אהוד ברק הוכיח שבשביל הנצחה לא צריך קבלות

כולם יודעים היטב ש"נתניהו מסית ומפלג". זו אקסיומה שאין לערער עליה. ההוכחה: הוא עמד על המרפסת בכיכר ציון בשעה שסוכן השב"כ אבישי רביב הסתובב בין המפגינים ובידיו דף A4 ועליו תמונת רבין במדי נאצי, לקול קריאות המפגינים "רבין בוגד". כמו כן צעד בהפגנה כשמאחוריו ארון קבורה לרבין. סליחה, קבלו תיקון: ארון קבורה שעליו הכתובת "רבין ממית את הציונות" - כלומר ארון קבורה לציונות, אבל לא משנה. אז נכון שתגובתו של נתניהו בכיכר ציון היתה: "לא לא. הוא איננו בוגד. הוא יריב פוליטי. הוא לא אויב. הוא טועה בגדול", אבל כיוון שנתניהו השתתף בהפגנות נגד אוסלו, כיוון שרבין נרצח, הפכה המילה "בוגד" לקו אדום שאין לחצות.

ו"הסתה"? זו בכלל אחת העבירות החמורות ביותר בארסנל הגינויים של פוליטיקאים ואנשי תקשורת. בעיקר אם אפשר לייחס אותה למחנה שרצח את רבין באופן קולקטיבי ולפעמים גם רטרואקטיבי. רגישות למה שנקרא "הסתה" היא כמו חיבה למותגים. זו לא האיכות שקובעת, אלא הלוגו של היצרן.

לכן ברור שנתניהו מסית ומפלג למחייתו, כשם שברור שאוניברסיטת תל אביב תקים מרכז למנהיגות על שם אהוד ברק, בעודו בחייו. נשיא האוניברסיטה, אריאל פורת, נימק: "מנהיג צריך להיות אחד שמסוגל לאחד אותנו גם כשאנחנו חלוקים ואפילו חלוקים קשה בעניינים משמעותיים לחיינו, ובטח אסור שהוא ישסה אותנו אחד בשני".

ברק אכן הוכיח מנהיגות מאז התפרקה ממשלתו קצרת הימים, כשהניח את תוכנית העבודה להפלת ממשלת נתניהו: מרי אזרחי, הפגנות גם בזמן המלחמה, והחלפת הפנים המוכרות - שקמה ברסלר ומשה רדמן - במשפחות נרצחים ומפונים. ייתכן שצודק פורת, וברק מאחד את כל מי שחוסם בימים אלה כבישים באיילון בשם עסקה עם חמאס, ותולה שלטים בצידי הדרך לאמור "אתה הראש - אתה אשם". זה לא ציבור גדול במיוחד, אבל הוא בהחלט מאוחד. מה טבעי יותר מלהקים במוסד ציבורי מכון לאחד מראשיו? ייתכן שכמו "הסתה", גם "מנהיגות" היא בעיני המתבונן.

אהוד ברק לא הצליח להיות מנהיג לאומי לאורך זמן, אבל כסף ברוך השם יש לו. אם לא מנהיגות - קנה לעצמו בית ספר למנהיגות על שמו. שם ודאי תופץ מורשתו המאחדת

כדי להכריע בסוגיה "נגד מי הסיתו יותר - רבין או נתניהו?", נדרשת צלילה ממושכת לארכיונים, אבל גם בלעדיה אפשר להתרשם שמבקרי נתניהו לא חוסכים במילות גנאי מקצה הספקטרום הלשוני. לא רק חבלי תלייה וגיליוטינות בהפגנות, אלא גם השוואות היסטוריות בינו לבין מנהיגים שהמשותף ביניהם היה לא רק שלטון רודני ואלים, אלא גם מוות בטרם עת. אם כבר הזכרנו את ברק, הוא הוכיח מנהיגות גם בתחום הזה.

