המחאה נגד הרפורמה הולידה מנהיגות חדשה

תחתית הבור. איש אינו יודע באמת איך, מתי ואם בכלל ניתן יהיה להחזיר לעצמנו את כשרות זרועות הביטחון, את אומת הסטארט־אפ, את המשקיעים, את הממשל האמריקני, את מעמדנו הבינלאומי. במהירות הבזק הפכו הדיבורים על עזיבת הארץ למסרים מפי מי שהיו פטריוטיים קנאים. כך גם הדיבורים על הסוף.

הדיבורים המרים שכונו "בדיחות אשכול" לפני 57 שנים (על אספן הבולים שאמר כי יישאר כאן עד הסוף, כיוון שעליו להמתין למעטפת היום האחרון למדינה; על השלט שהוצב בשדה התעופה והורה ליוצא האחרון לכבות את האור; ועל ישראל גלילי, ששבר את ידו בניסיון כושל להרים את מצב הרוח) היו כאין וכאפס לעומת התחושה בימים אלה.

אבל ברגעים קשים מתגלות תופעות חיוביות ומרגשות. מחאת מתנגדי המהפכה האנטי־דמוקרטית היא בוודאי אחת מהן, וכך גם האכפתיות הישראלית והנכונות להיאבק במתקפה הקשה ביותר על הדמוקרטיה הישראלית מאז הקמתה. העובדה שאנשים המזוהים מאוד עם הימין לא היססו להיאבק לצד אנשי שמאל מובהקים למען החירות היתה גם היא מסוג הדברים שנוכל להתבונן בהם בגאווה כאשר הסיוט שאנו עוברים יהיה מאחורינו.

ועוד תופעה התגלתה כאן: המחאה הולידה מנהיגות חדשה. מנהיגות מסוג אחר. של אנשים בשנות ה־30 וה־40 לחייהם, עסוקים מאוד, שלא היו מעורבים בעבר בפוליטיקה מפלגתית, אנשי אקדמיה, מחקר, הייטק ועסקים ובעלי מקצועות חופשיים שמצאו עצמם, לפתע, נואמים בפני רבבות ומאות אלפים, מתרוצצים בין אולפני הטלוויזיה ומתבטאים ברהיטות שרוב חברי הכנסת רשאים להתקנא בה.

כנראה לא תהא זו טעות להניח כי רוב האנשים הללו הם בני דמותו של סינסנטוס, אותו מצביא־חקלאי שנבחר, פעמים אחדות, למנהיג רומא, הציל אותה מאויביה ולאחר שבועיים-שלושה בתפקיד חזר לעבוד את אדמתו. אבל ייתכן מאוד שיהיו גם כאלה שישתכנעו כי יש ביכולתם להמשיך ולתרום שלא בעיתות משבר, כך שהמחאה תהיה עבורם כרטיס כניסה לעולם מקבלי ההחלטות.

ייתכן כי בין המוחים שישקלו כניסה לזירה הפוליטית תהיה גם הבולטת ביניהם, פרופ' שקמה ברסלר, פיזיקאית בת 43 המצליחה, בין אירוע מחאה למשנהו, להשקיע זמן במחקר ולגדל חמישה ילדים. שקמה היא מריאן של המחאה, אלא שההבדל בינה ובין סמל המהפכה הצרפתית הוא שמריאן דמות דמיונית, ושקמה אישה אמיתית, העשויה למלא תפקיד חשוב בהנהגת המחנה הדמוקרטי בישראל.

ובינתיים ברמאללה

המבצע של צה"ל בג'נין מפיח רוח חיים בנשיא הפלשתיני, מחמוד עבאס. שיתוף הפעולה הביטחוני, שבוטל רשמית, חזר במידה לא מבוטלת לקדמותו. כוחות הביטחון הפלשתיניים בולטים בנוכחותם בעיר, לאחר ביקורו הנדיר של עבאס במקום. נכון לעכשיו, שבה ג'נין לרשות הפלשתינית.מחרתיים יתקיים בקהיר, בהזמנת הנשיא א־סיסי, מפגש לא שגרתי בין ראשי הארגונים הפלשתיניים.

לא ברור אם גם עבאס ישתתף בו, אך גם אם לא - יהיה זה הישג עבור ארגון הפת"ח, שיקבל הכרה במעמדו המוביל. שוב עולה האופציה של הקמת ממשלת אחדות לאומית, בהשתתפות פת"ח וחמאס. למרות שנדמה כי ככל שהפיצול במחנה הפלשתיני גדול יותר - כך עדיף לנו. יש לישראל צורך בכתובת פלשתינית אחת, וזו גם עשויה להיות הדרך להחזרת גורמי פת"ח לרצועת עזה.

אפשר לטעון שעבאס הוא "טרוריסט", שונא ישראל, מכחיש שואה, ולשפוך עליו קיתונות של רותחין, כפי שעושים גורמים בימין, ששום פרטנר אינו מתאים להם. אבל כל מי שמבין שבלי גבול בין הפלשתינים לבינינו לא תהיה לנו מדינה יהודית ודמוקרטית חייב להודות שבסירוב להגיע להסכם איתו אנחנו מחמיצים הזדמנות להבטיח לעצמנו מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי.