שוורים עצלים: אלה שמעדיפים תבוסה ישראלית על פני ניצחון בהובלת נתניהו

העלילה. כמה אנשים עוד מבינים את משמעות המילה הזאת בתולדות היישוב. היא בהחלט נחשבת לאחד המושגים שמובנים היטב לראש הממשלה נתניהו. היא נמצאת שם ברקע של חלקים בתמונת העולם שלו.

"העלילה של הדור ההוא הפכה לעלילה בין־דורית, והעם היהודי שילם, משלם, ועוד ישלם עליה מחיר בלתי נתפס, וקצרה היד מלהושיע... קשה לעצור חברה שנתונה בציד מכשפות". הרבה מילים ומשפטים מהעבר הקרוב והרחוק נטענים פתאום בעודף משמעות. את המשפטים האלה כתבה לי היסטוריונית לפני כארבע שנים. היא התכוונה לעלילת רצח ארלוזורוב. קשה להאמין, אבל בעיצומה של מערכה קיומית שלא ידענו כמוה, אחרי שציטטנו עד לזרא את הספד משה דיין על קברו של רועי רוטברג, אחרי שהזכרנו פוגרומים ושואה, העם בישראל שוב משלם מחיר אסטרטגי על קרע פנימי שהוא לא יותר מחילוקי דעות לגבי המשך המערכה הגורלית נגד חמאס.

העימות הפנימי בקבינט המלחמה שפרץ החוצה, מחזק את יחיא סינוואר ואנשיו. אנשי הממסד הביטחוני הישן, כמו דן הראל או איל חולתא, מדברים על עסקה לסיום המלחמה ושחרור החטופים. די ברור שהם מבטאים את עמדתם של גנץ ואיזנקוט. "מחיר בלתי נתפס", ניבאה ההיסטוריונית. גנץ ואיזנקוט הוכנסו לממשלה ולקבינט לא משום שמישהו ציפה לתובנות אסטרטגיות וצבאיות מחכימות מהשניים. הם הוכנסו לממשלת החירום כדי לפייס אליטה שמאלית פטריוטית אבל עוינת, שמחזיקה את היד על כמה שיברים בחברה הישראלית ואינה מוכנה להכיר במנהיגות הנבחרת של נתניהו ומפלגות הימין. הם נזקקו לגנץ ולאיזנקוט כדי שיחליקו להם את המלחמה.

הם היו שותפים עד עכשיו למטרות המלחמה של מיטוט שלטון חמאס וחיסול יכולותיו הצבאיות. בעורפם התחילו לנשוף אנשים שנחום ברנע ומיקי לוי מבטאים אותם. ח"כ לוי ייבב בכנסת כי צריך לשלם כל מחיר כדי לשחרר את החטופים. כל מחיר. ברנע ועיתונו, הרווי רוח של תבוסה ודמורליזציה, מפצירים באזרחי ישראל לקבל את ההפסד. נסגור את החשבון עם סינוואר בעיתוי אחר. לא עכשיו.

זו המלחמה הפנימית על הנרטיב. השמאל מנסה לקעקע בנשמתנו תודעה של תבוסה; ומנגד, נרטיב של ניצחון. מי שנחשף לתקשורת זרה, רואה התמקדות בשבועות האחרונים בכתבות על המלחמה שעוסקות בעיקר בראש הממשלה נתניהו. אחד המוטיבים הלקוחים מהקונספציה של השמאל הוא, שכל שיקולי ניהוג המלחמה של נתניהו נגזרים מהאינטרס האישי שלו, מגורלו האישי. זה לא שבמקרה חמאס יורה מטח של 20 טילים; המלחמה נמשכת משום שזה האינטרס האישי של נתניהו.

מאות אנשי ביטחון בכירים בדימוס מפרסמים מודעה שחייבים ללכת לבחירות. זה בהחלט לא האינטרס הלאומי של עם ישראל בזמן מלחמה. חישוב גס יכול להעריך שהמודעה ההיא, כמו מודעת עוועים אחרת של אנשי ביטחון, שווה בסביבות 100 מיליון שקלים. לא במימון המודעה חס וחלילה, אלא בשווי כולל של הפנסיות התקציביות המושקעות בשוורים העצלים האבוסים האלה, שמשכו את עגלת הביטחון הנגררת עד שהתפרקה ב־7 באוקטובר.

"מחיר האמביציה האישית של נתניהו", זו הכותרת של כתבת ה"ניו יורקר", פרי עטו של דיוויד רמניק התמידי. הכתבה מלאה אמירות גסות, אומללות, חסרות אחריות של בכירים ישראלים בדימוס. למשל, נפתלי בנט: "בשנה שעברה ישראל קרעה את עצמה לגזרים, ומערכת החיסון שלה נחלשה. האויב שלנו ראה כל זאת ותקף".

פרשנות: רה"מ לשעבר מטיל את מלוא כובד האשמה למתקפת הטבח של חמאס על ישראל, על ההיחלשות של החברה הישראלית, שיצרה הזדמנות לחמאס.

"נתניהו ימכור כל אדם וכל דבר כדי להישאר בשלטון". זה עמי אילון. בוגי יעלון מתחרה קשה: "הקואליציה לא מייצגת את הרוב של עם ישראל... הם משיחיים שמאמינים בעליונות יהודית - כלומר, 'מיין קאמפף' במהופך". הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר אומר לאמריקנים, שבממשלה יושבים נאצים יהודים.

כאשר שכבת האליטה הרקובה הזאת מאמינה שגורל המלחמה תלוי באינטרס האישי של נתניהו, הם פועלים נגד האינטרס האישי שהפך לגורל האומה: מכיוון שניצחון הוא האינטרס האישי של נתניהו, חובה לקבע נרטיב של תבוסה. "נגמר עידן הניצחונות ונגמרו תמונות הניצחון", הכריז אמנון אברמוביץ'.

מגלים את אמריקה

מתקפל מול פוטין, מתכופף מול איראן ומשדר רושם של שחקן חלש בזירה הבינלאומית. בסוף ישראל משלמת את המחיר על השגיאות החמורות של ביידן

בנט חזר על המוטיב הזה לגבי הגורם למתקפת חמאס גם בהופעות נוספות, מול קהל, כפי שדווח. אבל העובדה שהכוחות בשטח לא קיבלו התרעה ולא נערכו בכוננות אינה קשורה למערכה הפוליטית הפנימית. זה בדיוק התירוץ שנועד להסיח את הדעת מהדבר האמיתי. דיבורים בנוסח "ישראל השלטונית קרסה, האויבים תקפו" הם חסרי אחריות ומתחברים לאמירות קודמות של בנט על כך שהממלכות היהודיות בהיסטוריה הקדומה לא שרדו את שנת ה־80 שלהן.

היו ניסיונות מוצהרים להקריס את המדינה ואת המשילות. אבל בפועל, למי שיש קצת זיכרון, ישראל ניהלה מלחמה אינטנסיבית כל השנה נגד הטרור ביהודה ושומרון. למרות הניסיונות של ברק, שקמה ברסלר, אולמרט, רדמן וחבריהם, גם הכלכלה לא התמוטטה.

הנה כמה מחשבות, שאולי יעניינו דווקא את בנט. הממשל האמריקני החל מאוגוסט 2021 נתפס כחלש ביותר במזה"ת בעקבות הקריסה הצבאית באפגניסטן. אבל בישראל יש ממשלה שמובלת בידי הקומפלקס הביטחוני המשפטי, וראש הממשלה מנהיג סיעה של שישה מנדטים. האינטרס של גוש הדבק הממסדי ושל ממשלת בנט־לפיד הוא להיצמד לארה"ב, וזאת למרות מה שקרה באפגניסטן ולמרות האסטרטגיה האסונית שגרמה לפרוץ מלחמת אוקראינה ולמרות מדיניות הפייסנות הבלתי מובנת כלפי איראן. בנט ולפיד שוגים. הם לא רק נעים לכיוון הברית האמריקנית נגד רוסיה, אלא הם נדחפים ומאמצים גישה של פרופיל ישראלי גבוה במלחמה שאין לנו עניין להיות מעורבים בה.

מדיניות ישראל ב־2014 היתה של פרופיל נמוך. מחסני חירום של תחמושת ואמל"ח, בשליטת האמריקנים אבל כאלה שעומדים לרשותנו במלחמה, מתרוקנים. בנט ולפיד יחד עם שר הביטחון גנץ נסחפים בזרם האמריקני־אוקראיני. כך נוצר מחדל אספקה קשה לישראל במלחמה הנוכחית. אבל הסכם הגז עם חיזבאללה הוסיף משקל קריטי נוסף לדימוי החולשה של ישראל. לפיד מוותר על טריטוריה ימית באיומי אקדח לרקה. צה"ל מופיע כחושש ממלחמה, עד כדי כך שהוא מוכן לגבות ויתורים על אינטרסים לאומיים. האפקט השלילי היה דומה לנסיגה הבהולה מלבנון בשנת 2000.

ישראל שוב נתפסה כחלק מארה"ב. האמריקנים לא רק נלחמים נגד רוסיה באמצעות אוקראינה אלא, לפי התפיסה הרוסית, הם גם פגעו ישירות בנכסים מסוימים. לפוטין נוצר אינטרס ברור שתפרוץ מלחמה במזרח התיכון. זלנסקי אמר את זה במפורש. ישראל משלמת מחיר על השגיאות החמורות של ממשל ביידן. יותר מכל העימותים הפנימיים, מה שיכול היה לגרות את אויבי ישראל לנצל הזדמנות זה ההתרחקות המופגנת, התרחקות שגובלת בחרם, מצד ממשל ביידן כלפי ישראל.

כן, כלפי ממשלת נתניהו. העימותים הבלתי פוסקים וההתנהלות הפרובוקטיבית של השגריר ניידס, של מזכיר המדינה בלינקן ושל הנשיא עצמו, שניסו כל אחד בתורו לטלטל את המשטר בישראל על ידי עידוד מהומות המחאה ויצירת דה־לגיטימציה של ישראל - אלה יצרו רושם של קרע עם וושינגטון. הממשל החרים את ראש הממשלה ושניים משריו הבכירים. זה בהחלט היה מצב שלא זכור כמוהו ביחסי ישראל־ארה"ב.

שאלה אחת ממוטטת את התפיסה שמנחה את מופז: נניח שאתה צודק, חמאס הלך והתחזק בגלל מדיניות ממשלת נתניהו; אז אם אנחנו יודעים שזה ארגון טרור שאף פעם לא מורתע, כפי שמופז הציג את חמאס - למה צה"ל לא מגביר את הכוננות ואת ההיערכות נגד הארגון שהתחזק?

ובכל זאת, בשבועות שלפני פרוץ המלחמה נראה היה כאילו יש התקרבות ישראלית־אמריקנית, החרם על נתניהו הוסר. יש סימנים מתוקשרים לפריצת דרך עם ערב הסעודית; היו מומחים אמריקנים שטענו שזו מלכודת דבש של ממשל ביידן, שרוצה לנטרל את ישראל בעת שהוא מתקרב לאיראן תוך כדי ויתורים מבישים בתמורה לשחרור שבויים. היו גורמים ערביים שהעבירו מסרים די מבוהלים, שכדאי לישראל להמשיך את המדיניות הסעודית שלה מתחת לרדאר. התקרבות לאור הזרקורים תזיק לנו - בייחוד לעת משבר. היום זה נראה כסוג של אזהרה. בכל מקרה, כל יוזמה מדינית שמובלת על ידי האמריקנים, חשודה.

מתקפת הרצח של חמאס היא שהחזירה את צה"ל (חלקית) לשליטת הממשלה. מורדי המחאה ניסו להוציא את מערכות הביטחון מידיהם של רה"מ ושר הביטחון, וזה כמעט הצליח; אלא שמאז התארגנות התביעה לשחרור החטופים כמעין תנועה פוליטית, מתנהל שוב המאבק - מי יכוון את המלחמה, את הצבא, ולאילו מטרות.

חקירה נגדית

מופז, זאבי־פרקש וחבריהם לא יוכלו לתת מענה לשאלה השאלות: למה גם אחרי שהוכרזה מלחמה ב־7 באוקטובר, צה"ל לא התנהג כאילו הוא במלחמה?

