודש, מאותתת לכל הכוחות המשמעותיים בגרמניה שההדחקה אינה הפתרון. מרקל אמנם ממשיכה להתעקש שהכנסה המונית של מהגרים מוסלמים היתה מעשה ראוי ונכון, אבל יורשיה במפלגה הנוצרית־דמוקרטית מתנערים מן המדיניות שלה, כפי שמרקל עצמה התנערה כבר קודם מתפיסת ה"מולטי־קולטי", אותה גישה שקבעה כי לא ראוי שהרוב בגרמניה יקבע ויכפה תרבות אחת שלטת.

"מיהרנו כחברה פוסט־מודרנית לוותר על תרבות אירופית שמושתתת על ערכים יהודיים־נוצריים, כי לא רצינו לכפות אותה על המהגרים", מקונן באוזניי ד', תושב באד אוינהאוזן, מורה במקצועו, שמתעקש לשמור על אנונימיות מחשש שיבולע לו. "בתמורה קיבלנו כפייה אחרת, כפייה של תרבות המיעוט שזרה לנו לחלוטין, פוגעת בנו, שוללת מאיתנו את הזהות שלנו, משתלטת על המרחב הציבורי ועכשיו גם הורגת בנו. בקיצור, נשארנו קירחים מכאן ומכאן. בדברים האלה אין ואקום: או שאתה גורם למהגרים המוסלמים להתבולל בתרבות הכללית, או שהם מכניעים אותך והופכים את תרבותם, זאת שמגיבה למראה הצלב בהנפת סכין, לתרבות הכללית.

"במשך שנים חשבתי שאפשר סתם להתקיים ביחד בבחינת 'חיה ותן לחיות', אבל זה לא יכול לעבוד. אני רחוק מאוד מן האהדה ל'אלטרנטיבה לגרמניה', אלא שתפקידם כנראה לעורר את החברה הגרמנית משינה, ואם לא נתעורר - יהיה כבר מאוחר. מה זה מאוחר? האסלאמיסטים עלולים לגבור עלינו בתוך הבית. אם על ענידת צלב רוצחים עכשיו בעיירה שלי, אני משוכנע שגרמניה החופשית והדמוקרטית עלולה לטבוע כמו 'טיטניק' שנתקלת בקרחון של האסלאמיזם. זה ממש או אנחנו או הם".