יחידות קומנדו, גופי ביון, אימונים בחו"ל ואקדמיה צבאית: מה אנחנו יודעים על "מנגנוני הביטחון" של הרשות הפלשתינית?

המכוניות המשוריינות דהרו לתוך הרחוב החשוך במחנה הפליטים נור א־שמס. הלוחמים זינקו מהם, חמושים מכף רגל ועד ראש באפודים, בקסדות וברובי קלצ'ניקוב. הם פרצו למבנה ולכדו את החשוד, גררו אותו אחריהם אל הרכב באלימות וטרקו את הדלת השחורה שעליה הופיע הסמל הירוק - כנפי צנחנים ובאמצע נמר, סמלם של לוחמי יחידה 101. היתה זו יחידת הקומנדו של מנגנון הביטחון הלאומי הפלשתיני. "אלו אנשים שאתה לא רוצה להתעסק איתם, יש להם שם של יחידה קשוחה מאוד, ללא רחמים", אומרים עליהם גורמי ביטחון ישראלים לשעבר.

כמה מאיתנו שמעו על יחידה 101? כמה אנחנו מכירים את שאר הגופים, היחידות והכוחות שנכללים תחת השם "מנגנוני הביטחון הפלשתיניים"? כל ישראלי מכיר את שמותיהם של בכירי חמאס והג'יהאד האסלאמי. מה אנחנו יודעים על האנשים שמפקדים על הכוחות המזוינים, המאומנים והרשמיים של הרשות הפלשתינית?

תכירו את נידאל עלי אבו דחאן (56), פלשתיני יליד אלג'יריה. לאורך השנים עבר הכשרות לוחמה בטרור ובמבצעים מיוחדים בארה"ב, בצרפת ובשווייץ. בעברו שימש מפקד התערבות מהירה, מפקד יחידת מבצעים מיוחדים ומפקד המודיעין הצבאי הפלשתיני. שמו בקושי מוכר לישראלים, אבל זהו מפקד מנגנון הביטחון הלאומי הפלשתיני, או אם תרצו - "רמטכ"ל הרשות הפלשתינית".

אבו דחאן חולש על כוח צבאי שצמח בעשורים האחרונים במרחק קילומטרים בודדים מערי ישראל, במעורבות אמריקנית, אירופית וערבית. חמוש, מאומן, ובעל יכולות מודיעין, ריגול וסייבר. אימונים ביריחו, בירדן ובפקיסטן. עשרות אלפי פלשתינים שמוכשרים כחיילים לכל דבר ועניין - מסעות כומתה, ירי אינסטינקטיבי, פשיטות רחבות, ואפילו יכולות מתקדמות כמו שחרור בני ערובה ופריצה למבנים בסנפלינג. אלה הכוחות שאמורים למנוע אנרכיה בשטחי הרש"פ; אלה הכוחות שמולם שומרת ישראל על שיתוף פעולה ביטחוני. ולפי דיווחים שונים, מאז 7 באוקטובר שוקדים המנגנונים הללו על שדרוג יכולותיהם ועל מימוש תוכניות מגירה ליום פקודה. "בגדה המערבית יש מלחמת התשה", אמר לאחרונה טלאל דוויכאת, ראש מערך הדוברות של המנגנונים, "הכיבוש מנהל מלחמה על ג'נין, שכם, טולכרם, קלקיליה וירושלים. יש תוכניות מסוכנות. הכיבוש מנסה לגרש את העם הפלשתיני", הוסיף.

בהדרכת ה־CIA

מנגנוני הביטחון הפלשתיניים הוקמו בעקבות הסכם אוסלו ב', ב־1995. בהסכם המקורי תוכננו שישה גופים ביטחוניים, אך כיום הם מונים עשרה. לממשל האמריקני מניות יסוד בתכנון ובהקמה של המנגנונים ובהכשרת אנשיהם על אדמת ארה"ב, בין היתר במעורבות ה־CIA. עשרות מיליונים הושקעו במסגרת תוכנית מסווגת להגברת המקצועיות של שירותי הביטחון הפלשתיניים וכדי "לסייע במאבקם בטרור". גם תקיפת צה"ל בידי כוח 17 הנשיאותי של ערפאת באינתיפאדה השנייה וקרבות הירי שעליהם מספרים גורמי ביטחון מהתקופה, לא מנעו מהאמריקנים, לפי דיווחים שונים, להמשיך לסייע לסוכנויות הביון של הרשות להילחם, כביכול, נגד הטרור.

