כמו גולדה: גלגול האחריות לא יעזור לנתניהו

מניעה מחמאס מלשוב להנהיג את רצועת עזה והשבת החטופים חייבות להיות מטרות־העל שלנו. אסור לישראל להמשיך להשלים עם פעילותו של ארגון דמוי דאעש הנמצא בסמוך כל כך אלינו. אבל קביעתו של רה"מ נתניהו כי מדובר באיום קיומי על ישראל - יש בה רק כדי להגביר את הפגיעה בתדמיתנו לאחר אירועי 7 באוקטובר.

ב־11 בספטמבר 2001 התרחשה מתקפת הטרור הקשה ביותר בתולדות אמריקה. 19 טרוריסטים מארגון אל־קעאידה חטפו ארבעה מטוסי נוסעים. שני מטוסים טסו אל תוך מגדלי התאומים בניו יורק וריסקו אותם, מטוס אחר טס לבניין הפנטגון הסמוך לוושינגטון והרס בו חלק משמעותי, והרביעי, שנועד כנראה להפציץ את הבית הלבן, התרסק בפנסילבניה על כל נוסעיו.

2,977 אזרחים נהרגו באותו היום, וארה"ב יצאה למלחמה על אדמת אפגניסטן, שבה הסתתרו מחבלי אל־קעאידה. 7 באוקטובר שלנו הוא 11 בספטמבר של אמריקה: אירוע בלתי צפוי ובלתי נתפס, קורבנות אזרחיים ותגובה צבאית קשה, שהובילה לאחר שנים אחדות להתכווצות משמעותית מאוד של הארגון ולהריגת מנהיגו.

אבל 11 בספטמבר לא הוגדר איום קיומי על ארה"ב. זה היה אירוע טרוריסטי. הטרור בורר לו בדרך כלל מטרות אזרחיות שהפגיעה בהן מעוררת צמרמורת וחשש, משום שברור לו כי אין בכוחו להתגבר על הישות שבה הוא פוגע. בשני האירועים היו הטרוריסטים נחושים ומוכנים לסכן את חייהם, כדי להרוג מספר גדול של חפים מפשע. הם עשו הכנות מתחת לרדאר, והמודיעין ראה פעילות וטעה בהבנתה משום שסבר כי דברים כאלה לא קורים. התדהמה קשה מאוד, ההתעשתות מגיעה אחריה, ההיערכות נגד אירוע חוזר נעשית מהר וקבוצת הטרור גוועת.

אל־קעאידה לא היה איום קיומי על מעצמת־העל, ממש כשם שחמאס לא מהווה איום קיומי על ישראל. הטרוריסטים עשו מהלך שהיכה את כולנו בתדהמה, פצע אותנו והגחיך את המאמצים שנעשו כדי למנוע חדירות מחבלים לשטחנו. מעשיו עלולים להוביל גורמים אחרים לחקות אותו ולפגוע בביטחון העצמי שלנו, אבל מי שטוען כי מדובר באיום קיומי - לא מעריך מספיק את כוחה של ישראל מבחינה צבאית ומוסרית גם יחד. כשהאמירה הזו באה מפיותיהם של האישים החשובים ביותר בפוליטיקה הישראלית, מישהו יכול לחשוב שהם עצמם סבורים שישראל היא אוסף של קורי עכביש - ואין דבר רחוק מזה.

טעות מצמררת

סליחה, יש מחילה? קראתי ושבתי וקראתי את הודאתו של נתניהו בטעותו. ההודעה המשתלחת, שעות אחדות קודם לכן, שבה האשים את ראשי מערכת הביטחון באימוץ קונספציית "חמאס מורתע" ובהפצתה, הפתיעה אותי בבוטותה - אך לא בתוכנה. היא הזכירה לי דברים שאמרה גולדה מאיר בראיון עיתונאי לאחר מלחמת יום כיפור, על כך שלא היתה לה ברירה אלא לסמוך על דברי הגנרלים, כי היא לא מבינה בעניינים צבאיים. זה לא עזר לה אז, כפי שזה לא יעזור לנתניהו עכשיו.

אבל ההודאה שהופיעה לאחר מכן היתה חסרת תקדים. זו לא היתה בקשת סליחה על דריכה על רגלו של מישהו בטעות, באוטובוס. זה לא היה ה"אופס" שלאחר פליטת פה. זו היתה התנצלות של ממש על הדברים שכתב לפני כן, בצירוף הענקת גיבוי מלא לכל ראשי זרועות הביטחון. האיש שלא יכול לטעות מודה פתאום בטעות מצמררת, של האשמת ראשי מערכת הביטחון הישראלית בעיצומה של מלחמה שהיא בעיניו מלחמה על קיומנו. האם הוא מזלזל בהם עד כדי כך, שהוא מעלה על דעתו כי ראשי הזרועות ייקחו ברצינות את הבטחת הגיבוי שלו?

ארדן. גלעד - חזור הביתה והצטרף לממשלה. בין 38 השרים המוכשרים והיעילים אתה תזיק פחות מאשר כראש משלחתנו לאו"ם עם טלאי צהוב.