שבועות אחדים לפני סיבוב הבחירות הראשון ביוון, ביום שישי הגדול ערב חג הפסחא, הצטופפו מול הנמל באי טינוס המוני תושבים ואורחים. לקראת חצות, ירדה מהכנסייה המפורסמת "פנגיה אוונגליסטריה" תהלוכת ה"אפיטאפוס", המשחזרת את הבאתו לקבורה של ישו לאחר שהורד מהצלב. ראשונים ירדו בצעד איטי ראש הכנסייה והכמרים, שליוו את הצעדה במזמור העתיק "או גליקו מו אייר" ("הו אביב מתוק שלי"). אחריהם נשאו נאמני הכנסייה את מיטת המוות הסמלית, אלונקה מעוטרת שלל זרים וקישוטים צבעוניים.
נושאי האלונקה הניחו אותה על הבמה במרכז הכיכר, והקהל הצטרף חרש לשירה. ראש הכנסייה פנה בדברים אל הקהל, ובסיום בירך את "ראש הממשלה שלנו שנמצא איתנו כאן". וכשהתהלוכה נעתקה ממקומה ויצאה לאורך החוף בחזרה אל הכנסייה, ניגשו רבים אל קיריאקוס מיצוטקיס, שמגיע לאי הקיקלדי הקטן מדי שנה.
לא היתה שום בעיה להתקרב אליו ולשוחח אתו. מקרוב נראה הפוליטיקאי בן ה־55 כמו נער חייכן. שני המאבטחים, שניצבו מאחוריו, לא הפריעו לו ללחוץ ידיים ולהשיב לכל מי שפנה אליו. למחרת, בטקס ה"אנסטסי", התחייה, כשהפעמונים צלצלו בדיוק בחצות, זיקוקי דינור הרעישו בשמיים והכל הדליקו בהתרגשות זה את נרו של זה באש הקודש מירושלים. בקושי אפשר היה להבחין בין מאות החוגגים באיש הלא־גבוה עם אשתו ושלושת ילדיו.
יומיים אחר כך, באסיפת בחירות, הוא הבטיח לקדם את יוון לקראת עתיד טכנולוגי משגשג, נאור וחדשני. הוא נראה יותר דומה לעצמו: אירופי עדכני ומלוטש, בעל תארים גבוהים מהרווארד ומסטנפורד, דובר אנגלית מעולה ומשדר ביטחון עצמי אלגנטי ושקט. ואף ששני המעמדים - הדתי והאזרחי - הם לכאורה הפכים גמורים, נראה שמיצוטקיס מרגיש נוח בשניהם. למעשה, רוב החברה היוונית חיה עם הניגודים האלה בשלום ובשמחה.
הניגוד הזה חזר על עצמו בטקס ההשבעה של הממשלה החדשה בשבוע שעבר. על פי כל כללי המסורת שהמדינה והכנסייה קשורות בה כתאומות סיאמיות, הוביל הירונימוס השני, הפטריארך של אתונה ויוון כולה (בעצמו בעל תארים אקדמיים בבלשנות ותיאוריה של הדתות מטעם שתי אוניברסיטאות אירופיות יוקרתיות) את הטקס בשם האב, הבן ורוח הקודש. שני שרים הניחו את ידם על הברית החדשה, וכל האחרים - 62 שרים ושרות ותת שרים ושרות וסגני שרים ושרות - הניחו איש־איש את ידו על כתף העומד לפניו ונשבעו לשרת נאמנה את העם היווני ואת המדינה, ולשמע ברכת הפטריארך אמרו אמן והצטלבו כאיש אחד.
יומיים אחר כך, בישיבת הממשלה הראשונה, מצא כל אחד מהשרים על השולחן מולו תיקייה עבה בצבע כחול. היה בה פירוט של סדר העדיפויות לטיפול במשרד, מידע על חוזי העסקה, חוזי ביצוע ורכש וערוצי תיאום בין המשרדים השונים. אנשי מטה המעקב במשרד ראש הממשלה יוודאו את יישום כל אלה באמצעות מערכת דיגיטלית משוכללת. בנאום הפתיחה חזר מיצוטקיס והזכיר את המושגים חדשנות, טכנולוגיה, רפורמות והתייעלות.
