לתת הזדמנות לכחלון

אנשים טובים הציעו לי השבוע לא להיסחף אחרי משה כחלון. לא לבנות עליו מגדלים. "אל תמהר להציג אותו כמגדלור חברתי", אמר לי אחד מחבריי, "אל תטפס גבוה מדי על העץ הזה. אתה צריך לשמור לך ולשותפיך, עוזי דיין ומיכל שבת, נתיב מילוט ונסיגה מהתמיכה הגורפת בו. ראה הוזהרת".

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ביקשתי הבהרות וקיבלתי כמה משכנעות וכמה פחות משכנעות. תמציתן: כחלון נכשל כשר רווחה, כחלון מחובר גם עם אנשים רעים, כחלון יתקשה להדוף את לחצי נתניהו, שפניו לחזקים ולא לעניים. קשה יהיה להם להתחבר זה עם זה. פעורה ביניהם תהום בנושאים החברתיים. 

ועוד אמר אחד מדורשי טובתי: "אילו הכריז נתניהו שזו הקדנציה האחרונה שלו, ניחא. הייתי מאמין שהרומן ביניהם עשוי להצליח. אבל ראש הממשלה לא מדבר על פרישה ויראה ודאי בכחלון יריב מסוכן. הוא עלול להכניס מקלות בגלגליו כפי שהכניס בגלגליו של לפיד". 

ועוד נימוק שמעתי - פחות רציני: השתן עלה לכחלון לראש. הוא לא יודע היכן לעצור. 

שמעתי ולא חזרתי בי, נכון לעכשיו, משום מילה שכתבתי. שמעתי אנשים שכבר יורים לעבר שר האוצר המסומן חיצים, מי בתום לב ומי בכוונת מכוון, ולא מצאתי סיבה לשנות את דעתי. הסיבה: כחלון מתנהל בינתיים כמי שיש לו עקרונות, כמי שיש לו חוט שידרה, כאדם אחראי.

הוא מתנהל כמי שמבקש להוכיח לציבור שבניגוד לליברמן ולדרעי, למשל, אצלו מילה היא מילה. הוא לא קורע את העם, הוא לא מסית, הוא לא מלבה שנאה עדתית. הוא לא מעמיק את השסע  והקרע החברתי. 

בדיוק להפך: הוא מבקש לצמצם פערים, לסגור, להוכיח שזה אפשרי. לכן הציב תנאים נוקשים להצטרפות לממשלה, לכן הוא מתנהג במו"מ כמי שיש לו ביצים מברזל: שומר על קור רוח, מגיב באיפוק להתקפות עליו, נזהר לא להפוך לטווס.

אנשי נתניהו יודעים: כחלון הוא שחקן פוקר מצוין. 

 

כחלון זיהה את המלכודת

יכול להיות שאני טועה, יכול להיות שאני נסחף ולא קורא נכון את משה כחלון. יכול להיות שאתאכזב בקרוב מהאיש ויחד עם דיין ושבת אכה על חטא התמיכה בו. אני מביא זאת בחשבון. 

אבל בינתיים, כאמור, מתנהל כחלון בצורה נכונה: הוא מציג דרישות צודקות, הגיוניות, אף שבליכוד כבר מציגים אותן כסחטניות. הוא מזהה מלכודות. נכון לעכשיו הוא זקוק לארגז כלים, כלשונו, כדי לנסות לחולל רעידת אדמה חברתית.הוא עשה שיעורי בית. 

תרגום פשוט של הדברים: בלי שליטה בוועדת הכספים, בלי שליטה במינהל מקרקעי ישראל, בלי שליטה במינהל התכנון שבמשרד הפנים, בלי לקבל אחריות על משרד הבינוי - אין לו מה לחפש במשרד האוצר. הוא יתרסק לחתיכות.

לכן העיניים נשואות עכשיו לנתניהו: אם ראש הממשלה רוצה באמת לשנות אזימוט ולהעתיק את תמיכתו מאלה שיש להם לאלה שאין להם, כי אז עליו להיענות לדרישות כחלון. למעט הבקשה לקבל גם את תיק איכות הסביבה - הנובעת מרצונו לבנות בשטחים המסומנים כירוקים כאילו חסרות אדמות פנויות לבנייה - כולן במקומן.

על ראש הממשלה לחבק את שר האוצר העתידי ולומר לצעיר שגדל בגבעת אולגה ומעולם לא עשה שימוש לרעה במוצאו ובשד העדתי: אני איתך. אני רוצה כמוך לדאוג למי שלא גר בקיסריה, בסביון או בכפר שמריהו. הצלחתך תהיה הצלחתי. הורדת יוקר המחיה ויוקר הדיור - כמו המלחמה בבנקים ובמשכורות העתק של ראשי החברות הציבוריות - תהיה עיקר העשייה שלנו.

