באג בזיכרון: תיקי האלפים ממשיכים לקרוס

עו"ד עמית חדד: "תראה מה כורש (תנ"צ ברנור) אומר לך. אתה יכול להגיד על דברים פליליים. זה יסגור לך תיק. מה הרשימה של הדברים הפסולים. הוא לוחץ עליך מאוד". ארי הרו: "כן". חדד: "הוא רוצה כל מעשה פסול, אפילו לא פלילי. אתה הבנת שמדובר במסע דיג נגד נתניהו". ארי: "כן".
חדד: "הבנת שאתה בשוק. שצריך להביא סחורה. שצריך להביא את הקרקפת של נתניהו". ארי: "לצערי, הבנתי את זה".

השבוע החל להעיד ארי הרו, עד המדינה השלישי. הקודמים, חפץ ופילבר, תיארו מסכת לחצים איומה והשפלות בחקירות. שמענו על חיפוש גופני משפיל, פשפשים, שימוש פסול בבני משפחה וגרירתם לחקירות ללא בדל של חשד או אשמה. שמענו על סחיטות על רקע צנעת הפרט, על שימוש בהדלפות לתקשורת ישירות מחדרי החקירה כדי להפעיל לחץ. אבל בסוף היום הראשון של החקירה הנגדית של עו"ד חדד, ארי הרו בכה. בכה ממש. בכי על עלילת דם, בכי על עינוי הדין, בכי של אדם שחייו הפרטיים והציבוריים נדרסו ונהרסו על ידי רשויות האכיפה.

ביום הראשון של החקירה הנגדית קיבלנו זיקוק של השיטה כולה. עו"ד חדד הציג לנו קפסולה מורעלת של מציאות מעוותת. מערכת אכיפת חוק שהושחתה במסע ציד חסר מעצורים אחרי ראש ממשלה נבחר.

באולם 315 במחוזי בירושלים מתקלף הבצל ומתגלות לאור השמש שכבות הריקבון, העובש, צחנת העוול העולה ממערכת אכיפת החוק שלנו. מערכת שיכורת כוח וחסרת בלמים הדורסת חיי אנשים בדרך לגביע הקדוש. הביאו לנו את ראשו של בנימין נתניהו.

אמריקני ציוני עולה ארצה, מתגייס, מתנדב לעבוד עם רה"מ, ובתמורה הופך לשבבים שמהם הכינו כתב אישום עלוב

וזהו יקום מקביל. כי בחודשים האחרונים היינו עסוקים במאבק על הרפורמה, בהפגנות ומיצגים יומרניים. בנשיאת שם הדמוקרטיה לשווא. בית המשפט יצא לפגרה של חודש וחצי ושב למלאכתו. לסיקור התרגלנו, אפסי. התקשורת, שגם תפקידה וקלונה נפרסים ונחשפים במהלך המשפט, כמו ערווה מדולדלת בקצב ריקוד המחאה סביב עגל זהב של הדמוקרטיה המהותית. בושה.

מאות דפי הפרוטוקול מספרים שמה שהתרחש כאן בשנים שבהן התנהלו חקירות נתניהו, הוא הכי רחוק מדמוקרטיה. תסריט מבעית במיוחד, מה היה קורה אם לסטלין היה פגסוס.

קצת לפני הפגרה ואחריה העיד ראש צוות חקירה 1000 ו־2000, נצ"מ מומי משולם. את עדותו בחקירה הנגדית אפשר לסכם כאחד הרגעים המביכים בהיסטוריה של המשטרה.

צר המקום לתאר את הביזיון ואת העבודה המבריקה של עו"ד חדד. משולם בעיקר לא זכר. חוקרי משטרה, יועצים משפטיים ופרקליטים כנראה פטורים מחובת הזיכרון, יש להם חזקת תקינות אמנזיה כרונית כשהם עולים לדוכן במחוזי ירושלים.

משולם "לא הכיר" למשל את כתב האישום שאותו לא טרח לקרוא. כולל נושאי חקירה רלוונטיים כמו מהו סיקור אוהד, מהי היענות חריגה בהשוואה למה. הוא לא טרח ללמוד את החומר. השופט ברעם התרעם בשל כך.

