בין אידיאולוגיה לביולוגיה: הפרוגרס נגד המדע

היינריך היינה היה יהודי גרמני (מומר) מוכשר כשד, משורר, הוגה, חובב צ'ולנט. המרת הדת שלו היתה לצורכי פרנסה ומעמד. נסלח לו. הוא הרי אמר "קשה ליהודי להתנצר, כי איך יכול יהודי להאמין בקדושה של יהודי אחר?". מצחיק.

על ערש דווי התבדח עם אשתו: "אני מקווה שאחרי שאמות תינשאי מחדש, כדי שלפחות אדם אחד יצטער על מותי".

אבל חוץ ממשפטי מחץ, היינה גם התנבא כי "במקום שבו שורפים ספרים, ישרפו בני אדם". 100 שנה אחר כך זה באמת קרה. ואצלנו לפני כשבועיים. בקליפ לרימייק החדש של גלי עטרי ל"חזקה מהרוח" נשרף הספר "נזק בלתי הפיך" מאת אביגיל שרייר בהוצאת סלע מאיר, ספר המתאר ברגישות ובפירוט את מגיפת הדיספוריה המגדרית בעשור השני של המילניום השלישי.

הקליפ היה הספתח. ביום ראשון בערב, בשרונה תל אביב, בפעם הראשונה ב־99 שנה בתולדות שבוע הספר, עמדה הוצאת ספרים תחת מתקפה ממשית על חופש הביטוי ועל עצם האפשרות לנהל דיון. המוחים שהסתערו על דוכן ספרי הוצאת סלע מאיר ערערו על עצם קיום הספרים, טענו שהם פרובוקציה נגד המגוון, המגדר או הטוב המשותף או השד יודע מה.

הסופר אילן שיינפלד, המגדיר עצמו מראשי מחאת הסופרים והמשוררים, צייץ בטוויטר: "צריך להיות בלתי זהיר מאוד לאפשר להוצאת 'סלע מאיר' הימנית קיצונית דוכן ביריד... מבלי להניח שהדבר יגרור תגובה מצד המחאה".

מה ניתן ללמוד מהסלידה הזו, מהרצון למחוק, להשתיק, להצר את חופש הביטוי, לסגור את שוק הרעיונות ולחיות בעולם שבו לא נשמעים קולות אחרים מלבד קולך שלך? הרי הספרים הם כספות הידע והרעיונות, טביעות הפחמן של המוח האנושי, ביטוי לדמיון, לאתגר, לספק. ספרים הניעו דתות ומהפכות, זעזעו עריצים והמליכו מלכים, התירו את כבלי המחשבה וקרעו את מסך הבערות.

האנשים שמבקשים לשרוף ספרים, לבטל הוצאות ספרים, הם בסך הכל ליצנים שמנסים לכבות את השמש באקדחי מים. כי גם כשספר נשרף ומצטמצם לאפר, האותיות אולי פורחות באוויר אבל הרעיונות, כמו הפניקס, עוף החול, עולים מתוך הרמץ.

מעבר לזאת, המאמץ לדכא מחשבה, רעיון, תפיסה, רק מלבה אותם. מי שחושב שהוא ניצב בצד הנכון של ההיסטוריה, מי שמדבר בשם הדמוקרטיה, לא מבטל את חופש הביטוי של יריביו הפוליטיים, לא מצנזר רעיונות. מי שמאמין בחירות לא מפגין נגד הוצאת ספרים, רק משום שהעזה לפרסם ספר שחושף באומץ את הטרלול הפרוגרסיבי שמאיים על ילדים.

הדיספוריה המגדרית שהספר "נזק בלתי הפיך" מתאר את התפשטותה במערב, היא תופעה שיצאה מגדר הפרעה אקזוטית נדירה והפכה לטרנד בינלאומי. עלייה של אלפי אחוזים בתוך עשור. בעיקר אצל צעירות. הנזק בלתי הפיך. והכל יושב על צומת מכריע בהיסטוריה של המערב.

באפריל האחרון פרסמו שלושה ארגונים מקצועיים גדולים בישראל הצהרות התומכות בטיפולי התאמה מגדרית לקטינים - הסתדרות הרופאים, איגוד העובדים הסוציאליים והסתדרות הפסיכולוגים. אבל בעוד בישראל המגמה מיישרת קו עם פרוגרסיביות קיצונית מארה"ב, אירופה עושה פרסה. מדינות סקנדינביה כנורבגיה, שבדיה, פינלנד, וגם בריטניה הגדולה, הבינו לאחרונה את הנזק העצום שמחוללת התערבות רפואית לצורך התאמה מגדרית בגיל צעיר. הן לוחצות חזק על הברקס לסגור לאלתר את מרפאות ההתאמה המגדרית לקטינים במדינותיהן.