היא תהיה המבחן של שנינו. אסור לנו להיכשל בו. אם לא נצליח כאן, משה, נתרסק יחד. הציבור פשוט יקום עלינו.

כחלון. שחקן פוקר מצוין // צילום: קוקו

צדק חברתי עם שיניים

מעניין לעניין, באותו עניין: שבוע לפני הבחירות נכתב כאן, בעקבות פניות של קוראים, כי הממשלה הבאה תצטרך למצוא דרך לאפשר גם למי שהוריהם אינם עשירים, להגיע לדירה צנועה בעזרת הגדלת המשכנתא עד ל־90 אחוזים משווי הדירה. ללכת לקראתם כמה שיותר.

ועוד הוספנו: "היא תצטרך למצוא דרך להגן על מקבלי המשכנתא שקנו דירה, ויום אחד פוטרו והפכו למובטלים שלא באשמתם. מדובר באזרחים טובים שהבנקים אינם חסים עליהם ואינם מוכנים להקפיא את תשלומי המשכנתא שלהם עד שימצאו מקום עבודה חדש".

אחד הקוראים הגיב כך: "ההצעה נבונה, הגיונית ומוצדקת, אבל לא המצאתם את הגלגל. בארה"ב יש הסדר חוקי כזה: כאשר החייב נותר מחוסר עבודה, שלא באשמתו, משולמים תשלומי המשכנתא שלו, במקומו, על ידי המדינה. לצורך זה הוא נזקק לאישור ממשלתי על היותו מובטל שלא באשמתו. כלומר, מפוטר".

קוראים אחרים, רגישים גם הם לפער החברתי הגדל, עסקו שוב בעניין הצורך להטיל מס ירושה, להעלות את מס ההכנסה לעשירים ("שאפילו לא יישרטו מכך"), להגדיל את מס החברות, להטיל מס על מי שבבעלותם כמה דירות והם משכירים אותן - והעיקר: לפקח על גובה שכר הדירה.

רגולציה, קוראים לזה, כלשון אחד הפונים אלינו, צדק חברתי עם שיניים. הגנה על חלשים. פיקוח על בעלי הדירות כדי שאלה לא יתחכמו ולא יזרקו לרחוב שוכרים טובים כדי להעלות את שכר הדירה של המחליפים.   

 

בחזרה לזירת הפשע (א')

את פרופ' דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר, זכה הציבור להכיר. המשפטן שביקש להכניס פוליטיזציה לבית המשפט העליון, פתח לפני כחמש שנים מכבסה להלבנת השחיתות השלטונית, התייצב לימין שר המשפטים המורשע חיים רמון, הטיל דופי בשופטים המרשיעים, והגן בדרכו על אהוד אולמרט ואנשיו. 

אלה כנראה חלק מאנשי המופת שלו. אלה אנשים מבחינתו שראויים להנהיג את המדינה. 

עכשיו התפנה פרידמן לצרף לרשימה המפוקפקת גם את העבריין אריה דרעי בידיעה שגם לו רזומה דומה. 

במאמר שפירסם פרידמן לפני שבועיים ב"ידיעות אחרונות" הוא הסביר מדוע בעצם אין פסול בהחזרת שר מורשע למשרד הפנים שבו קיבל שוחד, רימה, נתפס ונשלח לכלא. מדוע הוא לא נחרד מהתקדים הזה שבנימין נתניהו מתעקש לרשום על שמו לדיראון עולם.

ראשית, הסביר, שופטים טועים לפעמים ולא פעם ההרשעה אינה מוצדקת. שנית, גם אם היא מוצדקת, אין צורך להתייחס להרשעה "כאל טקסט העומד לעולם ועד".

רוצה לומר: אין לי בעיה שעבריינים מורשעים ינהלו את המדינה. אין לי בעיה שגורל אזרחיה יהיה נתון בידי פושעים לשעבר. אין לי בעיה ששודד בנקים לשעבר יכהן כשר האוצר, שמורשע בשוחד יהיה שר הפנים, שעבריין מין יהיה שר המשפטים או נשיא המדינה, שמורשע בזיוף צ'קים יהיה שר החינוך ושעבריין רכוש יהיה שר הכלכלה - ובלבד שחלק מהציבור חפץ בהם. 

זה לב ליבה של הדמוקרטיה והחוק מתיר זאת, טוען פרידמן ברצינות, כאילו החוק היבש הוא חזות הכל; כאילו מעבר לו אין שכל ישר ומראית עין; כאילו החשש של חדירת הפשע המאורגן לשלטון מנותק מהמציאות;  והעיקר: פרידמן מניף את דגל הדמוקרטיה כאילו אינו מכיר את המושג דמוקרטיה מתגוננת; כאילו לא למד שלדמוקרטיה יש זכות להגן על עצמה - במיוחד לנוכח מה שמלמדים אותנו דפי ההיסטוריה. 