משולם ענה ב"לא רלוונטי", למשל, על בדיקת קשרי מילצ'ן עם לפיד ופרס, או העובדה שרק ללפיד היתה סמכות להחלטה כלשהי בעניינו של מילצ'ן, שאיתו נפגש שלוש פעמים. המשטרה, כידוע, לא טרחה לחקור את לפיד באזהרה, ועל פי משולם הם גם לא חשבו שהעובדה שלפיד יריב פוליטי של נתניהו אינה רלוונטית.

ואז הגענו ל"לאב דקנו". למשל, את האיכונים לנהג של מילצ'ן לביסוס טענת המאשימה ל"קו אספקה", או בכלל את ההערכות של הדס קליין שאיכשהו הגיעו למספר מדויק אף שלא נבדקו. אהה, בעצם כן נבדק משהו. בדקו את הנהג. אבל כשגילו רק שלוש נסיעות בשנה הפסיקו לבדוק. דפק את התזה. דומה לאיכונים בפגישת ההנחיה של פילבר. "אנחנו בית ספר לחקירות", התגאה משולם. ברור.

אחריו עלה להעיד קצין המשטרה רוני לוי, שאיתר את הקלטות נתניהו־מוזס בפלאפון של הרו. ממנו למדנו שהמשטרה תופסת ומעתיקה טלפונים של נחקרים (גם באמצעות פגסוס), ושורה של חוקרים ובעלי הרשאה בכירים "רשאים" לחטט בטלפון כאוות נפשם. זה מה שקרה עם הטלפון של הרו והשיחות המוקלטות של מוזס־נתניהו. כל זה בקודש הקודשים של האזרחים.

אתם מתבקשים עכשיו לעשות פרצוף מופתע. דו"ח מררי הרי קבע שלא היה שימוש סיטונאי בפגסוס. דובר על ארבעה מקרי הדבקה ללא צו שיפוטי. אבל האמת סופה להתגלות.

וברביעי היה בום. בשל טמטומה של המשטרה וחוסר יכולתה לתפור תיק בצורה ראויה, צוות ההגנה מצא את התאריך הראשון של החיטוט בהקלטות מוזס־נתניהו - ספטמבר 2015. חדירה של תוכנת רוגלה. ואז, להזכירכם, אין שום תיק אלפים כלשהו נגד ראש הממשלה, אפילו לא ברמת רכילויות. שום כלום.

הקלטות נתניהו־מוזס הושגו באמצעות חיטוט לא חוקי בסלולרי של הרו על ידי המשטרה בגיבוי הפרקליטות. ההאזנה לשיחות היתה לא חוקית, כיוון שראש ממשלה נהנה מחסינות וצריך אישור יועמ"ש ושופט עליון להאזנה.

לכן היו צריכים להלבין את ההקלטה. מאוחר יותר הרו מסר את ההקלטה מרצונו אחרי שהבין שהמשטרה מכירה את החומר. אבל זה לא הספיק. הם היו צריכים להחזיק אותו בביצים כדי שתהיה עוד מדרגה, חסרת חשיבות מבחינת התיק כמובן, בדרך לרה"מ. הוא היה חלק מהשלישייה שאמורה היתה להטיל אימה.

חנוק מדמעות סיפר הרו על המחנק הכלכלי שהטילו עליו רק כדי להגיע לנתניהו בהמצאת עבירות שוחד ועבירות מס - חילוט דירות וחשבונות בנק: "זה היה נורא. הרגשתי שעולמי נעלם לגמרי".

בחור אמריקני ציוני עולה ארצה, משרת בגבעתי, מתנדב לעבוד עם רה"מ, ובתמורה הופך לשבבים מהעץ הלא קיים שממנו הכינו את כתב האישום העלוב הזה.
כאמור, זה היה רק יום החקירה הנגדית הראשון. ואחריו עוד חלק נופל בפאזל. מערכת אכיפת החוק דרסה כל חוק אפשרי במסע הציד אחרי ראש הממשלה. כל הקונספירציות על דיפסטייט התגלו לא כצללים אלא כדבר האמיתי. המפלצת מתחת למיטה.

המשטרה והפרקליטות כנראה לא העריכו נכון את עמידתו של נתניהו. הן היו בטוחות שרק נפנוף בכתב האישום הרשלני ובשלושת עדי המדינה ירתיע אותו ממשפט, ובעסקת טיעון הן יבעטו אותו החוצה. חרפת עולם.

תודה לאולפן הפתוח של כנרת בראשי ולכל משתתפיו; תודה לאלי ציפורי ואבי וייס על סיקור מקיף ומקצועי של המשפט.