מסלול שני - קול אחד: המשלחת של עמוס ידלין וגבי אשכנזי לוושינגטון

באווירה הקיצונית באולפנים, ובתסיסה הגועשת ברשתות, קשה להאמין עד כמה קטנות המחלוקות בחדרים הסגורים. זה נכון לקבינט המלחמה, וזה נכון גם לדברים שאמרה בארה"ב בשבוע שעבר חבורה של לשעברים ישראלים, שיצאה למסע החלפת דעות עם הצמרת האמריקנית.

בראש הקבוצה עמד אלוף (מיל') עמוס ידלין, כיום ראש מכון "מיינד ישראל" (Mind Israel - משחק מילים באנגלית שפירושו לחשוב על ישראל, וגם להיות אכפתי כלפיה). הצטרפו אליו הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי וכמה יועצים ומומחים. במסגרת שולחן עגול ב"מועצה האטלנטית" הם פגשו בין היתר את עוזר הנשיא, ברט מקגורק, שהגיע אתמול לישראל. הם גם נועדו עם חברי קונגרס, סנאטורים, פקידים בבית הלבן ובמחלקת המדינה, עמיתים במכוני מחקר בבירה האמריקנית ולשעברים כמותם. במיקום סודי בבוסטון, הרחק מעיניים סקרניות, הם אף פגשו בני שיח ממדינות ערב.

העשרה יצאו לוושינגטון משום ששיח כזה עם לשעברים הוא מקובל. מפגשים כאלה נקראים "מסלול שני", מקביל ל"מסלול אחד" שמקיימים הנציגים הרשמיים. העניין הוא ש"מסלול אחד" די חורק בימים האלה. אדם אחד בלבד מייצג את ישראל בבירה החשובה בעולם, וזהו השר רון דרמר, לשעבר השגריר בוושינגטון. רק עליו נתניהו סומך. כך שדרמר נוסע וחוזר מעת לעת, אך בשאר הזמן ישראל די נעדרת מהמגרש.

נתניהו, מסיבות שאפשר אולי להבין, ממדר את כל מי שאינו דרמר. הוא לא משתף את ראשי זרועות הביטחון ומשרד החוץ במחשבותיו על היום שאחרי, או באופן שבו יפרוץ השלום עם סעודיה, שבו היה רוצה מאוד.

כך יוצא שבתהליכים משמעותיים, קולה של ישראל לא נשמע. לפני כמה שבועות, למשל, האמריקנים קיימו פסגה עם נציגים של מדינות ערב וגיבשו איתם עקרונות ליום שאחרי בעזה. ישראל לא היתה שם. זה לא יכול לעבוד ככה. מהרבה כיוונים בבירה האמריקנית מגיע המסר, שלפיו ישראל לא נמצאת במגרש. דרמר אמנם נבון ומוכשר, אך הוא לא יכול להחליף את מערכותיה של מדינת ישראל.

את הוואקום הזה, לפחות באופן חלקי, מילאה החבורה הלא רשמית מישראל. בתיוגים המקובלים בבית פנימה, אשכנזי וידלין נתפסים כמרכז־שמאל, כאלה שמנדבים ויתורים בלתי אחראיים לצד הפלשתיני. מי שקרא השבוע את הדברים של ידלין ברשת X, גם בהחלט שמע ביקורת על הממשלה: "חשתי שמשהו נסדק באמון האמריקני בישראל. בוושינגטון מעמיקים הספקות באשר לטיב היחסים עם ישראל, ובשאלה - האם מדיניותה משרתת את האינטרסים האסטרטגיים של ארה"ב, ואפילו את אלו של מדינת ישראל עצמה?"

פנימה והחוצה

אך בעוד זה היה המסר שהעביר ידלין בבית פנימה - הרי שם בוושינגטון הוא ועמיתיו ייצגו היטב את הלכי הרוח בישראל, שמשקפים את עמדותיהם שלהם. אחד מהם היה ההכרח הדחוף לטפל בבעיה האיראנית.

המלחמה מסיטה לחלוטין את תשומת הלב מהאיום הבהול שנשקף מאיראן לשלום העולם והאזור. לפני המלחמה רוב השיח הוקדש לאיראן, ויכולות היו לעבור פגישות שלמות שבהן כמעט לא עלתה הסוגיה הפלשתינית. עכשיו המצב הפוך. סוגיית איראן נזנחה על ידי הממשל. למעשה, כל מה שלא קשור לניצחון בבחירות, נזנח.

