ביולי 1987, בשעת ערב מאוחרת, נקשו שוטרים על דלת הקוטג' של פיטר ראיין ברדט, פלייבוי מזדקן מהעיירה לינדון מוס במחוז צ'שייר שבאנגליה. פיטר פתח להם את הדלת בקימונו משי ארגמני עם כוסית שרי ביד. שוטר הודיע לו בנימוס כי צייד ברווזים מצא גולגולת באזור הביצות, בסמוך לצינור ניקוז של מפעל כימיקלים. גולגולת אישה שעליה נותרו שני סימנים מזהים: שאריות שיער אדמוני ארוך, וגלגל עין שלם בארובתו. עין סגולה.
זו בדיוק היתה הסיבה שבגינה פקדו השוטרים דווקא את פיטר. הממצא שנתגלה ברפש התאים לתיאור של רעייתו, שנעלמה באורח מסתורי 15 שנה קודם לכן.
כשפיטר שמע את הבשורה - נשימתו כבדה, בטנו להטה וניחוח מוכר ומפחיד עלה בנחיריו. "זה לא ייתכן", מלמל, "הכלבה חזרה מהגיהינום כדי לרדוף אותי". השוטרים הציעו לו בנימוס כי יתלווה אליהם לתחנה. בחקירה הראשונית הודה פיטר כי קיפד את חייה של רעייתו במהלומות פטיש. "בת השטן", הוא כינה אותה. הוא הורשע במשפטו ונכלא למאסר עולם. אבל זה לא עיקר המעשה.
15 שנה קודם לכן פיטר התפרנס מציד אלמנות. אמנם זה לא מקצוע רשמי כמו ציד לווייתנים, או משהו שמקבלים עליו רישיון ציד במשרד הפנים, אבל אנשים חיים גם מזה. אמנם מדובר בתחביב שבדרך כלל מזוהה עם נשים צעירות, אבל קיימים בשוק גם ציידי אלמנות החיים ברווחה על כספי הירושה של נשים ששכלו את בעליהן. שוויון. לא ככה?
כבר בגיל צעיר פיטר אהב כסף, אבל פחות אהב את הקונספט של עבודה. את הקריירה המקצועית שלו פתח פיטר בעסקי הסחר בסמים, אבל אחרי שחטף מכות רצח כי מכר למישהו גלולות נגד היריון בתור טריפ - הוא הבין שהסמים הכי טובים בשוק הם אשליות.
המראה הנאה והשרמנטי שלו, לשונו המהירה והחלקלקה וכישרון החנופה שלו סידרו עבורו אופציה תעסוקתית משתלמת. פיטר ידע ללטף אגו נשי ולהחמיא במקום הנכון, ובעיקר - הבין ותפס כי נקודת הג'י של התסכול הנשי היא המרוץ המטורף והלא הוגן שלהן נגד הזמן.
אז פיטר שיחק את השופט בתחרות ותמיד נתן להן לנצח, ואת הפרס הגדול שמר לעצמו - הכסף שלהן. הברנש היה חוגג על דבש אלמנה חודש-חודשיים ואז מותיר אותה מפונצ'רת, כמו מכונית שעומדת על ארבעה בלוקים.
בגיל 45 פיטר היה כבר גבר אמיד שהתגורר בווילה נאה, עם סוכנת בית שדאגה לכל צרכיו. החיים דמו לצוף - והוא המשיך לעקוץ. את קורבנותיו פלה מדף מודעות האבל וממודעות ההיכרויות בעיתונים המקומיים. האיש היה מומחה, והכיר את האמת המרה שמאחורי ההגדרות. הימים - ימי טרום האינטרנט והאפליקציות שלכם, הצעירים. פיטר התמקד במודעות ה"צעירות ברוחן" ו"מחפשות פרק ב'". במכתביו המחזרים היה רושם שהוא גבר נאה ורגיש, בעל נשמה פואטית.
בוקר אחד, שעה שלגם קפה, צדה מודעה את עיניו. "אישה אלגנטית ונאה מחפשת אחר נשמה תאומה". באותם הימים בילה פיטר בחברתה של גברת אמידה עם חיוך חושף שיניים, שגרם לו לדמיין כי אם יפגוש את הוריה המאורע יתרחש ודאי באורווה. בהחלטה מהירה כתב תשובה למודעה.