זוהי דמותה המורכבת של יוון החדשה: רגליה נטועות בדת, במסורת ובאהבת המולדת, ומבטה מגביה עוף אל כל סממני החדשנות האפשריים, שואף לעצמאות ולשגשוג כלכליים ודוגל ברפורמות מרחיקות־לכת. ידיה מניפות את הדגל הכחול־לבן בגאווה ופיה ממלל: אני ייסדתי את אירופה ואירופה היא אני. בכל גופה צרוב העלבון העמוק של שנות המשבר, זיכרון שנות הכיבוש והמלחמות, והחשש מאי־יציבות, וראשה סחרחר מההתאוששות המהירה של עצמה.
קיריאקוס מיצוטקיס הוא אולי הנציג הנאמן ביותר של המורכבות הזאת. לא במקרה, הוא זכה עתה ברוב סוחף כל כך.
"אסיר פוליטי" מלידה
ההיסטוריה המדממת של יוון טבועה בגופו ובנפשו של קיריאקוס מיצוטקיס מבטן ומלידה. מאמצע 1967 היו הוריו מסוגרים עם שתי בנותיהם בדירה רחבת הידיים באתונה. חונטת הקולונלים שחוללה הפיכה צבאית כפתה עליהם מעצר בית. האב, קונסטנטינוס מיצוטקיס, ממנהיגי המחנה הליברלי ולשעבר שר בממשלתו של יורגוס פפנדריאוס, הוכרז אישיות בלתי רצויה.
ב־4 במארס כרעה האם מריקה מיצוטקיס־יאנוקו ללדת. לימים יאמר קיריאקוס - ספק ברצינות, ספק בבדיחות הדעת - כי ששת חודשי חייו הראשונים עברו עליו במאסר פוליטי. כך או כך, כשהיה בן חצי שנה הצליח שר החוץ הטורקי לחלץ את המשפחה והבריח אותה לאיסטנבול (קונסטנטינוס מיצוטקיס קשר יחסים טובים עם טורקיה, ישראל ומדינות אחרות, והתמיד במדיניות הזאת גם כראש ממשלה שנים אחר כך, בתחילת שנות ה־90). מטורקיה הם עברו לפריז, ושם, בחברת גולים יוונים רבים, ובהם מלינה מרקורי ומיקיס תיאודורקיס, הם התגוררו עד לנפילת החונטה ב־74' ולהקמת ממשלת האיחוד הלאומי בראשות קונסטנטין קרמנליס.
בשנת 91', כשמיצוטקיס האב נבחר לראשות הממשלה, סיים הבן את הלימודים בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת הרווארד. עם תעודת ההצטיינות מהפקולטה הוא נסע ללונדון, והתקבל לעבודה בתור אנליסט בבנק צ'ייס הבריטי. הוא שהה שם רק שנה, כי היה חייב לחזור ליוון כדי להתייצב לשירות צבאי (כל אזרח יווני חייב לשרת 12 חודשים בצבא, והחובה הזאת תקפה עד גיל 45 גם לאחר דחייה עקב לימודים). אחרי שנה בחיל האוויר חזר ללימודים, הפעם בסטנפורד, והשלים את התואר השני במינהל עסקים ויחסים בינלאומיים.
מכאן ואילך טיפח מיצוטקיס קריירה פיננסית מרשימה: תחילה כיועץ תקשורת וכלכלה בחברת מקנזי. אחר כך כמנהל השקעות בכיר בעסקאות הון סיכון ובעסקאות הון פרטיות בחברת אלפא ונצ'רס, חברה־בת של אלפא בנק היווני, ולבסוף בקרן הון סיכון שייסד בעצמו וניהל עד 2003. בהרווארד הוא פגש צעירה יפהפייה ומרשימה בשם מארווה (MAREVA) גרבובסקי, בת לאב פולני ואם יוונייה, שלמדה מדעי המדינה וכלכלה מדינית באוניברסיטת קולומביה. ב־1997 השניים נישאו בפלאקה שבמרכז אתונה, וכעבור זמן קצר נולדה בתם הבכורה.
ואז, בצעד שבמבט לאחור נראה דווקא צפוי למדי, במיוחד לאחר שהפורום הכלכלי העולמי (WEF) בחר באיש העסקים הצעיר והמצליח כמנהיג גלובלי עתידי, החליט קיריאקוס מיצוטקיס לעזוב את העסקים ולהצטרף למפלגה השמרנית "ניאה דמוקרטיה".
