"אני צריך להסתובב בתל אביב עם קסקט, לא להבליט סממנים חרדיים"

כולם מספרים על חוויות אישיות שמזכירות אירועים נשכחים של רדיפה מההיסטוריה היהודית. הם אנשי עסקים, חוקרים ואנשי תקשורת מהחברה החרדית שביומיום שלהם חיים את המציאות הישראלית, ודווקא בגלל זה חווים בעוצמות גדולות יותר את גלי ההדף של ההסתה נגדם, שתופסת אחיזה נוכח דיוני התקציב והקמת הממשלה בכלל. בראיונות שירכיבו את המסמך הזה לא דיברתי "על חרדים", כפי שנעשה לאחרונה מעל כל במה, אלא "עם חרדים" שרואים עצמם גשר בין עולמות וששותפים לתחזית פסימית אחת: המתקפות נגד החברה החרדית מסיגות לאחור את שילובם הטבעי בחברה הישראלית.

"כל מה שקורה כרגע זה סוג של התפוצצות של מורסה, שכל השנים היתה קיימת ברמה כזו או אחרת ודחקנו אותה מתחת לעור. עכשיו, כשמנסים להפיל את הממשלה, לקחו את הציבור שהכי קל לחבוט בו ושלא יודע לענות, ושלדעתי עושה טעות לאורך כל השנים בכך שאין לו את התקשורת הנכונה והדוברים הנכונים, והעלו אותו על המוקד", אומר איש העסקים ובעלי רשת "אופטיקה הלפרין" יעקב הלפרין. "אני למדתי בשיווק שככל שאתה צועק חזק יותר, כך אתה מצליח למכור טוב יותר, אז החליטו פה אנשי אסטרטגיה שלא מעניין אותם האחדות או עם ישראל ויהדות - מעניין אותם לנצח.

"אלה קמפיינרים שחושבים מבוקר עד ליל איך ללבות שנאה. גם הנאציזם, להבדיל, התחיל בשטיפת מוח. בקניה, לפני שבועיים, 400 איש הרעיבו עצמם למוות כי ראש הכת הטיף לזה. כרגע המוטיב של שכנוע העם הרדוד, אלה שנגררים אחרי קלישאות והסתה, מכוון מטרה נגד יהודים חובשי כיפות. זה מתחיל בזה שחבר כנסת ואחר כך שר מרשה לעצמו להשתמש במילים כמו 'נזרוק אותם במריצות', וזה הופך להיות זול לפגוע באחר. לוקחים אנשים שהם באמת ובתמים עומדים על משמר המדינה ועובדים לפרנסתם, ואומרים להם שכל חובש כיפה הוא עלוקה, מוצץ דם, טפיל. בסוף איזשהו מסר נקלט. ומה הילד שלו רואה? את אבא שלו אומר: 'אוח, הדתיים האלה'. הפכנו להיות שנואי העם".

הלפרין - חובש כיפה, בן 59, שירת בצבא ושירת במילואים, ומעסיק אלפי עובדים מכל המגזרים בחברה - נשמע כאוב מאוד. "איך אפשר לבוא ולהגיד שכולנו חארות, משתמטים ובוזזים? אני נוסע לשדה התעופה עכשיו ורואה שלט של 'ממשלת הביזה'. למה? למה מחכים? שפצצה גרעינית אחת תאחד אותנו? שנרוץ יחד למקלט, חרדים וחילונים? שנהיה אחים לצרה? השבוע הייתי במגדלי עזריאלי, עמדתי במעלית עם שלושה אנשים והרגשתי שנאה. לא פחדתי, אבל הרגשתי עוינות, נטע זר. כמו להיות אדם לבן בהארלם לפני 20 שנה. מישהו צריך לעצור את זה, ומהר".

לתחושת הניכור מצטרפים כל המרואיינים בכתבה. על רקע ההפגנות בבני ברק, פיזור השטרות כאקט המסמל חמדנות חרדית, הביטויים הקשים בכלי התקשורת נגד החרדים (ע"ע גלית גוטמן) והקריקטורות שלא מותירות מקום רב לדמיון, נראה שקשה יותר בימים אלה להיות חרדי במרחב הישראלי. "אני אומרת לך דבר מורכב - אני חושבת שזה בבסיס לא חודר פנימה לחברה החרדית, אבל כן מאוד נוכח אצל האנשים שמהווים גשרים", אומרת אודליה פרוש, בעלים ומנכ"ל של חברת הייעוץ החרדית הגדולה "go up".

