לזכור, ודבר לא לשכוח

להיסטוריה יש דרכים מוזרות להראות אמת נצחית שמהדהדת בכל דור ודור. בליל שלישי האחרון ראיינתי את יוסי לנדאו, הקמב"ץ של זק"א. יהודי קדוש ממש. ומתוך תיאוריו המזוויעים על מלאכת הקודש, עלתה בראשי דמותו של זלמן גרדובסקי הי"ד, איש הזונדרקומנדו שכתב יומן באושוויץ. "בלב הגיהינום: יומנו של אסיר וממנהיגי מרד הזונדרקומנדו באושוויץ", מאת זלמן גרדובסקי (הוצאת ידיעות ספרים, 2012). זה אחד המסמכים הקשים שקראתי על השואה.

ביומן, שהוסתר במימיות ושהתגלה לאחר המלחמה, מתאר גרדובסקי את אושוויץ ואת חיי מי שהוטל עליהם לסייע בתהליך ההשמדה: להביא את האסירים לתאי הגזים, להפשיטם ולקחת את שאריות הרכוש שעוד נותרו להם, ולאחר רציחתם - לפנות ולשרוף את הגופות. אמרתי ליוסי לנדאו כי אנשי זק"א ראו דברים לא פחות איומים מאשר אנשי הזונדרקומנדו במחנות ההשמדה.

ביומן תוהה גרדובסקי על הסדיזם הרצחני של הגרמנים. הוא לא תולה אותו במסורת של אנטישמיות, ולא בגזענות, אלא בפגאניות. הנאצים חזרו לשכבה הקמאית והאכזרית של האנושות. גרדובסקי מסביר כי הנאצים שיתקו את היהודים משום שבחרו את המטרה הנכונה והאכזרית מכל - המשפחה היהודית, קודש הקודשים.

המשפחה היהודית, שלאורך הדורות היתה בסיס ההישרדות היהודי, הפכה בשואה למלכודת מוות שמנעה ניסיונות מרד ובריחה, מחשש להפקיר את בני המשפחה או מתוך חשש שינקמו באלו שייוותרו מאחור. "כל משפחה נלחצת לעצמה... הם משתוקקים כעת להתמזג יחד, להימס יחד לאורגניזם אחד, בלתי מתחלק" (עמ' 65).

גרדובסקי היה ממובילי מרד הזונדרקומנדו באושוויץ. האסירים התבצרו בבניין המשרפות והפעילו נשק שהצליחו להסתיר. הם הצליחו לפוצץ מתקן אחד ולזרוק לכבשן שלושה אנשי אס.אס חיים. לאחר כמה שעות של לחימה הצליחו הגרמנים להשתלט על המרד ורצחו את כל משתתפיו. כשדיברתי על גרדובסקי לא זכרתי את התאריך של המרד. את תאריך מותו - 7 באוקטובר 1944.

ביום ראשון חשף נשיא המדינה יצחק הרצוג: "התקן USB שנמצא על מחבלי חמאס מוכיח שארגון הטרור הרצחני תכנן להשתמש בציאניד נגד אוכלוסייה אזרחית". שום דבר לא חדש כאן. זה מחזיר אותנו לשואה, וזה מחזיר אותנו למופתי אמין אל־חוסייני. ב־1974 קבע פרופ' אדוארד סעיד: "בקריאתו של המופתי לחיסול העם היהודי הוא ייצג את הקונצנזוס של ערביי פלשתין ושימש שופרו של העם". יאסר ערפאת שר"י הגדיר את המופתי "הגיבור הלאומי שלנו".

מאוריץ פרלמן, מחבר הספר "המופתי של ירושלים", הביא בספרו התכתבות בין המופתי לאייכמן, שבה מייעץ המופתי לבן שיחו: "הדרך שבה הנאצים יוכלו לרדוף יהודים בצורה היעילה ביותר היא לעשות זאת לאט ובשלבים, כדי ללכוד אותם לא מודעים".

מימון לרעל

יש הרבה ראיות לתפקידו הלא־שולי של המופתי ימ"ש בשואה, אבל אני רוצה להתייחס לרעל. כבר ב־1935 קיבל אל־חוסייני מימון של מיליוני דולרים משר החוץ בממשלת מוסוליני, גליאצו צ'אנו, כדי להרעיל את בארות המים של תל אביב. הפעולה לא יצאה לפועל כמתוכנן, והסתכמה בנזק מינורי.

תשע שנים מאוחר יותר, בסתיו 1944, הנאצים עומדים בפני תבוסה בשתי החזיתות. האס.אס והמופתי מוציאים לפועל את מבצע אטלס - משימה שמטרתה העיקרית היתה הריגת יהודים בארץ ישראל.