מפלת השמאל
אחת הטענות המקובלות כלפי המערכת הפוליטית היוונית היא שמאז שנוסדה הדמוקרטיה היוונית המודרנית לפני 202 שנה, השלטון עובר בין אותן משפחות מיוחסות ועשירות: וניסלוס, פפנדריאו, קרמנליס ומיצוטקיס. הרשת הזאת סבוכה אפילו יותר: סבו של קיריאקוס מיצוטקיס היה אחיו של אבי האומה אלפטריוס וניסלוס. אחותו היא דורה באקויאניס, שהיתה ראשת העיר המיתולוגית של אתונה בתקופת המשחקים האולימפיים ואחר כך שרת החוץ. דורה היא אלמנתו של חבר הפרלמנט פבלוס באקיואניס, שנרצח בידי קבוצת "17 בנובמבר" ב־1989, ובנה קוסטס באקיואניס, אחיינו של ראש הממשלה הנוכחי, הוא ראש עיריית אתונה מאז 2019.
אין ספק שזוהי תופעה בעייתית, נגועה בנפוטיזם ומזמינה שחיתות. עם זאת, יוונים רבים מאמינים שיש דווקא נימוקים כבדי משקל בעד המסורת המרתקת הזאת. לדבריהם, צאצאי המשפחות הפריבילגיות האלה הגיעו לשלטון כשהם מצוידים בידע, השכלה והבנה פוליטיים משוכללים, ורובם חונכו לשרת את האזרחים ולא את עצמם. מיצוטקיס הבן גם טיפס אל המשרה הרמה שלב אחר שלב, ודרכו אל הפסגה לא היתה קלה.
ביוון דיברו על האחות הבכורה דורה בתור המועמדת מטעם המשפחה. כשקיריאקוס למד באוניברסיטה, היא כבר היתה שרת התרבות בממשלה של אביה. ב־2004, כשהוא התמודד לראשונה בבחירות הפנימיות במפלגה מטעם אחד האזורים באתונה, היא היתה ראשת עיריית אתונה. באקויאניס היא אחת הנשים המרשימות ביותר בנוף הפוליטי של אירופה: חכמה מאוד, מקרינה עוצמה נדירה, גבוהה ויפהפייה.
אלא שלאחר קריירה מזהירה הסתבכו יחסיה עם המפלגה, ובינתיים אחיה התחיל להתקדם. תשע שנים לאחר שנבחר לראשונה לפרלמנט, בחר בו ראש הממשלה אדוניס סמאראס לתפקיד שר הרפורמה והממשל הדיגיטלי. תפקיד שהתאים לו כמו כפפה ליד. לקיריאקוס יש שם ויש כישורים, אמר עליו האב.
יוון התנהלה אז כמו משאית ישנה עמוסה בביורוקרטיה ובשחיתות, משוועת לרפורמות ולמודרניזציה. מיצוטקיס התחיל בתהליך הפרטה ובשינויים מבניים, שנבעו מדרישות מחמירות של האיחוד האירופי כתנאי לפריסת החובות הכבדים של המדינה אך גם מהשקפת עולמו. בארבע שנות שלטונה המשיכה ממשלתו ליישם את הרפורמות האלה, בעיקר בשוק העבודה: היא החלישה את ארגוני העובדים, התירה בחוק פיטורין ללא צורך בהנמקה, עודדה יזמות ובנייה, והיטיבה עם משקיעים מקומיים וזרים. בד בבד התחיל הממשל לקדם במרץ מעבר של כל השירותים לדיגיטל.
ב־2019 גבר מיצוטקיס על יריביו במפלגה והתמודד בבחירות מול איחוד מפלגות השמאל סיריזה בראשות אלקסיס ציפראס. זאת היתה תחילת המפלה של השמאל ביוון. "ניצחונו של מיצוטקיס אז, וביתר שאת נצחונו הגורף עכשיו", אומר בכיר לשעבר בממשל, שהעדיף לדבר בעילום שם, "נובע בעיקר מאוזלת היד של סיריזה ומחולשתה של המפלגה הסוציאל־דמוקרטית היוונית פאסוק, שהפכה ממפלגת שלטון חזקה למפלגה קטנה וחסרת השפעה. נכון שצריך שינוי, אבל השמאל לא הציע שום אלטרנטיבה למהלכים של מיצוטקיס, והם מצטיירים עכשיו בתור אפשרות יחידה.
מיצוטקיס עצמו מדבר במושגים של ניהול טכנוקרטי, לא של אידיאולוגיה, וזה קוסם לאנשים רבים".