"זה מתחיל בשר שמרשה לעצמו להשתמש במילים כמו 'נזרוק אותם במריצות', וזה הופך להיות זול לפגוע באחר. אח"כ אומרים שכל חובש כיפה הוא עלוקה, מוצץ דם, טפיל. בסוף המסר נקלט"

"זה מורגש אצל אנשים שעובדים בתל אביב וחוזרים לבית שמש או לבני ברק, מי שנמצאים הרבה מאוד ברשתות החברתיות ומי שמייצגים את החברה החרדית. אם אתם באמת חושבים ככה למרות שאתם מכירים אותנו כל כך הרבה ומתכוונים לשנוא אותנו. ואל תגידו לי שאני לא כמו כולם. כשמסתכלים עלי פנים אל פנים ואני שואלת 'את מתכוונת אלי?', ואומרים לי 'לא, את זה משהו אחר' - מה זאת אומרת? כל אחד הוא משהו אחר. בימים אלה יש מקומות שאני תוהה אם זה בסדר עבורי לפתוח את הפה, ועד לפני כמה ימים עבדנו כולנו יחד".

"קשה במרחבים החילוניים"

רוח הדברים המשתקפת מפיהם של הדוברים מבהילה. פניה של החברה הישראלית נצבעים בצבעי קנאות דתית, לאו דווקא זו החרדית. למרות הצורך בשילוב החרדים, בלימודי ליבה וביציאה לשוק העבודה, נדמה כי לא מדובר בדיון ערכי על עובדות ובקריאה לתיקון, אלא במלחמה. שנאה לשמה.

"אנחנו באירוע חברתי של משקעים שהיו הרבה שנים וצפים עכשיו. החברה הישראלית משוסעת מאוד, הרבה יותר מחברות אחרות, ברמה האתנית, הדתית, הכלכלית ועוד, ועל זה נוספת המשוואה היהודית והדמוקרטית, שאומרת לכתחילה שהזהות שלנו מורכבת", אומרת ד"ר נחומי יפה, חברת סגל בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, החרדית הראשונה במעמד זה באקדמיה הישראלית, וסגנית נשיא למחקר במכון נתוני אמת.

"בזמנים שצר - נהיה קשה. השסעים הגדולים נפרמים ורואים את השנאה שצומחת. אני חושבת שיש משהו בדנ"א היהודי של מחלוקת. זו לא טעות שקידשנו טקסט של מחלוקת, את התלמוד, אבל לפעמים המחלוקת משתלטת עלינו באופן רעיל. יש משהו מאוד דעתני באנרגיה היהודית - היא מדברת על אמת ולא על שלום, וזה מפרק אותנו, כפי שקרה גם בהיסטוריה".

למה זה קורה עכשיו? לטענת ד"ר יפה, הרקע הוא המחלוקת על זהות המדינה כפי שמשתקפת מהמחאות. "זה היה שיעור באזרחות לכל המדינה. אנשים התעוררו והם מפחדים מהתחזית הדמוגרפית ומכך שאין לימודי ליבה, מה שאומר שהיכולת של הצעירים האלה להשתלב בשוק העבודה מוגבלת. איך תיראה המדינה המודרנית בעוד כמה שנים? וזה מוציא את החלקים הפחות יפים של כולנו ואת האמירה המגעילה מאוד של גלית גוטמן".

ד"ר נחומי יפה: "אני חברת סגל באונ' תל אביב ואני שומעת ביטויים כאלה כל הזמן. גלית גוטמן פשוט אמרה את זה בקול וזה מפחיד מאוד. היא משקפת משהו שקורה דווקא כשהציבור החרדי נפתח לישראליות"

ביומיום של ד"ר יפה, עוד לפני גל השנאה האחרון, היא נתקלת באמירות קשות נגד הציבור שממנו היא באה. "אני חברת סגל באוניברסיטת תל אביב ואני שומעת ביטויים כאלה כל הזמן. גלית גוטמן פשוט אמרה את זה בקול, וזה מפחיד מאוד. זה לא היא שמפחידה - היא משקפת משהו שקורה דווקא כשהציבור החרדי נפתח לישראליות. אם הוא היה מסתגר כל כך, הוא לא היה בכנסת. יש משהו בהיפתחות של החברה החרדית שאנשים כנראה אומרים לעצמם 'הנה, הם יכולים' ולכן לא רוצים לוותר עליהם, ואז יש כעס".