לכן, כשהאמריקנים הציגו את חזונם לנורמליזציה אזורית שתצמח מהמלחמה, הישראלים הסבירו להם כי בלי מענה רציני לאתגר מטהרן - אין סיכוי לשלום עם סעודיה. איראן היא מערערת היציבות מספר אחת. היא האיום שגורם למדינות המפרץ ולישראל להתכנס תחת מטרייה אחת. אם אמריקה לא מטפלת בגשם האיראני - השחקנים יחפשו מחסה אחר.

כך שהשלום הזה בין סעודיה לישראל הולך ומתרחק ככל שעוברים הימים. בתפיסת הממשל, אחד השלבים להגעה אליו הוא עסקת חטופים, שאמורה להוביל לסיום המלחמה בעזה. לשיטתם ולשיטת מדינות ערב, העסקה הזו חייבת לצאת לפועל לפני ראש חודש אדר ב', ולא בגלל פורים, אלא מפני שבתאריך הזה יתחיל הרמדאן.

כלל לא ברור מה מונע הגעה לעסקה ברמדאן, ונראה שזו הדרך של האמריקנים ושל הערבים להלחיץ את ישראל. על כל פנים, בשבועיים הקרובים, כפי שכבר התחיל לקרות השבוע, נראה לחצים גוברים והולכים על ישראל ללכת לעסקת שחרור, יהא המחיר אשר יהא.

יש סיבה נוספת לכך שנורמליזציה עם סעודיה נעשית קשה להשגה בכל יום שעובר. הישראלים התרשמו כי יש העלאת רף בסוגיה הפלשתינית מצד יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, כתוצאה מהמלחמה. אם לפניה הוא יכול היה להסתפק במס שפתיים ישראלי לרמאללה - כעת הרחוב הסעודי מצפה ממנו להרבה יותר.

אלא שבעוד האמריקנים והסעודים מצפים שאנחנו ניתן יותר - הדוברים הישראלים הבהירו שכאן בארץ, הישראלים מכל הקשת מוכנים לתת הרבה פחות. הם הציגו את מה שכל ישראלי יודע, והוא שבניגוד לתזה של הממשל, אין הפרדה בין "האוכלוסייה" לבין חמאס. ההפך הוא הנכון - הציבור הפלשתיני ברובו חמאסי. עוד הדגישו שמדינה פלשתינית עכשיו היא פרס לטובחים שיעודד אותם לחזור על מעשיהם, ולא דרך למנוע אותם.

עוד הם הוסיפו שהכנסת הרש"פ לעזה בעת הזו תהפוך את הרצועה ללבנון. באיזה אופן? הרש"פ תהיה "השלטון האזרחי", כמו הממשלה בביירות. בפועל - חמאס ינהל את העניינים, בדיוק כמו נסראללה בארץ הארזים.

לכן, הסבירו הישראלים, אין מה לדבר עכשיו על "שתי מדינות". כל עוד הרשות הפלשתינית לא עוצרת בפועל טרור נגד ישראל, מפסיקה את תשלומי הקצבאות למחבלים ולבני משפחותיהם וחדלה לאלתר להסית נגד ישראל בכל המערכות - אף ישראלי לא יירק לכיוון שלה.

לדרישות האלה האמריקנים דווקא הסכימו. הם הרי חותרים כעת ל"רשות פלשתינית מחודשת". לציפיות שהעלו הישראלים הם אפילו הוסיפו את הפסקת השחיתות ברש"פ וקבלת לגיטימציה בציבור הפלשתיני.

מבחינת האינטרס הישראלי, לא יכול להיות דבר טוב יותר מאשר ממשל דמוקרטי, שמתנה מדינה פלשתינית בסטנדרטים שיהפכו אותה ללוקסמבורג. זה כמובן חזון מופרך, אך הבעיה היא שעל האוטופיה הזו מעיבות הבחירות לנשיאות. הן שדוחקות את ביידן ללחוץ על ישראל עכשיו, ולדרוש מהפלשתינים לשלם בצ'ק דחוי. כלומר, במישור העקרוני, הממשל משרטט קווים שמתחילים להיות הגיוניים להסדר מדיני עתידי בין ישראל לפלשתינים. חשוב במיוחד שמדובר בממשל דמוקרטי שמציב דרישות כה נוקשות לחבורה מרמאללה. הבעיה היא שבפועל, בגלל הבחירות הדוחקות, וושינגטון רוצה שישראל תישבע אמונים לנוסחת שתי המדינות עכשיו.

את הדרישה הזו נתניהו סיכל השבוע, כשגייס 99 ח"כים שהצביעו נגד הכרה אמריקנית חד־צדדית במדינה פלשתינית. הקונצנזוס הזה הוא חשוב מאוד, שכן הממשל איבד את הסבלנות לנתניהו, ומחשיב דווקא את גנץ ואת המעגלים שסביבו, כגון אותה קבוצת לשעברים שקיימה את המסע החשוב. כך שבשורה התחתונה, האמריקנים שומעים מסר די אחיד מכלל ההנהגה הישראלית. מתברר שהסיסמה "ביחד ננצח" תופסת גם בשדה הקרב המדיני.

חור שחור ושמו אונר"א

"מאיפה הכסף?" שאלה ח"כ יוליה מלינובסקי את נציגי מערכת הביטחון, המל"ל ומשרד החוץ. לאיש לא היתה תשובה. מלינובסקי (ישראל ביתנו) נמנית עם חברי הכנסת הרציניים, אלה שלא מעבירים את ימיהם בחיפוש כותרות, אלא שבאים לעבוד.

בדצמבר 2022 הניחה על שולחן הכנסת את הצעת החוק להרחבת ענישה במקרים של תקיפה מינית על רקע לאומני. "יש תופעה של נשים יהודיות שהותקפו מינית על רקע זהותן הלאומית", הסבירה מלינובסקי, אחרי ששמעה את הסיפורים ישירות מהנפגעות. בתגובה, ארגוני הנשים, חוגי השמאל ואחמד טיבי גלגלו עיניים והוקיעו אותה. אפילו לנאום בהפגנות נגד הרפורמה לא נתנו לה, גזענית שכמותה, כביכול.

רק שנה חלפה מאז. היום, למרבה הפלצות, כבר לא צריך להסביר לאף אדם בעולם שיש דבר כזה "אונס לאומני" - כך שמלינובסקי יודעת על מה היא מדברת. מי שעכשיו נכנסה תחת הרדאר שלה היא אונר"א. לכאורה, הכל כבר נאמר וסופר על הסוכנות האו"מית, שהפכה לזרוע האזרחית של חמאס.

אלא שמלינובסקי והצוות הפרלמנטרי הזעיר שלה גילו לא מעט פרטים די מביכים על התזרים הכספי של אונר"א, על האופן שבו מדינת ישראל עצמה עוזרת מאוד לסוכנות, ובעיקר - על מפעל ההסתרה העצום של מעלליה, הנמשך גם בימים אלה, בהובלתן של מערכות המדינה השונות.

ביום שלישי השבוע ועדת החוץ והביטחון של הכנסת קיימה דיון סודי בהיבטים הכלכליים של פעילות אונר"א. מלינובסקי, שאינה חברה בוועדה ושכבר כמה שבועות עורכת תחקיר בנושא, היא שיזמה את הדיון. יו"ר הוועדה יולי אדלשטיין, שמעוניין גם הוא לחשוף את האמת על הסוכנות, אישר, אך הגורמים המדיניים והביטחוניים דרשו סודיות. עד כדי כך, שאפילו בסדר היום של הוועדה - עצם קיומו של הדיון לא נרשם.

"כל מה שנוגע לאונר"א זה חור שחור. אנשים מפחדים לדבר. מישהו אמר לי שאם ידבר - יזרקו אותו מהתפקיד. כל הלשעברים שנתנו לי את המידע דרשו התחייבות שלא אפרסם את השמות שלהם. הכל תחת מעטה סודיות. אני לא מבינה מה סודי פה - זה ארגון אזרחי, למה מדינת ישראל חוששת לחשוף מידע לגביו? זה גורם לי לחשוש שמסתירים משהו", אומרת מלינובסקי.

חוש הריח שלה לא מטעה אותה. אחרי שבועות שבהם ההנהגה הישראלית יצאה נגד אונר"א, בימים האחרונים שוב יורדות הלהבות. שוב נשמעות האמירות: "אבל מה החלופה? מי יחלק את האוכל?". נתניהו מצהיר פומבית שיש להחליף את אונר"א, אבל במציאות - התהליך, אם בכלל, מתנהל בעצלתיים.

מה גילה התחקיר שלה? "שלאונר"א יש חשבונות בבנקים בישראל, ובהם בבנק לאומי. שהכסף היה יוצא במיליונים במזומן מהבנקים בישראל, ועובר לעזה באמצעות ברינקס. בשוק השחור בעזה היו מחליפים את הדולרים לשקלים. חמאס היה רוכש בכסף הזה קמח, למשל, בטחנת הקמח בעזה. הבעלים של הטחנה היה מפקיד אותו בבנק בעזה, ואז מזמין סחורות בישראל. כלומר, זה תהליך הלבנת הון שמסייע לטרור".

