כמו אז: מומחי הביטחון שטעו בסוגיה האיראנית שוב קופצים

ב־2005 פרסם פרופ' פיליפ טטלוק, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת פרינסטון, את הספר "מומחים במדע המדינה: עד כמה הם טובים? איך אפשר לדעת?" טטלוק תיעד מחקר בן 20 שנה שבו עקב אחר 284 עיתונאים בכירים, פוליטיקאים ואקדמאים, אסף כ־30 אלף תחזיות ועקב אחר שיעור התממשותן, וכן אחר השינויים בעמדות המומחים.

התוצאה היתה מדהימה, אם כי צפויה: הערכות המומחים התגלו כחסרות ערך. שיעור המימוש היה קרוב לזה של ניחוש אקראי באמצעות הטלת מטבע. התברר שככל שהמומחה מפורסם יותר, ככל שידיעותיו מקיפות יותר והביטחון העצמי שלו גדול יותר, כך קטנים הסיכויים לתחזית מדויקת יותר, ולהפך. עוד עלה בניסוי כי רק לעיתים נדירות קיבלו מומחים אחריות לתחזיות שהתבדו. כשהמומחים התבקשו להתייחס לתחזיות ישנות הם נטו לזכור אותן באופן משובש, שיפצו ושכתבו את העבר כדי שיתאים להווה. טטלוק סיכם: "מומחים אינם שונים מהאדם הממוצע כשזה מגיע ללמידה מטעויות".

חרטוט המומחים נכון במיוחד אצלנו, והרפורמה במערכת המשפט מוכיחה זאת. אנחנו חיים במציאות שכאילו נכתבה במשותף על ידי לואיס קרול, פרנץ קפקא וסטיבן קינג. אין משמעות לחוקים. הנה ספטמבר השחור ובית המשפט העליון נדרש לבטל חוקי יסוד שחוקקה הכנסת, דבר שאותו לא עשה מעולם. לכאורה, מכשול בלתי עביר. הרי האדמו"ר אהרן ברק בכבודו ובעצמו כתב בפסק דין המזרחי, שחוקי יסוד הם חלק מחוקה ראשונית ושרק על בסיסם ניתן לפסול חוקים אחרים.
אז איך ברק יפסול חוק שהוא קבע שהוא בסיס לחוקה, מעקרונות היסוד? ברק קובע שלרשות השופטת סמכות לפסול חוקי יסוד על סמך מגילת העצמאות: "על הסמכות המכוננת הראשונית מוטלות מגבלות. מקורן הוא בנקודת אחיזה המצויה מחוץ לחוקה. נקודת אחיזה זו היא רצון העם".

ומאיפה לוקח ברק את החירות להחליט שמסמך שנכתב לפני 75 שנה מבטא את הרצון הנוכחי של העם, שכתוב בו מה שלא כתוב בו ושברק עצמו יקבע שהוא נעלה על חוקי יסוד? פשיטא, לברק לא אכפת אם הטקסט המכונן המכריע יהיה מגילת העצמאות, הקאמה סוטרה או קופיקו במילואים. מבחינתו, הטקסט ממילא חסר משמעות. הוא קובע את המשמעות.

אבל רגע, עזבו משפט, בוא נדבר על המומחים שלנו לביטחון. ברביעי טען יריב אופנהיימר כי האיראנים פנו לאופציה גרעינית בגלל השימוש העיראקי בנשק כימי במלחמת איראן־עיראק. בדיעבד זה היה חתיכת רגע מכונן, השמאל מתרץ את השאיפות האיראניות לגרעין. נותן רציונל למשטר משיחי בעל שאיפה דתית מוצהרת. שובו של המהדי. זה היה יכול להיות קוריוז, אלמלא זו לא היתה גם הדעה של חלק גדול ממומחי הביטחון שלנו.

ב־2015 חשב הנשיא אובמה שאם לאיראנים יהיה מה להפסיד, הם יתמתנו. נתניהו טען שיקרה בדיוק ההפך. ההברחות למגזר הערבי והדם הערבי שנשפך כמים לאחרונה הם חלק מתולדות ההסכם. נתניהו שכנע את טראמפ לצאת מהסכם הגרעין, כי השאלה היתה עם איזו איראן אתה מגיע לנקודת הסיום - משולבת כלכלית וחזקה או חלשה ומוקצה.

הנרטיב של סוכני ההשפעה של אובמה היום אומר כך: "היה הסכם, ואיראן עמדה בו. נתניהו דחף לפרישה מההסכם ועיצב מציאות שהובילה למה שהובילה".

ב־14 ביולי 2015 אמר נתניהו: "בכל התחומים שהיו אמורים למנוע מאיראן את היכולת להתחמש בנשק גרעיני נעשו ויתורים מפליגים. נוסף על כך, איראן תקבל מאות מיליארדי דולרים, שבאמצעותם היא תוכל לתדלק את מכונת הטרור ואת ההתפשטות והתוקפנות שלה במזרח התיכון ובעולם כולו..."

המערכת, שהניחה שפתיחה של איראן למערב תוביל להתמתנות, לא הבינה מה קורה בסוריה במשך שנים ארוכות למדי

הכסף הזה שהאיראנים קיבלו הוא מה שמאפשר להם לייצר היום איום קונבנציונלי על מדינת ישראל, שחלק ממנו הוא כמויות הנשק המטורפות במגזר הערבי. רשתות ההברחה הן איראניות, הכסף שנקנה בו הנשק באפגניסטן ובסוריה הוא איראני, הדם הוא בינתיים ערבי אבל זה לא יישאר ככה לנצח.

ואני מזכיר לכם שההצהרות הפומביות המערביות והישראליות היו שהסכם הגרעין יביא לשינוי התנהגות איראני ולהפסקת מדיניות הפצת הטרור שלהם. בניגוד לנתניהו - בכל אלו המערכות המערביות העריכו לא נכון.

וכך גם את המרוץ האזורי לגרעין. אובמה טען כי הדרך היחידה לעצור את האזור מלעבור למרוץ גרעיני היא על ידי עצירת הדהירה האיראנית לפצצה. הוא צדק? לא. מצרים, אלג'יריה, מרוקו, טורקיה, איחוד האמירויות וערב הסעודית - כולן במרוץ אחר הגרעין וכולן יתעקשו להעשיר בשטחן, לאחר שהמערב אישר העשרה על אדמת איראן.

העמדה של אובמה אומצה על ידי רבים מהממסד הביטחוני הישראלי שמברברים עד היום, ולוותה באינספור מאמרי מערכת שחזו שההסכם לא יביא למרוץ גרעיני אזורי. אובמה וקסמו הוטלו אז על הממסד הביטחוני הישראלי, שהתעלם מכל מה שקרה מסביב.

ומי חזה נכון את המרוץ הגרעיני האזורי? נתניהו, שאמר ב־3 במארס 2015 מעל בימת הקונגרס כי "עסקה שאמורה למנוע תפוצה גרעינית תצית במקום זאת מרוץ חימוש גרעיני בחלק המסוכן ביותר של כדור הארץ".

ב־2015 איראן היתה רחוקה מפצצה ומאמצעי שיגור. ההסכם אמנם מגביל את כמויות האורניום המועשר שהיא יכולה להחזיק, אבל לא אוסר מחקר ופיתוח בתחומים הישירים ובתחומים העקיפים. למשל, טילים ומערכות הנחיה - אחד התחומים שהאיראנים מפגרים בו - מקבלים שדרוג רציני, ואת התוצאות ראינו כולנו בתקיפה האיראנית באבקיק, על הפאניקה שאחזה בחיל האוויר ובראשי הצבא.
ההיגיון המנחה של המערכת, שאפשר את זה, היה: פתיחה של איראן למערב תוביל להתמתנות. על הדרך המערכת לא הבינה מה קורה בסוריה במשך שנים ארוכות למדי, עד סוף 2016.

אפשר לסכם: הממסד הביטחוני טועה, נתניהו צודק. זה מלווה באינספור הצהרות וראיונות בתקשורת של לא מעט אנשים, מה שמאפשר לנו באמת לבדוק מי צדק ומי טעה.

כל המערכות שטעו אז, מבלבלות היום את השכל על ההשפעות של הרפורמה המשפטית. רק שהפעם הם לא מסתפקים בתחזיות כושלות ובתמיכה באובמה, הם אשכרה מפרקים את המדינה. קוראים להפסקת שירות ולסרבנות, קוראים להוצאת כסף מישראל ולפגיעה מכוונת בכלכלה, ואפילו דואגים להדליף דברים בכוונת מכוון כדי לפגוע במדינה.

איך אומרים אצלם? בושה.