לפני תריסר שנים, כאשר ליווינו אותך לכיתה א', חששתי פן לא יעריכו אותך שם כערכך. שבית הספר יראה אותך כסתם עוד תלמידה. שההערצה לנכדתנו הראשונה תתחלף בקבלתך כמשהו מובן מאליו. שלא כל ציור שלך יושווה לוואן גוך. שהתובנות שלך ייתפסו כחוכמות של ילדים ותו לא (כמו שאלתך מדוע צריך לפגוע בדגים כדי לדוג אותם, במקום, פשוט, לקנותם בחנות...). חששתי שכאשר תהיי אחת מרבים, לא יבחינו בדמותך האמיתית. לא יידעו עד כמה את מופלאה. שרק אנחנו ניוותר במועדון המעריצים שלך.
אבל היה זה פחד שווא. המורות והמורים הבחינו והעריכו, ואת נותרת צנועה, נחושה, חרוצה, חברותית, חייכנית תמיד, ולעולם במצב רוח טוב (לפחות כלפי חוץ, אבל הרי אי אפשר לעשות הצגה כל החיים!). עכשיו, כשאת מתגייסת, אין בי חשש דומה. יפה מבפנים ומבחוץ, את מגיעה לבסיס קליטה ומיון עם תעודות שהציונים בהן "משעממים", עם קורות חיים הכוללים פעילות ציבורית, שלא היו מביישים מבוגרים ממך.
אין שום צורך להעיד עלייך, את מעידה על עצמך.
כל כך רצית להגיע לרגע הזה. נערכת כראוי. וגם אם הטירונות תהיה כרוכה במאמץ גופני קשה מזה שצפית, אני יודע שתאמרי לנו כי היא "קטנה עלייך". את תיתני לצבא מעצמך, מכישרונך, מחוכמתך ומיכולתך הפיסזית, וגם תקבלי לא מעט: תקופה שלא תשכחי לעולם ואשר תחושי אליה נוסטלגיה, גם אם במהלכה יהיו לך שעות מתסכלות (ויהיו כאלה).
את מתגייסת באחד הרגעים המשונים ביותר והמשבריים ביותר בתולדותינו. לא העליתי בדעתי שנגיע למצב שכזה. אנשים שחלקם הגיעו משולי השוליים של החברה, חלקם נמצאו אשמים בהסתה ובתמיכה בטרוריסטים, מוצאים עצמם בלב השלטון ומעזים להתייחס לעמוד השדרה של החברה הישראלית כאל קבוצת אנרכיסטים. הם רואים בבית המשפט גורם שמפריע להם להגשים את חזונותיהם ההזויים, ומבקשים לפגוע אנושות בכללי המשחק הדמוקרטיים. הם אינם מתרגשים ממחאת הענק המתפשטת, שלא אירעה כמותה מעולם במקומותינו; מכך שהעולם הדמוקרטי מזהיר אותם; שהכלכלנים מתריעים; ושגורמים מרכזיים במערכות הביטחון מודיעים כי לא יתנדבו לשרת, אם החוקים האנטי־דמוקרטיים יעברו.
קשה לדעת מה יילד יום. היכולת לדעת מה יקרה אם החלטות הממשלה יעמדו בניגוד לפסיקת בית המשפט, מוגבלת מאוד. גם מי שנדמה להם כי ראו כבר הכל, לא ראו רגע כזה, והם מתקשים מאוד לצפות את מה שעלול להתרחש כאן, בימים שבהם את תהיי בטירונות או בראשית שירותך ביחידה. אני סומך על תבונתך ועל הניסיון שצברת עד כה, כי תדעי לקבל את ההחלטות הנכונות אם, חלילה, תמצאי עצמך בצומת שאליו אנחנו עלולים להתקרב.
ייתכן שערב ההתפוצצות הפנימית יימצאו אנשים, בתוך הקואליציה, שיבינו לאן הובילו את ישראל בשבועות האחרונים, ולפני שנגיע לתהום, ייחשבו מסלול מחדש ויגרמו להפסקת חקיקת האמוק. אני מקווה כי כך יקרה. אני בטוח שיש במחנה "הרפורמה" לא מעטים המבינים את נזקה, ומקווה שהם ישימו קץ לשתיקתם וימנעו בכך נזק כבד מאוד.
לא הבטחנו לך כי כשתגדלי כבר לא יהיה צורך בצבא, או שאת עצמך לא תצטרכי לשרת. פיללתי לכך שתתגייסי לצבא חובה, שחייליו אינם צריכים לשרת כשוטרים בשטחים כבושים ולא לעכב נשים קשישות במעברים. שהם לא יצטרכו להקיש על דלתות ולעצור בלילות נערים זורקי אבנים. שישרתו באמת בצבא הגנה ושיהיו גאים במדינתם, מדינה יהודית, דמוקרטית וליברלית. זה עדיין לא קרה. נקווה יחדיו שניתן יהיה להגשים זאת באמצעותך ובאמצעות אחייך לדעה, לאחר שתשתחררי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו