מחאה בקצרין נגד עבריין המין עזרא שיינברג: "אם נירדם בשמירה, הוא ימצא את הקורבן הבא"

כשזוג מבקרים שאלו ברחוב בקצרין את העוברים ושבים אם הם יודעים היכן מתגורר הרב עזרא שיינברג, התושבים הוכו בתדהמה. "מדוע אתם מחפשים אותו?" הם נשאלו. "יש לנו תיקון להשלים", היתה התשובה. "התחלנו את התיקון לפני המעצר של הרב, ועכשיו אנחנו רוצים להשלים אותו".

את החשש ממקרים כאלה נושאים איתם התושבים מאז שחרורו לאחר שבע שנים בכלא של מנהיג קהילת "אורות האר"י" בצפת לשעבר, אשר פגע מינית בנשות הקהילה. בכל שבוע, מול ביתו החדש בקצרין, מתקבצים יחד התושבים ומוחים נגד עבריין המין.

לאחרונה בני משפחתו של שיינברג תבעו שישה מאנשי המחאה ודרשו למנוע מהם להפגין מול ביתם. השופטת דוניא נאסר התירה לקיים משמרות מחאה פעם בשבוע למשך שעה אחת, וכנגד השישה קבעה כי יוכלו לעשות זאת במרחק עשרה מטרים מהבית.

"אנחנו מרגישות חובה למנוע מהעבריין להשתלב בקהילה שלנו", אומרת עינת שמשוני, ממובילות המחאה שנתבעו על ידי המשפחה. "אנחנו לא רוצים שיחזור לעמדת הכוח שאפשרה לו לקיים את הפגיעות. מבחינתנו אין לנו עניין מול המשפחה, אם המשפחה רוצה לגור בקצרין בלי עזרא - שישתלבו בקהילה. זה מה שהיה במשך שנתיים לפני השחרור שלו. אף אחד לא הפגין מולם, אף אחד לא ניסה למנוע מהם השתלבות. אבל כן הבהרנו להם מהרגע הראשון שאם העבריין יצטרף - נתנגד בכל תוקף".

הפרשה הקשה נחשפה בקיץ 2015, אז הגיעו לידי הרב שמואל אליהו עדויות כי מי שנודע כרב נערץ, כריזמטי ובעל כוחות מיסטיים, השתמש בטיפולים כדי לבצע עבירות מין. הוא ניסה לברוח מהארץ ונעצר בשדה התעופה, הועמד למשפט והורשע במסגרת הסכם טיעון בעבירות של תקיפה מינית בשמונה נשים.

ב־2021 קיבלה ועדת השחרורים החלטה על שחרורו המוקדם, אך בערעור שהוגש לבית המשפט העליון ההחלטה בוטלה, "לנוכח המסוכנות הנשקפת ממנו בהינתן רמת המניפולטיביות המאפיינת אותו", כפי שקבע השופט עופר גרוסקופף.

הרב שמואל אליהו: "חשוב מאוד שקהילה תקיא מתוכה אנשים כל כך מושחתים. כלפי חוץ הם נראים טובים, יראי שמיים, אבל באמת הם הגרועים שבאויבינו, באויבי החברה"

בראש השנה האחרון, חודשים ספורים לפני סיום ריצוי עונשו, יצא שיינברג לחופשה בבית המשפחה בקצרין. לקהילה המקומית המודאגת נאמר כי לא יורשה להתפלל בבתי הכנסת, אך בבוקר החג הגיע לתפילת ותיקין באחד מבתי הכנסת. עטוף בטלית ישב מאחור, עד שאחד מהמתפללים זיהה אותו. השמועה נפוצה בעיר, וקבוצה של תושבים הגיעו למחות נגדו מחוץ לבית הכנסת.

