מפלצת בחצר האחורית

עוד מפלצת צומחת בחצר שלנו. ישראל, לפחות בינתיים, בוחרת להכיל גם אותה: בסוף ינואר 2023 דחה הקבינט הביטחוני הצעה לפתוח במבצע נרחב, שבו ישתתפו אלפי שוטרים וחיילים - מעבר מבית לבית במזרח ירושלים וחיפוש ואיסוף שיטתי של אלפי (לפי אומדן אחד – עשרות אלפי) כלי נשק שמוסלקים שם. המבצע תוכנן להימשך חודשים ארוכים בשכונות ובתאי שטח ובניינים שימופו מראש. היום, אחרי 7 באוקטובר, הצורך בתוכנית כזאת ברור ומובן, אבל מערכת הביטחון שחששה מעימות נרחב עם האוכלוסייה הערבית בירושלים חשבה אז שלא צריך להעיר דובים מרבצם.

במבט לאחור מותר להניח שאם השר המציע לא היה איתמר בן גביר גורמי הביטחון, וגם השרים, היו דנים באפשרות הזאת ביתר כובד ראש ורצינות, אבל לבן גביר יצא שם של "המשיגנע ששמו עלינו", והתוצאה היתה ועודה שגם הצעות רציניות שהוא מעלה, שנכון לדון בהן ולבחון אותן לגופן, לא תמיד זוכות לאוזן קשבת.

עכשיו, שנה וקצת אחרי, דווקא בזמן מלחמה, כדאי להניח את ההצעה הזאת מחדש על השולחן, בעיקר מכיוון שבזמנים שכאלה ניתן לבצע דברים אשר בימי שגרה קשה לבצעם. במלחמת העצמאות, למשל, עוגנו בחקיקה הוראות שמנעו שיבה של מאות אלפי נמלטים ערבים לבתיהם ברחבי הארץ. כך גובש לדורות אופיה של המדינה כביתו הלאומי של העם היהודי וכארץ מקלט עבורו. במלחמת ששת הימים ישראל הרסה את שכונת המוגרבים בירושלים כדי לפנות מקום למאות אלפי מתפללים ברחבת כותל גדולה. בחרבות ברזל צה"ל מבצע סוף־סוף ניקיון גם ביו"ש, הורג מחבלים, עוצר מפגעים, מסכל טרור, מחרים נשקים ועוצר אלפים בטרם יפעלו נגדנו.

בירושלים, לעומת זאת, לצד עבודת תחזוקה ביטחונית מוצלחת של העיר, נמשכת מדיניות ההכלה וההתעלמות מפצצת הזמן המתקתקת הזאת. אנו מספרים לעצמנו סיפור שהכל בסדר ותחת שליטה, אבל זו היא דחיינות מהסוג שהובילה אותנו לאסון באוקטובר. שם חמאס היה "מורתע". כאן המערכת מניחה שהנוכחות הביטחונית המוגברת בשילוב עם מרקמי החיים המשותפים של יהודים וערבים בעיר יוצרים הרתעה ואינטרס שימנעו את ההתפרצות ויגבילו את השימוש בנשקים האלה לחתונות, לתחום הפלילי ולמה שמוגדר, לא תמיד בצדק, כ"ירי תועה", בעיקר לעבר בתי פסגת זאב.

נשק בקופסת קורנפלקס

זו חשיבה מובהקת של 6 באוקטובר. במזרח ירושלים קיימים כיום האמצעים (הנשק הרב), המוטיבציה וגם היכולת להפתיע את ישראל, בעיקר בקווי התפר, במקומות שבהם נושקות שכונות ערביות לשכונות יהודיות. מדובר, למשל, בממשקים שבין רמת רחל וחומת שמואל (הר חומה) לצור באהר, בין תלפיות מזרח לג'בל מוכאבר, בין הגבעה הצרפתית לעיסאווייה, או בין פסגת זאב למחנה הפליטים שועפאט (חממה של פשע, עבריינות, סמים וטרור, שייצאה מתוכה פיגועים ומחבלים רבים לאורך השנים). ברגע האמת או בזמן קונפליקט, כפי שהגדיר זאת בייאוש בפני אחת מוועדות הכנסת מפקד מרחב קדם במזרח ירושלים, תנ"צ סמי מרציאנו, "כולם מתיישרים עם הקיצונים" (נובמבר 2023).

כיום נשק לא חוקי נאסף במזרח ירושלים רק על בסיס מידע מודיעיני ממוקד, אך לא באופן שיטתי וגורף, למרות שלכולם ברור כי מדובר בבעיה רוחבית. ארסנל הנשק שמחזיקים תושבי מזרח ירושלים בבתיהם מגוון: מאקדחי ברטה, דרך רובי קרלו מייצור עצמי ועד לרובי M16 ורימונים, שנגנבו או נקנו מסוחרי נשק. גם מקומות המסתור שבהם נתפס האמל"ח מגוונים - מכוכים שנחפרו מתחת לקרקע, דרך ארונות בגדים, מתחת למזרנים, בין צעצועים, ועד בגאז'ים של מכוניות ולעיתים אפילו בקופסאות קורנפלקס. הריכוזים הכבדים של נשק לא חוקי מצויים על פי ההערכה בשתי השכונות הירושלמיות הצפוניות הגדולות שמעבר לגדר: מחנה הפליטים שועפאט וכפר עקב, וכן בחלק של קלנדיה שמצוי בתחום השיפוט של ירושלים, וגם בג'אבל מוכאבר ואולי גם בסילוואן ובעיסאווייה.

הרציונל שמונע עתה ניצול של מצב המלחמה, כדי לעשות "ניקיון פסח" גם במזרח ירושלים, טוען שישראל צריכה להימנע מפתיחה של חזית נוספת, מעבר לשתיים שפעילות עתה: עזה ולבנון. הבעיה עם ההיגיון הזה היא שכאשר ימי השגרה ישובו, גם גורמי הביטחון ישובו אל המנטרה החביבה עליהם, ש"העיתוי אינו מתאים", או שצריכים להמתין ל"משהו גדול", כדי להוציא לפועל תוכנית ניקוי גרנדיוזית מסוג הזה. "המשהו הגדול", אם מישהו החמיץ זאת, מתרחש עכשיו. אין היגיון להמתין לעוד הפתעה חלילה נוסח 7 באוקטובר, רק שהפעם – בירושלים. עדיף שאנו נפתיע אותם, שאנו ניזום.

חיים בתוכנו

כרגע הלגיטימציה והקונצנזוס לכך רחבים. אחרי המלחמה הם יצטמצמו. כיום אנו מבינים טוב יותר שצריך להעניק משקל משמעותי בהרבה למבחן היכולת, ולאו דווקא למבחן הכוונה המיידית, וכאשר במרחק מאות מטרים בלבד משכונות יהודיות מוסלקים אלפי כלי נשק, שיום אחד אולי יישלפו משם, ההשתהות עלולה להצמיח אסונות.

הדרישה לניקיון כזה אינה צריכה לבוא רק מבן גביר, שצבוע אצל חלק מגורמי הביטחון כמטרד. ניר ברקת, למשל, שהיה ראש עיריית ירושלים, או אבי דיכטר - לשעבר ראש השב"כ והשר לביטחון הפנים, ואפילו ראש המל"ל דהיום צחי הנגבי מכירים היטב את המציאות הזאת, שנלחשת בינתיים רק בחדרי־חדרים.

ככל שנקדים לעשות זאת כך ייטב. אם נדבק בדחיינות, מעגלי הנשק הבלתי חוקי רק יתרחבו עוד. במזרח ירושלים פעילים כיום לפחות ארבעה גורמים עוינים, שחלק מאנשיהם היו מעורבים בטרור: חמאס, פת"ח, חיזב אל תחריר (שמשום מה טרם הוצאה אל מחוץ לחוק) ואנשי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית שהוצא אל מחוץ לחוק לפני שמונה שנים. זה שבמזרח ירושלים שקט כרגע לא מבטיח דבר. השינוי יכול לבוא בחטף, והזרזים האפשריים רבים, ובראשם אל־אקצא והר הבית.

המודל של תקיפת שכונה או בתים יהודיים גם בירושלים כבר חי בדמיונם של שוחרי רע, שנחשפו לסרטוני החקיינות וההסתה המזוויעים שיצאו לאור אחרי 7 באוקטובר. גם אירועי מאי 2021 בערים המעורבות בישראל - אז התקיפו ערבים את שכניהם היהודים - הם תקדים שמנקר בתודעת גורמי הטרור בירושלים וסייעניהם.

ערביי מזרח ירושלים – רבים מהם, יש להדגיש, שוחרי שקט ושלום – מכירים כל אבן וכל פינה באזורים היהודיים של הבירה. הם פשוט חיים כאן, עובדים כאן, מבלים כאן, מועסקים כאן. זו גם עירם. בניגוד לעוטף – פה אין צורך לטרוח כדי להשיג מודיעין על היהודים ושכונותיהם. כאן הכל גלוי וידוע. אז לפחות את הפיתוי והיכולת לאחוז בנשק, כשתבוא להם הג'ננה, צריך ליטול מהם, קודם שייעשה שימוש באותו נשק. הימנעות מפעולה עכשיו עלולה להתברר כראייה צרה וכמחשבה לטווח קצר, שנזקיה לטווח ארוך יהיו קשים ומרובים.