במערבולת הגרסאות: מה שקורה בגבעות יהודה ושומרון

הנוף שנשקף ממאחז עוז ציון פסטורלי ויפהפה. על גבעת טרשים הוקמו כמה מבנים, שבהם מתגוררים משפחות עם ילדים וצעירים רווקים. הפריחה באביב מרהיבה, וגם בשיא הקיץ מדובר במראה מרשים למדי. במרחק קצר, קילומטר בלבד, ניתן לראות את בתי הכפר בורקה, שבו התרחשה ההתנגשות החזיתית לפני שבוע בדיוק.

בעוז ציון מתעקשים שהם אינם יוצרים פרובוקציות כלשהן ומתמקדים בשלהם, ואף מציגים לכך הוכחות, אך מנגד לא ניתן להתעלם ממה שהתרחש בשבוע שעבר ולתהות אם המטרה מקדשת את האמצעים. בהתיישבות שואלים את עצמם שוב, ולא בפעם הראשונה, כיצד מטפלים בנערי הגבעות.
כדי להבין מה התרחש בסוף השבוע שעבר, ואת הכעס העצום שמגיע כרגע מצד ראשי מערכת הביטחון בשיחות סגורות, יש להבין שהאירוע הנוכחי כלל אינו הבעייתי ביותר, ואולי אפילו להפך.

תרחיש שבו רועה צאן נקלע למארב של פלשתינים והגן על חייו בעזרת אקדחו האישי, אינו מופרך כלל וכלל. צירוף מקרים בעייתי, שכלל את העובדה שבשבת התבררו רק חלק מהעובדות, בגיבוי נרטיב פלשתיני שקרי, והעובדה שאחד העצורים המרכזיים הוא אלישע ירד, מהדמויות הבולטות בקרב הנהגת נוער הגבעות בבנימין - הוא זה שגרם לסערה.

אלא שמאחורי הקלעים האש כבר בערה, והאירוע הנוכחי היה הבנזין שנשפך פנימה. הקש ששבר את גב הגמל. האירוע הנוכחי, שאולי היה מתקבל בדרך אחרת לגמרי באזור אחר ביו"ש, הוא האחרון בסדרת אירועים שמבעירים את האזור הספציפי. לכן, כדי להבין את האירועים בבורקה, יש לצלול אל תוך ארץ המאחזים שבבנימין, ארצו של נוער הגבעות, שמתקיים במנותק לחלוטין מהיישובים המוסדרים שקיימים באזור, דוגמת עפרה, בית אל, גבע בנימין או כוכב השחר.

בשטח גדול במיוחד שמשתרע מצפון־מזרח לירושלים מתגוררים כבר שנים רבות מאות נערי גבעות במאחזים מוסדרים יותר או פחות. חלקם נחשבים שקטים יותר, חלקם בעייתיים יותר, אך בכולם החוק הוא המלצה בלבד, מכיוון שערך אחר מנצח אותו מבחינתם בנוקאאוט - יישוב ארץ ישראל. כוחות הביטחון מגיעים לחלקם לעיתים נדירות, המשטרה נחשבת לאויב ואיש הישר בעיניו יעשה. רוב נערי הגבעות פוגשים את כוחות הביטחון בעיקר בפינויים שמתרחשים מפעם לפעם ובמעצרים מתוקשרים. פינוי כזה, אגב, היה אמור להתרחש השבוע במאחז עוז ציון.

מאזן אימה

רבים מאוד מאלו שמתגוררים במאחזים ובחוות הללו מנהלים חיים תקינים לחלוטין, אך יש גם כאלו שמאמינים שעליהם לפעול בכוח הזרוע כדי "להרתיע" את הפלשתינים באזור ולגבות מהם תג מחיר. דוגמה לכך ניתן לראות במדור של יפעת ארליך בעיתון זה. חילוקי דעות קשים מתנהלים גם בתוך המאחזים עצמם כלפי פנים, ויש שמתנגדים באופן נחרץ לשיטה השנויה במחלוקת והבעייתית, שכוללת במקרה הטוב ונדליזם ובמקרה הרע טרור יהודי של ממש.