"נאמר לנו שהוא לא ייצא מהבית. בדיעבד התברר שקיבלנו מידע מוטעה, ונודע לנו שביום השני של החג הוא מתפלל באחד מבתי הכנסת בעיר", מספרת שמשוני. "נוצרה מהומה והגיעו אנשים שקראו להוציא את העבריין החוצה. רוב האנשים בבית הכנסת לא ידעו שהוא מתפלל איתם. בסוף התפילה הוא לחץ ידיים והתנהג בגינונים של רב. זה מה שהבעיר את המחאה - אנחנו לא מוכנים שהוא ייקח חלק בקהילה שלנו וישתלב בבתי הכנסת שלנו. לשמחתנו, מאז הוא לא ניסה לעשות את זה שוב".

אם ישאלו ישראלי אקראי מה הוא יודע על קצרין, קרוב לוודאי שפרשת זדורוב ורצח תאיר ראדה יעלו בתחילת השיחה. אך ביום־יום קצרין היא עיר קטנה במרכז הגולן שמונה פחות מ־10,000 תושבים החיים בשלום ובשלווה, במרקם קהילתי מגוון ומקבל. דתיים, חילונים, עולים חדשים וילידי הארץ חיים יחד בקצב שונה מזה של מרכז הארץ. אולם דווקא משום שמדובר במקום קטן וקהילתי החשש מפני דמות כריזמטית, הידועה בהשפעתה השלילית על תושבי הקהילה, גדול במיוחד.

"סכנה מוסרית לקהילה"

אושר ברנע־דומיניץ עברה להתגורר בקצרין לפני כשנה וחצי. היא מרכזת את צוות המחקר במכון חרוב, שעוסק בהכשרת אנשי מקצוע להתמודדות עם ילדים נפגעי התעללות והזנחה. גם היא משתתפת במחאה. "יש פה קהילה חזקה בצורה בלתי רגילה", היא אומרת. "בעיניי, המחאה שמובילה קהילת קצרין היא באמת אור לקהילות נוספות. קהילה אשר למרות שאין לה שער צהוב בכניסה, כמו ביישובים קהילתיים, והיא לא סגורה, מציבה רף מוסרי מאוד משמעותי. כמישהי שעוסקת בתחום, אני יודעת שזה משהו שלא קיים בקהילות אחרות.

"הרף הזה אומר שכדי שפוגע יחזור לקהילה יש סטנדרט חדש - לא בלי קבלת אחריות, ולא בלי שיפצה כספית את הנפגעות ושיביע הכרה במעשים שלו". ארבע נשים שנפגעו בידי שיינברג, ואשר בגין מעשיו כלפיהן הוא ישב בבית סוהר, הגישו נגדו תביעות נזיקין אזרחיות לאחר התדיינות ארוכה. הוא חויב לשלם לנפגעות פיצוי כולל של 2.7 מיליון שקלים.

"ממחקרים רואים שמה שחשוב לנפגעות זה שיש הכרה בכך שנפגעו. שיינברג כאילו התנצל, אבל יש פה עינוי גדול לנפגעות, שכבר שנים לא מקבלות את הפיצויים שהוא חייב להן. התירוץ הוא שאין לו כסף - אז איך קנו את הבית שהם גרים בו בקצרין? זה כסף שצריך להגיע לנפגעות. בעיניי זו גאווה לחיות בקהילה כזו, וזה מעביר מסר לנפגעים בעבר ובעתיד וגם לפוגעים - פגיעה מינית היא מחוץ לתחום, אנחנו לא מקבלים את זה. זה מסר מאוד חשוב ומאוד חדשני. לקהילות סגורות קשה להעביר אותו. זו הנקודה הטובה - שיוצא אור מקצרין לקהילות בכל הארץ".

לאורך השנים קצרין קיבלה תדמית של עיר מקלט עבור אנשי קצה שונים ומשונים. לעומת שאר יישובי הגולן, שבהם יש ועדות קבלה ותהליך מסודר, אל העיר הצפונית והמרוחקת כל אחד יכול להגיע.