ואכן, כמה מצביעי פאסוק וסיריזה ששוחחתי איתם לפני הסיבוב השני של הבחירות, אמרו שהם תומכים במיצוטקיס "כי הוא מנהל טוב ויודע לשמור על יחסים מעולים עם אירופה, וזה לטובתנו". האהדה שרוחשים ראשי האיחוד האירופי למיצוטקיס - שלא לומר ההקלה שהם חשו כשציפראס הפסיד בבחירות ב־2019 - התבטאה בעיקר בכסף. הרבה כסף. וזה, אומר הבכיר לשעבר, גורם חשוב בהצלחתו המרשימה של מיצוטקיס.
"בארבע השנים האחרונות האיחוד שפך על יוון מיליארדים. בעיקר בתקופת הקורונה, כשרוב מדינות אירופה העדיפו לחרוג מהתקציב ולנקוט מדיניות מרחיבה". אומר הבכיר.
יוון אכן התמודדה באופן מרשים עם המגיפה. למרות חולשתה של מערכת הבריאות המדולדלת, התנהל מבצע החיסונים במדינה הגדולה והמבוזרת ביעילות מרשימה, ואילו בעלי העסקים, בעיקר בתחום התיירות, קיבלו פיצוי נדיב. לא פחות מרשימה היתה התנהגות הציבור. הוא קיבל באורך רוח את ההגבלות, למשל החובה לעטות מסיכה בתחבורה הציבורית, שנשמרה עד לפני חודשים אחדים.
למיליארדים של האיחוד הצטרף כסף גדול שנכנס לקופת המדינה מהתאוששות התיירות. גל עצום של תיירים שוטף את יוון מאז הסרת ההגבלות, והוא הולך וגובר במידה כזאת שרבים חוששים שהתשתיות, בעיקר באיים, לא יעמדו בעומס. "אני כבר לא יכול להסתובב במרכז אתונה בשום עונה", אמר לי השבוע ידיד שמתגורר בקרבת כיכר סינטגמה. "שלא לדבר על ישיבה בבית קפה או מסעדה. הכל מלא עד אפס מקום בכל שעה".
אבל רוב היוונים, אומר הבכיר לשעבר, נהנים מהשפע. "אחרי שנים של משבר נורא וצנע מחניק, יש סוף־סוף הקלה. הבעיה היא שהשפע הזה לא נובע ממדיניות רווחה, אלא מקליינטליזם. זוהי שיטה שמגדירה את היחסים בין האזרח לבין הממשלה בתור יחסי תלות של לקוח־פטרון. הפטרון, כלומר השלטון, מעניק ללקוח, כלומר לאזרח, הטבות, ובתמורה הוא מצפה לתמיכה. השיטה הזאת מטפחת שחיתות ורעה לדמוקרטיה, במיוחד אצלנו, כשמצבו של חופש העיתונות בכי רע".
וזאת הטענה המרכזית של מבקרי מיצוטקיס: כמעט כל התקשורת ביוון שייכת לאילי ספנות. אלה תומכים מסורתית בשלטון, ובמיוחד בממשלות ימין שמעודדות את המגזר העסקי ומקדמות הפרטה ורפורמות בשוק העבודה. פרשיות קשות שהיו אמורות להעיב על מערכת הבחירות לא זכו לכיסוי מעמיק, שלא לדבר על תחקירים: אסון הרכבת שקשור בהזנחה ובשחיתות במכרזים ממשלתיים, המדיניות השנויה במחלוקת כלפי פליטים שמגיעים בסירות רעועות מטורקיה (הטענה כלפי יוון היא שמשמר החופים דוחק את הפליטים בחזרה לטורקיה או מתעלם ממצוקתם, מה שהביא באחרונה לטביעתם של יותר ממאה בני אדם) ופרשת הציתותים בטלפונים הניידים של יו"ר מפלגת פאסוק ושל עיתונאי בכיר, באמצעות רוגלה ששתלה חברה ישראלית.
"ארבע השנים הבאות יהיו מבחן לא פשוט לדמוקרטיה היוונית", אומר הבכיר. "האופוזיציה התרסקה, העיתונות חלשה, ויש לנו ממשלה של מפלגה אחת. ועוד לא אמרנו מילה על העלייה מחדש של הניאו־נאצים".
"הספרטנים" באים
שבוע אחרי הקמת הממשלה התפטר אלקסיס ציפראס מתפקידו כיו"ר סיריזה. המפלגה עצמה בתהליך התפוררות. כמו ברוב מדינות אירופה, גם ביוון השמאל על סף היעלמות. "אני מרוצה מהניצחון של מיצוטקיס", אמרה לי השבוע חברה טובה, מצביעת שמאל לשעבר, "אבל העובדה שאין אופוזיציה מדאיגה אותי מאוד".
גם היא, כמו הבכיר לשעבר, נחרדה לנוכח הופעתו המחודשת של הימין הניאו־נאצי בפרלמנט, שלוש שנים בלבד לאחר שפסק דין היסטורי, אולי החשוב ביותר מאז משפטי נירנברג, הגדיר את "השחר הזהוב" הזכור לשמצה כארגון פשע, ושלח את ראשי הארגון למאסר ממושך.
אלא שאחד הפעילים המרכזיים בו, איליאס קסידיאריס, ניהל מתוך הכלא קמפיין גלוי, ולבסוף, כדי לסחוף מצביעים שחששו להיות מזוהים עם הרעיון הניאו־נאצי המפורש, תמך במפלגה לאומנית קיצונית חדשה, "הספרטנים". אלה, ביחד עם "אליניקי ליסי" (הפתרון היווני) הגזענית ו"ניקי" (ניצחון) הפרו־רוסית, צברו ביחד 12.77%מקולות המצביעים, בסך הכל 34 מושבים בפרלמנט בן 300 החברים. מיצוטקיס אמנם הצהיר כי המערכת הפוליטית היוונית מסוגלת לגונן על עצמה וכי הדמוקרטיה הפרלמנטרית חושפת אלילי שקר, אבל מעטים שותפים לאופטימיות הזאת.
פרופסור וסיליקי גיאורגיאדו מאוניברסיטת פנטיון למדעי החברה והפוליטיקה באתונה, שחקרה את מפלגות הימין הקיצוני ביוון מאז שנת 2000, טוענת כי בשום מדינה אירופית אין שלוש מפלגות שמייצגות את הזרם הזה בעת ובעונה אחת, וכי אם מוסיפים לחישוב את תנועות הימין הקיצוני שלא נכנסו לפרלמנט, שיעורם הכללי של תומכי הזרם הזה מגיע ל־15%.
ניקוס אליביזטוס, פרופסור למשפט חוקתי באוניברסיטת אתונה, מחבר הספר "יוון באירופה" ולשעבר פוליטיקאי בכיר ממפלגת הימין־מרכז "פוטאמי" (הנהר), סבור שבניגוד להתחזקות "השחר הזהוב" בשנים הקשות ביותר של המשבר הכלכלי וגל הפליטים, הפעם הסיבות להתחזקות הקיצונים אינן פנים־יווניות. זוהי מגמה כלל־אירופית, הוא אומר. ואכן, בין התנועות הלאומניות הקיצוניות באירופה מתקיים קשר הדוק, וההתבטאויות של ראשיהן - לרבות הכחשת השואה וציטוטים מ"הפרוטוקולים של זקני ציון" - מהדהדות כמו דף מסרים זהה בשפות שונות.
כולם מסכימים כי התמיכה בשלוש המפלגות מבטאת בין היתר כמיהה לחזור ל"מולדת הישנה והטובה", המבוססת על ערכי הדת והמסורת ומטפחת את המשפחה והדבקות במולדת. ידידי כריסטוס ג., שבעצמו היגר לכאן מעיירה קטנה באלבניה לפני 20 שנה, הצביע ל"פתרון היווני" מתוך שאיפה לשמר את יוון הישנה והחזקה. "אני לא נאצי", הוא אומר. "חלילה. אני פשוט לא סומך על מיצוטקיס. בגלל החיסונים לקורונה שהם כידוע רעל, ובגלל אסון הרכבת, ובכלל, כי הוא רכרוכי ושמאלני מדי".
כריסטוס לא לבד. שוחרי הדמוקרטיה חוששים אמנם ממה שנראה כמו שלטון יחיד לנוכח בלמים רופפים ומהידרדרות בחופש העיתונות, אבל בימין מודאגים מ"עודף הליברליזם" של מיצוטקיס. כך או כך, גם "ניאה דמוקרטיה" אינה עשויה מקשה אחת. יש בה ימין שמרני מאוד, ימין מרוכך ומרכז פרוגרסיבי, שבכל מקום אחר היה נחשב אפילו שמאל, ובמערכת הבחירות האחרונה - כמו גם פעמים אחדות במהלך ארבע השנים האחרונות - מיצוטקיס פנה בעיקר לסנטימנטים של מצביעי שמאל־מרכז.
במהלך ארבע השנים הראשונות לשלטונו, מיצוטקיס הוביל בצד ההפרטה מדיניות כלכלית־חברתית מרחיבה במיוחד: שכר המינימום הועלה פעמיים; כשתעריפי החשמל הביתי זינקו בעקבות משבר האנרגיה האחרון שגרמה המלחמה באוקראינה, העניקה הממשלה סובסידיה גורפת לכל משקי הבית בעשירונים התחתונים; תעריפי התחבורה הציבורית נמוכים מהממוצע האירופי; מערכת הבריאות הציבורית נגישה לכל בחינם וכך גם החינוך הממלכתי; אזרחים שמקבלים פנסיית מינימום זוכים להטבות שונות, כמו כרטיס אשראי לקניות מוזלות של מצרכי מזון, ועוד.
לנוכח העלייה החדה במחירי הדיור (הנובעת בין היתר מהשקעות זרות, בעיקר מסין ומאיראן), נקטה ממשלת מיצוטקיס כמה צעדים דרמטיים, וביניהם הוספת מעונות חינם והלוואות נוחות לסטודנטים, ומשכנתא ממשלתית ללא ריבית לצעירים. בישיבת הקבינט הראשונה הוא הצהיר כי הוא מתכוון לחזק את המגזר העסקי ולהעביר לידיו חלק גדול מהשירותים החיוניים, הסובלים היום ממחסור בכוח אדם ומסרבול ביורוקרטי חמור, אך באותה נשימה הבטיח שהממשלה תקדם שכר טוב יותר ומערכת בריאות משופרת, ומדינה שתפעל לטובת האזרחים.
כאמור, חסיד ההפרטה הגדול העלה את שכר המינימום פעמיים בארבע השנים האחרונות. עם הקמת הממשלה הכריז שהוא מתכוון להעלות אותו בפעם השלישית, מה שעורר ביקורת מיידית בעיתונות השמרנית. מצד הליברליזם, ממשלת מיצוטקיס אסרה בחוק טיפולי המרה, אישרה את תוקפם של הסכמי זוגיות לבני אותו מין, ויותר מכל - חיזקה מאוד את מעמד הנשים במדינה. הבחירה של מיצוטקיס בנשיאת בית המשפט העליון לשעבר קתרינה סאקלארופולו, פמיניסטית ולוחמת זכויות אדם ידועה, לתפקיד נשיאת המדינה, היתה אמירה מהדהדת, בלתי־שמרנית בעליל.
דו"ח הפורום הכלכלי העולמי לעניין השוויון המגדרי הציב את יוון בין 14 המדינות הראשונות המספקות לנשים הגנה משפטית וחברתית שוויונית. בשנים האחרונות הנשים היווניות שוות יותר בתעסוקה, בייצוג פוליטי, בהשכלה ובמעמד במשפחה מאשר במדינות רבות באירופה ובארה"ב. וזה, בחברה פטריארכלית ושמרנית, עם כנסייה רבת־עוצמה, שמעורבת עמוק בענייני המדינה, מאוד לא מובן מאליו.
***
היוונים לא בחרו, אפוא, במצע של "ניאה דמוקרטיה", אלא במיצוטקיס. אף שהוא בן 55, הצעירים מזדהים עם סגנונו העדכני ורואים בו את פניה של יוון החדשה. אף שהוא נולד עם כפית זהב בפה ונשא אישה עשירה, מעמד הביניים רואה בו מנהל מוכשר ולא אוליגרך מפונק, והנשים רואות ברעייתו מודל לאשת מנהיג עצמאית ומשכילה. אף שהוא ליברל אירופי, שמתראיין באנגלית מצוחצחת, היוונים רואים בו בן אותנטי של האומה. ואף שהוא מבטיח חדשנות ושינוי, תומכיו מציינים שבחרו בו בזכות שתי מילים ששמעו ממנו לאורך כל מסע הבחירות: יציבות וביטחון.
"אזרחי יוון שרדו משבר, השפלה, צנע, מגיפה וחרדה קיומית", אמר לי השבוע חוקר ארכיאולוגיה צעיר שהיגר לאדינבורו שבסקוטלנד, ועכשיו שוקל לחזור לאתונה גם במחיר של ירידה ברמת השכר. "כולנו יודעים אילו בעיות מחכות לפתרון: האבטלה, השחיתות, הביורוקרטיה, הפליטים, היחסים עם טורקיה, הרוגלות, העשירים מעלימי המס - אבל אותנו מעניין ללכת ברחוב בלי פחד, לגור בדירה נורמלית ולהעניק לילדינו חינוך מעולה. הוא לא מושלם, אבל אם הוא יצליח לדאוג לכל אלה - אני מרוצה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו