לא המזוזה, וגם לא המחרשה

אנחנו לא בחומה ומגדל. הנסיגה החד־צדדית מרצועת עזה היתה מפלטו של ראש הממשלה דאז ומנהיג הליכוד, אריאל שרון, מהמשא והמתן המדיני שבו לא האמין לרגע. תכנון הנסיגה נעשה באופן רשלני להדהים, ובין השאר לא כלל מאמץ להבטחת הכרה (אמריקנית לפחות) בכך שהרצועה שוב אינה שטח כיבוש ישראלי. באשר לשטח שבצפון הגדה המערבית שבו ארבע התנחלויות, לא נקבע כי יועברו לרשות הפלשתינית, ובמקום להשתמש בפינוי זה לצורך המשא והמתן עם הפלשתינים, נקבע בחוק רק כי אין ליישבן מחדש.

ממשלת הימין הקיצוני, שכנראה הבינה כי אין בידי 64 חברי הכנסת שלה לבצע הפיכה משפטית - משום שיש מאות אלפי מוחים ויש ארה"ב אחת, ויש עולם דמוקרטי שנחרד מההכרזות ומהכוונות - החליטה שפנייה למצביעיה באמצעות בנייה בשטחים תהיה קלה יותר.

השבוע, בעקבות העברת ביטול חוק ההתנתקות בכנסת, ומבלי שהתקיים תהליך מסודר להקים את חומש מחדש, "פונתה" הישיבה שהתיישבה בחומש ועברה מהשטח הפלשתיני הפרטי שבו נמצא היישוב לשטח הנמצא במרחק קטן משם, אך שיושב על "אדמות מדינה" (בניגוד למה שנדמה, אין מדובר באדמות השייכות למדינת ישראל, אלא לאדמות הנמצאות בשטחים שנכבשו על ידינו במלחמת ששת הימים, ושלא נמצאים בבעלות מוכרת. שטחים אלה מנוהלים בידי המינהל האזרחי, כחלק מהמנגנון הצבאי שהוקם על מנת להחזיק בשטחי הכיבוש עד לסיומו).

בהמשך להתייחסות מנהיגות המתנחלים לכל ממשלות ישראל, כולל ממשלת החלומות שלהם, כאל ממשלות מנדט שצריך לפעול מולן בתחבולות נוסח "חומה ומגדל" - מישהו מיהר וקבע מזוזה במשכנה החדש של הישיבה, כדי להעניק לחזרה לחומש תחושה של "לא נזוז מפה".

אבל המזוזות לא יהפכו את ההתנחלויות לחלק ממדינת ישראל, ממש כשם שלהב המחרשה לא קבע את גבולות המדינה. מה שיקבע הוא הדמוגרפיה, ולאנשים המאושרים שלכאורה החזירו עטרה ליושנה בחומש אין שום תשובה לשאלת שליטתו של מיעוט יהודי ברוב ערבי. עצוב שהממשל האמריקני הוא זה שמזכיר לנו מדי פעם את הסכנה לקיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל.

תציגו מועמד. יאיר לפיד צודק בכך שהוא מציב את בחירתו של נציג אופוזיציה לוועדה לבחירת שופטים כתנאי להמשך שיחות ההידברות. צודקת האופוזיציה בתביעתה לכינוס מהיר של הוועדה לאחר שתיבחר. שאם לא כן - מה טעם יש בה?

כדי לא להתבזות בהצבעה החשאית במליאת הכנסת, וכדי לא להביא לפגיעה במכנה המשותף האופוזיציוני, ניתן לאפשר לכל מי שרואה עצמו מועמד לעשות זאת במסגרת הצבעה חשאית מוקדמת, בקרב חברי האופוזיציה בלבד. מי שייבחר - יהיה המועמד היחיד.

לדעת מתי לפרוש. דיאן פיינסטיין מכהנת בסנאט כבר עשרות שנים. היא פוליטיקאית מוערכת שהותירה חותם על עבודת הבית העליון, בעיקר כשעמדה בראש ועדת המודיעין. בגיל 89 היא הסנאטורית המבוגרת ביותר, ולפני זמן מה הודיעה שלא תרוץ לכהונה נוספת. בינתיים נחלשו יכולותיה הפיזיות והקוגניטיביות, והיא לא נענית לרמזים העבים של מפלגתה לפנות את מקומה. היא כמעט לא מתפקדת, ובכך היא מונעת מוועדת החוקה של הסנאט לאשר את מינויים של שופטים חדשים.

אני מכיר אותה היטב. עצוב לי לראותה נישאת בכיסא גלגלים כשפניה חסרות הבעה. עצוב לי לראות את האישה הנאה והחכמה הזו בחורף חייה, נאחזת בקרנות המזבח, ומוכיחה מחדש עד כמה חשוב לפוליטיקאים (ולא רק להם) לפרוש בזמן.