כאן יש לציין ששני הצדדים אינם תמימים, וההתעלמות הבולטת מהמעורבות הפלשתינית הרצחנית באירוע זועקת לשמיים. בניגוד למה שניסו הפלשתינים לטעון לאחר האירוע בבורקה, הם אינם טלית שכולה תכלת, רחוק מכך. דוגמה בולטת ניתן לראות השבוע, בין היתר, באירוע בגזרה אחרת. השר למאבק בהתנחלויות מטעם הרשות הפלשתינית, מועיד שעבאן, ובכירים נוספים ב"ועדה למאבק בהתנחלויות" תועדו כשהם משחיתים ושורפים רכוש השייך לחווה יהודית הסמוכה ליישוב אבני חפץ בשומרון. ואם בארזי הרשות נפלה שלהבת, מה אפשר בכלל לצפות מאזובי הקיר הפלשתיניים.

בתקופה האחרונה כפרים רבים, בהכוונה מלמעלה על ידי הרשות, מכנסים דיוני חירום שבהם הם מתווים דרך פעולה נגד רועי הצאן. בכל פעם שהם מזהים רועה צאן בודד, הם מתקבצים בהמוניהם ותוקפים אותו באמצעות יידויי סלעים, מכות של אלות וזיקוקים. מדובר בניסיון רצח, לינץ', לא פחות. לכן כל בכירי מערכת הביטחון נמנעו מלהגדיר את האירוע הנוכחי כטרור יהודי, אלא רק כסכסוך וכחיכוך. גם הם יודעים שהאירוע מורכב יותר מהאשמת הישראלים. התקשורת הישראלית היא זו שעשתה את ההקשר בין אירועי העבר לזה הנוכחי, תוך ניצול העובדה שהעיתונאים הימניים ברובם אינם בקשב בשבת.

אך לצד זאת יש להציג את התמונה המלאה, שמתרחשת פעמים רבות: הישראלים מנסים לא מעט למתוח את הקו, לרעות את הצאן באזורים נרחבים יותר ויותר, בטענה שמדובר בשמירה על השטחים הפתוחים מפני השתלטות ערבית. זו שלנו וזו גם כן. שני הצדדים מנהלים פרובוקציות האחד כלפי האחר, והתוצאה היא חיכוך בין הצדדים, שבו לעיתים נשפך דם. בפעמים קודמות מדובר היה ברועי צאן ישראלים שנפצעו קשה, הפעם בפלשתיני שהתפרע ונהרג.

לתוך בליל זה נכנס גם צה"ל, שמוצא את עצמו בלימבו של ממש ובניסיון למצוא פתרון לאזור שבו אנרכיה היא דרך חיים. בחודשים האחרונים הידרדרו היחסים בין הצבא לבין תושבי הגבעות באופן דרמטי. מספר התקריות בין צה"ל לתושבי הגבעות זינק, ואף הגיע לשיא בכמה אירועים שבמסגרתם לוחמים שנתקלו באזור זה בהפגנות מאולתרות, שלעיתים התפתחו אף לאלימות נגד פלשתינים, פתחו בירי באוויר כדי להרתיע את המתיישבים. אחד השיאים היה בשבעה של הראל מסעוד שנרצח בפיגוע בעלי, שאז ספג מח"ט בנימין סא"ל אליאב אלבז צעקות מצד חבריו של הנרצח. האירוע החריג התרחש בגלל הזעם על הרצח, אך הסנטימנט עמוק הרבה יותר.

בשטח המתיחות מתורגמת הלכה למעשה לכך שבגבעות מעדיפים לקחת את החוק לידיים, אם אפשר בכלל לכנות את מה שמתרחש באזור כחוק, ולפעול בעצמם מול הפלשתינים, במקום להזעיק את כוחות הביטחון.