וכאן אנחנו חוזרים לשריפת הספרים. הממסד הרפואי בישראל ב"בליינד ספוט" בגלל הפוליטיקה, בגלל מלחמת השבטים. אז ניקח אזימוט.

הפרוגרסיביות היא גלגול נוסף של המרקסיזם; לא מפתיע שההתעלמות מהמציאות והשתקת היריב נובעות מאותו מקום

השבוע התפרסם ב־"Skeptical Inquirer" מאמר מאת צמד ביולוגים, ג'רי קויין ולואנה מרוז'ה, על האופן שבו האידיאולוגיה הפרוגרסיבית בתחום המגדר פוגעת קשות במדע. על פי המאמר, הביולוגיה ניצבת בפני איום חמור מצד הפוליטיקה הפרוגרסיבית, שמשנה את האופן שבו מדענים פועלים ואת התחומים שבהם יתנהלו מחקרים. תחומים שלמים בביולוגיה הפכו לטאבו. אין מחקרים. הממשלות לא תממנה.

"כתבנו את המאמר הזה", הם מסבירים, "לא כדי לטעון שהביולוגיה מתה, אלא כדי להראות איך האידיאולוגיה מרעילה אותה. המדע שהביא לנו כל כך הרבה התקדמות והבנה נמצא בסכנה על ידי דוגמה פוליטית, החונקת את המסורת החיונית שלנו, של מחקר פתוח ותקשורת מדעית. ומכיוון שהרבה ממה שאנו דנים בו מתרחש בתוך המדע האקדמי, שבו מדענים רבים נרתעים מכדי לומר את דעתם, הציבור ברובו אינו מכיר את הנושאים האלה. למרבה הצער, עד שהם יתבררו לכולם, זה עלול להיות מאוחר מדי".

אחת הדוגמאות במאמר היא של טרופים ליסנקו, מדען "מרקסיסטי" שהמציא שיטה חקלאית חדשה, שזכתה לאמונם המוחלט של סטלין וההנהגה הקומוניסטית. הוא החליט שאין אבולוציה וברירה טבעית, ושאפשר ללמד צמחים לפתח תכונות חדשות באמצעות כוח רצון.

לינסקו הפך למומחה מספר אחת, אך ב־1929 התקבלה החלטה שאסור לבקר אותו. זה לא הספיק לו.

ב־1935 הוא מונה לראש האקדמיה למדעי החקלאות של בריה"מ, וגם למי שאחראי למניעת מחשבות ודעות אסורות אצל מדענים סובייטים. בטירופו הקנאי היה אחראי לכליאתם, להגלייתם ולהוצאתם להורג של מאות מדענים, ובהם פרופסור ניקולאי ואווילוב, מחשובי הגנטיקאים בבריה"מ, שהורעב למוות בצינוק חשוך.

ואווילוב, שהקים בלנינגרד את בנק הזרעים הגדול בעולם ועבד על פיתוח זני צמחים חדשים ומשופרים, נרצח כי השתמש בשיטות הקשורות במדע ביולוגיה מערבי.

בשנות ה־30 וה־40 גוועו איכרי בריה"מ ברעב כתוצאה מהפרקטיקות המדעיות של ליסנקו. ברעב של שנת 1947 לבדו מתו יותר ממיליון בני אדם. בעוד המערב התאושש עם "בייבי בום", בריה"מ נתקעה מאחור.

גם הסינים השתמשו בשיטת ליסנקו וסבלו מחרפת רעב בתחילת שנות ה־60. הערכות המתים נעו בין 20 ל־40 מיליון.

מכיוון שהפרוגרסיביות היא גלגול נוסף של המרקסיזם, שתמיד לובש ופושט צורה, לא מפתיע שההתעלמות מהמציאות והשתקת היריב נובעות מאותו מקום. אבל בעידן של בינה מלאכותית, שעוסקת מלכתחילה בלשון, מדע שכפוף לגחמות פוליטיות עלול להוביל לאסון קולוסאלי. ואנחנו בדרך לשם.