שילוב בנסיגה

ההיסטוריה הלא רחוקה מלמדת שדווקא כאשר תוקפים את המגזר החרדי הוא נסוג. לדברי אודליה פרוש, בעלים ומנכ"ל של חברת הייעוץ החרדית הגדולה "go up", האימפקט דוחה שינויים. "יש חשבון נפש במגזר החרדי, אבל קשה לעשות את זה כשאתה צריך להגן על עצמך. בזמן מתקפה אתה עומד על הרגליים האחוריות ומנסה להציל את מה שאתה יכול. ברמת הפרטים יש הרבה מאוד רצון להסביר - חטאנו בהסברה וחטאנו בהיבדלות המחשבתית. אף אחד במגזר החילוני לא מבין למה ערך לימוד התורה חשוב כל כך. אם נדבר את זה - יבינו שיש פה משהו אחר, וגם אם לא יסכימו איתנו - בסוף יבינו את הערך הזה עבורנו".

"נכון, זה לא טוב", אומרת ד"ר יפה, "יש הרבה חרדים שנמצאים במרקם הישראלי ולא הולכים עכשיו לסגת, אבל ברמה של לגייס אנשים חדשים להשתלב עלולה להיות בעיה. אמרה לי רק עכשיו מישהי ששוקלת לצאת ללימודים: 'תראי איך הם מדברים, אני מפחדת'. ולא היה לי מה להגיד לה. היא צודקת. לא ידברו אליה יפה, גם אלי לא מדברים יפה. אנחנו צריכים לפתח חסינות. זה לא כיף להיות במרחבים חילוניים עכשיו. את חשודה מיידית, וזה לא משנה מה את חושבת, את ישר חלק מגוש שנוא מאוד, וזה לא משנה שהקרבת את כל חייך כדי לתקן חלק מזה.

"זה לא כיף לשמוע אנשים שאת אוהבת מדברים באופן קשה כל כך על אנשים אחרים שאת אוהבת. הבנתי עכשיו עוד יותר מאשר בקורונה שזה המחיר שצריך לשלם כשנמצאים בין עולמות, שהשפגאט הזה לפעמים יכאב. זה חלק מהמחיר, ואני מחליטה שאני לא נעלבת וממשיכה לעשות מה שאני חושבת שנכון. אבל יש קורסים שאני לא אֲלַמֵּד עכשיו, או שהצורה שבה אני אציג דברים כשאני אדבר על לימוד תורה או על גיוס לצבא - אני אגיד דברים אחרים. בדרך כלל אני מעזה לקחת את התלמידים לקצוות, אבל באווירה הנוכחית אני אוותר. אני לא רוצה לעודד את המחלוקת והשנאה עכשיו, אני מקבלת על זה אחריות בעולמות שלי".

"לפיד היה נותן פי שניים"

על מחיר החיים בין עולמות מדבר גם איש התקשורת החרדי אבי מימרן. "אני מסתובב בתל אביב ומרגיש שאני מסתובב בפריז או בברלין. שאני צריך קסקט ולא להבליט סממנים חרדיים יותר מדי. אתה פה בארץ, אבל האווירה ברחוב והמבטים לא נעימים בכלל, ובכל פעם אני צריך להזכיר לעצמי 'אתה פה במדינת ישראל'".

אבל אתה מבין את נקודת המבט החילונית שקוראת לכם להשתלב?
"מבין, בטח. ואנחנו צריכים להבין ולהתעורר, אבל תחת הסתה לא נצליח לעשות את זה. תחת הפגנות אתם גורמים למתונים להיות קיצוניים ולכולם להתבצר. אני עשיתי צבא ומתחרט על זה היום. מה הייתי צריך את זה? להיות יוצא דופן במגזר וזה לא עוזר לי. בואי אני אגלה לך משהו: גם אם כל החרדים היו עושים צבא ומשלמים מסים, היו מתייחסים אליהם כמו למתנחלים. הרי הם כולם משלמים מסים ומשרתים, והם לא אהובים יותר מהחרדים. זה לא הסיפור בכלל. השנאה לחרדים פורחת כי הימין בשלטון בזכות החרדים, והשמאל לעולם לא יהיה בשלטון בלי החרדים או הערבים, וזה הסיפור. פה זה מתחיל ופה זה נגמר".

ישראל כהן: "הציבור החרדי נהיה יותר ישראלי, אבל לא בצורה שהמפגינים בקפלן רוצים. הם יותר במודל כמו סמוטריץ', כמו מודרן־אורתודוקס בארה"ב, הם לא נהיים דמוקרטים אלא רפובליקנים"

איש התקשורת ישראל כהן מרגיש שעושים סיבוב על המגזר החרדי ולא באים לתקן אותו. "כשאני מדבר עם חילונים אני מפריד בין ראשי המחאה, שעושים סיבוב על החרדים, לבין הרבה מהציבור שנופל בשבי הזה. אומרים שהציבור החרדי קיבל 14 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים. הרי רק חצי מזה למפלגות החרדיות וגם את זה מחלקים בשנתיים. אבל קבעו את זה כאקסיומה, והאדם הרגיל ברחוב חושב שכל זה הולך לחרדים. יש כאן מחדל של הפוליטיקאים החרדים וגם מחדל של הסברה, שיסבירו לאן הכסף הולך באמת".

ומימרן מוסיף: "למען הסר ספק, אם היינו הולכים לממשלת לפיד היינו מקבלים בכל סעיף פי שניים. בני גנץ אמר: 'יש פה דף ריק ואני חתום'. מדובר בתקציב חרדי שדורש תיקון אפליה, אין פה תוספת. אני יכול לבנות לך תקציב שמשלם המסים החרדי לא רוצה לשלם עליו. לפי הלמ"ס, 80% מהנשים החרדיות ו־53% מהגברים החרדים עובדים. הפער בסוף הוא של 17% בשיעור התעסוקה. זה אולי יותר מדי, אבל ה־17% האלה שלא משלמים מס ישיר, הם משלמים מס עקיף כמו כל גברת בהרצליה. זה מוצצי דם? זה שודדי הקופה הציבורית?

"אלה סיסמאות ריקות מתוכן של אנשים ריקים מתוכן שאומרים 'מוצצים לנו את הדם', ובסוף זה שוטף את הציבור בישראל. אנחנו 12% מהציבור בישראל, ובתקשורת אנחנו אפס. אם אני לוקח את כל אתרי החדשות המובילים והעיתונים והערוצים - אנחנו אפס. אין לנו איך להגיב, אין כלים. אתה מושמץ ונרדף - מוציאים אותך מהמגרש ומכניסים לך גולים. הגענו לסיטואציה שאני צריך להגיד לאנשים: 'אני אבי מימרן, שעשה צבא ומשלם מסים וחרדי, מסתובב בתל אביב ומרגיש בברלין. ואני אומר: בואו, תסתכלו על המספרים ותהיו הוגנים'".

לדברי כהן, "יש פחד וחשש ברחוב החרדי. אנשי המחאה לא מבינים מה הם עושים. אומרים לנו שאנחנו לא מבינים אותם, שלוקחים להם כסף מהכיס ומעבירים אלינו, ולא מבינים כמה החילוני הממוצע כועס על זה. הם לא מבינים גם שקורה הפוך. החרדי הממוצע חש חרדה ופחד מההסתה נגדו. יכול להיות שהחרדים לא היו צריכים לעמוד בקדמת הרפורמה המשפטית ולא בסיפור קרן הארנונה. אלה מהלכים שנקשרו בשמם של החרדים שכביכול ייהנו מזה. אומרים שיוציאו כסף מתל אביב ומהוד השרון ויעבירו לאברך הקטן. זו השוואה מופרכת. יש קמפיין מוצלח של השמאל וחוסר הסברה מצידנו, ושם נפלנו".

למרות המפלה בהסברה, כפי שהם מכנים זאת, בבני ברק הובילו מהלכים מוצלחים אל מול ההפגנות בעיר, כאשר פעם אחר פעם כיבדו את המפגינים נגדם בכיבוד קל ובשתייה וקיוו להפיג את המתח. אך הרצון הטוב התפוגג ככל שההפגנות החריפו. "בינתיים הציבור החרדי שיחק אותה ולא נכנס למלחמות האלה. בפעם הקודמת פנו לרב אדלשטיין גם הנשיא וגם ראש הממשלה, ולרבנים נוספים, כדי להרגיע את השטח. גם אני לקחתי בזה חלק", מעיד כהן.

"היה בחור שפנה אלי ואמר: 'אני רוצה לחלק צ'ולנט ומשאיות שמחה - עשרות נרשמו ליוזמה הזו וזה עשה קידוש שם שמיים'. בפעם האחרונה אותו אדם שאל שוב מי מתנדב, והרבה כתבו לו: 'לא, למה שניתן את הלחי השנייה?'. המפגינים באו כבר במוד אחר עם 'צעדת זעם' ו'המצור על בני ברק'. תחשבי על ילד חרדי שרואה דברים כאלה - זה לוקח אותו למצור של י"ז בתמוז. זה בונה נרטיב".

לעבוד - כן, להתגייס - אולי

למרות תחושת ההתגוננות אל מול המתקפות, יש שני מסרים שחוזרים אצל כולם: מחד גיסא החשיבות העצומה שהם מייחסים ללימוד התורה כערך עליון, ומאידך גיסא הבנה של חלק מהביקורת והבנת הצורך בהשתלבות בשוק התעסוקה. "לעבוד? כן; לצאת לצבא? יותר מורכב", אומרת ד"ר יפה. "הסיפור של הצבא בגדול זה ביטול הסמכות של הרבנים, והצבא עוד לא ערוך לחברה החרדית. מי שנמצאים בצבא אלה החרדים הנושרים. צריך להוריד את הרגל מהגז בסיפור של הצבא ולהגיד באמת כמה עושים שירות קרבי משמעותי וכמה בהייטק וב־8200 ובתיאטרון צה"ל. צריך להיות חכמים ולוותר על הכוח והצדק ולהגיע למקום של פשרה שתאזן חיים".

לדברי מימרן, "המגזר החרדי מבחינת שיטת החינוך שלו אמנם לא מלמד לימודי ליבה, ונכון שיותר אחוזים ממנו ישתלבו בשוק העבודה, אבל הוא רואה גם את הצד השני: בלי קבוצה חרדית אותנטית ששומרת על המורשת ורואה ערך בלימוד התורה ספק אם הנכדים שלי ושלך יזכרו מה זה ליל הסדר. אנחנו טוענים שצריך לשמור על ישראל כמדינה ולכן צריך צבא חזק, ואנחנו מעריכים את החיילים, אבל צריך גם לשמור על עם ולא רק על שטח טריטוריאלי.

אודליה פרוש: "יש חשבון נפש, אבל קשה לעשות זאת כשאתה צריך להגן על עצמך. בזמן מתקפה אתה עומד על הרגליים האחוריות ומנסה להציל מה שניתן. חטאנו בהסברה וחטאנו בהיבדלות המחשבתית"

"במקומות שבהם אין לומדי תורה בהיקפים דומיננטיים כמו בארה"ב, ההתבוללות משמידה את העם היהודי בכמויות. ופה את העברית מעקמים, את המסורת רוצים לשכוח. זו התחושה שלנו כרחוב חרדי. צריך לומדי תורה, ומותר למדינת ישראל להקצות כסף לדבר הזה. אין מי שלומד בכולל ומתבטל. 17% הלומדים מכלל הציבור החרדי לא ימוטטו את הכלכלה הישראלית".

ויש לו ביקורת נוספת על הנשיאה בנטל הישראלי: "לוקחים את המגזר הכי מתנדב, תורמי כליה, ארגוני סיוע, ובאים אנשים עם פנסיה תקציבית וזורקים עליו כסף (שטרות מזויפים בהפגנות - ש.א.כ). אנשים לא מסתכלים במראה.

"אנחנו הציבור היחיד שלא רובץ על הכסף של בתי הסוהר. אין כמעט תחנות משטרה בריכוזים חרדיים. אנשים לא רואים את זה? הצעירים החרדים קונים דירות מייד עם החתונה ומשלמים מסים בכמויות, לעומת הצעיר החילוני ששוכר דירה וזורק כסף. אני מייצר את מס המקרקעין הכי גדול, והעולים החרדים מארה"ב מביאים איתם גם הון למדינה".

לדברי ישראל כהן, ההתנכלות הנוכחית נובעת מכך שגם החרדים המודרנים לא נהנים מטפיחה על השכם כי לא מדובר ב"מודל הישראלי הנכון". "אני מרים את הכפפה. יכול להיות שצריך לקיים דיון על עד כמה החברה החרדית תורמת לישראליות. החילוני חושב שחרדי לומד תורה ונותנים לו כסף ועושים לו טובה. במסורת היהודית האברכים האלה הם קיום העולם. אני יצאתי לעבוד, אבל מי שלומדים הם הסיירת שלנו. אני חושב שהציבור החרדי נהיה יותר ישראלי אבל לא בצורה שהמפגינים רוצים. הם חושבים שמי שמייצגים את הישראלי הנכון הם אנשי מחאת קפלן - יוצאי 8200, הייטק, הרצליה ורעננה. אבל החרדים לא הופכים לישראלים כאלה, אלא יותר ישראלים במודל אחר כמו סמוטריץ'. הם לא הופכים להיות ישראלים כמו שהמפגינים רצו, ולכן זה לא עוזר. הם כמו מודרן־אורתודוקס בארה"ב, הם לא נהיים דמוקרטים אלא רפובליקנים".

לעבוד מלמטה למעלה

באשר לשאלת המתקפות הנוכחיות, התשובות מגוונות - מהטענה הפוליטית לכך שההיצמדות של החרדים לימין מובילה למתקפות משמאל ועד לטענות נגד הפוליטיקאים החרדים עצמם.

"הפוליטיקאים החרדים לפעמים נסחפים בסערת הקרב, כמו הרבה פוליטיקאים מכל קצות הקשת", אומרת פרוש, "הם רוצים להשיג הכל כאן ועכשיו ולא תמיד מסתכלים גם על הטווח הארוך, וזה אכן לא קל. יש מחיר להיות ממלכתי - זה פחות מביא כותרות ופחות סוחף את ההמון, אבל אני חייבת לסייג שיש מתוך חברי הכנסת החרדים והשרים שיודעים לעשות את זה מקסים ולהיות שליחי ציבור חרדיים באמת".

בעיית ההסברה חוזרת בפיהם של כולם, והנתק בתקשורת מוביל לביקורת, אומרת פרוש. "אנחנו, כחברה חרדית, לא מצליחים להצדיק ערכים בצורה נכונה למגזר החילוני. להסביר שאם מוסדות הלימוד החרדיים האלה ייצאו מהישרדות ויעברו ללמידה פדגוגית - כל המדינה תרוויח מזה, במקום להתווכח על אחוזי סבסוד. אנחנו צריכים לצאת למגזר החילוני על בסיס קבוע ועל בסיס תיאום בין הרבנים, הפוליטיקאים ואנשי השטח. המסרים לא יכולים להיות של קבוצה אחת. רשות הסברה חרדית תהיה חייבת לעשות תיאום כדי לשמור על הערכים, ושהמגזר שלי יתקדם מבלי לכרות את הענף שעליו אני יושבת".

הפער בין האופן שבו הציבור החילוני תופס את החברה החרדית לבין האופן שבו הם רואים את עצמם כמעט בלתי נתפס. מדובר בציבורים שמדברים בשפות שונות, ולכן בעוד החרדי רואה עצמו שותף פעיל בדרכו לבניין העם והארץ - עבור החילוני מדובר באבן ריחיים על הציבור כולו. "אני לא רוצה להתחיל בפנקסנות. נכון שהחילונים כמעט כולם או רובם הולכים לצבא, והחרדים רובם לא הולכים לצבא, אבל באותה מידה אני יכול לומר לך שכמעט כל החרדים משויכים לארגון התנדבותי, יש פה עשרות אלפי מתנדבים", אומר יעקב הלפרין. "זו הדרך שבה החרדי או הדתי יודע לקחת חלק במארג שנקרא עם ישראל".

אבי מימרן: "אני עשיתי צבא ומתחרט על זה. מה הייתי צריך את זה? להיות יוצא דופן במגזר לא עוזר לי. השנאה לחרדים פורחת, כי הימין בשלטון בזכות החרדים והשמאל לעולם לא יהיה בשלטון בלעדיהם"

התהליכים, כאמור, כבר קורים, ואם הם לא ייסוגו בחסות הזעם החילוני, הם ימשיכו לשלב יותר ויותר את החרדים בחברה הישראלית הכללית. אלא ששינויים קורים לאט, כפי שאומרת פרוש. "דברים קורים. אנחנו רוצים לראות שינויים גדולים ופומפוזיים, שמחר בבוקר כולם יתייצבו בבקו"ם והוא יתמלא באברכים בשחור־לבן. אני יועצת ארגונית ומלווה שינויים, וכשעושים שינוי בחברה זה קורה בהדרגה. השינוי בחברה החרדית קורה בגלל כוחות השוק והאינטרנט, אבל הוא קורה בקצב שלו. מצד אחד משמרים את הערכים שחשובים לחברה, ומהצד השני נפתחים.

"זה לא יקרה ביום אחד. ולפעמים כשעושים צעדים מאוד תקיפים - זה הורג גם את התנועה הטבעית הזאת. אז זה לא רק לא נעים לנו, זה גם לא חכם. אני אומרת לאנשים שאני עובדת איתם: תראו מה כבר קורה, את זה בואו נפתח. ככל שאנחנו מקצינים, כך החברה החרדית תקצין גם היא. בסוף השוויון בנטל יקרה, והוא יקרה בדרכו. זה יקרה מלמטה למעלה ולא להפך".

מי יהודי ומי דמוקרטי?

הלפרין, שחתום על הקמפיינים המוכרים "כבד את אביך ואת אמך" ו"לשון הרע לא מדבר אלי" של רשת האופטיקה שבבעלותו, מתארגן בימים אלו לצאת בקמפיין להגנת החברה החרדית. התכנון הוא לשים על שלטי חוצות חרדים בעלי שם ולידם את המשפט: "אני אוכל חינם? די לשנאת חרדים". "אני פשוט קרוע ושבור מהמצב. אני אוהב את עם ישראל", הוא אומר. "אנחנו חייבים לעשות כל שביכולתנו לעצור. הלוואי שהיו לנו בצד שלנו אנשים שיודעים לדבר ולהסביר. אני רוצה להגיד שיהודי לא פוגע ביהודי. בשואה פיצלנו פרוסה לשניים. בעברו של כל יהודי יש סבא של סבא שהיה רב או דתי או מסורתי או שמר שבת או הדליק נרות בהיחבא או אכל מצה במרתף, והיום אנחנו שונאים את מי שעושים את זה. זה לא יכול להיות".

יעקב הלפרין: "נכון שהחרדים לא בצבא, אבל כמעט כל החרדים משויכים לארגון התנדבותי כלשהו, יש פה עשרות אלפי מתנדבים. זו הדרך שבה החרדי או הדתי יודע לקחת חלק במארג שנקרא עם ישראל"

בדרך לפשרה מתחייבות הבנה והכרה בערכים של האחר. ד"ר יפה אומרת: "אני לא אומרת לאנשים אל תוותרו על הערכים שלכם - אני מבקשת מהם אל תוותרו על הרעיון הגדול שאנחנו רוצים לחיות כאן יחד. אני מדברת עם מאות ואלפי אנשים בכל מיני צמתים, ואני יכולה לספור על כף יד אחת אנשים שאומרים לי שהם מוותרים על צד במשוואה היהודית או הדמוקרטית. היחידים שוויתרו על יהודית הם אנשים שעזבו את הארץ. מה זה יהודית? זה כבר ויכוח. כל החרדים שדיברתי איתם רוצים דמוקרטית. מה זה דמוקרטית? יש ויכוח. גם החרדים צריכים לקבל פה אחריות ולהבין מאיפה זה בא, כי אנחנו מדברים בשפות שונות. אלה לא מבינים מה החשיבות של תל"ג ואלה לא מבינים את לימוד התורה. חייבת להיות פשרה, כי אנחנו צריכים לחיות כאן יחד ושכל הצדדים יקבלו אחריות".