"לא פראיירים"

בכירים במערכת הביטחון חושפים בפנינו את השיטה: רועה צאן שנתקל בפלשתינים שמתחילים להתעמת איתו מזעיק "מתגברים", תושבי גבעות שממהרים מכל האזור לעזרתו. לעיתים מדובר בעשרות צעירים, לעיתים גם במאות. אלו מתחילים להתעמת עם הפורעים, במקרה הטוב להרחיק אותם, ובמקרים פחות טובים אף לפגוע בהם. במסגרת פעילות זו הם לעיתים אף מציתים מכוניות או אפילו, במקרים חריגים, בתים, פעילות שחוצה את הקו עמוק לתוך ההגדרה של טרור יהודי. "הם לא עוצרים לחשוב לרגע אם יש מישהו בתוך הבתים האלו", אומר גורם במערכת הביטחון. הצבא מוזעק רק בחלק מהמקרים, ומנסה לחצוץ בין הצדדים, לעיתים כשכבר מאוחר מדי.

האירוע הנוכחי ארך כשעתיים, וצה"ל לא היה צד בעניין. הריבון, זה שאמור למשול, כלל לא היה באירוע, ובמקומו שתי מיליציות התנגשו זו בזו. עשרות נערי גבעות, "מתגברים", מול מאות פורעים פלשתינים. אבנים, אלות, זיקוקים, ולבסוף בלית ברירה גם ירי באש חיה. אולי אם היו מזעיקים את כוחות הביטחון, האירוע היה מסתיים אחרת. אולי, וזה אינו תרחיש מופרך כלל, היו לוחמי צה"ל מבצעים את הירי מול הפורעים הפלשתינים.

מערכת הביטחון וצה"ל אינם ממהרים להפנות אצבע מאשימה כלפי הרועה וחבריו באירוע הספציפי, אך עם זאת אינם עושים להם הנחות ומעלים סימני שאלה קשים. הנחת העבודה היא שהמטרה היתה ליצור חיכוך ולהתסיס את השטח, לנסות להתגרות ולאיים על הפלשתינים. אחרת, נשאלות השאלות המתבקשות - למה הרועה לא נשאר בצד של המאחז, מדוע הגיעו עשרות "מתגברים" ולמה לא פנו לצה"ל עד שהיה מאוחר מדי?

יהודה ליבר, שנחשב למבוגר האחראי בגבעת עוז ציון, מתגורר במקום בשלוש השנים האחרונות. בהיעדר גורם אחר, הפך בשבוע האחרון לדובר הבלתי רשמי של המאחז. הוא אומר כי הטענות אינן נכונות. "אין לנו שום חיכוכים עם הערבים באזור. אנחנו מודעים היטב לכך שנקודות שאינן רגועות לא קיימות, ומבחינתנו המקום הזה רגוע. למעשה, האירוע האחרון שהיה כאן הוא ניסיון הצתה של בתים שלנו. אתם לא מאמינים? תפתחו גוגל ותבדקו. לבוא ולומר שמדובר בחבר'ה שבאים לעשות, זה שקר. ההוכחה הטובה ביותר היא ש'בצלם' לא מדווחים עלינו. הארגון שהופך כל עלה זית לשריפת תינוק לא מתעסק בנו, וזה כי אין כאן כלום.

"נקודת המרעה הזו נמצאת בדיוק באמצע, בין עוז ציון לבורקה", הוא אומר ומוסיף, "למה להם מותר להיות שם ולנו לא? אנחנו לא מחפשים בלאגן, ובוודאי לא היינו שולחים כך רועה אחד. לשלוח אדם אחד עם עדר לתוך עימות בכפר? אנחנו לא משוגעים. מנסים להפוך אותנו למפלצות, אבל אנחנו לא כאלה. הסיפור שמציגים כלפינו אינו נכון. לצערי, יש גישה במערכת הביטחון שהכל שייך לערבים. מה הפך את האזור הזה לשלהם? המרחק הוא אותו מרחק. אנחנו כאן מרצון ליישב את הארץ, מאותה הזכות שתל אביב קיימת. אבל חיכוכים אין כאן. מדובר במשפחות של אברכים שלומדים בישיבות מוכרות בציונות הדתית, משפחות, ילדים. לצערי, יש אנשים ששונאים אותנו מעצם היותנו מתנחלים".