מיכל הכהן: "מבחינתי הוא העביר אותי הנחיה רוחנית, לא הבנתי לרגע שזה הכיוון, שזה המקום, היה קשה להבין את זה. זו צלקת מאוד עמוקה, גם למי שהוא לא פגע בו פיזית"

ריקי כהן, עובדת סוציאלית שמטפלת בנפגעות ומתגוררת בקצרין 19 שנים, חוששת למרקם הקהילתי: "קצרין היא עיר מקלט לכל מיני עבריינים, אנשים שזרקו אותם מיישובים והגיעו לקצרין, שהיתה ועודנה עיר מקלט. אבל יש כאן מרקם קהילתי חזק. התחושה היא שאם שיינברג מתבסס במקום כמו קצרין, זה פוגע הרבה יותר במרקם הקהילתי הקטן והצפוף שלנו, שגם ככה מתמודד עם אנשים לא פשוטים בקהילה הזו".

כאשת טיפול כהן רואה את נוכחותו של שיינברג בקהילה כסכנה. "הרבה נפגעים ונפגעות מאוימים מעצם נוכחותו. יש בני נוער שפחדו שהוא יקפוץ עליהם ברחוב. זה לא מה שיקרה - הפגיעות שלו קרו מתוך קשר איתו - אבל יש הרבה אנשים שאם הוא יחזור לפעול בשיטות המניפולטיביות שלו, במוטיבים של אלימות ושליטה המזכירים התנהלות של כת, זה עלול לפגוע בהם. לפי ההתנהגות שלו ושל הסובבים אותו, לא נראה שיש הפנמה של המקום הזה.

"האנשים שהולכים לבקש עזרה ממקובלים הם פעמים רבות אנשים שנמצאים בשעת משבר וקושי, והם עלולים להיפגע. זו סכנה לאנשים. הוא לא הראה שעבר תהליך. הוא לא שילם פיצויים לנפגעות, אף שחויב, והן בהליכי הוצאה לפועל מולו. אנחנו רוצים להגיד שיש כאן חשש גדול לסכנה, ברמה הקהילתית והמוסרית".

מי מפקח על עברייני המין?

הקושי בהתמודדות עם המצב נובע, בין היתר, מכך שמבחינת רשויות החוק עבריין מין שריצה את מאסרו לא נמצא בפיקוח, אלא אם כן נקבע אחרת. "מבחינת החוק עבריין מין שיוצא ממאסר משתחרר בלי קשר לחרטה או לא, לתיקון או לא. הרשויות לא דורשות ממנו כלום", אומרת שמשוני. "הרשויות לא לוקחות אחריות על עברייני מין משוחררים, ולא נותנות לי הערכה על מידת המסוכנות שלו. אני לא מקבלת גישה לתהליך שעבר בכלא, כי הפרטיות של העבריין יותר חשובה לרשויות.

"לפני שלוש שנים כבר שאלתי נציג מהרשויות מה אני אמורה לעשות איתו. התשובה היתה מאוד מקוממת - תעקבו אחריו, ואם תראו שהוא פוגע שוב תדווחו לנו. הם יושבים על הגדר ומצפים לפגיעה הבאה. הם לא פועלים כדי למנוע את הפגיעה הבאה, ואנחנו יודעים ש־75% מעברייני המין שמשתחררים מהכלא חוזרים לפגוע".

אחת השאלות שעולה למול קולות המחאה היא היכן שיינברג יכול לגור. יש מי שעונים כי כל עוד הוא לא מקבל אחריות, עליו לנוע ולנוד ממקום למקום, כגולה נצחי. יש מי שמציעים שיגור בחוות בודדים, הרחק מכל יישוב. יש מי שאומר - הוא יכול לחיות בעיר גדולה, כי התמקמות בעיירה קטנה היא מסוכנת.

"אנחנו לא אחראים לפוגע. אנחנו רוצים שהמרחב שלנו יהיה בטוח, ואנחנו לא יכולים לסמוך על זה שהפצצה לא תתפוצץ", אומרת אושר ברנע־דומיניץ. "יש פה אחריות של המדינה, כדי שקהילה תוכל לדעת שיש לה הכלים לחיות בביטחון, גם אם הפוגע לא יכול לעבור למאדים. מה שעושים בקצרין זה מניעתי גם לפגיעות נוספות. זה מעביר מסר לפוגעים - משלמים על זה מחיר בקהילה שלנו. וזו שאלה לאנשי מקצוע, למדינה, לפיקוח. אם היו יודעים שיש פה פיקוח משמעותי שמונע מהפצצה לתקתק ולא מחכה לפיצוץ, היו מרגישים אחרת. אבל אין שום מנגנון שעושה את הדבר הזה".

גם ראש העיר זה עשר שנים, דימי אָפַּרצֶב, שותף לדאגות התושבים. "אין לאיש הזה מה לחפש בקצרין", הוא אומר נחרצות. "הם עשו טעות חמורה שהגיעו לעיר. יכלו למצוא את עצמם במקום גדול ולא במקום קטן. שיהיו בעיר גדולה, שם אפשר ללכת לאיבוד בין כל מיני אנשים מתוך תקווה שיעבור שיקום.

"קצרין היא קהילה קטנה וחמה. אנחנו מדינה דמוקרטית ואדם יכול לבחור איפה לגור, אבל אני משוכנע שזה לא כיף גדול לגור במקום שלא רוצים אותך, ובעיר הזו לא רוצים אותו - חד־משמעית. טוב תעשה המשפחה אם תבחר במקום אחר".

אפרצב מספר על המרקם המיוחד של הקהילה: "קהילת קצרין היא סוג של שמורת טבע דמוגרפית במדינה. הקהילה מאוד מאוזנת. יש כאן רוח גולנית מיוחדת וחמה, אנשים תומכים זה בזה. אני הגעתי לארץ כעולה חדש ב־1993, נקלטתי על ידי הקהילה הזו, ושנים אחר כך קיבלתי מנדט לנהל את הקהילה עצמה. אתה מבין מה רמת המחויבות שלי? אני אשמח לעזור לעזרא שיינברג, נעשה מגבית ונעזור להם לעבור לכל מקום שירצו, בארץ או בחו"ל, מקום שכל הסיפור הזה יהיה בטל בו בשישים".

בני משפחתו של שיינברג כועסים על המצב, וכאמור הגישו תביעה נגד שש מהמוחות. מהמשפחה נמסר "להפגנות שמתנהלות מול ביתנו יש השפעה רבה על בני המשפחה, שמעבר לעובדה שלא גרמו לפגיעה נפגעו במידה כל כך משמעותית וכואבת מכל הפרשה הזו. החרם והמחאה מופנים כלפי משפחה שלמה שלא עשתה דבר, והם מנוהלים על ידי אנשים בוגרים - אנשי משפחה ואנשי חינוך".

תשובה מלאה - ואין בלתה

מי שקיבל את העדויות הראשונות על פגיעותיו של שיינברג היה רבה של צפת, הרב שמואל אליהו. כמי שפעלו באותו יישוב היו השניים בקשר קרוב, אך מייד עם קבלת העדויות נכנס הרב אליהו לעובי הקורה וסייע בהתמודדות הקהילתית והציבורית עם הפרשה.

לפני כמה חודשים, בטרם שחרורו של שיינברג מהמאסר, פרסם בית הדין הרבני הגדול הנחיות לדרכי התשובה הראויות למי ש"חטאו ופגעו מינית בבנות ישראל ובנשות ישראל, באיסורי עריות חמורים, תוך כדי ניצול מרות וסמכות, ותך כדי ניצול אצטלה של קדושה ושל מעמד תורני ורבני".
בית הדין קבע כי שום קהילה אינה רשאית לקבל אדם כזה, שלא עשה תשובה על מעשיו.

מעשה התשובה כולל פיוס כל מי שנפגע, תשלום הקנס הכספי, וידוי ברבים בעל פה ובכתב שבו הוא מתוודה על פשעיו ומתחייב להתנהג בשפלות רוח ובענווה, גלות ממקום מושבו, וכן - הסרת כל סממן רבני ותורני, כולל גילוח הזקן.

