לאכזבת האופוזיציה והמחאה: לאמריקנים לא אכפת לתת לנתניהו "במתנה" את סעודיה

משפט קצרצר ודי עמום של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן באירוע גיוס כספים במיין בסוף השבוע האחרון החזיר לראש סדר היום את ה(סיכוי ל)נורמליזציה עם סעודיה. ביידן התייחס במעומעם לאפשרות של התקדמות בשיחות בין המדינות, אבל מאחורי הקלעים בבית הלבן תולים בהסכם הזה תקוות גדולות רגע לפני הכניסה לשנת הבחירות לנשיאות. בעוד בדרג המדיני בישראל משתדלים להנמיך ציפיות ולהמתין לבאות, אנשי הממשל מתקשים להסוות את החשיבות שמייחסים בסביבת הנשיא האמריקני להסכם הנורמליזציה עם סעודיה. לא כי מדובר ב"מתנה משמעותית לישראל", כפי שהיינו רוצים לחשוב, אלא כי מדובר באישוש חשוב למעמדה של ארה"ב בהתנגשות הבין־מעצמתית עם סין במזרח התיכון.

תקציר הפרקים הקודמים: המזרח התיכון הפך לזירה מחוזרת על ידי סין, שרואה כאן בעיקר את האינטרסים הכלכליים שלה פורחים, בעוד ארה"ב מפנה מאמצים (והרבה מאוד כסף) לטובת המלחמה בין רוסיה לאוקראינה ומדללת התעניינות בנעשה באזור. בינתיים, בשנים האחרונות גיששו הסעודים אחרי האמריקנים, בבקשה לספק להם הגנה מהתוקפנות האיראנית שכבר חוו פעם אחת במתקפה על מתקני הנפט של הממלכה. כשלא נענו בחיוב, נכנסו לשיחות עם האיראנים עצמם בבחינת "שמור את אויביך קרוב יותר", וסין - שביקשה להפוך לגורם משמעותי במזרח התיכון - הציעה חסות.

במארס האחרון נחתם הסכם שהפתיע רבים בין הסעודים לאיראנים בתיווך סיני, וארה"ב ספגה מכה תדמיתית. גורמים מדיניים בישראל מכנים זאת "התפכחות". ההבנה שכל ואקום סופו להתמלא החזירה את הקשב האמריקני לאזור בשתי חזיתות: האחת - ניסיון לייצר הסכמות מחודשות לבלימת הגרעין האיראני, והשנייה - אל מול הסעודים. לארה"ב לקח שבועות מספר "להתאושש", והיועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן נשלח לריאד. הנסיעה הזו כשלעצמה היתה הסנונית המשמעותית ביותר לכוונת הנשיא האמריקני להשתקע מחדש באזור (או לפחות לנסות).

עוד השנה

למרות החשיבות המוגזמת שישראל, וישראלים בכלל, נוטים ליחס לעצמנו בתהליכים באזור, האינטרסים האמריקניים והסעודיים בהסכם בין המדינות גדולים לאין שיעור מאלו שהם מבקשים לייצר עבור ישראל כצד שלישי לעסקה. הבית הלבן של ביידן נדרש להישג לפני שנת הבחירות ב־2024, ולכן השיחות כעת נתפסות כרציניות יותר. על כן, גורמים בממשל אמרו לישראלים כי המטרה היא להגיע להסכם לפני סוף השנה. אף שמחקרים מראים כי הציבור האמריקני לא מצביע בהתאם להישגים ביחסי החוץ (ויעידו הסכמי אברהם בשלהי כהונת טראמפ), ממשל ביידן צריך לבסס את מעמדו מחדש באזור בעיקר אל מול המעורבות הסינית.

כדי להעביר את ההסכם בסנאט, יידרשו הדמוקרטים לתמיכה חלקית של הרפובליקנים - אירוע לא פשוט רגע לפני בחירות לנשיאות. הכנסת ישראל בסוד העניינים עשויה לסייע לממשל ביידן לצלוח את ההתנגדות

הסעודים מהצד השני, כאמור, משוועים לברית הגנה בדמות נאט"ו. למרות ההסכם המפוקפק שחתמו עם האיראנים, קיים בממלכה חשש מתקיפה נוספת ויש אמונה בכך שרק נוכחות אמריקנית משמעותית באזור - בדמות הסכם ומחויבות ביטחונית לשלומם - תשמור אותם בטוחים. האינטרס הנוסף הוא בגרעין אזרחי שלא למטרות תקיפה. מדינות האזור למודות הניסיון, וישראל בתוכן, רואות בכך סימן להצטרפות סעודיה למרוץ הגרעיני, שכן גם איראן התחילה "רק" בגרעין למטרות אזרחיות, והיום נמצאת כפסע מהעשרה לפצצה.

ואיפה ישראל הקטנה משתלבת בכל זאת בתמונה הגדולה? מתברר ששיגעון הגדלות שלנו אינו מבוסס רק על הדנ"א היהודי של "אור לגויים". בארה"ב הבהירו גם השבוע שההתקדמות בשיחות עם הסעודים נעשית בידיעת ישראל לאורך כל הדרך. האינטרס הוא פוליטי במקרה הזה - כדי להעביר את ההסכם בסנאט (בבוא היום), יידרשו הדמוקרטים לתמיכה חלקית של הרפובליקנים, אירוע לא פשוט רגע לפני בחירות לנשיאות. אולם הכנסת ישראל בסוד העניינים, באופן שבו היא נתרמת מהסכם כזה שייכלל לבסוף בהסכמי אברהם, עשויה לסייע לממשל ביידן לצלוח את ההתנגדות של הצד השני.

וכעת לאינטרסים של הכלה. הסעודים נהנו עד היום מיחסים מתחת לרדאר עם ישראל, אך בתור "שומרת המקומות הקדושים לאסלאם" כדי להתקדם עם ישראל לשלב הבא מבלי לפגוע במעמדה, היא תידרש לנושא הפלשתיני. האופק הכלכלי בין ישראל לסעודיה משמעותי לשני הצדדים, לצד האפשרות לטיסות ישירות למכה, שהן אינטרס פלשתיני־ערבי. בעוד הסעודים, כאמור, חותרים בעיקר לתמורות אמריקניות, הם מבינים שישראל היא חלק בלתי נפרד מהעסקה, ובשלב הסופי יתבררו לעומק הדרישות שממשלת ישראל תתבקש להיענות להן.

ובכן, מתקדמים

ביום חמישי האחרון ביקר בריאד היועץ לביטחון לאומי בבית הלבן ג'ייק סאליבן, כדי לבדוק את האפשרות להשלים עסקה משולשת בין ישראל, ארה"ב והממלכה, שתכלול נורמליזציה, סיוע ביטחוני לסעודיה ואולי, כאמור, שינוי מדיניות ישראלי בסוגיה הפלשתינית. על רקע הפגישה הנוספת בריאד והדברים של ביידן - בישראל מעריכים שאכן הפעם האפשרות להסכם עם סעודיה קרובה מתמיד, אך משתדלים שלא להציף את השוק בציפיות ולאפשר לתהליך הראשוני להתקדם בלי מעורבות ישירה שלנו.

אך קשה להסתיר את הסיפוק הישראלי בדרג המדיני. בשיחות מאחורי הקלעים - לא מדובר רק בנורמליזציה להימצאות הישראלית באזור וקשרים כלכליים, כי אם בחלק מהמאבק הרחב יותר של ישראל לייצר ולהרחיב חזית נגד איראן במזרח התיכון. נוסף על כך, ארה"ב ממשיכה בשיחות עם איראן, אך הסכם או הסכמון, כפי שחששו ממנו כאן, נדמה כעת רחוק יותר. בממשל מכחישים את הידיעות ופיסות המידע על הסכמות בלתי כתובות עם האיראנים לשחרור כספים לטובת עצירת ההתקדמות בהעשרה.

ישראל, מבחינתה, יצאה נשכרת באופן כפול: החשש מהסכם איראן־ארה"ב שעלול לסנדל אותה מלתקוף באיראן ירד מהפרק באחוזים ניכרים, והרחבת החזית המדינית נגד איראן עם סעודיה דווקא מתקדמת בצעדים משמעותיים. "אנחנו בהמתנה אופטימית", אמר גורם מדיני ל"ישראל השבוע". "כאשר ארה"ב נתפסת שוב כגורם משמעותי יותר באזור, מדובר בבשורה עבור ישראל ובשיפור ההרתעה נגד התוקפנות האיראנית". אם מישהו מחפש את התמורה המשמעותית ביותר לישראל באירוע הדיפלומטי הזה, הנה היא לפניו: ארה"ב לצד ישראל, לצד סעודיה ונגד איראן.

רכבת הרים

האם הסיכויים גבוהים יותר כעת משהיו לפני חצי שנה להסכם נורמליזציה עם סעודיה? כן. האם אפשר כבר להתכונן למפגש פסגה בבית הלבן - ובכן, תלוי את מי שואלים. בממשל האמריקני אומרים שהשיחות טרם הבשילו לכדי החלפת טיוטות - כלומר, מדובר עדיין בשלב ראשוני מאוד ועדין מאוד בשיחות. רק לפני חודשיים אמרו גורמים מדיניים בישראל שהם לא אופטימיים בגלל האווירה המתוחה בין ארה"ב לסעודים בשנים האחרונות. בין היתר, כאמור, כי הסעודים היו בתחושה של מועקה אחרי שאיראן תקפה את מתקני הנפט שלהם והם ציפו להגנה אמריקנית, וזו לא הגיעה.

בממשל האמריקני לא מתייחסים למה שמעסיק את המפגינים כאן כשיקול ענייני. בסופו של דבר, מדובר בהסכם משמעותי לשתי המדינות וליחסים ביניהן, שכפי שאמר הנשיא ביידן רק בחודש האחרון - חשובים לו מאוד

כעת, החשש הסעודי מתייחס גם לתגובה האיראנית לנורמליזציה עם ישראל ועשוי לפגוע בתהליך. יו"ר המל"ל צחי הנגבי אמר ל"ישראל היום" בראיון לפני כחודש: "הסעודים חוששים מהסכם עם ישראל, כי הם מבינים שתוצאה אפשרית תהיה הסתייגות איראנית בוטה שעלולה לגבות מהם מחירים. הם רוצים שבסיטואציה של עימות עם איראן מעצמת־על תעמוד לצידם, וזו ארה"ב. על זה מתנהל דיאלוג כיום. המשאלות הסעודיות הן בעיקר מהאמריקנים, אני לא מכיר משאלה כלפינו ואנחנו מקווים שתימצא נוסחה שיכולה לאפשר התקדמות ביחסי ישראל־סעודיה".

אם וכאשר הנושא יגיע לפתחה של ממשלת ישראל, היא תידרש, כאמור, לצעדים מול הפלשתינים. בישראל מבהירים חזור ואמור כי לא ינקטו צעדים שיפגעו בביטחון ישראל, אבל מה כן? חזרה לשולחן המשא ומתן היא לא מילה גסה אם במקרה הפלשתינים ימצאו את הדרך אליו מאז נטשו אותו ב־2014. כלומר, ישראל תהיה מוכנה לדבר אבל לא לבצע צעדים בשטח. האם זה יספיק? תלוי את מי שואלים. הסעודים עשויים להסתפק בכך, הממשל האמריקני דווקא עשוי ללחוץ יותר על ממשלת נתניהו לדרוש צעדים מוחשיים.

"לנתניהו יהיה נוח להיות לחוץ מימין נגד ויתורים משמעותיים, ומשמאל על ידי ארה"ב לטובת מענה כלשהו לדרישותיהם במסגרת קידום הנורמליזציה", אומר גורם ביטחוני לשעבר. המלך ונותן החסות להסכם יידרשו להציג מעין הישג לפלשתינים, אך כפי שקרה בהסכמי אברהם ניתן יהיה להסתפק גם בבלימת מהלכים ולא בביצוע של מהלכים חדשים. למשל, לא לקדם את הסיפוח (שכבר מזמן לא על השולחן). או בשיטה הנוחה ביותר לנושאים ונותנים: ממשלת ישראל יכולה גם להכניס את העז לבית בחודשים הקרובים, וגם להתחייב להוציא אותה אם תידרש.

גורמי הימין בממשלה - שר האוצר סמוטריץ' והשר לביטחון לאומי בן גביר - עשויים להקשות מצידם תמורה לפלשתינים, אך בשלב הזה לא מתבטאים כלל נגד. נתניהו יידרש לתמרן בין הדרישות של שותפיו לבין ההזדמנות הנדירה להוביל להסכם נורמליזציה עם סעודיה דווקא כשמצבו הפוליטי לא מזהיר. באופוזיציה צופים פני ההסכם, אך לא יודעים לומר אם יתמכו בו לפני שיפורסמו פרטיו. ההסכמה היחידה בין האופוזיציה לקואליציה בימים אלו היא שממשלת אחדות לא על הפרק כדבריו של לפיד, או שהיא בגדר "מדע בדיוני" לדברי אנשי נתניהו.

הדיווחים על הדרישה האמריקנית להקמת ממשלת אחדות לטובת הסכם הנורמליזציה עם הסעודים היו במקרה הטוב מוקדמים מדי, ובמקרה הרע (והנכון) - משאלת לב בלבד של הכותבים. גם בממשל האמריקני הבהירו כי הם אינם מעורבים בפוליטיקה הפנימית של ישראל ולא מדובר באחת מהדרישות מצידה לטובת ההסכם. תמיכה מבחוץ של האופוזיציה, כאמור, תיתכן, אך היא לא תנאי להעברתו.