אי אפשר להתכחש לכך שהיה עימות משמעותי, ולא ראשון מסוגו, באזור, אני מקשה, והוא עונה כי הצעירים אינם מוכנים להפנות את הלחי השנייה ולסכן את עצמם רק כדי לרצות אדם כזה או אחר. "אנחנו לא פראיירים, ואם ינסו לפגוע בנו הם ייתקלו במענה נחוש. אגן על החיים של המשפחה שלי בכל מחיר, ואם יש למישהו בעיה עם זה - זו בעיה שלו".

מה עושים מול נוער נושר?

בצה"ל סוברים כי נערי הגבעות מנצלים את העובדה שהאזור שקט בשל פעילות הכוחות, ומותחים עוד ועוד את הקו, מתעלמים מההשלכות. לאורך השבוע האחרון נטען פעמים רבות כי הטרור היהודי פוגע בביטחון, טענה שנדחתה בבוז על ידי אנשי הגבעות, אלא שבמערכת הביטחון מציגים גם הוכחות. מאז האירועים, מצביעים בצה"ל, יש באום צפא בכל שבוע אירועי הפרות סדר ביום שישי. אזור שבעבר היה כמעט ללא זריקות אבנים הפך למוקד, דבר שמצריך הקצאת לוחמים, שאינם מסוגלים לבצע פעילות מבצעית. בורקה, אומרים במערכת הביטחון, כלל לא היה מוכר ככפר בעייתי. ומה יהיה כעת אם יחליטו שם לזרוק אבנים באופן קבוע על ציר 60?

כמו בכל אירוע ביהודה ושומרון, השאלה החשובה היא מה יקרה בעתיד, ולא מה התרחש באירוע שכבר קרה. הזעם במערכת הביטחון כבד מאוד, וניכר כי הם מעוניינים לשנות דיסקט בכל הנוגע לטיפול באירועים מעין אלו. השאלה היא כיצד הם יפעלו, ומה ימנע את האירוע הבא. האשמה, גורסים בצה"ל, מוטלת על חלק מהנהגת נוער הגבעות, צעירים בשנות ה־20 לחייהם, שמתסיסים את הנערים הצעירים, חלקם בני 14 או 15 בלבד, נוער בסיכון שאינו יודע דבר, ומעודדים אותם לפגוע בפלשתינים ולא לסמוך על הצבא.

כך עובדת השיטה: רועה שנתקל בערבים שמתחילים להתעמת איתו מזעיק "מתגברים", שממהרים לעזרתו. אלו מתעמתים עם הפורעים, במקרה הטוב להרחיק אותם - ובמקרים פחות טובים אף לפגוע בהם

דוגמה לכך אולי ניתן לראות בדרך הפעילות של המשטרה מול אלישע ירד בבית המשפט השבוע. המשטרה ערערה לעליון על ההחלטה של בית המשפט המחוזי לשחרר את ירד, מכיוון שלא קיים חשד שמצדיק את הישארותו במעצר. "בקשות שכאלה הן לתיקים עם השפעות רוחב משפטיות, והן יוצאות דופן בתיקים מהסוג הזה", אמר עורך דינו מטעם חוננו, נתי רום. במערכת הביטחון, כך נראה, מנסים לפעול קשות נגד אחד המנהיגים, ולא להסתפק בפיונים.

גם במערכת הביטחון וגם בקרב הנהגת נוער הגבעות מודעים היטב לכך שמשהו השתנה בחודשים האחרונים. יותר ויותר צעירים שלא מזוהים עם נוער הגבעות מגיעים ומבצעים פעולות כאלו ואחרות. אם לפני שנה דיברו במערכת הביטחון על 100 גורמים בעייתיים בקרב נוער הגבעות, בהתפרעות בתורמוס עיא מדובר היה על מאות מתפרעים. אנשים שלא נחשבו לקיצונים מצטרפים לפעילות של טרור יהודי, ואירוע שהיה במשך שנים בשוליים של השוליים מקבל תמיכה רחבה יותר. אנשים שאינם יעדים של השב"כ יוצאים לפגוע בפלשתינים בשם עצמם, כביכול כדי לספק ביטחון. מה שמח"ט בצה"ל אינו יודע לעשות, סובר בן 15 שנשר מלימודים שהוא מסוגל לעשות טוב יותר. ואין מי שיפעל כדי לעצור אותם.

"אוזלת יד של המדינה"

כמו בכל אירוע בעייתי ביו"ש שבו מעורבים ישראלים, התבקשו השבוע ראשי רשויות לגנות את הטרור היהודי. אך אלו מסרבים בתוקף, קובלים על כך שמדובר במס שפתיים בלבד, ניסיון של המדינה לזרוק את האחריות עליהם במקום לטפל בבעיה, או לפחות להעניק להם כלים מספקים לנסות לעשות זאת.

לאחר התקיפות הקשות בתורמוס עיא, בעוריף ובאום צפא, נפגשו ראשי ההתיישבות עם הרמטכ"ל הרצי הלוי כדי לדון בתופעת הטרור היהודי, וראשי מועצות ביקשו ממנו לסייע להם לגייס תקציב שהיה בעבר בידיהם, כדי לפעול בנושא מזווית חינוכית.

"ביקשנו את העזרה שלו. היה בעבר תקציב במשרד החינוך בסך כשישה מיליון שקלים, שבאמצעותו יכולנו לפעול בגבעות. התקציב הזה לא קיים כבר כמה שנים", אומר אחד מהאישים שנכח במקום.

בינתיים, ראשי הרשויות נאלצים לפעול ללא תקציב וללא סמכות, מכיוון שמדובר בנערים שמגיעים מכל רחבי ישראל. "מדובר בצעירים שמגיעים מפתח תקווה, מאור יהודה, מבני ברק, מאיפה שרק תרצה. אין להם מסגרות חינוכיות. הם מגיעים לחוות לבד, אף אחד לא מביא אותם. הם פשוט באים והולכים.

"במקום כל הזמן להאשים את ראשי הרשויות, צריך לשאול איפה המדינה. יש כאן נוער נושר שלא עושה חשבון לאף אחד ומסתובב בכל הארץ. הם מצאו מסגרת, ובמקום לארגן תוכניות שישקמו אותם, מתעלמים מהם. את המדינה זה לא מעניין, היה תקציב ונעלם".

בינתיים, אומרים ביו"ש, מנסה כל ראש רשות לעשות מה שניתן ללא סמכויות או תקציבים. חלקם מנסים לגרום לבעלי החוות להתחייב כי ימנעו בעצמם פעולות תג מחיר, ולא - יפעלו נגדם, ובעבר אף היתה העלמת עין ואפילו היתה תמיכה בפינוי מאחזים שנחשבו סוררים.

"אלו נערים שעוברים שטיפת מוח מבחורים מבוגרים מעט יותר מהם, ולכן אני לא מאשים אותם. הם צומחים בתוך מסגרת, שבה מגיע מבוגר ומלעיט אותם בשנאה ובשטנה ובתחושה שהכל מותר. אותם צריך לתקוף, לצד אוזלת היד של המדינה", אומר בכיר ביו"ש.

ולאחר דברים אלו צריך לומר את האמת המרה. בעוד שבוע או שבועיים הסערה תישכח. הפלשתינים ימשיכו לתקוף נערי גבעות, והשוליים הבעייתיים בגבעות ימשיכו לתקוף פלשתינים, ושוב ושוב יואשמו המתיישבים באלימות באופן קולקטיבי, גם אם יתברר בדיעבד שהיה מדובר בפיגוע פלשתיני. שוב ושוב יידרשו בני 50 ו־60 להתנצל על החלטות שמקבלים נערים בני 15, שאינם מכירים בסמכות המדינה. שוב ושוב יותקפו על אירוע שהמדינה מסרבת לקבל לו אחריות.

נערים בסיכון ימשיכו להסתובב באזור, המדינה לא תשקיע כסף כדי לשקם אותם, והרשויות לא יצליחו למנוע את רוב האירועים הבעייתיים בהיעדר משילות של ממש באזור שדרושה בו ריבונות כדי להשליט בו סדר וחוק. ובעוד עשר או 20 שנה יהיו נערים חדשים, שחלקם עדיין כלל לא נולדו, שעליהם יכתבו כתבות חדשות. גלגל החיים העקום ימשיך להסתובב בארץ המאחזים.