מה עוד? "משרדי החוץ והרווחה אחראיים להנפיק אשרות כניסה לעובדים של אונר"א. שאלתי את משרד החוץ כמה אשרות הוא נתן לאונר"א בחמש השנים האחרונות. שוב - התשובה היא 'סודי'. כנ"ל במשרד הרווחה. הסודיות הזו מעלה חשש. מה מסתירים פה?

"חכה, זה לא נגמר. בשנת 2023 אונר"א קיבלה תרומה אנונימית של 12.5 מיליון דולר. האם מישהו אצלנו בדק את מקור התרומה הזו? לא. יותר מזה, השווינו רשימות וגילינו שיש ארבעה ארגונים שתרמו לאונר"א, שהמטה ללוחמה כלכלית בטרור במשרד הביטחון מסווג אותם כארגוני טרור. זה הכל מידע גלוי, צריך רק עבודת מחקר קטנה. הם לא ידעו את זה, אתה מבין?

"איפה כל המומחים וכל החכמים? אם הצלחתי לגלות את כל זה עם שלושה עוזרים, איפה אתם הייתם? הלשעברים צריכים לעשות חשבון נפש. הם ידעו מה קורה ולא צעקו מספיק. לכולם היה נוח ליישר קו עם מקבלי ההחלטות, שהאחריות עליהם. הדרג המדיני לא יכול לומר 'לא שמענו, לא ראינו'".

מאיפה הכסף? מהכיס שלכם

החלק המזעזע ביותר מבחינתה הוא התרומה בידיים, או למעשה הסיוע הכלכלי שמדינת ישראל עצמה נותנת לאונר"א כבר שנים, ואפילו בימים האלה. "מתברר שיש ועדת מנכ"לים של משרדי הביטחון והאוצר, שהיתה מחליטה אילו פטורים ממיסים ומתשלומים יינתנו לאונר"א. גם זה חור שחור". ברבות השנים המנכ"לים והשרים שמעליהם אכן סיפקו לאונר"א חגיגה של הקלות. מדובר בפטור מתשלום מע"מ על הדלק, על הסולר ועל הנפט שהיא מייבאת, וכן על כל רכוש אחר שהיא מביאה ארצה למתקניה ולעובדיה.

אגב, פטור זה חודש בשנת 2023. כמו כן, אונר"א פטורה מתשלום מס הבלו על סולר להפעלת משאבות מים וגנרטורים לייצור חשמל ולחימום במוסדותיה. הפטור מבלו חל גם על גז למטבחים, למרפאות ולמעבדות בתי הספר שלה. מדובר בהטבות של עשרות מיליוני שקלים במצטבר.

מאז גילתה את שטח ההפקר הכלכלי של אונר"א, מלינובסקי לא מפסיקה לפנות לכל מי שרק אפשר. שר הביטחון גלנט, יו"ר הכנסת אוחנה, ראש המל"ל הנגבי, ומעל כולם - שר האוצר סמוטריץ', שבסמכותו לבטל את הפטורים וההקלות הרבים. סמוטריץ' כבר הודיע שיבטל, אבל נכון להיום ההוראה לא מיושמת. ויכוחים עם המל"ל, תהליכים ביורוקרטיים. מבחינת מלינובסקי, השורה התחתונה קובעת.

"אני לא יכולה לסבול את הצביעות הזו", היא תוקפת. "הוא הוציא הודעה לעיתונות, וכל העולם חושב שבוטלו הפטורים. בפועל אונר"א עדיין נהנית מהם. אתה ואני מממנים אותם. היה פה סינדרום שטוקהולם של התאהבות במי שמתעלל בך. היה פה דפוס של מסכנוּת שאי אפשר בלי אונר"א, אז בנינו קונספציה מאוד נוחה כאילו 'מי שתופר לא חופר'. הרי נתנו שם עבודה למתפרות מתוך מחשבה שזה ימנע מהם לחפור מנהרות. זה סגר לנו את הפינה שאונר"א תטפל בצרכים ההומניטריים שם.

"זאת, אף שכבר ב־2014 היו נתונים על המעורבות שלהם בטרור, וב־2019 היה דוח של האו"ם שאישר זאת. לא רצינו לראות שהם ארגון צד של חמאס, כי אנחנו הפכנו את אונר"א למה שהיא - במו ידינו".