בתוך שבוע הגיעה תשובה מקתרין. אחרי שדיברו בטלפון וקולה הצרוד צמרר באוזנו, הם קבעו להיפגש בביתה. בשעה היעודה עמד פיטר על מפתן משכנה המפואר, וכשנפתחה הדלת נעתקה נשמתו. קתרין לבטח היתה אחת מהנשים היפות שראה בחייו. בת 40 לערך, גבוהה, חטובה, פנים מושלמות ועיניים מהפנטות שהביטו בו בסגול מדהים. הם התיישבו ללגום תה מנחה, חתול שחור ושמן מונח על ירכיה. כששילבה את רגליה עיניו כמעט יצאו מחוריהן, והחתול סינן לעברו לחישה מאיימת.
צליל התחככות הגרביונים עינה אותו בתשוקה מיוסרת. הוא לא שלט בעצמו ולכד את שפתותיה בנשיקה סוערת, מחליף עימה יותר מיצי פה מאשר במכל רוק על כיסא של רופא שיניים. רק עניין אחד מוזר הטריד את מנוחתו: ניחוח אפל, מתוק־מריר עלה מפיה, כמו מברז גז שנותר פתוח. כבר באותו הלילה התמסר פיטר לקתרין. אחרי שנים של ימי זיכרון ליד אנדרטאות מצהיבות, אונו בער בו.
הם התחתנו, ומייד לאחר החתונה התברר לפיטר שביתה המפואר של קתרין היה שכור ושהגברת נתונה בחובות עתק. הוא כיסה הכל, אבל זה לא הספיק. חשבון הבנק שלו הלך וקמל; כספו, לשדו, נמצץ ממנו.
בניגוד לימים של היכרותם הראשונית, כעת קתרין נהגה בו בגסות אדנותית, רדתה בו והשפילה אותו לעיני חבריו, כאילו היא נוקמת בו בשם אחוות חוה מסתורית. צרות ניחתו על ראשו בצרורות, כמו מעין קללה שהוטלה עליו. קרובים מתו בזה אחר זה, מניותיו קרסו ואקזמה נוראית טיפסה על גופו, מטריפה אותו בתאוות גירוד בלתי נשלטת, עד זוב דם.
למרות הכל, פיטר היה מאוהב ועיוור למציאות. בכל פעם שקתרין הביטה בו בעיניה הסגולות - פרפרים התעופפו לו בבטן. לולא היה מכושף, היה ודאי שם לב שאלה לא פרפרים, אלא יותר בכיוון של זבובים ירוקים על ערימת צואה.
כעבור שנה וחצי - מרושש, עיגולים שחורים מסביב לעיניו, מגרד את עצמו כמו בבון עם סקביאס - מצוקתו הגיעה לשיא. לביזיונו הרב, הוא גילה שקתרין מקרננת אותו עם חברו הטוב ביותר. כשחזרה לביתם הוא התחנן בפניה בקול נכאים שתפסיק את הרומן, שתאהב אותו שוב. היא גיחכה והציעה לו להתגרד.
חמתו בערה בו. הוא נתקף אמוק ונעמד מולה חמוש בפטיש. קתרין הביטה בו אדישה וצחקקה. פיטר בער, עיניו הוצפו דם והוא תקף אותה בחמת זעם. בעודו מכה בראשה, היא לעגה לו במבט, כך סיפר לחוקריו. "אני עוד אחזור", היו מילותיה האחרונות.
את גופתה עטף בשטיח ויצא לכיוון אגן הניקוז החומצתי של מפעל הכימיקלים. לאחר שהשליך אותה, הוא הביט בה מתמוססת ובכה. אחר כך המשיך בחייו 15 שנה - עד לדפיקות השוטרים בדלת.
נו, אז מה הביג דיל בסיפור? אתם בטח שואלים. מה הפואנטה? שתפסו אותו?
זה בכלל סיפור אמיתי? כן. והגברת קתרין כנראה באמת היתה עשויה מחומרים של כלבה מהגיהינום, משום שאם פיטר לא היה מודה - הוא היה חופשי עד עצם היום הזה.
אכן, היתה גולגולת, אבל שבועיים אחרי שפיטר הודה ושחזר את הרצח הגולגולת נשלחה לבדיקת תיארוך באוניברסיטת אוקספורד המפורסמת. התיארוך של הגולגולת נקבע לשנת 210 לספירה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו