שנחזור למצב דומה לזה שבו חיינו בארץ הזו עד לפני תשעה חודשים. בביטחון, בביטחון הפנימי, בכלכלה, במעמדנו הבינלאומי, ובהנהגה שתמכה בפתרון מדיני עם שכנינו.
- שמובילי המהפכה המשפטית והמשטרית יבינו כי הציבור בישראל אינו אסקופה נדרסת, וכי הוא ייאבק בכלים הלגיטימיים שברשותו למען חירותו. שיפנימו את הטעות הקשה שעשו, שיחזירו לבקבוק את שדי המהפכה, ויחזירו עטרה ליושנה: את מדינת הסטארט־אפ, את הצמיחה הכלכלית, את חוזקו של השקל, את חוסננו הלאומי, את המתנדבים לשירות מילואים, את הערכת העולם לנס הישראלי, ואת אמוננו בעצמנו.
- שתוקם ועדה ציבורית ובה חברי כנסת ומומחי משפט, אשר תציע בתוך זמן קצוב מראש טיוטה להצעת חוק יסוד החקיקה. החוק אמור לפתור חלק ניכר מהמחלוקות המשפטיות שהועלו במהלך החודשים האחרונים בכל הנוגע לסמכות בית המשפט לפסול את חוקי הכנסת.
- שסוגיית השינויים המשפטיים הנחוצים או המיותרים תרד מסדר היום אל המקום הראוי לה בסולם זה, ותפנה מקום לנושאים האמיתיים שעל סדר יומה של החברה הישראלית בביטחון האסטרטגי והטקטי - בחינוך, בבריאות, ביחסים עם המעצמה היחידה בעולם ועם יהודיה, בסדקים שנתגלעו בחברה הישראלית, ובעיקר בשאלת שילובם של הגברים החרדים, שחלקם באוכלוסייה גדל והולך, בשוק העבודה, לצד הנשים החרדיות הנכנסות אליו יותר ויותר, ובהתחממות כדור הארץ.
- שיוסדר עניין הגיוס וההיתר לאי־גיוס החרדים, באופן שלא יפגע בעקרון השוויון ולא יכפה על תלמידי ישיבה אמיתיים את השירות הצבאי, והדרך הנכונה לעשות זאת היא להשוות בין גברים ונשים באשר לעילת אי־ההתגייסות – הווי חיים דתי וטעמי מצפון (חוק שירות הביטחון, סעיף 39 ג').
- שהטייסים ישובו לטוס, שהקצינים ישובו לשרת במילואים, שאנשי ההייטק לא יחפשו רילוקיישן, שיימצאו מספיק מורים לדור הצעיר, ושאיום ההונגריזציה יוסר.
- שימונה שר אחראי ובעל שיקול דעת לנושא ביטחון הפנים, וכי מיגור האלימות הפנימית הקשה במגזר הערבי יעמוד בראש סדר עדיפויותיו.
- שנוותר על הקריאות החלולות לאחדות, ושנחליף אותן במאמץ גדול ומשותף להגיע להסכמות באשר לכללי המשחק.
- שהמאמץ להגיע לנורמליזציה עם סעודיה יעלה יפה, וכי הוא לא ישמש אמצעי לעקוף את האינטרס המרכזי של ישראל – גבול של שלום בינינו ובין הפלשתינים – אלא יקרב אותנו אליו.
- שההתקדמות לקראת הסדר עם הפלשתינים תצליח לחמם את השלום הוותיק עם מצרים וירדן, אשר נותר בינתיים שלום קר, הרלבנטי בעיקר בתחום הביטחוני ואיננו קיים במישור היחסים בין העמים.
- שיובן כי גם האיום האיראני, שהוא האיום הגדול ביותר על ישראל, איננו איום קיומי עלינו, וכי יש לטפל בו מתוך שיתוף פעולה הדוק עם ארה"ב, ולדון בו בחדרים הסגורים ולא בראש חוצות.
- שנבין כי האיום הקיומי על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית הוא הפיכתנו למיעוט ממערב לירדן, כאשר אין לנו גבול מזרחי ואנו שולטים, במישרין או בעקיפין, על כל השטח. אם לא נוביל לחלוקת הארץ נמצא עצמנו שולטים ברוב, באמצעות חוקים מפלים, מוקעים מהעולם הדמוקרטי, וחיים בעימות מתמשך ומדמם.
- שההנהגה הישראלית תזכור את קיומם של יהודי העולם, ולא תתעלם מהם כשהיא מבקשת לקבוע קביעות שיש להן השלכה ישירה עליהם, כמו הכוונה לבטל את "סעיף הנכד" המאפשר כניסה לישראל, לפי חוק השבות גם לנכדים של יהודים שהוריהם אינם יהודים.
- שהשיקולים היהודיים יגברו על אינטרסים חולפים. שלא נתפשר על הנרטיב היהודי מול מי שמבקשים לשכתב את ההיסטוריה במזרח אירופה, ולמחוק את חלקם של התושבים המקומיים בהתנהגות המפלצתית הנאצית.
- שנדע להיזהר מהתקרבות לתנועות אנטישמיות בעולם, ובעיקר באירופה, ולא נתרשם ממתק השפתיים של חלק מהן ומ"תמיכתם" בישראל. כשם שהתנגדות לקיום ישראל היא אחד מביטויי האנטישמיות, כך תמיכה כביכול בישראל אינה מנקה את התנועות החדשות־ישנות הללו מאנטישמיות. עלינו לנהוג בהן במדיניות של "לא מעוקצן ולא מדובשן".
- שמי שהגיעו אלינו בעת האחרונה מרוסיה ומאוקראינה על רקע המלחמה ביניהן לא יראו את ישראל כ"מקלט לילה" אלא כביתם החדש, הרוצה בהם מאוד. שלא ייתקלו בבדיקה בציציותיהם, אלא בברכה ובפנים יפות. שלא יעכבו את עלייתם בתואנות של כשרות שיוכם הדתי. שמחננו יהיה פתוח למי שמגדיר עצמו יהודי בלאומיותו, ולא מועדון סגור אשר כל זר חשוד בעיניו.
- שנרד סוף־סוף מהגדר, ונתמוך באופן ברור באוקראינה הנאבקת כנגד כובש שקם בבוקר והחליט שהוא נוגס בה. רוסיה לא יצאה ל"מבצע" נקודתי (הגם שאזרח רוסי המעז לקרוא לעימות האלים הנוכחי "מלחמה" נענש מייד) ולא למלחמת מגן, אלא למלחמת כיבוש על שטחים שהיא סבורה כי ראוי שיהיו חלק ממנה, ללא שום התגרות מצידה של אוקראינה. למרות האינטרסים הלגיטימיים שלנו לשמור על קשרים טובים עם המשטר הרודני ברוסיה, יש גם גבול ל"ריאל פוליטיק", וממשלת ישראל חצתה אותו.
- שנכיר סוף־סוף בשואה הארמנית, גם אם זה ירגיז מאוד את הטורקים, משום שהיתה שואה כזו, ואסור לעם שורדי שואת יהודי אירופה להתכחש להשמדתו של עם אחר. מצופה מאיתנו שנתנהג באופן קצת פחות ציני.
- שסוף־סוף נצטרף למועדון (הגדול) של מדינות שאזרחיהן אינם צריכים להציג ויזה בהגיעם לשערי ארה"ב. הגיע הזמן לכך.
- שארה"ב לא תהפוך לגרונטוקרטיה, שבה אישים בעשור התשיעי והעשירי לחייהם נאחזים בקרנות השלטון ואינם מוכנים לוותר עליהן. המעצמה הייחודית הזו, שחלק גדול מנטל צרות העולם מונח על כתפיה, זקוקה לכוחות צעירים יותר!
