יריב לוין: יורד לעמדת המתנה

חברי הכנסת שצפו בסרטון הזוועה המתעד את מעשי המחבלים ב־7 באוקטובר ביישובים היהודיים הסמוכים לרצועת עזה, הזדעזעו עד עמקי נשמתם. לא היה בתולדות משכן הכנסת אירוע כזה. בזה אחר זה הם יצאו מהאולם והתייפחו בבכי מול המצלמות. חלקם קרסו ממש והתקשו להסדיר את נשימתם. פסיכולוגים הוזעקו למקום על מנת לטפל במקרים הקשים. התמונות הללו ירדפו אותם, יש להניח, עד יומם האחרון.

התמונות מהסרט הן קשות ומחרידות. כולן צולמו ממצלמות הקסדה שנשאו עימם הרוצחים. זה לא רק הטבח עצמו, אלא קולות הצחוק ושוויון הנפש הנצפים על פני המחבלים תוך כדי ביצוע הזוועות, שהאנושות לא ידעה כמותן. די במראות הללו כדי לשנות תפיסות עולם מן הקצה אל הקצה. למשל, ח"כ עידן רול (יש עתיד) אמר בעקבות הצפייה בסרט שאסור בשום אופן להעביר את עזה לשליטת אבו מאזן - הפוך לגמרי ממה שאמר יו"ר מפלגתו כמה ימים קודם לכן.

15 הלוחמים שנהרגו ביממה הראשונה של המבצע הקרקעי במחנה ג'באליה לחמו כתף אל כתף - מי ברגל, מי בנגמ"ש ומי בטנק. רב"ט אסיף לוגר מקיבוץ יגור וסג"מ פדיה מרק מהתיישבות עתניאל לחמו יחד בגבורה, עד טיפת דמם האחרונה. לא עניינה אותם דעה פוליטית או השקפת עולם - רק ניצחון על האויב. רוב העם, כך נראה, התעלה לנקודה הזאת. וכך גם בני גנץ ומפלגתו, שנכנסו לממשלת האחדות. אבל יש מי שהאחדות הזאת מאיימת עליו. שחס וחלילה המלחמה לא תתבזבז ונתניהו יישאר אחריה בשלטון.

זה התחיל בארגונים שפעלו להדיח אותו במסווה של התנגדות לרפורמה המשפטית, וזה נמשך עכשיו על רקע המחדל. נתניהו כבר הודיע שיידרש להשיב על שאלות קשות ביום שאחרי המלחמה. לא רק לוועדת החקירה שתקום, אלא גם לציבור. ראש הממשלה יידרש לשוב אל העם אחרי המלחמה ולהתמודד בבחירות כלליות חדשות. אין דרך אחרת, והוא יודע זאת.

כוכב נופל

ההנחה שאחרי המלחמה יהיו בחירות פשטה בכל צמרת הליכוד. אחרי ההלם והמבוכה שפקדו את השרים, חלקם הגדול שינס מותניים והתחיל לעבוד. מעטים מתראיינים בתקשורת ועוסקים בהסברה, בישראל או בעולם, ומעדיפים להכין תוכניות ולרתום את משרדיהם למצב מלחמה ממושך, כל אחד בתחומו. השרים במשרדים המיותרים שלא יתאימו את משרדיהם ואת תקציביהם לצורכי המלחמה והטיפול האזרחי, ישמרו אולי על מעמדם הנוכחי - אבל הם עתידים לשלם מחיר גבוה בבחירות.

אחד מהראשונים שהפנימו את הסיטואציה היה השר יריב לוין. כשהתמנה לשר המשפטים הוא שם לעצמו מטרה אחת ויחידה: לקדם את הרפורמה המשפטית. לוין לא היה צריך את הצהרתו של ראש הממשלה על כך שהרפורמה כבר לא על הפרק, כדי להבין שפתיחת המלחמה וכניסת גנץ לממשלה הקיצו את הקץ על הרפורמה, שלא תשוב עוד בקדנציה הנוכחית.

עד המלחמה, לוין היה בעמדת הובלה מבין כל אלה הרואים את עצמם יורשיו של נתניהו ביום שאחרי. כולם שיחרו לפתחו. בכל אירוע פוליטי בליכוד הוא התקבל ככוכב־על. גם הימים האלה חלפו. בשיח הביטחוני אין ללוין הרבה מה להציע. לא זו התדמית שטיפח לעצמו עם השנים, בניגוד לאחרים בצמרת המפלגה.

