"לכו כולכם להצביע ביום ראשון, נגד הקיצוניות היחידה שיש לגנות אותה, כי יש רק אחת כזאת". את המילים האלה פרסמה השבוע ברשתות החברתיות לא פוליטיקאית וגם לא עיתונאית או פרשנית, אלא הזמרת הצרפתייה־מאלית איה נקאמורה. "אם יש מי שמבין ומכיר את מקומה של הגזענות במדינה שלנו, זאת אני. הם (הגזענים, ר"ב) אלה שזועמים כשאנחנו זורחים, ולא סיימנו לזרוח", כתבה.
איה נקאמורה היא היום הכוכבת הגדולה ביותר בעולם הפרנקופוני, וכבר הפכה מזמן לסמל ההצלחה של המהגרים לצרפת. קארדי בי או ריהאנה של דוברי הצרפתית. עבור הימין הקיצוני במדינה, נקאמורה היא סדין אדום בוהק. מנהיגת מפלגת הימין הקיצוני מארין לה פן רתחה בפומבי אחרי פרסום השמועות שהנשיא עמנואל מקרון מתכוון לבחור בה לשיר בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים בפריז. דווקא לכן, כשנקאמורה קוראת לצרפתים להגיע לקלפי לסבב הבחירות השני לפרלמנט, מקשיבים לה מן הסתם עשרות אלפי צעירים, ואולי מאות אלפים.
בצרפת מנסים עדיין להבין את המהלך של מקרון לפני שלושה שבועות. ההישג חסר התקדים של הימין הקיצוני הצרפתי בבחירות לפרלמנט האירופי באמצע יוני, דחף את הנשיא הצרפתי להחלטה דרמטית, פזיזה מדי ומסוכנת, כך מאמינים רבים מתומכיו, של פיזור הפרלמנט וקיום בחירות בזק. מקרון האמין כנראה שהצרפתים יבינו את גודל השעה, ושבמקום להביע זעם נגד הממשלה שלו, הם יתעשתו ויגיעו לקלפיות כדי לשמור ולשמר את מפלגות המרכז הליברליות, או מה שבצרפת מכנים "ערכי הרפובליקה".
ההימור הזה של הנשיא נכשל. הצרפתים אמנם הגיעו בהמוניהם לקלפיות ביום ראשון השבוע, בשיעור הצבעה ששבר את כל השיאים של 40 השנים האחרונות, אבל מי שזכתה בגדול היתה מפלגתה של לה פן, אשר רשמה הישג חסר תקדים של 33 אחוזים מקולות הבוחרים. מפלגת "האיחוד הלאומי" צפויה להפוך למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט, ואולי אפילו תשיג שם רוב. גם איחוד מפלגות השמאל עם השמאל הקיצוני הצליח יפה, עם 28 אחוזים מהקולות. המפלגה של מקרון, לעומת זאת, הגיעה רק שלישית. עכשיו מחכים בצרפת לסבב הבחירות השני, שייערך ביום ראשון.
גם בימין וגם בשמאל בצרפת מסכימים, כי הבחירות הללו לפרלמנט בפריז הן מכריעות - לא רק פוליטית, אלא גם, ואולי בעיקר, חברתית. אלו הן בחירות שמפצלות משפחות, תוקעות טריז בין העיר לכפר, ומציבות לצרפתים מראה המשקפת איך שהחברה שלהם נראית היום, ב־2024. חברה שאין בה יותר מקום למיינסטרים, ושהקיצוניות שולטת בה.
הקריאה של נקאמורה הדהדה קריאות דומות במעגלים שונים של החברה הצרפתית. קפטן נבחרת הטריקולור קיליאן אמבפה הזהיר לפני סבב הבחירות הראשון, "אני לא רוצה לייצג מדינה שערכיה לא תואמים את ערכיי, את הערכים שלנו. אני מקווה שב־7 ביולי עדיין נהיה גאים ללבוש את מדי הנבחרת".
מוחמד בועבדאללה הוא ללא ספק אחד מהכוכבים העולים במשרד החוץ הצרפתי. בגיל 45 הוא מכהן כנספח התרבותי בניו יורק, אחת המשרות הנחשקות ביותר בשירות החוץ הצרפתי. כבן של מהגרים מאלג'יריה, בועבדאללה הוא לכאורה סיפור הצלחה של שיטת האינטגרציה הצרפתית. אבל בשבוע שעבר, כמה ימים בלבד לפני סבב הבחירות הראשון לפרלמנט הצרפתי, בועבדאללה עשה מעשה. בניגוד גמור לכל כללי התקשי"ר והמסורת המפוארת של שירות עובדי המדינה בארצו, הוא פרסם מאמר דעה בעיתון היוקרתי "לה מונד", והזהיר מפני עלייתו לשלטון של הימין הקיצוני.
בועבדאללה ידע שהמאמר הזה עלול לעלות לו בקריירה המפוארת שבנה בעמל רב, ובכל זאת לא היסס. "אני חווה כאב גדול מכך שניתן להטיל ספק באופן הזה בנאמנותם של בעלי אזרחות כפולה", כתב הדיפלומט. הוא התייחס לדבריו של ראש מפלגת האיחוד הלאומי ז'ורדן ברדלה רק כמה ימים קודם לכן, אשר קרא למנוע מבעלי אזרחות כפולה לשרת בשורה של תפקידים אסטרטגים רגישים.
עבור בועבדאללה, ההצהרה הזאת של ברדלה איששה מה שחששו רבים כבר שנים. מבחינתו, למרות מאמציהם להלבין את המפלגה, אנשי האיחוד הלאומי מחזיקים עדיין בדעות דומות לאלה של משטר וישי בזמן מלחמת העולם השנייה, רק שעכשיו, במקום לרדוף יהודים, הם רודפים מוסלמים.
ממש כמו ההצהרה של אמבפה והפוסטים של נקאמורה, מאמר הדעה יוצא הדופן של בועבדאללה משקף את השבר הגדול שבו צרפת מוצאת את עצמה. שבר שאיננו רק פוליטי, אלא גם חברתי, ושלא בטוח אם או מתי החברה הצרפתית תוכל להתאושש ממנו.
הדילמה היהודית
לשבר החברתי הזה בצרפת פנים רבות. שבוע אחד לפני מאמרו של בועבדאללה, סערה צרפת בגלל אירוע תקשורתי אחר. צייד הנאצים הנודע סרז' קלארספלד הכריז בראיון לערוץ הטלוויזיה LCI כי במקרה של דו־קרב בין חזית השמאל החדשה למפלגת האיחוד הממלכתי, שבו ייאלץ לבחור בין "מפלגה אנטישמית ומפלגה פרו־יהודית, אצביע כנראה למפלגה הפרו־יהודית".
סרז' קלארספלד, יחד עם אשתו ביאטה, נחשבים בצרפת ליקירי האומה. רק בחודש מאי, בעת הביקור ההיסטורי שלו בגרמניה, העניק להם הנשיא מקרון את עיטור הכבוד הצרפתי הגבוה ביותר. האמירה של סרז' קלארספלד על הצבעה לאיחוד הלאומי "ללא היסוס" טלטלה רבים במדינה, ושיקפה את החששות ואת ההתלבטויות הקשות שאיתן מתמודדים הצרפתים בכלל, ויהודי צרפת בעיקר.
"אם צריך לבחור בין מפלגה שהיתה אנטישמית, אבל כבר לא, כמו האיחוד הלאומי, ובין מפלגה שהיא אנטישמית עכשיו, כמו 'צרפת הבלתי כנועה', מפלגה שתישאר אנטישמית לאורך זמן, אני בוחר בלי להסס באיחוד הלאומי", אומר ל"ישראל היום" הבן של סרז' וביאטה, ארנו קלארספלד, עורך דין ופעיל חברתי ידוע בזכות עצמו.
"מפלגת השמאל הקיצוני 'צרפת הבלתי כנועה' שואבת את האנטישמיות שלה מביצות ימי הביניים. מבחינתם, הישראלים מאמנים כלבים לתקוף פלשתינים. בהפגנות של השמאל בפריז רואים רק דגלים פלשתיניים. עוד מעט, יהודים שירצו להישאר בצרפת ייאלצו להצטרף לקריאות 'מוות לישראל'", הוא אומר. "משום כך, אני מעדיף את האיחוד הלאומי, ובעיקר מכיוון שהם עברו שינוי. מארין לה פן גינתה את משטר וישי, גינתה את הגנרל פטן, גינתה את גירוש היהודים בוואל ד'היב (ב־1942, ר"ב). והיא גם תומכת בישראל. כשאני חושב על כל הדברים האלה, גם כיהודי וגם כצרפתי, אני בוחר בהם".
