בלי בושה: איך נראה פייק ניוז בראשית העיתונות העברית?

ד"ר זף סגל
היסטוריון
חוקר את אירופה במאה ה־19, בסוגיות תקשורת, מרחב ותנועה. מרצה בבית הספר לתקשורת, המכללה למנהל

ד"ר זף סגל, לאחרונה פרסמת מאמר שעוסק בפייק ניוז בראשית העיתונות העברית - נושא מרתק שעוד נרחיב בו. אבל לפני כן, מה גרם לך לחקור מלכתחילה את הנושא?
"הבחירות לנשיאות בארה"ב ב־2016 הציבו את החדשות המזויפות, ה'פייק ניוז', במרכז תשומת הלב הציבורית, ואני חושב שאז גם התחלתי להתעניין בתופעה הזאת ביתר שאת. חקר הפייק ניוז בתקופות היסטוריות מוקדמות יותר, מאפשר לנו לקבל פרספקטיבה חדשה על הגורמים לתופעה, וגם על האסטרטגיות להילחם בה".

ובאופן ספציפי, החלטת להתמקד בסוף המאה ה־19 בעיתון "הצפירה", אולי מחשובי העיתונים שיצאו בתחום המושב, שהיה פופולרי בעולם היהודי כולו. מה ייחודי בתקופה הזאת?
"אלה הן השנים הראשונות של העיתונות העברית המודרנית, שמטרתה לספק חדשות. אלה שנים של עיתונות עברית פעילה, עוד לפני תקופת אליעזר בן יהודה. בתקופה שבה אני מזהה את הפייק ניוז, בשנת 1874 למשל, יש מספר קטן של עיתונים עבריים, וקהל היעד הוא בינלאומי. הם כותבים בעיקר במזרח אירופה - פולין, ליטא, רוסיה - ומי שקורא אותם יושב באמריקה, במערב אירופה ובמזרח אירופה".

מה היה מבנה העיתונים באותם ימים?
"עיתונים שילבו בין תרגומים של חדשות בינלאומיות לעברית, חלקים של העברת מדע חדשני, וגם חדשות מקהילות יהודיות, מעין מכתבים למערכת. החלק הזה היה מרכזי למדי, ולמעשה התבסס על עיתונאים של פעם - עיתונאים לא רשמיים, שהם למעשה גם קוראי העיתון".

הציבור ראה בהם מקור מידע מהימן.
"וזה ייחודי למדי לעיתונות העברית באותה תקופה. משום שבשעה שלידיעות מדעיות היתה ספרות מדעית, וידיעות מהעולם ניתן היה לצרוך מעיתונים בשפות אחרות, כדי להתעדכן במתרחש בקהילות יהודיות בעולם - נדרש דווקא העיתון העברי, שהיה מקור המידע העיקרי לכך. עיתון 'הצפירה' שבדקתי, שנחום סוקולוב היה עורכו השני, נחשב בהחלט לאמין, והאג'נדה העיתונאית שלו היתה אובייקטיביות, דיוק ושפה ראויה".

זעם, אפלה ואנונימיות

על רקע הבסיס העיתונאי האיתן שלו, מקרי הפייק ניוז שבדקת בעיתון "הצפירה" נתפסים בגדר הפתעה מסוימת. במאמר שלך, "פייק ניוז בראשית העיתונות העברית: עיתונות סנסציונית ב'הצפירה', 1874", שפורסם בכתב העת "Journalism History", תיארת שלושה מקרים.
"המקרה הראשון אירע בקובנה. מדובר בכתבה שפורסמה ב־7 באוקטובר 1874, שבה הכותב הופיע באנונימיות, בראשי תיבות א"נ, סימן מובהק של התקופה. אותו כותב סיפר על בית ספר שאליו הגיעו מורים חדשים ומשכילים, שרצו ללמד מדע, ידע חול מודרני, וגורשו על ידי הקהילה. תחילה הכתיבה נשמעת עובדתית מאוד, ואז הכותב משתמש בנימה רגשית וסנסציונית. הוא קורא למגרשים, למנהלים, 'סרטנים בדמות אדם', וקורא לאנשים לבוא להציל את ילדי קובנה, ממש להתפלל עבורם. הסגנון שלו נועד להלהיט את הקוראים.

"חודש לאחר מכן, בנובמבר, הוא מפרסם שוב ומספר שהתפילות הצליחו: המנהל גורש, והמציאות אופטימית, לכאורה. אבל אז הוא תוקף את מנהלי הקהילה ובית הספר על כך שהם משלמים שכר נמוך ואף גונבים כסף, מושחתים ולא מאמינים באלוקים. באחת, ניכר מעבר מכתיבה חדשותית, עובדתית, לדעה. אנשי הקהילה טענו שמדובר בפייק ניוז ובשקרים מוחלטים, והדגישו כי מעבר לחתירה לאמת - הבעיה המרכזית היא לא רק השקרים אלא האנונימיות. אי אפשר להטיל שום אחריות על הכותב, כי זהותו לא ידועה. יש בסיפור הזה מאפיינים מובהקים של פייק ניוז - סנסציוניות, הוויכוח מהי אמת ואם יש אמת אחת, ולבסוף, כאמור, האנונימיות".

הסיפור השני שבו מצאת חדשות כזב הופיע שבוע לאחר הראשון, ב־14 באוקטובר, והוא מתאר בית ספר בעיירה סינאיה ברומניה.
"שם הוקם בית ספר חדש של טוביה פסח שפירא, ברוח ההשכלה עם חינוך מדעי. תושבי המקום תקפו, העלילו והחרימו את בית הספר ומנהלו. כותב המאמר, שכינה עצמו 'האיש מסינאיה', קורא לתוקפים 'בני האופל וערפילי חושך'. לטענתו, לאחר העלילות התגלה שדווקא מדובר בבית ספר איכותי, עם מנהל טוב, ועל כן יש להתקדם עם רוח ההשכלה. חודשיים לאחר מכן הופיע מאמר נגדי, שבו נטען כי כותב המאמר היה ידוע בקהילה כגורם בעייתי, אשר משחית תדיר את שם העיר, ואסור להקשיב לשקריו".

הסיפור השלישי הוא אולי הקיצוני ביותר.
"הוא מופיע ב־25 בנובמבר 1874, וזה גם הסיפור שהביא את עורך העיתון, חיים זליג סלונימסקי, לכתוב מאמר נוקב ויוצא דופן בנושא. הסיפור נכתב על ידי שם העט יב"נ ומדבר על חוקי גיוס חדשים ברוסיה, שמחייבים צעירים להתגייס לצבא, לצד חוק שמחייב את הילדים ללמוד לימודים כלליים.

"הוא משתמש בחוקים האלה בשביל לדבר על הפער שיש בין המשכילים לבין אלו שרוצים להפוך את האנשים לבורים, וגם מציין כי מטרת המאמר אינה לקבוע מי מהצדדים צודק, אלא רק לתאר את המצב של בוגרי בית הספר. הוא גם טוען שהמטרה היא לא הבעת דעה, אבל אין במכתב שלו שום אלמנט חדשותי, או אירועים שבאמת התרחשו, אלא דווקא הבעת תמיכה בלימודים ב'גימנזיום' והצטרפות לצבא.

"כמה ימים לאחר הפרסום כתב משה הכהן סייגלסון מפינסק לעורך העיתון שהמאמר שנכתב ב'הצפירה' פורסם כבר שנה וחצי לפני כן בעיתון 'המליץ', באפריל 1873, תחת שם עט, 'הכותב מפינסק'.

"שני המאמרים זהים לחלוטין, מלבד המילה שפותחת את הפסקה השנייה. במאמר הראשון נכתב 'בעיר מגוריי פינסק', ובשני נכתב 'בעיר מגוריי בריסק'. זה פייק ניוז שבבסיסו זיוף מוחלט שנועד לתאר מציאות בקהילה אחת, אבל בעצם משתמש באותו סיפור כדי לתאר קהילות שונות. שלושת הסיפורים נסבים סביב ויכוח נפוץ באותם זמנים בקהילות היהודיות - אם בתי הספר צריכים ללמד ברוח ההשכלה, או ללמד אך ורק לימודי דת".

איך אתה מסביר שדווקא בעיתון מתון יחסית גילית כמה מקרים של פייק ניוז?
"מה שגרם לפייק ניוז ב'הצפירה' להתבלט היה התגובה הנוקבת והאגרסיבית של העורך לתופעה הזו. ייתכן שבמקומות אחרים הפייק ניוז נבלע בשיח. העורך הוקיע ידיעות כוזבות, וממש תקף את התופעה במאמר בעיתון שלו, כאמור. בדצמבר 1874 הוא כתב שהמציאות הזו לא יכולה להימשך, ושהעיתון אמור לשקף לאנשים את מה שקורה סביבם. הוא כתב שלא ייתכן שהוא מפרסם כתבה, ולאחר שבוע הוא מקבל כתבה נגדית שטוענת שכל מה שפורסם היה שקר.

"הוא גם ציין שחדשות הכזב מזלזלות בקוראים ומכניסות אותם לכאוס, בשעה שמטרת העיתון היא לארגן את חיי קוראיו ולסדר להם את המידע. הוא האשים את הכותבים בכתיבה לצורך פרסום בלבד, שנעה בין הגזמות לשקרים מוחלטים. הוא ממש רתח על כך שהסיפור על העיר פינסק הועתק לחלוטין. חשוב לציין, כאמור, שהעיתונים הללו נכתבו ונקראו על ידי אותם כותבים, כך שהכותבים היו משותפים לכמה עיתונים וכך גם הקוראים. אני חושב ששלושת המקרים הללו, לצד התגובה המאוד בוטה של העורך - הם אירועים משמעותיים בהתבססות העיתונות העברית".

קמצוץ של ספקנות

להערכתך, מדובר בפייק ניוז העברי הראשון?
"אני משער שב'המליץ' אפשר יהיה למצוא באותו זמן עוד סיפורי פייק ניוז, אבל יש סבירות מסוימת שזה הפייק ניוז העברי הראשון. הסיבות להופעת הפייק הן שהעיתון העברי נוצר מתוך אלמנט חברי וקהילתי. מטרת העיתון היא לבנות שיח פנימי של הקהילה ולספר מה מתרחש בה. לכן אין מספיק ביקורת בשלבים הראשונים - כי הם לא מצפים שזה יקרה בעיתון שלהם".

משום שיש תחושת אחדות ואמון גדול בקהילה, איש לא ממש מצפה לפייק.
"והעיתון נועד לשקף את האחדות הזאת, לייצר את כיכר השוק שכולם נפגשים ומדברים בה, וחופש הביטוי הוא חשוב, כי הוא מאפשר לכולם להביע את דעותיהם, אבל מצד שני לא לשקר, כי מדובר בחברים לקהילה".

זה מעניין שדווקא על בסיס של אמון נוצרו חדשות כזב, פייק ניוז.
"בדרך כלל כשמתארים מקורות לפייק ניוז כיום, יש כמה סיבות רלוונטיות: רצון לוויראליות, ריבוי אינטרסים פוליטיים, אידיאולוגיים וכלכליים. מדובר גם על היעדר רגולציה וחוסר יכולת של אנשים לבדוק את העובדות.

"היום, בוודאי בעידן הרשתות החברתיות, קשה לדעת מה נכון כי קל לייצר מציאות מדומה. אבל כשמסתכלים על העיתונים באותה תקופה, רוב הדברים האלה כבר שם. יש לנו חוסר יכולת לבדוק עובדות ולחץ על פרסום מהיר. העורך, סלונימסקי, אומר במפורש - אני לא יכול לבקר את העובדות, כי כותבים לי מכל מקום בעולם, ולא רק זאת - הקוראים רוצים לקבל את המידע מהר. כשאני מקבל מכתב, אני חייב לפרסם אותו.

"סיבה שנייה ליצירת פייק ניוז היא הרובד האידיאולוגי - העימות בין ההשכלה לאורתודוקסיה, שגורם לכל צד להפגין את צדקתו ברבים - גם אם זה כרוך בעלילות שווא. הלהט האידיאולוגי נמצא שם. רובד אחר קשור באתוס של העורכים, שלפיו העיתונות היא כר פורה לביטוי חופשי, מה שמביא לעבודת עריכה מינורית משום שזה המקום של האנשים להתבטא. עריכה לא הופיעה באזור המכתבים למערכת, למעט הערות עריכה מינוריות בסגנון 'סליחה שלא שילבתי את המאמר שלכם השבוע, אשלב אותו בפעם הבאה'. יש ממש נימה פמיליארית בין העורכים לכותבים ולקוראים".
העובדה שלא היו טורי דעה בעיתונים תרמה לכך.

"זו אחת מתחלואות התקופה. העורך הראשי סלונימסקי רוצה שאנשים יכתבו מה קורה אצלם, אבל מה שקורה אצלם - קורה בלב שלהם, ביחס לקהילה שלהם, ואלה כמובן לא עובדות. אז כשאנשים רוצים לספר על המאבק בין השכלה לאורתודוקסיה - עובדות הן לא הדבר הכי חשוב. מה שיותר חשוב הוא התחושות, הדעה שלהם, וזה לא מסתדר עם האתוס של העורך. ככלל, כבר אז ניתן לזהות חלק ניכר מהאלמנטים של המאה ה־21. אמנם הקצב וכמות הקוראים השתנו, אבל הרעיונות דומים למדי".

אתה יכול לזהות נזק מסוים שנגרם בעקבות מקרי הפייק ניוז השונים?
"הנזק הבסיסי הוא פגיעה באמינות העיתון והטיה של הקוראים. רגולציה לא ניתן היה לייצר כי לא היו לכך כלים, והעיתון היה חלש מדי. מעבר לכך, חדשות הכזב הביאו ליצירת הפרדה הדרגתית בין דעה לחדשות, מה שהביא בהמשך ליצירת טורי דעה".

נראה שחלק מהסיבות לפייק ניוז, כפי שאמרת, נותרו זהות בחלוף השנים. האם לדעתך יש מניע עמוק יותר, פסיכולוגי, ליצירת פייק ניוז?
"בפייק ניוז יש לנו מחקרית שני צירים: ציר אחד הוא עד כמה הכתבה היא עובדתית או לא עובדתית. הציר השני הוא ציר של עד כמה הידיעה נוצרת בזדון או שלא בזדון. ומובן שזה תלוי בסוג הפייק - אם מדובר בהמצאה מוחלטת, ברצון לרמות, או שאולי המטרה היא אחרת. היו ידיעות שהמטרה שלהן היתה סתם לשקר, לייצר מהומה סביב שקר. למשל, תסכית 'מלחמת העולמות' של הרברט ג'ורג' וֵולס - שם היה ניסיון לייצר תחושה של מתקפת חייזרים על העולם. היו שם מניעים פסיכולוגיים - שקר ורטוריקה סנסציונית, כדי להניע אנשים לפעולה. לשאלתך, לאמת אין תמיד כוח להניע אנשים, בשעה שהשקר יכול לעשות זאת".

השקר עוזר בהפצת סיפורים בצורה מהירה ורחוקה יותר, ולרוב מבוסס על תשתית פסיכולוגית סובייקטיבית. אפשר לומר שגם אז וגם היום אנשים רצו השפעה, שיקשיבו למחשבותיהם, למשאלות ליבם. אני מעריך שזה מניע פסיכולוגי־היסטורי משמעותי, שעשוי לסייע לנו להתמודד טוב יותר עם פייק ניוז כיום.
"אני מסכים. בסוף, האנשים והמניעים לא השתנו, רק המידע הוא אחר. יש נטייה לומר שבמציאות של היום אי אפשר לדעת מהי אמת - יש לנו פייק ניוז, דיפ פייק ומה לא. אבל זה תמיד היה נכון, אז והיום; השקר הוא חלק מהאנושות, מאז ומעולם, וגם חוסר הוודאות תמיד שם. אין עולם שבו מה שאנחנו יודעים הוא בוודאות נכון, ומקור המידע שלנו תמיד אמיתי. לעד נתמודד עם בדיקת עובדות. זה לא אומר שאין אמת, אלא שבצידה תמיד יידרש קמצוץ בריא של ביקורת וספקנות. האמת צריכה להיבדק כל הזמן על ידי כל אחד מאיתנו. זה היה נכון לפני 100 שנים, זה נכון היום, וזה יהיה נכון גם בעוד 200 שנים".

להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il