ככה נראה מוסר של מתאבדים

בשנת 2008, אחרי 19 שנה בכלא הישראלי, נכנס האסיר הביטחוני יחיא סינוואר לבית החולים אסף הרופא, שם עבר ניתוח להסרת גידול סרטני ממוחו. רופאים ישראלים אבחנו אותו, רופאים ישראלים ניתחו אותו, מערכת הבריאות הישראלית נשאה בהוצאות הניתוח והאשפוז, והאסיר שחייו ניתנו לו במתנה השתקם במהרה וחזר לשגרת חייו: להוציא, גם מתוך הכלא, פיגועים נגד ישראלים.

סינוואר הוא לא בכיר חמאס היחיד שקיבל טיפול רפואי בישראל. אם על פי הנהלים המוסריים הרגילים ניתן לטעון כי כל אסיר, גם המתועב שבהם, זכאי לטיפול מצד המדינה שהוא נתון למשמורתה, לעיתים יצאנו מגדרנו כדי לרפא גם קרובי משפחה של מרצחים ביבוא הומני מיוחד: אחותו של בכיר חמאס מוסא אבו מרזוק הגיעה לכאן ב־2014 מרפיח כדי לקבל טיפול לסרטן. איסמעיל הנייה, שמתכנן מקטאר כבר שנים את השמדת ישראל, זכה שרבים מבני משפחתו ייהנו משירותיה הטובים של מערכת הבריאות הישראלית: בתו, נכדתו וגיסו הובאו לכאן מעזה כדי לקבל טיפול מציל חיים.

שלושה ימים לפני רצח הנערים גיל־עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח הי"ד טופלה בבית חולים ישראלי, תחת אבטחה כבדה ומעטה סודיות, אמינה עבאס, אשתו של אבו מאזן. איילת שקד, אז חברת כנסת, ניסחה את ההיגיון מאחורי ההחלטה לטפל במי שבעלה דאג לשלם משכורות לרוצחי יהודים: "זה ההבדל בינינו לבינם. יש מי שמחלק סוכריות כשחוטפים ילדים, ויש מי שמטפל באויב".

גם דובר היישוב טלמון, שבו התגורר גיל־עד שער, הסכים: "שוב מתגלה שיש כאן עם שכל מה שהוא עושה זה לשדר רצון לשלום, אהבה ושכנות טובה. כשאנחנו משקיעים בשכנות טובה ומקריבים למענה, הצד שכנגד מחפש לפגוע בנקודות הרכות והחלשות בכל הזדמנות. אנחנו שמחים שזה קורה דווקא בימים אלה, וזה מחדד את הגישות ההפוכות בין העמים".

מה שחידד אף יותר את הגישות ההפוכות בין העמים היא העובדה שאף אחד ממעשי החסד וההצלה הללו לא שינה את תוכניותיהם ועמדותיהם של הפלשתינים ומנהיגיהם כלפי ישראל ואזרחיה. הוא רק העלה את הרף המוסרי המדומיין שהצבנו בפני עצמנו, בעודנו מנסים לנצח בתחרות שאנחנו היחידים שמשתתפים בה, ושהפרס על הזכייה בה הוא היכחדותנו כמדינה וכיחידים.

תורת לחימה? 

ביום שלישי בערב הבטיח חמאס רקטה כבדה במיוחד על חיפה. השיגור כשל והרקטה נחתה במגרש חניה ליד בית חולים בעזה. התקשורת העזתית מיהרה להכריז על מאות הרוגים ולהאשים את ישראל בהפגזה מכוונת. באולפנים הישראליים מיהרו לדווח מפי חמאס (מקור חדשותי שממש הגיוני לצטט בזמן מלחמה), ואז רעדו מדאגה: הייתכן שאנחנו, הישראלים, נפגיז בית חולים?

נשכחה העובדה שחמאס משתמש בכל המוסדות האזרחיים כעמדות שיגור ומחסני אמל"ח, שמדיניותו העקבית מזה שנים היא לבצע כל מעשה זוועה שעולה על רוחו ואז להאשים את ישראל בפגיעה בחפים מפשע כאשר היא מגיבה. זוהי תורת הלחימה שלו. למה היא הפכה לחלק מתורת הלחימה שלנו?

תוך כדי מלחמה ישראל עלולה לפגוע בטעות בבית חולים. מובן שאין להעלות על הדעת שישראל תתקוף בכוונה בתי חולים בעזה, המשמשים כמפקדות לנאצים של חמאס וכמאגרי נשק, גם אם ידוע שחמאס לעולם לא יפנה אזרחים מרצונו, שכן הוא מעוניין להציג לעולם את רשעותה של ישראל. אבל האם אחרי שחמאס הוכיח באותות ובמופתים וב־1,400 נרצחים והרוגים מיהו ומהו – אפשר סוף־סוף להאמין למה שאמר ועשה כל השנים, למה שכתב באמנת חמאס, למה שחינך את ילדיו: הם רוצים לרצוח את כולנו, עד האחרון שבנו. אם אנחנו רוצים לחיות - נצטרך לנצח. וכדי לנצח צריך, בתור התחלה, להשמיד את מאגרי הנשק של האויב.

צריך מידה רבה של תחכום אינטלקטואלי כדי להתפעל מהתעמלות אמנותית של "מוסר" בפני קהל שמנסה לרצוח אותך בעודך מבצע שפגט. זהו סוג של תחכום שבעשורים האחרונים קנה שביתה בעולם המערבי. מיטב האינטלקטואלים הצליחו לחטוף את המוסר ולעקם אותו לתוך תיאוריות מורכבות, עד כדי כך שאפשר להציב במסגרתן "רצח ילדים" כמתועב כמו "קולוניאליזם".

מי שינסה לערער על נכונות המשוואה הזו יידרש להסביר קודם קולוניאליזם מהו, מדוע מדינת ישראל לא עונה להגדרה הזאת, וזה עוד לפני שמגיעים לדיון המאתגר של "איזה סוג של קולוניאליזם יכול להוות הצדקה לרצח המוני ומכוון של אזרחים".

הרוע הופך לתיאוריה 

לאדם המערבי השאנן והשבע קשה לקבל את קיומו של רוע. אחרי מלחמת העולם השנייה הוא שקע בהזיות נרקיסיסטיות על קץ ההיסטוריה ודן בסוגיות של מגדר, אקלים ודימוי גוף. כשהוא נתקל ברוע – הוא מכניס אותו לתיאוריה. הוא מתעניין ביחסיו של חניבעל לקטר עם אמא שלו, מייחס אלימות מוגברת של תרבויות מסוימות לדיכוי כלשהו, או מוצא טעמים גיאו־פוליטיים לטבח בדרום. גם אנחנו נדבקנו במחלה. אפילו לטילים התרגלנו.

ואם אנחנו כך – על אחת כמה וכמה העולם המערבי. בקונסטרוקציה המוסרית הנוכחית לישראל יש זכות להתגונן – אבל התגוננות זו כוללת בעיקר את כיפת ברזל. יתר על כן, אנחנו נדרשים לאמץ אל ליבנו את רוצחינו, כיוון שבמסגרת המוסר המערבי הם מסכנים יותר: אין להם מדינה (הם סירבו לכל הצעה) ואין להם כסף (היה, אבל חמאס השתמש בו כדי לבנות מכונת השמדה נגד ישראל). אבל למה להידרש לסיבות למסכנות? המסכן צודק תמיד, ואם הוא רוצח יהודים – נו, בטח יש תיאוריה אקדמית שתסביר גם את זה.

המוסר המקולקל של העולם המערבי הוא מותרות שישראל לא יכולה להרשות לעצמה. ודאי שהיא לא אמורה לקבל על עצמה מרצון חומרות תוצרת בית. בסופו של דבר נצטרך להפגיז בכוונה תחילה את בתי החולים של עזה. לא כדי לפגוע באזרחים, אלא כדי להשמיד את מאגרי הנשק שמאוחסנים שם. בינתיים כדאי להכיר בעובדה שאנחנו לא "העולם המערבי". אנחנו יהודים. טוב שנחיה. רע שנמות.