ארנו קלארספלד מאשים את מקרון במצב שצרפת נקלעה אליו. "המרכז הפוליטי בצרפת מת באשמתו שלו. הוא לא העניק לצרפתים מה שהם ביקשו ממנו, כלומר פרספקטיבה על הגירה שתהיה מבוקרת. מדיניות של הגירה שתבטיח את עתידנו לעשר-עשרים השנים הבאות. בנושא הביטחון האישי, הוא לא באמת הגיב. כוח הקנייה גם הוא הידרדר מאוד. ולכן הוא צלל, כמו כוכב שקורס אל תוך עצמו וכבה".
קלארספלד אומר שצרפת נמצאת כעת בנקודה היסטורית, "כי הקיצוניים, הרדיקלים פרצו לסצנה הלאומית. האומה סובלת ממשבר חמור ואנחנו עומדים מול סכנה חמורה. נשיא הרפובליקה, ששיחק עם העניין הזה של פיזור הפרלמנט, נושא באחריות לזה, אבל גם השמאל הרדיקלי ו'צרפת הבלתי כנועה' אחראים למה שקורה בצרפת היום. המניפולציה של מנהיג השמאל הקיצוני ז'אן־לוק מלאנשון עם הסכסוך הישראלי־פלשתיני, יבוא האלמנטים משפתו של חמאס, שיחקו תפקיד טרגי בכל מה שהתרחש כאן".
ואז הגיע 7 באוקטובר
מבחינתם של יהודי צרפת, השבר החברתי הגדול אשר צמח במדינה שנים רבות, הגיע לממדים מפלצתיים לאחר 7 באוקטובר, כאשר עשרות אלפי אנשים יצאו לרחובות נגד המלחמה של ישראל בעזה. ההפגנות האלה לוו בעלייה חסרת תקדים במספר התקריות האנטישמיות, כולל אמירות קשות מצד חלק ממנהיגי השמאל הקיצוני.
מרטין גוזלן, כותבת ועיתונאית צרפתייה ידועה, פרסמה ספרים רבים על העולם הערבי ועל ישראל. מבחינתה, התמונה של מלאנשון לאחר פרסום תוצאות הבחירות, כאשר לצידו עומדת הפוליטיקאית הצעירה רימה חסן עטופה בכפייה, אומרת הכל.
"זה אומר שהוא ממשיך לשחק באש", גוזלן אומרת ל"ישראל היום". "נציגה של מפלגת הירוקים, שנמצאת בקואליציה עם השמאל הקיצוני, נשאלה בראיון רדיופוני על האמירות האנטישמיות של רימה חסן, והיא אמרה שזה לא ממש אכפת לה. אנחנו תקועים בין שתי מפלגות קיצוניות, אבל ברור שהקיצוניות הכי חדה, הכי ספקטקולרית, הכי אלימה, זאת שאת התוצאות שלה ראינו באונס של ילדה יהודייה קטנה בקורבואה על ידי ילד בן 13 תחת השפעת הפרופגנדה המטורפת הזאת שצומחת בקרב שכבות מסוימות של האוכלוסייה - אנחנו רואים את זה בשמאל".
מרטין גוזלן כואבת את החיבור בין השמאל הסוציאליסטי לשמאל הקיצוני. "אני חושבת שיש בשמאל הקיצוני אנטישמיות ארסית, אבל השמאל השפוי לא עמד מולה. מנהיג המפלגה הסוציאליסטית רפאל גלוקסמן הרים ידיים".
חברת הפרלמנט קרולין ידן היא המועמדת של מפלגתו של מקרון באזור הבחירה השמיני, זה שכולל את האזרחים הצרפתים אשר גרים בישראל, איטליה, יוון, טורקיה והוותיקן. ידן הגיעה שנייה בסבב הראשון, לאחר מועמד הימין הרפובליקני מאיר חביב. שניהם ירוצו שוב ביום ראשון בסבב השני.
"אני חושבת שהיהודים בצרפת איבדו את המצפן שלהם, כי הם פוחדים. הם פוחדים לגבי העתיד שלהם בצרפת", ידן אומרת ל"ישראל היום". לדבריה, "לא היתה התפוצצות כזאת של שנאת יהודים מאז מלחמת העולם השנייה, ולכן היהודים הצרפתים מתפתים לדברי הימין הקיצוני הפופוליסטי. הם נופלים במלכודת של האסטרטגיה שהכינו מארין לה פן ובכיר המפלגה שלה לואי אליו כבר ב־2013. בזמנו, לואי אליו אמר למארין לה פן, שאם היא רוצה לשבור את תקרת הזכוכית, היא חייבת להרחיק את המפלגה מהתדמית האנטישמית שלה, וזה מה שהם עשו".