את התודה הגדולה ביותר חייבים ככל הנראה מנגנוני הביטחון הפלשתיניים ללוטננט גנרל קית' דייטון, לשעבר המתאם הביטחוני האמריקני בין ישראל לרשות הפלשתינית. עם מינויו לתפקיד ב־2005, דייטון קיבל על עצמו את המשימה לחזק את אבו מאזן ואת מנגנוני הביטחון. בהובלת הקצין הבכיר הכשירו האמריקנים והירדנים אלפי לוחמים ויצרו צבא מודרני, שכולל שרשרת פיקוד של ממש.

"האמריקנים סייעו להקים כוחות שישמשו למשימות לאומיות, יחידות שמטרתן להשליט סדר ולנטרל איומים צבאיים", מסביר אלוף (מיל') עמוס גלעד, בעברו מתאם פעולות הממשלה בשטחים וראש האגף הביטחוני־מדיני במשרד הביטחון. "ישראל תמכה במהלך. בלי תמיכה ישראלית, ארה"ב לא היתה מקדמת אותו. צריך להבין, אבו מאזן הוא ביסודו נגד הטרור. האם הוא חובב ציון? לא, והוא גם לא יהיה, אבל יש לנו אינטרסים משותפים".

בשנים 2010-2007 השקיעו האמריקנים 392 מיליון דולרים במנגנוני הרשות. על פי ההערכות, עד היום זרמו יותר ממיליארד דולרים להכשרת שוטרים ולוחמים על ידי מדינות זרות. "התמקדנו בהפיכת כוחות הביטחון הלאומי הפלשתיניים לכוח מאורגן", הצהיר דייטון בראיון אחד. בהזדמנות אחרת טען כי "כוחות הרשות החדשים הם הטובים ביותר מאז ומעולם", והתעקש: "שום דבר שנעשה לא יסכן את האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל". הוא גרס אז שתרחיש של "היפוך קנים" לא יתממש.

תא"ל (מיל') יוסי קופרווסר, בעברו ראש חטיבת המחקר באמ"ן ומנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים, וכיום חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, סבור כי יש לשים בפרופורציות את היכולות הצבאיות של הפלשתינים. אך בזמן אמת, בעוד האמריקנים מקימים מחדש את המנגנונים, הוא ראה דברים שהטרידו אותו. "היו שם אלמנטים מטרידים. שיפור היכולות המבצעיות שלהם יכול להיות מסוכן במקרה של היפוך קנים, אבל התרחיש הזה לא התממש ואני מקווה שלא יתממש. אם יהיה תרחיש כזה, מדובר באיום בעייתי - מדובר באלפים רבים של פעילים חמושים ומאומנים. צריך לוודא שזה לא יקרה".

התמיכה האמריקנית נמשכת עד היום. לוטננט גנרל מייק פנזל מכהן בשנים האחרונות כמתאם הביטחוני בין ישראל לרשות הפלשתינית. בשנה שעברה, בעת מבצע שובר גלים, בעוד מאות מחבלים משתוללים בצפון השומרון ומקימים גדודי לוחמים במימון איראני, הגה הקצין האמריקני תוכנית להכנסת 5,000 שוטרים וחיילים פלשתינים נוספים, שיאומנו בבסיס בירדן בפיקוח אמריקני. "תוכנית פנזל" נועדה לסייע לרשות להילחם בתשתיות הטרור בצפון השומרון, בשכם ובג'נין, כאשר צה"ל נותר מחוץ לפעילות. לטענת גורמים שונים, התוכנית עדיין נמצאת על השולחן גם אחרי 7 באוקטובר.

מודיעין שלום

בסמוך לאחד הרחובות בעיירה ביתוניא, ניצב מבנה מפואר עם גג רעפים אדום וארוך. הדרך המובילה אליו קרויה על שמו של הקנצלר האוסטרי המנוח ובעל השורשים היהודיים ברונו קרייסקי, שהיה מהראשונים בעולם להכיר באש"ף ולאפשר שגרירות פלשתינית במדינתו. כל מי שחולף בדרך המעגלית מסביב לבניין, יודע היטב מי יושבים מאחורי קירותיו: אנשי המטה של הביטחון המסכל, או השב"כ הפלשתיני, אם תרצו.