ביום שאחרי, עומדות בפני לוין שתי אפשרויות: לנסות להתמודד על עמדת שר המשפטים הבא תחת מי שייבחר לראשות הליכוד - או לקחת פסק זמן. לוין נוטה לבחור באפשרות השנייה. ספק רב אם הליכוד יישאר בשלטון, וגם אם כן - הרפורמה המשפטית כנראה לא תהיה בראש סדר העדיפויות. מקורביו של לוין דוחים את השמועות על כך שהוא שרוי בדכדוך או מאשים את עצמו בשסע בחברה בשנה האחרונה, אך חלקם לא פוסלים את האפשרות שייקח פסק זמן מהחיים הפוליטיים.

זמן לשאלות הקשות

הקונספציה ברצועת עזה קרסה, אך בגזרות האחרות עדיין לא ממש. ביהודה ושומרון, צה"ל והמינהל האזרחי מתנהלים כאילו הפורעים הערבים ותושבי היישובים היהודיים הם שני צדדים ניציים שיש להפריד ביניהם, כמו צבא האו"ם. אמנם המלחמה בעזה הביאה איתה לא מעט הזדמנויות להנחית את נחת זרועו של הצבא גם בג'נין ובשכם - במיוחד בחיסול ובמעצר של מחבלים ובהריסת בתים לא חוקיים בהיקפים משמעותיים (150 מבנים סומנו להריסה כבר בימים הקרובים) - אבל רוב המחבלים קשורים לחמאס, וכך גם המבנים שסומנו להריסה. כאילו יש הבדל כלשהו בינו לבין פת"ח.

בימים שבהם סמוטריץ' דורש להקפיא את כספי הרשות, וגלנט דורש להעבירם "כדי לשמור על היציבות ביו"ש" - נראה שאין עדיין הפנמה מלאה של הקונספציה שנשברה. מינוי ח"כ סוכות ליו"ר ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון לענייני יו"ש היה מבחינת שר האוצר צו השעה

בימים שבהם שר האוצר דורש להקפיא את כספי הרשות, המועברים ישירות לרוצחי 7 באוקטובר ולבני משפחותיהם, ושר הביטחון דורש להעביר את הכסף "כדי לשמור על היציבות ביו"ש", נראה שאין עדיין הפנמה מלאה של הקונספציה שנשברה. לכן מינוי ח"כ צבי סוכות ליו"ר ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון לענייני יו"ש היתה מבחינת השר סמוטריץ' צו השעה.

סוכות חי את השטח ואת צורכי הביטחון של התושבים. כבישי גישה שזקוקים להרחבה, מרכיבי ביטחון חסרים, קליטה סלולרית לקויה בצירים ועוד. כבר מהשבוע הבא, בכוונתו להזמין לוועדה החשאית את מפקדי האוגדות המרחביות ואת כל הגורמים האחרים הנוגעים בדבר, לענות על שאלות ולתבוע את שינוי הפרדיגמה בשטח.

בין היתר, הוא ישאל מדוע בעוד בכל הארץ מוקמות כיתות כוננות עם נשקים ארוכים של צה"ל או של המשטרה - ביישובים מסוימים השב"כ דווקא אוסף את הנשק מהתושבים. הוא יבקש תשובות על מקרים של תצפית מצד פלשתינים, היערכות וטרור במסווה של מסיק זיתים שלא מטופלים, ובעיקר - האשמות מצד ראשי הצבא על תופעת אלימות מתנחלים, חצי מומצאת עד לא קיימת, בטח לא בהיקפים שטעונים התייחסות מיוחדת, אבל שכן זוכים לתשומת לב עודפת כחלק ממשימות מערכת הביטחון באזור. אמנם זו ממשלת ימין, אך נראה שהמתח בין הצבא להתיישבות מעולם לא היה טעון יותר.

סוכות לא מתרשם מהמתקפות בשמאל. להפך, הן רק ידרבנו אותו לפעול באופן נחוש יותר. אם יש לקח שהיה צריך להילמד מאירועי שמחת תורה, הוא שמי שלא מטפל באירועים קטנים - מוצא את עצמו מול שוקת שבורה ולב רוטט באירוע עצום.