ידן מזהירה את יהודי צרפת מהמצע של הימין הקיצוני. "צרפת תחת ממשלה של ימין קיצוני תיראה שונה מאוד ממה שרבים מהיהודים מדמיינים. המצע שלהם כולל איסור מילה, נגד שחיטה כשרה, ויש גם את נושא האזרחות הכפולה.
"האיחוד הלאומי מדבר על מניעת שירות של בעלי אזרחות כפולה בתפקידים רגישים, אבל על הפרק עומדים עוד הרבה מאוד נושאים כמו הפנסיה בנכר של בעלי אזרחות כפולה וגם מה קורה לילדים של אזרחים צרפתים שנולדים בחו"ל. באיחוד הלאומי אומרים ליהודים מה שהם רוצים לשמוע על ישראל, אבל אסור לשכוח שמדובר באסטרטגיה. הדנ"א של הימין הקיצוני נשאר אותו דבר. הוא לא השתנה".
צרפת זאת לא איטליה
מנהיגת הימין הקיצוני באיטליה, ג'ורג'ה מלוני, עברה בהצלחה את הטרנספורמציה מפוליטיקאית בשולי המפה הפוליטית לראשת ממשלה. זה מה שאומרים הסקרים, שחוזרים ומעניקים לה תמיכה נרחבת בקרב הבוחרים האיטלקים. תוצאות הבחירות בפרלמנט האירופי איששו את הסקרים האלה. ההתמתנות של מלוני בחלק מהנושאים שבמצע המקורי שלה והעמדות הפרו־אירופיות הן ללא ספק המפתח להצלחה הזאת. בניגוד לשכנתה מצפון, איטליה לא חוותה מהומות אלימות כמו אלה שנרשמו בצרפת בשנים האחרונות.
"אני לא יכולה להשוות את צרפת עם מה שקורה באיטליה", אומרת לנו מרטין גוזלן. "כאן, בצרפת, אנחנו מדברים על מדינה שהיא לחלוטין מפוצלת ומפורדת. הרבה יותר מאשר המדינות השכנות. אנחנו סובלים מפיצול חברתי עמוק. ומה שיצר את רעידת האדמה הפוליטית הזאת, זה הפיצול הצרפתי.
"יש לנו שתי חברות בעצם, שלא מסוגלות להידבר זו עם זו. אין דיאלוג. באיחוד הלאומי יש צמא גדול לנקום בשמאל הקיצוני. הנשיא הוא מנהיג של רוב שהפך למיעוט. הוא קרא לעצור את הימין הקיצוני בכל מחיר, לבנות סכר פוליטי, אבל בקריאה שלו הוא לא התייחס כלל לחזית העממית החדשה - איחוד מפלגות השמאל עם השמאל הקיצוני".
גוזלן מתייחסת למאמצים של מפלגתו של מקרון לאחד כוחות עם השמאל נגד הימין הקיצוני, בסבב הבחירות השני. יותר ממאתיים מועמדים מהמרכז של מקרון ומהשמאל כבר הודיעו שלא יתמודדו, כדי לאפשר למועמד חזק יותר לרוץ מול מועמד הימין הקיצוני. ראש הממשלה גבריאל אטאל הבהיר שהכוונה היא לאחד כוחות עם אלה "שמאמינים בערכי הרפובליקה", כלומר לא עם השמאל הקיצוני, אבל לא ברור אם הטקטיקה הזאת אכן תעבוד ביעילות מול הבוחרים המבולבלים.
אריה בנסמהון הוא מנכ"ל ארגון אלנט, רשת מנהיגות אירופית השואפת לקרב בין אירופה לישראל. שנים רבות הוא פועל כדי לקרב גורמים ליברליים משני צידי הים, וכדי לגרום למנהיגים האירופאים להבין טוב יותר מה שקורה אצלנו בישראל.
''אנחנו רואים את זה בעיקר מאז 7 באוקטובר, אף שהמגמה הזאת צומחת כאן כבר שנים. המערכת הפוליטית בצרפת מושפעת מהבחירה של הקיצוניים לשים במרכז העניינים לא את הבעיות החברתיות והכלכליות, אלא נושאים קהילתיים־בדלניים, ואת שנאת ישראל והיהודים", אומר בנסמהון.
"מאז ההתקפה של חמאס, השמאל הקיצוני מקדיש את כל המרץ שלו לזה, והם משתמשים בנושא הפלשתיני והאסלאמיזם כדי לגייס תמיכה ולהשתלט על הבוחרים בפרברים. זה אפשר ל'צרפת הבלתי כנועה' לסחוף בוחרים, אבל זה גם הקצין את דעת הקהל. ואז בתגובת נגד, היו רבים שחיפשו מקלט בימין הקיצוני. הם הרגישו שנטשו אותם מול האסלאמיסטים, מול העבריינות הגוברת, מול הבדלנות. הם לא ראו שיש לזרם המרכזי, לממשלה, תשובות לחששות שלהם לגבי העתיד".