שיינברג לא קיים את ההנחיות האלה, והרב אליהו אומר כי "צריך להוקיע אותו בלי הפסקה. זה לא ייגמר בפעם אחת. כל עוד הוא לא עשה תשובה כמו שאמרנו, רבני בית הדין הגדול, זו מחלה ממארת. אם חלילה פעם אחת נירדם בשמירה, הוא ימצא את הקורבנות הבאים שלו. צריך להעריץ את המשפחות שמוחות נגד שיינברג. הן עושות טוב לכל הקהילה ולכולנו.

"חשוב מאוד שהקהילה תקיא מתוכה אנשים כל כך מושחתים. האנשים האלה כלפי חוץ נראים טובים, נראים יראי שמיים, אבל באמת הם הגרועים שבאויבי עם ישראל, הגרועים שבאויבי החברה. צריך להוקיע אותם בצורה הכי קשה שיש, כל זה במסגרת החוק.

"הוא לא לקח אחריות לרגע - לא במשפט, לא בבית הכלא, שם הוא התנהג כמו אדמו"ר וטען שהוא הצדיק והקדוש ושכל מעשיו היו לשם שמיים. גם עכשיו הוא תבע את הנשים שהפגינו מולו, במקום לכופף את הראש ולהגיד 'סליחה, טעיתי'. כלום. הוא לא שילם את הפיצויים, שזה המינימום של המינימום. רוב הנשים שנפגעו לא התלוננו, לא היו להן כוחות נפש, הוא ריסק אותן, הוא הפחיד אותן".

עינת שמשוני: "שאלתי נציג מהרשויות מה אני אמורה לעשות, והתשובה היתה מאוד מקוממת - תעקבו אחריו, ואם תראו שהוא פוגע שוב תדווחו לנו. הם פשוט יושבים על הגדר ומצפים לפגיעה הבאה"

בעיני הרב אליהו, למחאה של התושבים יש חשיבות לאומית, ולא רק מקומית. "אין קהילה שאין בה פוגעים, אין מקום שזה לא קיים בו. בכל הקהילות יש פוגעים, ובכל קהילה צריכים אנשים שינעצו בהם את הציפורניים ויוקיעו אותם מהחברה בכל תוקף. צריכים לעזור למפגינות ולמפגינים בכל כוח אפשרי. בכל פעם שהולכים להפגין מולו - עושים מצווה. צריך לגרש אותו מבית הכנסת, אסור לתת לו להעביר שיעורים, הוא פשוט צריך להיות מנודה מהחברה".

מי שתומכת במחאה ומלווה אותה מרחוק היא מיכל הכהן, שנפגעה משיינברג כשהיתה נשואה לאברך שלמד בישיבתו. החשיפה הפומבית לא היתה קלה עבורה, אך היא רואה חשיבות בדיבור על מעשיו הנפשעים של שיינברג.

"בעלי הגיע ללמוד בישיבה שלו, כי היא היתה מבחינתנו מאוד מיוחדת, היה בה משהו אחר. בסוף התברר שהיא היתה מיוחדת מסיבות אחרות לגמרי. גרנו שם שנתיים וחצי, והפגיעה קרתה במשך שנתיים. זה היה מאוד הדרגתי, לא משהו שקרה ביום אחד. לקח שנתיים עד שהוא ממש הצליח לבצע את זממו".

שבירת אמון טוטאלית

הכהן היתה בטוחה ששיינברג מעביר אותה טיפול רוחני. רק כשהרב אליהו חשף את הפרשה, הבינה פתאום שהיא אחת מהנפגעות. "לקח 24 שעות להבין שכשהרב שמואל אליהו אומר ששיינברג פגע בנשים, הוא בעצם מדבר עלי. מבחינתי הוא העביר אותי הנחיה רוחנית, לא הבנתי לרגע שזה הכיוון, שזה המקום, היה קשה להבין את זה. זו צלקת מאוד עמוקה, גם למי שהוא לא פגע בו פיזית. לפני יום כיפור הוא שלח הודעות סליחה לאברכים, וחלקם התקשרו לחזק אותי במאבק שלהם, וכששאלתי איפה אתם, למה אני לבד, הם אמרו - אין לנו את הכוחות, את המסוגלות הזו, לעשות את זה.

"זו צלקת עמוקה לכולם. כל אחד מתמודד עם זה אחרת. גם אנשים שלא היו תלמידים שלו אלא התייעצו איתו הרבה אומרים לי שהלכו לטיפול פסיכולוגי אחרי זה. שבירת האמון שנעשתה פה היא בקנה מידה מטורף. ייאמר לזכות הישיבה - זה שהוקיעו אותו העביר מסר ברור ומובהק שקרה פה אסון".

היא מלאת הערצה כלפי קהילת קצרין והמחאה שקמה. "מה שקהילת קצרין עושה זה סיפור גדול, ברמה הלאומית. יש כאן בשורה, קהילה שאומרת 'אנחנו כחברה לא מקבלים אנשים כאלה'. שיינברג הוא באמת אדם מאוד כריזמטי וחכם ומניפולטיבי. הוא באמת איש שתעתע בהמון אנשים. היום אנשים, שהוקיעו אותו בהתחלה, מדברים בעדו. הוא יודע להגיד לכל אחד מה שהוא רוצה לשמוע.

"עזוב את הכוחות הרוחניים אם יש או אין - יש לו כושר דיבור וכריזמה ומניפולטיביות וחוכמה. אם הקהילה בקצרין לא היתה מתנגדת לבואו ככה, ברור לי שכבר היתה לו קהילה חדשה".

"לא שילם את המחיר"

את הקושי בהתמודדות עם עבריין מין מורשע בעל עוצמה רבה חווה קהילת קצרין משלל כיוונים. לא מזמן סיפרה נערה שעצרה טרמפים בכניסה לעיר וזיהתה את מי שעצר לה כלא אחר משיינברג. "אילולא המחאה, היא לא היתה יודעת מיהו. היא נבהלה וסירבה לעלות", אומרים בעיר.

עבור אחרות ההתמודדות עם הנושא של פגיעות מיניות מעורר רגשות קשים. כך למשל נעמי זיו־מרון, המתגוררת בקצרין בשבע השנים האחרונות וחוותה בעבר פגיעה מינית. "הרגע שבו גיליתי שהוא מגיע לגור פה היה טריגר עבורי, זו תקופה נוראית מבחינתי. אנשים צריכים להבין שפגיעה מינית לא מסתיימת בזה שאדם ישב בכלא. אדם שנפגע חי את הדבר הזה יום־יום, ויש לכך השלכות כמעט על כל דבר בחיים", היא מספרת בכאב.

"נכנסתי לחרדות מאוד גדולות. הלילות הפכו להיות סיוט. זה הציף את כל הפחדים שלי. אני קמה בלילה מזיעה, בוכה, בסטרס נוראי. הדבר שהכי מטריף ומטריד אותי זו המחשבה שהבן אדם הזה יכול להרשות לעצמו להמשיך לקבל קהל ולהתנהג בצורה מניפולטיבית. הוא תבע את האנשים שיוצאים נגדו ומזהירים את הציבור, והוא ממשיך לגרום עוול גם לנפגעות, וזה מפחיד.
"האדם הזה יכול להיות סכנה לציבור. מבחינתי, הוא לא שילם את המחיר שלו. לשבת בכלא זה כלום. אישה שנפגעת יושבת כל החיים שלה בסוג של כלא. זה לא משהו שעוזב אותך".

בינתיים המאבק נמשך, ותוצאותיו יתבררו רק בעתיד. בעוד ההחלטה בעניינו של רומן זדורוב מושכת את מרבית תשומת הלב של הקהילה בעיר הצפונית, ימשיך להדהד ברחובות העיר גם החשש ששיינברג יפעל כדי לייסד קהילה חדשה, למול הציפייה שיחליט לעזוב.