כבר ב־2018 השווה המנהיג המאחד ברק בין נתניהו לשליט רומניה ורעייתו: "סיפורנו מזכיר את ילנה וניקולאי צ'אושסקו יותר מאת חברת המופת והאור לגויים, ולאן נוליך את הבושה. העם והאזרחים שהעלו את נתניהו לשלטון הם שיורידו אותו משלטון שמבזה את העם ואת האזרחים". כצעד מאחד נוסף, שיתף ברק סרט שבו פרופסור להתנהגות ארגונית בשם יצחק אדיג'ס משווה בין נתניהו להיטלר. כל אלה עמדו ודאי לזכותו של ברק כאשר גייס קבוצת תורמים בראשותו יחד עם המיליארדר פרנק לאוי, שהקים את המכון למחקרי ביטחון לאומי, גם הוא בשותפות עם אוניברסיטת תל אביב. המכון שהוביל את קו "חמאס מורתע" במחקר ובפרשנות.

אהוד ברק לא הצליח להיות מנהיג לאומי לאורך זמן. ב־2019 נכשל גם בניסיונו להיות מנהיג מפלגתי. הוא הוצב במקום העשירי ברשימה משותפת עם מרצ, ולא נכנס לכנסת. אבל כסף ברוך השם יש לו. אם לא מנהיגות - קנה לעצמו בית ספר למנהיגות על שמו. שם ודאי תופץ מורשתו המאחדת. מקובל להניח ששפת ביבים ומופעי היסטריה ליד המגפון הם נחלתו של האספסוף. אך ברק תרם להפצתה בקרב אנשי המחנה שלעולם לא ייחשד בהסתה. אלה אימצו סגנון שלאו דווקא מבטא את התכונות הנשגבות שהם מייחסים לעצמם. הפיות של האליטה מפיקים מי מדמנה, לקול תשואות הקהל ואדישות מוחלטת מצד הפרקליטות והיועמ"שית.

"נתניהו בוגד, הפך לאויב העם וצריך להדיחו מהר ככל שניתן. והדרך לעשות את זה היא לדבר עם עוד ועוד ציבורים שייצאו לרחובות ולא יחזרו לביתם עד שהנבל ילך", אמר אלוף (מיל') גיא צור בהפגנה שנערכה השבוע בהרצליה האנינה, החילונית והתרבותית. אחיו למחאות, עמי דרור, לשעבר מהיחידה לאבטחת אישים, סיפק לקט פניני לשון שלא היו מביישות ילד בהתקף טנטרום: "כמה כיף היה לך כשארבע משפחות התפרקו. איך חייכת! איך חייכת יא חתיכת מנוול! אני את החיוך לא אשכח. נתניהו, שומע? אנחנו באים! באים לאשתך המטורללת.

"האיש סיפר לעצמו שהוא מלאך אבל הוא בעצם שטן", פסק דרור. "אשתו מחורפנת, מפחדת מחיידקים, קלפטומנית אובססיבית. הילד - הילד המסית, הילד מושך את האב, אחיהם של עודאי וקוסאי, בן נעוות המרדות. (...) אנחנו נמחה את זכר נתניהו. אתה האויב האמיתי או נסראללה האויב האמיתי? אני אומר לך שאתה".

השנאה הגולמית מיצתה את שלב הטיעונים וכל מה שנותר לה הוא התקפי זעם. היא לא מסתפקת בקללות אלא גם צופה פני עתיד. בנובמבר 23' צייץ פעיל השמאל יריב אופנהיימר: "לא יהיה על שמו בית חולים, לא ייקרא על שמו מחלף, לא יהיה על שמו בית ספר, לא תהיה על שמו אוניברסיטה, לא יקראו רחוב על שמו, גם לא סמטה". השבוע אימץ יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד את הציוץ והעניק לו חיים חדשים: "כשהוא לא יהיה פה, לא תיקרא על שמו אפילו מזרקה, שלא לדבר על רחוב או היכל תרבות".

אם משווים בין התבטאויותיו של נתניהו לבין אלה של מתנגדיו, הם מנצחים בנוק־אאוט בכל הנוגע לגסות, רשעות והסתה. אוניברסיטת תל אביב הוכיחה שתמורת הסכום הנכון ואהדה אקדמית - הנצחה היא בסך הכל עניין של כסף. אולי גם ללפיד יקנו מכון על שמו. כל מה שעליו לעשות הוא להמשיך לקלל.