על פי ההתבטאויות של רא"ל (מיל') שאול מופז בראיון עם רוני קובן, שנערך לפני מינויו על ידי הרמטכ"ל הלוי לעמוד בראש ועדת חקירה, הוא שבוי בתפיסות ובנרטיב של השמאל, שמגלגלות את אשמת המחדל של 7 באוקטובר על ראש הממשלה נתניהו. "בשנים האחרונות היתה תפיסת עולם, מחדל של המנהיגות הישראלית, שרצו להחליש את הרשות הפלשתינית ולחזק את חמאס", אמר בראיון. "(זה נעשה) על רקע פוליטי, לא אסטרטגי, לא מבצעי.

"כשאתה הרבה שנים בשלטון וכשאתה רוצה לבשם ולהשביע את הבייס הפוליטי שלך, אתה לפעמים מאמץ קונספציות שמשרתות את ההישרדות הפוליטית שלך, לא את מה שטוב למדינת ישראל. זה מה שקרה לנו פה", הוסיף מופז. הוא גם מאמין שההתנתקות היתה נכונה. אדם שזאת הראייה שלו, לא יכול לעמוד בראש חקירת אירוע כל כך גדול וחמור. ברור שהוא גם שבוי בנרטיב פוליטי, וגם חלק בלתי נפרד מממסד צבאי ביטחוני שהפך את רצועת עזה לחמאסטן. שאלה אחת ממוטטת את התפיסה שמנחה את מופז: נניח שאתה צודק, חמאס הלך והתחזק בגלל מדיניות ממשלת נתניהו; אז אם אנחנו יודעים שזה ארגון טרור שאף פעם לא מורתע, כפי שמופז הציג את חמאס - למה צה"ל לא מגביר את הכוננות ואת ההיערכות נגד הארגון שהתחזק?

יש סבירות שבהרכבה, ועדת החקירה, שהיא כאילו פנימית של צה"ל, לא תגיע לחקר האמת אלא תשבש את תמונת האירועים. למשל, למה צה"ל ושאר ארגוני הביטחון התחילו לפעול בצורה מאורגנת רק בשעות אחר הצהריים, בסביבות 14:30, כשב־7:30-8:00 בבוקר כבר מוכרזת מלחמה? לפי עדויות שונות, מ־7:30 בבוקר ועד אחר הצהריים בדרגי הפיקוד של צה"ל לא מתנהגים כמו במלחמה. זה לא משהו שמופז, זאבי־פרקש וחבריהם יוכלו לתת עליו מענה אמין.

כדי לקבל חקירה אמינה נדרשת ועדה מטעם הממשלה, ללא כל מעורבות של גורמי משפט, בהרכב אישי של אנשים עם שכל ישר וביקורתי. למשל, יובל שטייניץ, ראש עיריית שדרות אלון דוידי והאלוף (מיל') יוסי בכר. ועדת חקירה ממלכתית עם הודעות אזהרה ועורכי דין לא תקדם את ישראל להבנת ההתרחשות בלוח זמנים סביר.

מדינת הגמדים

האינטרסים של בכירי הממשל בוושינגטון לכופף את ישראל חופפים לתוכניות של מובילי המחאה והממסד הביטחוני בדימוס, שדורשים מישראל הפסקת אש

מנקודת מבטם של בכירי הממשל האמריקני, הם לא מרגישים שמה שקורה היום במזה"ת מבטא קודם כל את כישלון המדיניות האזורית שלהם, בייחוד המדיניות הפייסנית שלהם כלפי איראן. זאת קביעה של ד"ר מייקל דוראן בתשובה לשאלה של גדי טאוב. הם תופסים את מלחמת עזה כאירוע מבודד. הם נלחמים על איראן ורוצים להגיע איתה להבנות, כדי שלא תהפוך לבעלת ברית של סין במאבק הגלובלי הגדול. מישראל נדרש לכופף את הראש ולהירתם ליצול של חזון "היום שאחרי".

זאת כבר פרשנות שמעבר להערכה של דוראן. ובישראל חזון גימודה של ישראל מתאים לחזונם של אנשי חברת "פראגון", אהוד ברק, מובילי המחאה והממסד הביטחוני בדימוס, שדורש הפסקת אש והקרבת אינטרסים ביטחוניים של ישראל בתמורה לחטופים.