שלא יאמרו תורה ירושה היא

נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג הוא בנו של חיים הרצוג, שהיה גם הוא נשיא המדינה. טומי לפיד, אביו של ראש האופוזיציה הנוכחי יאיר לפיד, היה גם הוא ראש האופוזיציה לפני כשני עשורים. מי שנחשב עד לפני שנתיים לגדול הדור של העולם החרדי בישראל - הרב חיים קנייבסקי, היה חתנו של גדול הדור שלפניו, הרב יוסף שלום אלישיב. לח"כ דוד לוי שנפטר השבוע היו בן ובת שכיהנו גם הם כחברי כנסת, והרשימה עוד ארוכה.

מתברר שאחרי כל המהפכות שעבר העולם משלטון מלוכני לדמוקרטיה, אחרי כל הניסיונות להיפטר מהמעמדות ומהחמולות, ואחרי כל הדיבורים על שוויון הזדמנויות, עדיין אחד הכישרונות החשובים ביותר הדרוש כדי לשאת במשרה רמה בישראל הוא להיוולד במשפחה הנכונה.

אבל אף שנפוטיזם, מינויי קרובים או סתם קרבה לצלחת הם כנראה תופעה רחבה בישראל, דומה שברבנות הראשית המצב חמור במיוחד. שני הרבנים הראשיים המכהנים כיום - הרב דוד לאו והרב יצחק יוסף - הם בנים של רבנים ראשיים מן העבר, הרב ישראל מאיר לאו והרב עובדיה יוסף. שליש ממועצת הרבנות הראשית כיום הם בנים או חתנים של רבנים ראשיים, וכמחצית מהדיינים בבית הדין הרבני הגדול יושבים על כיסא שגם אבא שלהם ישב עליו. המוסד הדתי העליון של מדינת ישראל הפך לחברת השמה משפחתית.

בעוד כחודש אמורות להתקיים בחירות לרבנות הראשית. הליך הבחירה כבר נדחה בעבר מן המועד המקורי בהליך מושחת ומכוער, אך נראה שהפעם הן תתקיימנה כמתוכנן. נכון לעכשיו בבורסת השמות של הטוענים לכתר יש שלושה בנים של רבנים ראשיים בעבר, לאחד מהם יש גם בן המכהן כשר בממשלה, ומועמד מוביל נוסף הוא אח של אחד מראשי סיעות הקואליציה. אם לא תהיינה הפתעות חריגות, הכל צפוי להישאר במשפחה.

בתחילת ספר "במדבר", שאותו נתחיל לקרוא השבת, מונה התורה את שמות הנשיאים שעומדים להנהיג את השבטים במהלך מסעם במדבר. למעט נשיא שבט יהודה, נחשון בן עמינדב, ששמו יחסית מוכר וידוע בעקבות המדרש המפורסם על התעוזה שגילה כשקפץ ראשון לחצות את הים לפני קריעת ים סוף, רוב הנשיאים אינם ידועים כלל. עבור כמעט כל אותם נשיאים זו הפעם היחידה שהם מוזכרים בתורה, ולא מסופר לנו דבר נוסף עליהם. לא ברור, אם כן, מדוע חשוב לתורה שנכיר בשמותיהם את שלומיאל בן צורישדי או את גמליאל בן פדהצור?

זאת ועוד, התורה חוזרת ומפרטת את רשימת הנשיאים המנהיגים את השבטים פעם נוספת לקראת סוף ספר במדבר, בפרשת "מסעי". רשימה זו כוללת את הנשיאים של הדור הבא, הצפויים להנהיג את ישראל בזמן הכניסה לארץ, וגם השמות המופיעים בה אינם מוכרים כמעט בכלל ואינם נזכרים שוב בשום מקום במקרא. למה מתעקשת התורה לנקוב בשמותיהם של חניאל בן אפוד או של גדי בן סוסי?

נראה לי שסודן וחשיבותן של הרשימות, ובהן שמות הנשיאים, בספר במדבר אינם במה שכתוב בהן אלא במה שלא כתוב בהן. כשלומדים למשל שאחיעזר בן עמישדי, נשיא שבט דן, הוחלף על ידי בוקי בן יגלי, ואליאב בן חלון הזבולוני הוחלף על ידי אלצפן בן פרנך, שמים לב שאף נשיא לא הוריש את התפקיד לבן שלו. בעולם העתיק, שנשלט על ידי שושלות משפחתיות כברירת מחדל, השלטון העברי התנהל באופן אחר - העובדה שהאבא היה מנהיג מוצלח, לא הופכת את הבן שלו למתאים לתפקיד.

לאורך התנ"ך רוב המנהיגים הגדולים בתולדותינו לא העבירו את התפקיד לבניהם - לא משה ויהושע, לא דבורה הנביאה או שמשון הגיבור, וגם לא שמואל הנביא. כאשר מבקש העם מגדעון השופט "מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן" (שופטים ח, כב), דוחה גדעון את הבקשה בתקיפות ואומר: "לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם, ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם" (שם, כג). אחרי פטירתו של שמואל הנביא, כאשר עוברת ההנהגה לשושלת מלוכה, היא כמעט מייד נעשית מושחתת, חוטאת ומרושעת. קשה לצפות להנהגה ראויה ולמידות טובות ממי שיושב על כיסאו רק מתוקף הייחוס שלו.

"מפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהם?" שאלה הגמרא (מסכת נדרים דף פא, ע"א) לפני יותר מ־1,500 שנה, והשיבה בעוקצנות אופיינית: "שלא יאמרו תורה ירושה היא לנו"...