בדרך למלחמת אזרחים?
בנסמהון סבור שמצבה של החברה הצרפתית חמור מאוד. "המפלגה הראשונה היא עכשיו הימין הקיצוני, והמפלגה השנייה בגודלה, זאת שתייצג את האופוזיציה, היא עכשיו השמאל הקיצוני, עם אג'נדה של פלשתין, עזה, שנאת ישראל והיהודים. זאת הפרדיגמה שמולה אנחנו נמצאים כעת. ב־8 ביולי אנחנו נתעורר לצרפת שאותה אנחנו לא נכיר. צרפת שאין לנו את הקודים שלה. אדמה בלתי מוכרת".
בימים שלאחר ההכרזה שלו על פיזור הפרלמנט ועריכת בחירות בזק, האשים מקרון את הימין הקיצוני ואת השמאל הקיצוני בדחיפה למלחמת אזרחים. בפודקאסט שפורסם ב־24 ביוני התייחס לעמדות של הימין הקיצוני בנושאי ההגירה והביטחון האישי, ואמר כי "בגלל ש(העמדה שלהם) דוחקת אנשים לכיוון של דת או של מוצא, היא מפצלת אותנו, ודוחפת למלחמת אזרחים". במקביל, מקרון לא חשך שבטו מהשמאל הקיצוני, ואמר שהם "סוגרים את הצרפתים בתוך גישה עדתית־בדלנית, שהיא קצת אלקטורלית, אבל מאחוריה גם יש מלחמת אזרחים, כי היא שולחת אנשים חזרה אך ורק לשיוך הדתי או הקהילתי שלהם".
"הנשיא אמר בעצמו שאנחנו מתקרבים למלחמת אזרחים", אומר אריה בנסמהון. ''הוא יודע, כי הוא זה ששתל את הזרע הזה בחברה הצרפתית. אם למשל האיחוד הלאומי יקבל רוב להרכיב ממשלה, אין ספק שנראה הפגנות ברחובות, ויהיו מהומות. איך המשטרה תגיב למהומות האלה? זאת כבר שאלה אחרת. אנחנו הולכים לעבר עולם בלתי מוכר לנו, עולם שנצטרך ללמוד אותו ולהתאים את עצמנו אליו. זאת תחושה קשה, בגלל המסורת הרפובליקנית ארוכת השנים שלנו. חשבנו שהמסורת הרפובליקנית תבטיח לנו לתמיד את הלכידות הלאומית והשקט החברתי. עכשיו אנחנו מגלים שזה לא המצב".
בנסמהון מזהיר שהחברה הצרפתית עלולה להגיע לרגע שבו כבר לא תהיה מסוגלת לשוחח ולדון במחלוקות. "כאשר נמצאים ברגע בהיסטוריה שבו לא מסוגלים להקשיב, מגיעים לקיטוב. כל אחד חושב שהוא צודק והשני טועה. במצב כזה, אי אפשר לפתור את המחלוקות בדיונים, בדמוקרטיה או בבחירות, וזה מגיע לעימות פיזי ממש".
קרולין ידן מסכימה. "העלייה של השמאל הקיצוני רק מעצימה את הימין הקיצוני. כל אמירה מקוממת של מלאנשון רק מחזקת את הימין הקיצוני. מין סוג של אלימות שבו הוויכוח הפוליטי כבר לא אפשרי יותר, וזה בדיוק מה שהשמאל הקיצוני מחפש. אני מקווה שהצרפתים יבינו שגם מבחינה כלכלית, זה יהיה ממש אסון עבורנו, כי המדינה תגיע למצב בלתי משיל".
ידן אומרת שיש עדיין הרבה מוסלמים בצרפת שמאמינים בערכי הרפובליקה, אבל הם מפחדים לדבר "כי השמאל הקיצוני זורע טרור ופחד. הם פשוט פוחדים להביע את דעתם. אם הם לא יצטרפו לדברי השנאה והשטנה נגד ישראל ונגד היהודים, יחשיבו אותם לבוגדים". הדיבור של השמאל הקיצוני, היא מאמינה, בשום אופן לא מייצג את כל המוסלמים בצרפת. ''הבעיה היא ששומעים רק את דברי השנאה. את המנהיגים המתונים של המוסלמים בצרפת לא שומעים מספיק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו