דווקא בימים כאלה חשוב לזכור: התורה - סלע קיומנו

שבועות, חג מתן תורה. בפסח, בניסן, נגאלנו מעבדות. בסיוון קיבלנו את התורה והיינו לאומה. וגם אם אתם מאלו הגורסים כי מעמד הר סיני והתורה הם המצאות אנושיות כמו לחם פרוס וגלידת פיסטוק, מנגנון פרימיטיבי להתמודדות עם אימת המוות, לא תוכלו להתכחש להשפעת התורה על התודעה האנושית ועל הציוויליזציה.

אני קש וגבבה, שריטה על קלקר. אבל עמנואל קאנט, אבי ביקורת התבונה הטהורה, אמר שכל ניסיון להמעיט בערכו של התנ"ך הוא פשע נגד האנושות. לכן זה די מבאס שעבור רוב הנוער הישראלי־חילוני התנ"ך הוא המקצוע השנוא ביותר. זהו עלבון מר וכישלון אדיר של מערכת החינוך.

אפשר להתנחם קצת בחג השבועות נוכח הלמדנות העצומה והעמלנית ברחובות ירושלים. רבבות מדלגים בין מאות הרצאות ושיעורים במגוון עצום של כל הזרמים, כל ההשקפות, ארון הספרים היהודי פתוח ופרוס בפני כל רעב, רק תבואו לאכול. למרבה הצער, זה לא מספיק. מרבית הציבור היהודי, בין המסורתי ובין החילוני, לא בא במגע עם הלימוד. מנוגבים ממידע אלמנטרי, בסיסי.

"אתעקש ואומר שהעבריים עשו למען הציוויליזציה יותר מאשר כל אומה אחרת", כתב במכתב לידיד ג'ון אדמס, נשיאה השני של ארה"ב ואחד ממחברי הצהרת העצמאות.

"גם אם הייתי אתיאיסט המאמין בגורל נצחי עיוור, הייתי מוסיף ומאמין שהגורל הועיד את היהודים להיות הכלי המהותי והמרכזי להפיץ תרבות בין האומות. וגם אם הייתי אתיאיסט מהכת האחרת, המאמין או מעמיד פנים כמאמין שהקיום הוא מקרי, הייתי מוסיף ומאמין כי המקרה הועיד את היהודים לשמור ולהפיץ באנושות את ההשקפה על כוח עליון תבוני, על השליט הכל־יכול של היקום, עיקרון מהותי שאני מאמין שהוא העומד בלב המוסר והאנושיות".

ואנחנו צאצאיהם של אותם עברים קדמונים שעליהם התפייט אדמס.

כשהמלומד הבריטי המפורסם ג'ון סלדן, מאבות המדינה המודרנית, נשלח לכלא כעונש על סירובו להכיר בזכותו של מלך אנגליה לפזר את דיוניו של בית הנבחרים, ראשי הכלא אישרו לו מתוך כבוד לבחור ספר שינעים את זמנו בתא. סלדן ביקש שניים: עותק של התלמוד הבבלי ועותק של התלמוד הירושלמי.

ובוא נודה על האמת, רוב הציבור הישראלי לא יודע לפתוח דף גמרא. לא יודע כמעט דבר על מורשתו העצומה. מערכת החינוך הממלכתית - באימתה מפני דיון ערכי בעולם של תקינות פוליטית, וחששה מאקדמיה שמבחירה קעקעה את הזהות הלאומית - מגדלת דור על גבי דור של תלמידים בורים. דור האבות האפיקורסי ידע מה צורתו של דף גמרא, דור הנכדים יניח בוודאי שתנאים הם סעיפים בחוזה, ואמוראים הם כנראה עם עתיק. זו לא התנשאות, זו עובדה מצערת.

הבורות היא אחת הסיבות העיקריות לשנאת החרדים. חוסר הבנה מוחלט של מהות לימוד התורה בתפיסה החרדית. האברכים בכולל לא בורחים מהצבא או מעבודה או כי הם סתם פרזיטים לשמם. הם חיים בעוני. הם לא טסים לוויקנד ברומא, הם לא מזמינים בוולט, הם אשכרה מתמסרים ללימוד תורה כי מבחינתם זה תפקידם בעולם - לקיים את העם היהודי באמצעות לימוד תורה. כי לשיטת החרדים, לימוד התורה מחזיק אותנו.

זה לא אומר שאסור לבקר את החברה החרדית, למחות, לקיים שיח על העתיד. אבל צריך להבין, גם אפיקורסים מוחלטים, את חשיבותה של התורה לעם היהודי. בלעדיה אין לנו משמעות, אין לנו זכות מוסרית לחיות כאן.

בממד הלאומי, "אם אין אני לי מי לי" הוא אבן הראשה של מדינתנו. כעת צפה שאלת הזהות: "וכשאני לעצמי, מה אני"

שבועות נופל על תקופת רגיעה במלחמת האזרחים השקטה. המחאה לא הצליחה להביא את ההמונים. זהו זמן לא רע לבירורים. משהו תקוע לנו בגרון כמו בחילה שלא מבשילה לכלום.

בפרקי אבות, המשניות העוסקות באתיקה, קובע הלל הזקן: "אם אין אני לי, מי לי; וכשאני לעצמי, מה אני; ואם לא עכשיו, אימתי" (פרק א', משנה י"ד).

בממד הלאומי "אם אין אני לי מי לי" הוא אבן הראשה של מדינת ישראל, הקוד הגנטי של הציונות. העם היהודי לקח את גורלו בידיו וחזר להיסטוריה. כעת, לאחר שהמשימה החומרית הושלמה, צפה ועולה שאלת הזהות: "וכשאני לעצמי, מה אני". והשעה דוחקת. מי אנחנו, מה ייעודנו המשותף, אם בכלל? ואם לא עכשיו, אימתי?

במהלך הדורות והתהפוכות שעברו על העם היהודי חג השבועות עבר שינוי מחג חקלאי בעיקרו, דהיינו קציר חיטים וביכורים כפי שמצווה עלינו התורה, לחג שבמרכזו מתן תורה. משעה שבית המקדש חרב ועם ישראל גלה מארצו, מזהותו כעם חקלאי, בסיס הקיום היהודי עבר לספר, לתלמוד התורה. עם ישראל שרד בזכות התורה, בזכות האינטלקט. אחרי 2,000 שנה, עם חזרתנו לארץ, באה הציונות ובמנהרת זמן החזירה את ההיבט החקלאי של שבועות. מתן תורה ניטש לחלוטין.

דוד בן־גוריון, ללא ספק דמות תנ"כית, דילג מעל 2,000 שנות תורה שבעל פה אל ארץ התנ"ך. שבועות בישראל הצעירה והחילונית היה תהלוכות ביכורים בקיבוץ. אם לדור המייסד עוד היתה גרסה דינקותא, הרי שצאצאיהם מנוגבים מכל ידע או סנטימנט.

וזה מאוד חבל, כי גם אם תנסו לברוא יש מאין יהדות אלטרנטיבית, גם אם תשימו עץ אשוח במרפסת, תסירו לימוד תנ"ך מתוכנית הלימודים ותקראו לילדים שלכם בשמות של מאכלים אסייתיים, גם אז לא תוכלו להתחמק מהעובדה שמה שהחזיק את העם שלנו 3,000 שנה לא היה טכנולוגיה, ארכיטקטורה או מפתחי קוד פתוח. מה שהחזיק אותנו היה היצירה, הרעיונות, הרוח וספר הספרים.

אבל גם הצד האורתודוקסי אינו פטור, בעיקר החרדי. ספר במדבר מכונה גם "חומש הפקודים" בשל המפקדים הרבים המופיעים בו. בפירושו לספר שואל הנצי"ב מוולוז'ין (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין): מדוע כונה ספר במדבר חומש הפקודים? וכי לא היו אירועים משמעותיים יותר בספר, כגון חטא המרגלים או קורח ועדתו? והנצי"ב עונה שיש שני מפקדים עיקריים בספר זה: האחד בפרשת במדבר, כאשר בני ישראל יוצאים ממצרים וכל הקיום שלהם ניסי בלבד, והשני בפרשת פנחס - בני ישראל עומדים להיכנס לארץ, ומכאן ואילך המים, האוכל, המלחמות והקיום יהיו תלויים בהם עצמם והם לא יקבלו יותר מתנות מהשמיים. נו מור מן פור יו.

ספר במדבר מתאר את השינוי שעובר עם ישראל מתלות לעצמאות, וחג השבועות מסמל את תחילת קבלת האחריות עם הבאת הביכורים שלך! שאתה גידלת במו ידיך!

חג שמח.