נתניהו בבליץ

מבחינת נתניהו, מדובר בהישג אדיר. כזה שיכול להסיט את סדר היום מהמשך ההתכתשויות והמחאות סביב הרפורמה המשפטית - להצלחה מדינית כבירה נוספת שיוביל תחת ידיו. למרות הדיווחים כאילו בארה"ב מדובר בשיקול - האם לאפשר לממשלת נתניהו הישג בדמות הסכם עם סעודיה, בממשל האמריקני לא מתייחסים למה שמעסיק את המפגינים כאן כשיקול ענייני. בסופו של דבר, מדובר בהסכם משמעותי לישראל ולארה"ב וליחסים בין המדינות, שכפי שאמר הנשיא ביידן רק בחודש האחרון - חשובים לו מאוד.

למעשה, בממשל האמריקני טורחים להדגיש, למרות הקריאה לחקיקה בהסכמה ולמרות הביקורת על המהלכים של ישראל ביהודה ושומרון ותנופת הבנייה בהתיישבות - היחסים בין המדינות "חזקים ויציבים". אבל, וזה אבל גדול, כמו שאמר ביידן להרצוג בביקור האחרון - הבעיות הפנימיות ורעשי הרקע בישראל מקשים התקדמות של תהליכים חשובים. הרמז העבה הזה של ביידן לנתניהו התקבל בלשכת ראש הממשלה בירושלים, ומאז סוף השבוע האחרון, בהלימה מוחלטת עם הדיווחים החמים על התקדמות מול סעודיה, נתניהו פועל אקטיבית לשנות את סדר היום.

בעוד המחאה מנסה להמציא את עצמה מחדש כדי לשרוד בחודשי הקיץ החמים באין כנסת וחקיקה (וגם לא ישיבות ממשלה לשבועיים), ומארגנת מחאות תמיכה בשופטים בימים אלו - נתניהו מסיט את הדיון לאפיקים אחרים, או לפחות מנסה. את סוף השבוע הקודם הקדיש לתדרוכים לשרים ולחברי הכנסת, שמהם ביקש להנמיך את גובה הלהבות ולקרוא להסכמות. לאחר מכן הציב על סדר היום של הממשלה: קידום תשתיות ורכבות, הייטק, בינה מלאכותית ומאבק ביוקר המחיה, וקרא לשרים להצטרף אליו.

נתניהו עובד בזה. את ימיו האחרונים הקדיש לראיונות בארה"ב כדי למתן את הדיווחים שם על הפיכה שלטונית כאן. הרגעת הלך הרוח האמריקני היא מטרה בפני עצמה, שכן באווירה הזו שמעבר לים יצטרך ביידן לקדם את הנורמליזציה עבור ישראל. השקעת המאמצים האלו מלמדת על החשיבות הרבה שנתניהו מייחס לפריצת הדרך האפשרית עם הסעודים, ולא רק. בימים אלו ממש נכנס לישורת האחרונה הליך נוסף שתלוי בממשל האמריקני - כניסת ישראל לתוכנית הפטור מוויזה.

בעוד יש גורמים בישראל שלא היו רוצים לראות את הממשלה המכהנת גוזרת את הסרט על שני מהלכים דרמטיים באדיבות ארה"ב, ואף פועלים נגדם אקטיבית - הדרג המדיני עושה מאמצים כבירים כדי להיענות לכל הדרישות האמריקניות שבבסיס הכניסה לתוכנית הפטור. בארה"ב אומרים שישראל ענתה עד כה על 80% מהדרישות וכעת היא נמצאת בחודשיים האחרונים והגורליים לפני ההחלטה הסופית בארה"ב.

בימים אלו ממש מתקיים הפיילוט למעבר חופשי של פלשתינים בעלי אזרחות אמריקנית במעברי הגבול ובתוך ישראל ובנתב"ג, ונותרו עניינים טכניים נוספים, כמו הקמת מערכות שיתוף מידע ביטחוני על נוסעים וכדומה, כדי להבקיע. באופן לא מתוכנן, אם אכן כל הקלפים יסתדרו, ממשלת הימין של נתניהו יכולה להוביל שני הישגים דרמטיים במדיניות החוץ שלה בחודשים הקרובים. לא כי מדובר בתוצאה של אהבה גדולה בין הצדדים, אלא כי הבשילו התנאים.