ביתוניא נמצאת כשלושה קילומטרים מרמאללה, הבירה בפועל של הרשות הפלשתינית ומעוז הכוח המרכזי שלה. שם נמצאים גם המוקטעה של אבו מאזן ורובע הממשל. בעיר התוססת, היכן שתייר זר יוכל לשבת ב"פאב אירי" או לאכול ברשת בינלאומית של מזון מהיר, מצוי מטה של מנגנון נוסף, יוקרתי הרבה יותר (בעיקר בשל מי שעומד בראשו): המודיעין הכללי, שרבים מגדירים אותו "המוסד" של הרש"פ. לצד שני גופי המודיעין האלה, פועל המודיעין הצבאי, שילוב של מחלקה לחקירת שוטרים ואגף מודיעין.

"המנגנונים הללו מוגדרים כמודיעיניים, אבל בפועל מדובר במנגנוני סיכול, כמו השב"כ והמוסד", אומר קופרווסר. "יש להם מרכיב מודיעיני, אבל המטרה העליונה של איסוף המודיעין היא סיכול גורמים שמאיימים על הרשות. המשימה המרכזית היא שמירה על ביטחון הרשות הפלשתינית - לא להילחם בטרור מצד אחד ולא בישראל מצד שני".

ואכן, גופים אלה ידועים ביד הקשה שהם מפעילים נגד איומים על הרשות. המנגנונים מפעילים בתי כלא לחקירת "פשעים" עוד טרם התרחשו, ועל פי טענות שונות, אף עינו מתנגדים פוליטיים. אף שלעיתים הם פועלים בהתאם לאינטרס הישראלי ומסכלים פיגועים, פעמים רבות נתפסו גם מוכרי אדמות ליהודים או משתפי פעולה עם ישראלים ועונו באכזריות. במידה רבה מנגנוני המודיעין הפלשתיניים הם אלו שמנהלים דה־פקטו את הרשות, בהנחייתו של אבו מאזן. למנגנונים מיוחס גם שימוש בטכנולוגיות ריגול מתקדמות. באפריל 2021 סגרה פייסבוק שתי קבוצות שהיו קשורות לשירות הביטחון המסכל ושפעלו לפריצת מכשירים באמצעות הפצת תוכנות זדוניות. אנשי הביטחון הפלשתינים פעלו בעורמה מול משתמשים, ובהם עיתונאים, מתנגדי ממשלה, פעילי זכויות אדם וקבוצות חמושים, כדי לעקוב אחריהם.

אנשי המודיעין הכללי אחראיים לסיכול טרור בשטחי A ביו"ש, הנמצאים בשליטה ביטחונית ואזרחית של הרשות הפלשתינית, כמו גם למעצרים של מבוקשים מחוץ לתחומים אלו. בראש המנגנון, שהוקם בפיקוח ה־CIA ושבו משרתים כ־4,000 פלשתינים, עומד מאג'ד פרג' (61), חבר תנועת פת"ח, בעל דרגת ליווא' המקבילה לאלוף בצה"ל ואחד האנשים הקרובים ביותר לאבו מאזן.

פרג' נחשב לאחד היורשים הפוטנציאליים של "הראיס", וזוכה להערכה רבה בקרב דרגי הביטחון בארה"ב ובישראל. חמאס, הג'יהאד האסלאמי וארגוני הטרור האחרים מתעבים אותו. במהלך המלחמה טענו בעזה כי אנשיו של פרג', הנעים בדרך כלל בלבוש אזרחי, אבטחו משאיות של אספקה הומניטרית בעזה. ברמאללה הכחישו, אך גורם בפת"ח התעקש גם הוא כי פרג' עמד מאחורי קמפיין לסיוע לעזתים ברצועה, בדרך זו או אחרת.

משימתם של אנשי הביטחון המסכל היא לפעול נגד איומים פנימיים - ביטחוניים ופוליטיים כאחד. המנגנון מעסיק כ־5,000 עובדים, כולם אנשי פת"ח, ואלה מפעילים מספר רב של סוכני שטח נוספים. בראש הביטחון המסכל עומד עבד אל־קאדר אל־תעמרי, שמונה לתפקיד לפני שנתיים, לאחר שקודמו, זיאד האב אל־ריח, מונה לשר הפנים. לפי מקורות פלשתינים, מאחורי שני המינויים עומד מאג'ד פרג', שחתר לחזק את השפעתו על המנגנונים.

המודיעין הצבאי אמון על חקר שחיתויות, טרור ומשתפי פעולה עם ישראל. מדובר במנגנון שהוקם על ידי יאסר ערפאת, וחלק ממשימותיו הוא "לאסוף מידע על האויב החיצוני" תוך מעקב אחר כל פריט מידע הקשור ישירות לכוחות הביטחון הלאומי הפלשתיניים. ראש המנגנון הנוכחי הוא זכריא מוסלח, גם הוא בכיר בפת"ח. ביוני 2021 הוא הצהיר בניחום אבלים של קצין המודיעין הצבאי, תייסיר מחמוד עותמאן עיסא, שנהרג בחילופי אש עם צה"ל יחד עם קצין נוסף, כי מדובר בשאהיד שמוכיח את "מסר העמידה האיתנה".

צבא, משטרה, משמר נשיאותי

"אתם עומדים באדמת פלשתין", אמר נידאל עלי אבו דחאן למאות החיילים שעמדו מולו. לבוש במדים טקטיים ובכומתה אדומה, וחמוש ברובה קלצ'ניקוב, הוא נשא דברים בפני הלוחמים רגע לפני צאתם לאימון באזור טובאס שבשומרון לפני כשנתיים. "אתם נמצאים באקדמיה ללימודי ביטחון ששמה 'אוניברסיטת החירות', הבוגרים שלה הם הבנים של המולדת הפלשתינית, שחיים למען האדמה הזו ולמען עתידה. רגע לפני שאתם מסיימים את ההכשרה ויוצאים להגן על המולדת, נדרשות ממכם נחישות, הבנה של מטרותינו, להיות מוכנים לכל אתגר שיזומן לנו בעתיד".

לפחות 33,500 חיילים ושוטרים מועסקים במנגנונים הפלשתיניים, אך יש מי שמעריך שמספרם גדול מ־40 אלף. הם פועלים על פני 11 מחוזות ומשרתים בפועל כזרוע הצבאית־משטרתית של אבו מאזן. תפקידם הלא־רשמי הוא, כאמור, למנוע הפיכה של חמאס ברמאללה וקריסה של הרשות הפלשתינית. יש מי שסובר, גם בקרב כוחות הביטחון הישראליים, שהיום הזה קרוב מתמיד.

מערך הביטחון הלאומי הוא זה שבעתיד אמור להיות צבא פלשתין. הוא כולל מספר גדול של אנשים, אך רמת המקצועיות של רבים מהם לא נחשבת גבוהה במיוחד, בלשון המעטה. הצבא הפלשתיני מונה תשעה גדודים, שחבריהם מוכשרים בירדן בפיקוח אמריקני ובאוניברסיטת איסתיקלאל ביריחו, בין היתר על ידי יועצים צבאיים של איטליה ובריטניה. כמה מאנשי הביטחון הלאומי ביצעו לאחרונה פיגועי טרור. במארס האחרון ביצע אבו רידא אל־סעדי, תושב ג'נין, פיגוע ירי לעבר אוטובוס שבו נסעו תלמידים בסמוך לכפר עוג'ה שבבקעת הירדן ולעבר רכב שבו נסעו פעילים מארגון השמאל "מסתכלים לכיבוש בעיניים".

אחד הגדודים, שמכונה "הגדוד התשיעי המיוחד" או יחידה 101, הוא כוח קומנדו של ממש. אנשיו, שבין היתר מתמחים בדיכוי של מחאות ובחילוץ בני ערובה, לבושים במדים מדוגמים, חלקם מלווים בכלבי תקיפה מאולפים, והם מציגים יכולות מתקדמות. סימן ההיכר שלהם הוא רכבי פורד משוריינים עם מקלעים כבדים. לוחמי יחידה 101 נעים בכל רחבי יהודה ושומרון, גם לצורך אימונים וגם לפעילות. בשל היקף היכולות שלהם, כל תזוזה שלהם עוברת אישורים הדוקים מצד ישראל. לוחמי ה־101 נחשבים לאימת הפלשתינים, ופועלים בשטח באלימות ובאגרסיביות. ב־2016 הם השתתפו בתחרות מול כוחות מ־27 מדינות בירדן, ובהם הכוחות המיוחדים הקנדיים והסיניים, והגיעו למקום הראשון.