 

בחזרה לזירת הפשע (ב')

פרידמן מציג  נימוק נוסף להצדקת החזרת דרעי למשרד הפנים: קיימים ספקות לגבי הרשעת יו"ר ש"ס, בין היתר משום שעד המדינה, יעקב שמולביץ, שיקר בעדותו במשפט. על מי הוא נשען בין היתר? על העיתונאי המנוח אמנון דנקנר ועל פרקליטו המנוח של דרעי, יגאל ארנון, שהעלו ספקות...  

אלא שזו הטעיה גסה של הקוראים: 10 שופטים ישבו במשפטים של דרעי והוא הורשע פה אחד בכל הערכאות. השופטים האמינו לעד המדינה, שעמד בחקירה נגדית נבזית 27 ישיבות (שלושת השופטים שנכחו בחקירה כתבו זאת), למעט בנושא אחד שאינו שייך כלל למשפט השוחד בארץ. לא במקרה נדחתה הבקשה של דרעי למשפט חוזר.

אבל אפילו מדובר היה בשקרן - הרשעת דרעי בקבלת כספי השוחד בשנת 90' אינה נשענת על העד הזה. הסיבה: שמולביץ פרש מש"ס שלוש שנים לפני קבלת השלמונים על ידי דרעי. הוא לא קשור להרשעה, הוא לא ידע על קבלת הכספים הללו, הוא לא העיד על כך. כן שקרן, לא שקרן, כאמור לדעת פרידמן, עדותו אינה רלוונטית. 

עוד מילה על הפרשה: קרוב ל־45 אלף אזרחים כבר חתמו על עצומה של התנועה לאיכות השלטון בראשות עו"ד אליעד שרגא בעניין דרעי, ועוד כמיליון תומכים. נכתבו מאמרים, התקשורת התגייסה, אבל נתניהו מתעלם ודרעי ממשיך לתפור לעצמו את חליפת שר הפנים.

גרוע מכך: דרעי כבר הבטיח בראיון עיתונאי תקציב גדול ממשרד הפנים לטובת "אל המעיין" - אותה רשת חינוך מושחתת של ש"ס שכספיה זרמו בשעתו לכיסי יאיר לוי ולכיסים פרטיים אחרים. אותה רשת שרק לפני כמה שנים נחשפו בה שוב מעשי מירמה חמורים.

זו הבשורה של יו"ר ש"ס. זה כרטיס הביקור החדש־ישן שלו. זה האיש שלא למד דבר ולא שכח דבר.     

שרגא. מוביל את המחאה // צילום: קונטקט

שתי קריאות אזהרה 

על רקע הדברים האלה עוד שתי קריאות אזהרה לראש הממשלה:

אל תפקיד את משרד המשפטים בידי מציתי אש - מהליכוד ומהבית היהודי - בייחוד כשעומד לרשותך בני בגין. אל תיתן ידך להרס מערכת המשפט. כבר כתבנו זאת ואנחנו שוב כותבים.

תבהיר לשותפותיך העתידיות שאתה מתנגד להצעה להגביל את יכולת בג"ץ לפסול חוקים בלתי חוקיים של הכנסת. תבהיר להם ולציבור שלא תיתן ידך לטירוף המערכות הזה שמשמעותו אנרכיה. תזכיר למחפשי הכותרות שכמעט לא קרה ששופטי בג"ץ פסלו חוקים. 

ועוד הצעה: תיזום חוק המגביל כהונה של ראש ממשלה לשתי קדנציות בלבד. במדינה דמוקרטית קרועה ושסועה צריך לרענן. כמו כן, תאמץ את הצעות החוק של יאיר לפיד המבקשות לנעול את הכנסת והממשלה בפני מורשעים בעבירות עם קלון ואוסרות על איש ציבור לשתוק בחקירה.

זה מתבקש, זה נכון לעשות, זה אמור להיות להיות מובן מאליו גם לך. אני מקווה.    

לפיד. הצעותיו ראויות לאימוץ // צילום: קוקו

אילו הייתי אולמרט (א')

אילו הייתי אהוד אולמרט, הייתי מנצל את החג לחשבון נפש אמיתי וכואב עם עצמי. לא עם התקשורת, המשטרה, הפרקליטות, מני מזוז ומשה לדור; לא עם עו"ד אורי קורב והשופט דוד רוזן מת"א, שהרשיע אותו פעמיים בקבלת שוחד.