לילה לפני מרד הזונדרקומנדו באושוויץ, בליל 6 באוקטובר 1944, הוצנחה מעל ואדי קלט חוליית צנחנים נאצית שכללה שלושה גרמנים ושני נאמני חוסייני - חסן "אבו עלי" סלמה ועבד אל־לטיף. היו להם נשק קל, חומרי נפץ, מפות, מכשירי קשר, מנות קרב, סכום כסף, מטילי זהב ורעל. לפי הגרסה של מיכאל בר זוהר, אנשי החוליה ביקשו להרעיל את מעיינות ראש העין ולהביא למותם של רבע מיליון יהודים בארץ ישראל. יש חוקרים שחולקים על דעתו, ושטוענים שהרעל נועד לטשטוש עקבות ולחיסול בוגדים.

אבל זה לא משנה אם הכוונה היתה הרעלה המונית או שריפה. הצנחנים האלו באו כדי לטבוח ביהודים, אם בהרעלה ואם בעידוד האוכלוסייה הערבית לפרוע בהם. בתחילת ספטמבר 1944, חודש לפני הפעולה, חברי צוות אטלס והמופתי השתתפו בארוחת ערב חגיגית בווילה ואנזה. כן, באותו המקום שבו החליטו הנאצים על הפתרון הסופי. נאומו של ראש האס.דה, גנרל וולטר שלנברג, הבהיר את מחויבות הנאצים לרצח יהודים. "אני שמח לפגוש את המופתי באופן אישי, ומקווה מאוד שמשימה זו תצליח ושעל ידי הצלחתה יגשימו הערבים את תקוותיהם להיפטר מהסכנה היהודית לנצח. אני מבטיח להמשיך לספק נשק ותחמושת למשימה, למרות העמדה הגרמנית הקריטית. אף שגרמניה תיחלש במלחמה הנוכחית, היא לעולם לא תרד על ברכיה".

המופתי גם נשא נאום: "הערבים נלחמו זמן רב ביהודים, ועכשיו הגרמנים הצטרפו למאבק. הגרמנים והערבים תמיד הבינו זה את זה... כעת יצטרפו כל מדינות ערב למאבק נגד היהודים, והמשימה תתרום לסיומה המהיר והמוצלח של המלחמה".

שלושה מחברי החוליה נתפסו כעבור שבוע. בחקירתו של עבד אל־לטיף הוא סיפר: "מטרת המופתי היתה לתאם פעולת תגמול מאוחדת בעולם הערבי נגד היהודים. כוונתו היתה לארגן תנועה אנטי־יהודית בכל העולם הערבי". סלמה, אחד מהשניים שהצליחו להתחמק, הפך לאחד ממנהיגי הכנופיות במלחמת השחרור ונהרג בקרב עם כוח אצ"ל. בנו היה ראש "ספטמבר השחור" והאחראי לטבח מינכן. הוא חוסל על ידי המוסד ב־1979 במבצע "זעם האל".

ב־28 בנובמבר 1941 התקיימה הפגישה המפורסמת בין המופתי להיטלר. הזמנות לוועידת ואנזה יצאו יום לאחר פגישתם. תמונת הפגישה היא תמונה איקונית. היא לא מוצגת ביד ושם, אלא רק באתר המוזיאון. בזמנו היה לי ויכוח עם דני דיין, יו"ר יד ושם, אחרי שבראיון למוסף "גלריה" של "הארץ" הוא טען כי מאז נכנס לתפקיד, הוא נתון ל"התקפה פרועה" מצד גורמי ימין שדורשים ממנו לתלות ביד ושם את תמונתו של המופתי עם היטלר. "אני לא אשים את התמונה הזו, לא אכנע ללחצים. מי שרוצה שאשים אותה לא באמת מתעניין בחלקו של המופתי בשואה, שממילא היה מוגבל, אלא מעוניין לפגוע בתדמית של הפלשתינים".

דיין חזר על העמדה הרשמית של יד ושם: "ניסיון ללחוץ על יד ושם להרחיב את התצוגה על המופתי במוזיאון לתולדות השואה, שקול לניסיון לאלץ את יד ושם להשתתף בדיון על הסכסוך הישראלי־פלשתיני... נמשיך להגן על האמת ההיסטורית הנוגעת לפרק אפל זה בעברנו הלא־רחוק, מבלי לשרת שום אג'נדה פוליטית".

אחרי הטבח הנאצי בשמחת תורה חשבתי שאולי הגיע הזמן שיד ושם יאווררו מעט את התפיסה הדוגמטית, ובכל זאת יציגו את התמונה ואת תפקידו הלא־שולי של אבי הלאומיות הפלשתינית בשואת היהודים הנמשכת.