לצד מנגנון הביטחון הלאומי פועלים אנשי המשטרה הפלשתינית. מפקד המשטרה הוא יוסף אל־חלו, שמונה ב־2021 לאחר שקודמו, חאזם עטאללה, סיים את תפקידו. גם מנגנון זה מונה כתשעה גדודים, שאנשיו מוכשרים ביריחו ובירדן. על פי ההערכות, המשטרה הפלשתינית מונה כ־9,000 שוטרים וזוכה לתמיכה ישירה של האיחוד האירופי, באמצעות שלוחה ברמאללה. המשטרה גם מנהלת את בתי הסוהר ואחראית למאבק בסחר בסמים. ונוסף על אלה, גם עוסקת בשמירה על הסדר הציבורי.

אירוע שהתרחש בשבת האחרונה, רגע לאחר המבצע לשחרור ארבעת החטופים הישראלים בעזה, ממחיש את מידת הרגישות של כל אירוע ברחוב הפלשתיני: כוח שיטור נשלח במהירות לסגור בריכה ברמאללה, לאחר שהגיעו תלונות על צעירים שחוגגים בבגדי ים בזמן שכלי התקשורת הפלשתיניים דיווחו על עשרות הרוגים בנוסיראת. בדוברות המשטרה הפלשתינית הבטיחו לפתוח בהליכים משפטיים נגד בעלי הבריכה.

לצד היחידות הסטנדרטיות, מחזיקה הרשות ב"משמר הנשיאותי" - יחידת אבטחת אישים שמבוססת על כוח 17 של אש"ף. מפקדה הנוכחי הוא מוניר א־זועבי, שנולד בסוריה ואבטח את יאסר ערפאת באופן אישי לפני שחזר לרמאללה. לוחמי המשמר הנשיאותי, בסך הכל ארבעה גדודים וכ־4,000 חברים, זוכים להכשרה איכותית במיוחד באזור יריחו, ולפני כמה שנים אף הוכשר מספר קטן של לוחמות קומנדו במסגרת אותו משמר.

גם ליחידה זו מעורבות בטרור. באפריל 2023 חוסל במהלך חילופי אש עם צה"ל מוחמד אבו בכר, אחד ממאבטחיו של מחמוד אל־עאלול, סגנו של אבו מאזן. בהלוויית המחבל ספד אל־עאלול ואמר כי "הצטרף לשורת השאהידים הנכבדים". חודש קודם לכן חוסל מחבל אחר, אמיר אבו חדיג'ה, שהיה קצין לשעבר במשמר הנשיאותי והצטרף להתארגנות טרור בטולכרם, המוגדרת על ידי הרש"פ עצמה כ"מאחז איראני". במארס האחרון פתח לוחם לשעבר במשמר הנשיאותי, מוג'אהד ברכאת מנסור, בירי לעבר מיניבוס שבו תלמידים בצומת הפרסה באזור בנימין. במשך שבע שעות הצליח להילחם בלוחמי דובדבן תוך התבצרות בשטח, ולוחם אחד אף נהרג בניסיון להגיע אליו. לבסוף שיגר מסוק קרב טיל שהרג את המחבל.

אימונים

השעה היתה מוקדמת במיוחד כשהקצין הדליק את האור ופקד על הטירונים לרוץ החוצה. ברחבת מסדרים עמדו, בבגדים חמים, מאות החיילים החדשים והחלו באימונים לאור הזריחה, בעוד השמש עולה מעל אוניברסיטת איסתיקלאל ביריחו, הלוא היא "האקדמיה הפלשתינית למדעי הביטחון".

מדי שנה מוכשרים אלפי לוחמים ושוטרים במתקן האימונים המקצועי, שנבנה בסיוע צבאות זרים. סרטון שפורסם על ידי האוניברסיטה לפני כמה שנים מוכיח כי האימונים, או לפחות תצוגות תכלית שלהם, נעשות בין המבנים עצמם. לוחמים נפרסו בסמוך למבנה שבו דימו בני ערובה, ביצעו ירי חי ופרצו פנימה, בעוד סביבם צופים נלהבים. רעולי פנים הסתערו לתוך החדרים, מטפסים על גגות ונלחמים באויב. האוניברסיטה מצהירה כי היא "שמה לה למטרה לחנך ולהכשיר קציני ביטחון, כמו גם לספק הזדמנויות להשכלה גבוהה לבוגרי תיכון בתחומים הנחוצים לתמיכה בממסד הביטחוני ובמוסדות הלאומי". היא הוקמה ב־1998 והפכה לאוניברסיטה באופן רשמי ב־2011.

מי שייסד את האקדמיה, וכיום עומד בראש יו"ר חבר הנאמנים שלה, הוא תאופיק טיראווי, לשעבר ראש מנגנון המודיעין הכללי הפלשתיני. בזמן האינתיפאדה השנייה, טיראווי היה "מבוקש מספר אחת" של ישראל. בתור ראש המנגנון ביו"ש, הוא היה אחראי למעשי רצח רבים, למימון גורמי טרור ולהכנתם טרם ביצוע פיגועים. ואולם, ב־2005 ישראל הסירה את שמו מרשימת המבוקשים אחרי שהחל לפעול נגד מחבלים תחת אבו מאזן. חמש שנים לאחר מכן, ב־2010, נחשף מסמך של ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, שבו הוא הגדיר את טיראווי בתור "פסיכופת, אכזר ומסוכן".

בין 2018 ל־2023 כיהן בתפקיד נשיא האוניברסיטה, פרופ' סאלח ח'ליל אבו אסבע - סופר וחוקר ספרות ערבית ותיק, שכיהן בתפקידים בכירים בעיתונות. באחד מכתביו הרבים ציין אבו סאלח כי "על הערבים עצמם לעמוד בחזית המגינים על הזכות הערבית בפלשתין, שכן ישראל מהווה, בסופו של דבר, איום על הקיום הערבי לאור השאיפות הציוניות להקמת מדינת ישראל מהנילוס ועד הפרת".

טירונים לומדים אנגלית ועברית, משתתפים בהרצאות על הליכים פליליים פלשתיניים ועוברים סימולציות לפעולות חירום, שבהן יצטרכו לשתף פעולה עם מנגנונים אחרים. אחד ממפקדי תוכנית ההכשרה אמר בראיון ל"וושינגטון פוסט" לאחרונה כי מאז 7 באוקטובר, הכשרות כגון נהיגה בסיכון גבוה הופסקו. הלוחמים לעתיד גם עוברים אימוני כושר, תרגילי פשיטה ואפילו מקיימים מסעות, כמו טירונים בצה"ל.

ההכשרות הבסיסיות של החיילים והשוטרים מתבצעות במתקן ההכשרה ביריחו, שיכול לאכלס עד 900 לוחמים בתחומו. בימים אלה, אגב, האימונים מתנהלים במתכונת מצומצמת עקב מחסור בקליעים. אבל גם בירדן השכנה נערכים אימונים מתקדמים יותר, והדבר קורה אחת לכמה חודשים בתיאום הדוק עם מערכת הביטחון הישראלית. זה לא מחזה נדיר לראות חיילים ושוטרים, נושאים תחמושת וציוד, עוברים דרך מעבר גבול בבקעת הירדן לאימון מוסדר מראש.

לאחרונה נחשף באתר "הקול היהודי" כי אנשי מנגנונים פלשתיניים הוכשרו בפקיסטן באמצעים מתקדמים, ובהם טילי כתף ושימוש בטנקים. מנגנוני הביטחון הפלשתיניים אמנם לא מחזיקים בכלים אלה, אך לפי הדיווחים, לפחות חלקם מאומנים בשימוש בהם - אם וכאשר יגיעו לידיהם - ויכולים להכשיר נוספים.

בישראל, לפי הדיווח, כלל לא הכירו אימונים אלו. גורמי ביטחון ישראלים מאשרים ל"ישראל היום" כי לא הכירו את האימון, אך הסבירו שבכל מקרה מדובר במספר מצומצם מאוד של לוחמים. כמו בצבאות רבים בעולם, יוצאים לוחמים יחידים לקורסים כאלו ואחרים, לעיתים שלא במסגרת קבוצתית, ולדברי גורמי הביטחון, לא ניתן לעקוב אחר כל אדם שיוצא דרך מעברי הגבול. כל אימון גדול, אומרים בישראל, נעשה תחת מעקב הדוק.

הקנים והיפוכם

מערכת הביטחון הפלשתינית מחזיקה ברבבות כלי נשק קלים וכן במקלעים כבדים. ברשותה כ־50 נגמ"שים מסוג BTR-70. כמו כן, ולפי דיווחים שונים, עוד 45 נגמ"שים קטנים מסוג BRDM-2. אלו כלים ישנים מימי בריה"מ, שמשמשים בעיקר לסיורים ושקיבלו אישור ממדינת ישראל. גופי הביטחון עצמם משתמשים בדרך כלל בג'יפים צבאיים לסיורים, ובאוטובוסים משוריינים כשמדובר בהסעות לאימונים. למשטרה הפלשתינית יש גם שני מסוקי "מיל מי־17", מסוק תובלה מתוצרת סובייטית.
צי הרכבים של המנגנונים כולל מאות רכבי טויוטה, דומים לאלו שעליהם רכבו מחבלי חמאס ב־7 באוקטובר. לפני כמה שבועות תועד באחד ממחנות הפליטים כוח משטרתי סמי־צבאי נוסע בטנדר שכזה, כשלוחמים רעולי פנים חמושים בכבדות נתלים עליו בדרך לפעילות. באתר "הקול היהודי" סבורים שלרשות יש ככל הנראה גם יכולות לייצר חלונות ממוגני ירי לכלי רכב למקרה הצורך, אם כי לפי הערכות הדבר טרם מומש בפועל.

מהן, אפוא, היכולות הצבאיות של הרשות הפלשתינית? זו השאלה המורכבת מכולן. בעשור וחצי האחרונים נקטו מנגנוני הביטחון הפלשתיניים צעדים גדולים לקראת הקמת צבא מודרני, אך מנגד, בכל עימות בשנים האחרונות מול גדודי מחבלים בצפון השומרון הם כשלו קולוסלית במיגור האיום. לפני מבצע בית וגן, ניסו שוב ושוב בצה"ל לאפשר למנגנונים להשתלט על אזור ג'נין, אך אלו לא הצליחו במשימה. לאחר שצה"ל לחם בג'נין, חזרו המנגנונים לעיר, אך זכו שם לקיתונות של בוז. דומה שהשנאה למנגנונים בחלק מערי הרשות שנייה רק לשנאה לישראל. "חטיבת נור א־שמס", שאחד ממחבליה נהרג בידי מנגנוני הביטחון בחילופי אש, הוציאה הודעה חריפה שבה קבעה כי "הפשע הזה הוא בדיוק כמו כל חיסול שמבוצע על ידי יחידה מיוחדת ישראלית".

מנגנוני הרשות הפלשתינית נמצאים במלכוד. כשהם מנסים להשתלט על המחבלים בעצמם, הם נתפסים כמשת"פים, וכשהם אינם עושים זאת - צה"ל פועל באגרסיביות בערים. הבנה זו גורמת לאירועים כמעט בלתי נתפסים: בעוד במנגנונים תומכים רעיונית פעמים רבות במחבלים, בפועל כשאלו נמלטים מכוחות צה"ל למוקטעה או לתחנת משטרה הם נתקלים בשערים סגורים. רק חסר לרשות הפלשתינית שטנקים של צה"ל יצורו על המוקטעה, כפי שנעשה במבצע חומת מגן.

"הם פועלים לפעמים על פי האינטרסים שלנו, אבל הם ממש לא ציונים", אומרים גורמי ביטחון בכירים לשעבר כשאנחנו שואלים על הכפילות הזו. "אנחנו פועלים מולם בשיטת 'כבדהו וחשדהו'. מצד אחד הם נכנסים לוואקום, וזה טוב לנו שהם יטפלו בדברים שאנחנו לא מגיעים אליהם, אבל לומר שאנחנו סומכים עליהם? לא ממש".

ואולם, הנעלם הגדול נוגע ל"יום שאחרי" קריסת הרשות הפלשתינית, אם וכאשר. זה שנתיים שאנשי המנגנונים מקבלים כ־20 אחוזים בלבד ממשכורתם, ובמשטרה ובצבא מעלימים עין ממי שנאלצים לעסוק בעבודה שנייה נוסף על השירות שלהם. מאז 7 באוקטובר המצב אף החריף. במציאות כזאת, גם אירוע קטן יכול לגרום לקריסה מוחלטת. באינתיפאדה הראשונה היתה זו תאונת דרכים בעזה, באינתיפאדה השנייה ערפאת ניצל את עליית שרון להר הבית לפתוח במלחמה. למי יהיו נאמנים כוחות הביטחון בהתפרצות הבאה, ואיך הם יפעלו בה?

השאלה הזו מעסיקה גם את הפלשתינים, ולא מהיום. באוקטובר 2013, עשור לפני השבת השחורה, פרסם סאיד זאיד, מהמרכז הפלשתיני למחקר מדיניות וסקרים, מחקר ארוך על "היום שאחרי" הרשות הפלשתינית, והעלה שלושה תרחישים: אם הרשות תפורק בהחלטה פלשתינית פנימית, ייתכן שהנשק של כוחות הביטחון יאוחסן בבתי אנשיה, מה שעלול להוביל לחוסר שליטה ולשימוש בנשק למטרות אישיות. תרחיש שני עוסק בקריסת הרשות בשל לחצים חיצוניים, דוגמת הפסקת תשלומים והטלת סנקציות. במקרה כזה, סובר החוקר, ישראל עלולה להפעיל מבצע צבאי מקדים כדי להשתלט על הנשק, רגע לפני שהוא זולג למחבלים. התרחיש השלישי הוא קריסה פנימית בשל משבר פוליטי כזה או אחר, מה שעלול להוביל לאלימות פנים פלשתינית, התפרצות אלימה של ארגוני טרור דוגמת חמאס והג'יהאד האסלאמי, והשתלטות חמולות על אזורים שונים. כלומר, כאוס.

"קריסת הרשות הפלשתינית תביא לאסון כבד על המדינה. אם רוצים דבר כזה, מן הראוי שיהיה דיון על כך בכנסת ובממשלה. יש לכך השלכות איומות. הדבר יוביל לכיבוש ישיר של יו"ש", סובר אלוף (מיל') עמוס גלעד. "אנחנו בדרך לשם. עצם התמוטטות הרשות, כפי שרוצה השר סמוטריץ', תוביל לעימות ישיר עם הפלשתינים, לאיום על הביטחון של ירדן ולפגיעה בישראל מבחינה בינלאומית. מנגנוני הביטחון חשובים כדי לקיים את השליטה על התחומים האזרחיים והלגיטימיות הבינלאומית. ברגע שהם ייעלמו, כל האחריות תעבור אלינו. הנטל יהיה נורא. כמו כן צריך להבין כי אם הרשות תקרוס, המנגנונים עלולים להוות סכנה כלפינו. מדובר באיום ישיר על המדינה שלנו".

מה יעשו אנשי המנגנונים במקרה כזה, היא שאלה שאין עליה מענה כרגע. יש מי שסובר שבשל המבנה ההיררכי של המנגנונים, כפי שנבנו בשנים האחרונות, הם ימשיכו לפעול כפי שיורה להם מפקדם. התוצאה, אולי, תהיה הפיכה צבאית או הקמת מיליציה. אחרים סקפטיים לגבי המשך שליטה על השטח, וסוברים כי הצבא יתפרק לרסיסים, מה שיוביל לזרימה של אלפי חיילים מאומנים לשטח בלי דין ובלי דיין. וישנה גם השאלה אם יתרחש "היפוך קנים" - תרחיש קיצוני, אך לא לחלוטין דמיוני. ב־29 בספטמבר 2000 התנפל נאאל יאסין, שוטר פלשתיני, על פקד יוסף טבג'ה, קצין משמר הגבול, בעת שהשניים היו בסיור משותף, ורצח אותו. טבג'ה נחשב להרוג הראשון של האינתיפאדה השנייה.