גם לא, להבדיל, עם הבנקומט שלו לשעבר, משה טלנסקי, עם איש הסוד שלו לשעבר, עו"ד אורי מסר, ואפילו לא עם מי שהיתה התלמידה הטובה שלו, שולה זקן. הם לא אשמים.

הייתי עומד מול המראה ואומר לעצמי: זה אני, אני ואני - ביהירותי, בחזירותי, בחוצפתי. קניתי הכל ביושר: את כתבות התחקיר עלי, את דו"חות מבקר המדינה, את כתבי האישום ואת ההרשעות המהדהדות. את הבוז והתיעוב של הציבור. 

הייתי אומר לעצמי: אהוד, הגיע הזמן להודות על האמת. לא רדפו אותי, כפי שלהקת המעודדים שלי טענה שנים, לא העלילו עלי כפי שנטען ב"ידיעות אחרונות". לא תפרו לי תיקים. 

ברגעים הקשים של קריסת מגדל השקרים הייתי הולך צעד קדימה, כמי שעדיין אכפת לו מהמדינה ומהתקשורת, ומודה: החיילים שלי בתקשורת ובאקדמיה שיקרו לציבור למעני, התנפלו בשליחותי על מערכת האכיפה, סיפרו סיפורים הלקוחים ממוחי וממוחם הקודח. אני מתבייש בהם כמו בכמה פרשנים פוליטיים שטענו עד הרגע האחרון שאני שוקל להתמודד בבחירות.

הם ידעו שלא. 

הייתי אומר לעיתונאים האלה: אתם אולי חברים טובים, שרצו לעזור לי, אבל מקצועית אתם עלובים. הגנתם על פושע גם אחרי שידעתם בוודאות שהוא פושע. נחלתם כישלון חרוץ. קומץ הקולגות שלכם, לעומת זאת, אלה שלחמו בי שנים, צדקו. גם מהם אני צריך לבקש סליחה.

אולמרט. יעשה חשבון נפש? // צילום: נועם מושקוביץ 

אילו הייתי אולמרט (ב')  

אילו הייתי אולמרט, הייתי יושב עם עצמי ומקבל החלטה מתבקשת: לסגור עניין עם הפרקליטות, כפי שהציע דן מרגלית, וללכת לכלא. 

הייתי עורך ספירת מלאי של ההרשעות שלי עד כה ואומר כך: הורשעתי בארבע פרשיות בתיק מרכז ההשקעות ולא עירערתי על ההרשעה ועל העונש  - שנת מאסר על תנאי וקנס; הורשעתי בקבלת שוחד, פעמיים, בפרשיות הולילנד ואני ממתין להכרעה בערעורי; הורשעתי בקבלת מעטפות עם מאות אלפי דולרים, וגם כאן אשלח ודאי לכלא לתקופה ארוכה; כמו כן, ממתין לי תיק שיבוש החקירה ותיאום העדויות.

התיק הזה חמור אולי יותר מכל קודמיו ועלול לשלוח אותי לחמש שנים נוספות בכלא. בשביל מה אני צריך את זה עכשיו? כמה אקבל במצטבר אם לא אגיע לעיסקה - עשר שנים? שבע בחופף אם יחוסו עלי? 

עדיף מבחינתי לסגור עיסקה, להביע חרטה ולהשיג הקלה משמעותית בתקופת המאסר. לשבת שלוש שנים נטו, לצאת לחופשי, למתוח קו על העבר - כמו שעשה חברי הירשזון - ולפנות לעסקים. יש לי משפחה חמה, יש לי חברים שלא נטשו עד היום - אולי שבע שנים אחרי שחרורי, על פי תקדים דרעי ועולם המושגים המעוות של חברי פרידמן, עוד יקראו לי להציל את המדינה.

 שהרי זו דמוקרטיה במיטבה, טוען פרידמן, מותר לפושעים לנהל את המדינה.  

 

 החטיפה המדומה והעונש

 שני הצעירים מבאר שבע, ניב אסרף וערן נגאוקר, שביימו ערב החג חטיפה, שוחררו למעצר בית, וכבר קראתי שבמשטרה ובפרקליטות מעריכים שהם לא יישלחו למאסר.

אני מקווה שמי שכתב זאת הוטעה. המעשים האלה אינם בדרגת חומרה המחייבת כמה שנות ישיבה בכלא? שני הצעירים לא סיכנו חיי חיילים ואנשי כוחות ביטחון שיצאו בלילה לחפש אחריהם בכפרים עוינים? כפריים חפים מפשע לא היו בסכנה של מעצר שווא בניסיון להציל את אסרף?

השאלות האלה הן רטוריות. אין סיבה להקל בעונשם של מי ששיחקו כך בחיי אדם. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו